קית' אמרסון בנד - מוסקבה - Keith Emerson Band
רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Keith Emerson Band - Moscow

Keith Emerson Band

Moscow

2010 Emonilla / Artsake (DVD/2CD)

UK / Russia / USA

(116:25)

KeithEmerson.com



ביקורת: אורי ברייטמן

12/02/02

ההופעה של קית' אמרסון ולהקתו במוסקבה, באוגוסט 2008, מספקת הזדמנות מרתקת להתרשם מן המוסיקה של אמרסון-לייק-פאלמר בלי השניים האחרונים. אמרסון, שסבל בשנים האחרונות מירידה הדרגתית ביכולתו לנגן בצורה וירטואוזית, בנה לעצמו להקה מעולה שתפצה על חסרונותיו. אמרסון גם לקח איתו שני אנשי סאונד מהטובים ביותר בעולם, ושכר צוות רוסי שיצלם את ההופעה בתיאטרון 'דום קינו' המוסקבאי. התוצאה: תענוג פרוגרסיבי מהסוג המפתיע, שאינו מתאים לכולם בהכרח.


במקום קית' אמרסון המטורף והפראי של שנות ה-70, אנחנו מקבלים גרסה מבוגרת, מרוסנת, רגועה ואפילו מוגבלת של הקלידן הבריטי המזדקן. במקום גרג לייק אנחנו מקבלים את מארק בונילה, בגרסה המשודרגת שלו - זו שיודעת לנגן על גיטרה חשמלית כמו שצריך, ועם קול שעדיין עובד. במקום קארל פאלמר אנחנו מקבלים את טוני פיה, שאמנם שומר על המסורת (צריך פ' בשם המשפחה בשביל להתקבל), אבל לא מתעלה על המתופף המקורי. כבונוס, אנחנו מקבלים עוד משהו שאף פעם לא היה לשלישייה האגדית: בסיסט מצוין במשרה מלאה, טראוויס דיויס, להשלים את הסאונד המלא.


ההופעה המוסקבאית מגלה לחובבי ELP דברים חדשים שלא ידעו על עצמם ועל אליליהם העתיקים: ראשית, אולי אתם שונאים את גרג לייק ולא ידעתם את זה. מארק בונילה, בהיותו זמר מעולה וגיטריסט וירטואוזי, משנה את כל המשוואה המוסיקלית הקיימת, והופך את לייק למטרד אמנותי. זה לא מקרה שהקול של בונילה דומה מאוד לזה של לייק, למרות שהמבטא שלו אמריקני ולא בריטי. מעבר לדמיון הקולי, ההופעה ממחישה עד כמה המוסיקה של אי-אל-פי נשמעת הרבה יותר טוב עם גיטרה חשמלית באמצע. הקלידים של אמרסון כבר לא נשמעים בודדים כל כך: מישהו עושה שם אקורדים ברקע, וזה לא אמרסון; גם סדרת הדואטים (גיטרה-קלידים) מנערת וממריצה את החומר הפרוגרסיבי.


קית אמרסון וסינתיסייזר ה'מוג' במוסקבה
אמרסון והמוג - מתוך הדיוידי של ההופעה החיה במוסקבה


גם הנוכחות הבימתית המרגיזה של לייק, כך מסתבר עכשיו, מוחלפת כאן בכריזמה הידידותית והעניינית של בונילה. במקום מר לייק, אדם שכנראה הפסיק לאהוב את אמנות הנגינה על כלי מוסיקלי, אנחנו זוכים להנות מאדם שממש מתלהב מתחכום, אנרגיה, סולואים מהירים וליווי מדויק של הקלידן המכובד. רק צריך להשוות עם הדיוידי המנוכר של הופעות 'וורקס' מ-1977 כדי להבין את ההבדל. העובדה שאפשר לעשות את כל זה אחרת, כאן ועכשיו, מרעננת ומשמחת במיוחד.


גם ברמת הסאונד, הדיוידי והדיסק הכפול שניהם נהנים מהפקה מודרנית לגמרי. אפילו הדיוידי מ-2010 בו תועד מופע האיחוד ה'היסטורי' של אמרסון לייק ופאלמר, בפסטיבל היי-וולטג', נשמע קצת פחות טוב (למרות שהוא צולם ב'בלו-ריי'). וכאן מגיעות המון מחמאות לאיש הסאונד הראשי של ההופעה, קית' ווצ'סלר, שידע להתמודד עם מורכבותה של מערכת הקלידים האמרסונית, והוציא מכל הארבעה צליל חי ומלא, שהופך את ההאזנה למהנה הרבה יותר.


