רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

ELP - Brain Salad Surgery

Emerson, Lake & Palmer

Brain Salad Surgery

1973 Manticore / 1996 Rhino

UK

(45:04)

EmersonLakePalmer.com



ביקורת: אורי ברייטמן

אלבום האולפן הרביעי בקריירה של אמרסון לייק ופאלמר הוא בהחלט לא תענוג מושלם, ולא יצירת מופת מהדהדת. יש כאן חמישה קטעים שונים לחלוטין זה מזה, שחלקם יוצרים רתיעה רעיונית, בלבול מושגי וחוסר שביעות רצון חלקי. בתפריט: בלאדה בריטית פטריוטית, עיבוד רוקי ליצירה קלאסית מדרום אמריקה, בלאדה אירוטית מביכה, צ'יזבט מוסיקלי קצר ואפוס פרוגרסיבי מורכב. כולם יושבים על אותה חתיכת פלסטיק ומחכים לתגובה.


היצירה הראשונה, ג'רוזלם (Jerusalem), היא עיבוד קצר (2:44) לשיר עממי מאת ויליאם בלייק עם לחן מאת סר צ'רלס היוברט פרי. דווקא המאזין הישראלי צפוי להתעניין בתוכן הירושלמי, ואולי דווקא הקטע הזה יסייע לו להתחבר אל הרוח האנגליקנית של השלישייה המלכותית. השנייה, 'טוקטה' (7:23) היא בהחלט יצירה חשובה הראויה לניתוח נפרד. השלישית, 'סטיל...יו טרן מי און' (Still... You Turn Me On) היא סינגל מסחרי שקוף עם קריצה לאמריקה, עבודה שיווקית קלאסית של גרג לייק באורך 2:53 בלבד. שאר הרצועות, מצידו השני של תקליט הויניל המקורי, מוקדשות ליצירה 'קארן איוול תשע' (Karn Evil 9) שהפכה למיתולוגיה של הפרוג-רוק.


'טוקטה' (מס' 2, כאמור), היא עיבוד אגרסיבי ומלא-חיים לקומפוזציה נוספת מאת המלחין הדרום-אמריקני אלברטו חינסטרה (1916-1983). אמרסון משתולל על שלל המקלדות שלו, פאלמר מוסיף זווית ייחודית עם כלי הקשה 'מלודיים' (טימפאני וכו'), ובסופו של חשבון - 'טוקטה' היא הישג בכלל לא רע, שעולה דרגה אחת מעל העיבוד הקודם של חינסטרה באלבום הבכורה של ELP. זה כנראה גם הקטע העיקבי והממוקד ביותר באלבום, ומזכיר את אמרסון לייק ופאלמר של 1970.


לזכותו של גרג לייק ייאמר, שהוא ידע להכיר כאן בחלק ממגבלותיו ככותב מילים. כאשר ראה שאיננו מסוגל להתמודד עם כתיבת המילים ליצירה (שעדיין לא היה לה אפילו שם) שהפכה בהמשך ל-Karn Evil 9, הוא קרא לידידו פיט סינפילד מלהקת קינג קרימזון, בה החל את הקריירה שלו. סינפילד, שהשליטה שלו במילים טובה לאין-ערוך לעומת לייק, סייע ללהקה לגבש קונספט כללי שיבהיר את הכיוון האמנותי של היצירה כולה.


הקטע החמישי, "קארן איוול ניין", מורכב משלושה תתי-פרקים, שתופסים למעלה ממחצית האלבום. הקשר בין השלושה מעורפל מדי: חברי הלהקה טוענים שמדובר בסיפור קודר על האנושות בעתיד, והמאבק בין המחשב לאדם. עם זאת, בפועל, המאזין מתקשה לחבר בין פיסות הפאזל. הבעיה המרכזית של היצירה, כאמור, היא מיבנית: אין מוטיבים מוסיקליים שיחברו בין תתי-הפרקים, ההפקה והעיבודים שונים לגמרי, וגם הטקסטים נראים מנותקים זה מזה.


תת-הפרק הראשון (13 דקות) הוא הפופולרי והמוכר מכולם, שכן הוא קיצבי, עליז ואפילו קרקסי. המשפט המפורסם של לייק 'ברוכים השבים, חברים, אל המופע שלעולם אינו נגמר" (Welcome back my friends to the show that never ends) הפך ללהיט - וזאת למרות שנכתב למעשה על ידי סינפילד. בסופו של דבר מדובר במוסיקה קלה לעיכול, מבדרת ומאוד אמריקנית ברוחה. השימוש של אמרסון ב'מוג' לא רע, אך הצליל של הסינתיסייזרים האנלוגיים לא התיישן בצורה מושלמת; באנגלית קוראים לזה 'דייטד' (dated), בעברית קוראים לזה "עבר זמנו". בכל אופן, הזמן עובר מהר בפרק הראשון, בעיקר בגלל שהשלושה הקפידו לתפור היטב את כל המעברים, לשלב פירוטכניקה וממתקי-צליל ולשמור על זרימה מהירה של סולואים וירטואוזים ומנגינות קלילות.


