זה לא סוד שאמרסון לייק ופאלמר החלו להתדרדר בהדרגה מאז המחצית השנייה של שנות השבעים ועד ימינו. הדיוידי הדו-שכבתי הזה מכיל בתוכו כמה הסברים משכנעים לנפילה ההיא, בלי להתכוון לכך. הוא מכיל הופעה גרנדיוזית עם תזמורת באצטדיון האולימפי של העיר טורונטו (קנדה) משנת 1977 מול קהל בלתי-נראה של 70,000 צופים; בצידו השני הוא מציג סרט "תעודה" חובבני משנת 1973 המתעד את אחורי הקלעים של השלישייה העליזה והעשירה.

 

בשנת 1977 החליטו אי-אל-פי (ELP) לצאת לסיבוב הופעות ענק. המטרה: קידום האלבום הכפול Works שעליו שקדו בשנתיים שקדמו לו. האמצעי: בזבוז כסף על תזמורת גדולה, עשרות פועלי במה וטכנאים, שבע משאיות, צוות הפקה גדול ושאר ירקות. אמרסון התעקש על התזמורת מפני שלא היה מוכן לוותר על ביצוע פרק מתוך הקונצ'רטו המשעמם שלו לפסנתר. לייק התווכח איתו, ופאלמר תמך בלייק. הקרע הזה אמנם לא הונצח על גבי פילם, אבל ההופעה שגרמה לו מככבת כאן.

 

לייק ופאלמר צדקו: התזמורת היתה מיותרת לחלוטין. בסרט הוידאו החשוך והמאכזב ניתן לראות היטב כיצד השלישייה מאבדת את כל כוחה בתוך האוקיינוס האנושי שהביאה איתה. העיבודים התזמורתיים מסורבלים, איכות הצליל בינונית ומטה, שלושת הנגנים בקושי מתקשרים זה עם זה, והתוצאה היא מופע שמחמיץ את כל היעדים שקבע לעצמו. "תמונות בתערוכה" נשמע כמו שיבוש של התיזמור המקורי של ראוול (בשביל מה להוסיף תזמורת?), "פיראטים" נשמע מצועצע, קטע מתוך "בריין סאלאד סרג'רי" נשמע אבוד. הפרק מתוך הקונצ'רטו של אמרסון זניח וחסר כל משמעות עבור מי שמתעניין בלהקה. רק המחרוזת המסיימת מתחילה קצת להלהיב.

 

מעבר לכך - המוסיקאים עצמם נראים מתוחים ועצבניים. פאלמר נראה כמו רובוט-דוגמן שהלך לאיבוד בתוך מערכת התופים המפוארת שלו. לייק נלכד בתוך חליפה שאלוויס היה מקיא עליה, והוא שר בלי שמחת-חיים ובלי טיפה של ספונטניות. אמרסון לועס מסטיק, מנגן כמו פקיד ונראה כמו פארודיה על עצמו כאשר הוא מבצע (בפעם המליון) את מופע "השלכת האורגן" הפרוע שלו עוד מימי The Nice הקדמוניים. וגרוע מכל: השלושה לא נראים כמו להקה, אלא אנשי-מקצוע שנפגשו במקרה על במה אחת.

 

אם משווים את המופע הזה לסרט הוידאו המפורסם של "תמונות בתערוכה" (דצמבר 1970, תיאטרון ליסיום, לונדון), הרי שלפני שבע שנים פגשנו הרכב צעיר וסימפטי של שלושה מוסיקאים רעננים ושובבים, שבאמת נהנו ממה שעשו. היום אנחנו ניצבים בפני קרקס קודר ובו מאות ניצבים, בלי חדוות-יצירה. קל יותר להבין את הביקורת שנמתחה עליהם אז: פומפוזיים, בזבזניים, מפונקים, יומרניים. הכל נכון - אם מתייחסים להופעה הזאת. אפילו איכות הצליל פחות טובה מזו של הסרט הישן והטוב.

 

הצד השני של הדיסק מכיל סרט תעודה בן 53 דקות משנת 1973 שנקרא "מנטיקור ספיישל". הוא הופק על ידי הלהקה עצמה ומאפשר להציץ אל מאחורי הקלעים של ההפקה. גם כאן תקעו אמרסון לייק ופאלמר לעצמם גול עצמי: במקום לעסוק במוסיקה (שהיא העיקר, לא?), הסרט מעדיף להתמקד בצדדים הפחות-מחמיאים של הלהקה; כמו למשל - התחת של אמרסון; המחלות של לייק; הרגלי האכילה של צוות הבמה; שלושת המשאיות של סיבוב ההופעות (שהפכו, מאז, לסמל הנפיחות של הפרוג באנגליה, באדיבות הבי-בי-סי). בקיצור, המון שטויות ואפס תוכן מהותי. אי-אל-פי הרימו להנחתה - לא פלא שהעיתונאים הסתערו על הסרט הזה והפכו אותו לבדיחה. גם מבחינה טכנית, איכות הסרט בינונית ומטה.

 

לסיכום, מדובר בדיוידי בעל ערך תיעודי עבור חובבי הלהקה, אבל מכל הבחינות המהותיות האחרות (צליל, צילום, מוסיקה, מופע) הוא מאכזב למדי. אפשר ללמוד ממנו כיצד *לא* לנהל קריירה של כוכב רוק. אפשר גם ללמוד מדוע *אסור* להשתמש בתזמורת סימפונית למופע פרוג-רוק. אפשר גם ללמוד כיצד *לא* להפיק סרט תעודה. יש כאן הופעה חשוכה עם צבעים 'מתים' וסאונד דלוח, סרט תעודה רכילותי ומציצני.

הציון: 7/10

---

תגובות

ביקורות נוספות

בלאק מון - Black Moon

בריין סאלאד סרג'רי - Brain Salad Surgery

אלבום הבכורה של אמרסון לייק ופאלמר

תמונות בתערוכה - Pictures at an Exhibition

טארקוס - Tarkus

טרילוג'י - Trilogy

---