רק מי שמכיר לעומק את אורגן ההאמונד סי-שלוש (Hammond C3), את סינתיסייזר ה'מוג' הענק והמתוסבך, ואת כל שאר המקלדות בהן מתעלל אמרסון על הבמה, יודע להוציא מהם סאונד כל כך טבעי, וינטג'י ודינמי. אפשר להרגיש שאמרסון וסוללת התקיפה שלו נמצאים כאן בידיים טובות: מישהו שאוהב את הרוק המתקדם של שנות ה-70 שולט בעניינים, ומוכן להשקיע יותר ממה שצריך כדי לשחזר את הצליל הפתוח והפרוע של פעם.



מימין לשמאל: טוני פיה (תופים); טראוויס דיויס (בס); מארק בונילה (גיטרה, שירה); קית' אמרסון (קלידים)
להקת קית' אמרסון בסיום המופע; מתוך הדיוידי של ההופעה החיה במוסקבה


היצירות המבוצעות הן ברובן קלאסיקות מן העבר, כאשר האלבום ה'חדש' של בונילה ואמרסון מ-2008 (שעליו, אגב, אפשר לוותר בלי להזיל דמעה) זוכה לייצוג סביר של כ-4 קטעים. מה שבאמת יפה זו העובדה שאין עליות ומורדות בהופעה: אמרסון, בונילה והצוות מבצעים את הישן והחדש באותה התלהבות. הגרסאות החיות של החומר החדש נשמעות הרבה יותר טוב מהגרסאות האולפניות ה'מתות', בעיקר בזכות המיקס הבימתי של ווצ'סלר.


אם אתם מתעקשים לדעת מהם השיאים המוסיקליים של 'מוסקבה', אפשר לציין את:

מי שיקנה את גרסת הדיוידי, יצטרך בשלב מסוים גם להשיג את גרסת הדיסק הכפול, שמספקת את הערך הגבוה ביותר, לטווח הרחוק. הופעת האיחוד של אמרסון לייק ופאלמר מ-2010 במסגרת פסטיבל היי-וולטג' לונדון, היתה קצרה מדי (70 דקות) בגלל מגבלות טכניות של הפסטיבל. בהשוואה לאירוע המביך ההוא, כאן מקבלים מעריציו של אמרסון הופעה נדיבה וגדושה שנמשכת כמעט שעתיים, בלי בזבוז זמן על שטויות. בונילה ואמרסון שניהם לא אוהבים לדבר יותר מדי, ונותנים לכלים שלהם להתבטא במקומם.


כל מי שכעס על ההתנהלות של אמרסון לייק ופאלמר בשנים האחרונות, שהרגיש שהם זחוחים ודשנים מדי; כל מי שהתחבר למוסיקליות הפורצת של אמרסון בתחילת שנות ה-70, אבל שנא את המאניירות של לייק; כל מי שמכור לסאונד הוינטג'י של אמרסון הקלאסי, בלי הנסיונות הכושלים שלו לעדכן את הסאונד עם סינתים דיגיטליים תוצרת ימאהה ו'קורג' משנות התשעים והאלפיים; וכל מי שמוכן לנסות ולהתאהב-מחדש בחומרים של הלהקה המושמצת הזאת -- ההופעה של 'מוסקבה' פותחת חלון-הזדמנויות נדיר להסתכלות מחודשת על אחד מאבות המזון של הפרוג. כדאי מאוד לצפות בגרסת הדיוידי כדי להבין מה באמת קרה שם על הבמה, ואז לחרוש את גרסת ה'אודיו' המתגמלת, בפורמט הדיסק הכפול.


בסוף אפריל 2014 הודיע אמרסון על פרישה מתקרבת מהופעות חיות. הוא כנראה ימשיך לכתוב מוסיקה ולהקליט באולפן, אבל ההתדרדרות המעציבה במצב ידו הימנית (בעיקר) כבר אינה מאפשרת לו להופיע בכבוד בפני קהל שמצפה ממנו לזריזות אצבעות מיוחדת. לכן, המסמך המצולם הזה הופך חשוב יותר, כי הוא מתעד הפגנת-כוח אחרונה של אביר קלידים קשיש ומנוסה.

לסיכום, הביקור המוסקבאי של להקת קית' אמרסון הוא הרבה מעבר להופעה אחת במקום מרוחק: זו בחינה-מחדש של המורשת והתרומה האישית של כל אחד מחברי אמרסון, לייק ופאלמר. המסקנה: אמרסון, למרות גילו ומגבלותיו הגופניות המצערות, היה ונשאר הרוח החיה מאחורי השלישייה האגדית, בעוד שני עמיתיו רק התעמעמו ונמוגו עם השנים שחלפו. אפשר להגדיר את 'מוסקבה' בתור חוויה מתקנת, אחרי שנים רבות מדי של אכזבה וייאוש מ-ELP וכל מה שהם מייצגים לכאורה.

הציון: 9/10

 מה אומרים הציונים?

 תגובות על קית' אמרסון





איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il