תת-הפרק השני (7 דקות) שובר את התיזמור ה'היי-טקי' לטובת עיבוד ג'אזי סולידי: פסנתר, בס ותופים בלבד, בלי טריקים ובלי מילים. אמרסון נמצא במיטבו כשהוא על המקלדת הקלאסית, הדינמיקה של הסולואים שלו עשירה בהרבה, והצליל שמפיק ההרכב הוא עדין יותר. יש כמה רגעים בהתחלה שנשמעים ממש כמו מוסיקת-רקע לסרט אימה ישן. למרות שהוא מזכיר מאוד את הימים הטובים של להקת הפרוטו-פרוג "דה נייס" (The Nice) ותחילת שנות ה-70, תת-הפרק הזה נשמע קצת "לא במקום" בין שני תתי-הפרקים המקיפים אותו כמו סנדוויץ'.


תת-הפרק השלישי (9 דקות) של 'קארן איוול ניין' מסיים במכה את הפטפוטים הג'אזיים לטובת 'פינאלה' בומבסטית במיוחד, העוסקת בקונפליקט בין האדם ובין המחשב. ההשפעה של "אודיסיאה בחלל" ניכרת במילים, במיוחד בגלל הדיאלוג התיאטרלי בין מפקד ספינת החלל והמחשב האישי שלו. מי שצפה בסרט שנעשה על פי ספר המד"ב המפורסם של ארתור סי קלארק, יבין על מה מדובר. אמרסון משתמש ב'מוג' בתור חצוצרה, מעוות את קולו כדי להישמע כמו מחשב מרושע, והקונפליקט הדרמטי מסתיים באופן מעורפל ודו-משמעי. מי ניצח? לייק לא רוצה שנדע. הפרק הזה, לכשעצמו, נשמע לא רע, משלב כמה סולואי-האמונד מוצלחים ומסתיים באפקט 'מחשב' מסקרן. אך ליצירה כולה חסר עומק אמיתי ועקביות סגנונית בשביל לשכנע לחלוטין את המאזין הספקן שלא מדובר בגימיקים.


מבחינה היסטורית, "ניתוח סלט מוח" ציין פסגה נוספת בפעילות של ההרכב. הוא הציג לראווה כמה אפקטים וטריקים אולפניים חדשניים לזמנם, ונתן לשלישייה את התאוצה שהיו זקוקים לה כדי לכבוש את ארה"ב. גם העטיפה הסוריאליסטית של האמן השוודי הנס רודי גייגר (אמרסון קורא לו פשוט 'גיגר') זכתה לשבחים מוצדקים, עוד לפני שהפך לצייר מוערך בזכות סדרת סרטי 'הנוסע השמיני' עליה זכה באוסקר. אבל האלבום 'ניתוח סלט מוח' פשוט לא נשמע רענן כל כך היום, והרעיונות המדע-בדיוניים שלו הפכו שחוקים.


שמו של האלבום ניתן לו בזכות קטע קצר בעל אותו שם (Brain Salad Surgery), שאת המילים שלו כתבו לייק-סינפילד ואת המוסיקה כתב אמרסון. הסינגל החביב הזה, באורך 3:08 דקות בלבד, לא נכנס לאלבום, כנראה ממגבלות של זמן. רק ב-2001 יצאה לאור גרסת רימסטר של חברת "קאסל מיוזיק" בה נכלל הסינגל "בריין סאלאד סרג'רי" החמוד. כך תוקן עוול היסטורי מסוים שאולי היה עוזר קצת לגרסת הויניל המקורית מ-1973.

לסיכום, באלבום "בריין סאלאד סרג'רי" אמרסון עבד יפה על הקלידים, פאלמר התאמץ והזיע, לייק שר היטב, אבל השלושה לא הצליחו להתמודד עם האתגר הטמון ברוחב היריעה כראוי. זה אולי צפוי כשמדובר ביצירה קונספטואלית עתידנית של 30 דקות. אז למרות שמדובר באלבום רוק מתקדם מפורסם ופופולרי, קודמיו היו ממוקדים יותר ולכן שרדו טוב יותר את מבחנו האכזרי של הזמן.

הציון: 8.5/10

 הוסיפו תגובה

***

 עוד קלאסיקות של אמרסון לייק ופאלמר







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")