 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, פורומים, הורדות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב' |
אלבומה השני של להקת אקסיביוס ההולנדית מצליח להתגבר על אחד האתגרים הגדולים ברוק המתקדם: השילוב בין ג'אז-פיוז'ן ומטאל. 'לימינל' הוא מלאכת-מחשבת של איזונים ובלמים. מדובר במוסיקה אינסטרומנטלית נבונה ומתוחכמת שמצליחה לשדך בין הרהורים להסתערויות, בין הרעשות להזיות, בין אילתור חופשי לתבניות קשיחות.
החזון המוסיקלי של אקסיביוס הוא יצירת פסקול דרמטי-אך-מהורהר לחיים. אין שום כוונה להשתמש בנוסחאות ג'אז שחוקות, כמו שימוש במלודיה או מוטיב קצר כדי לאלתר עליהם במשך כמה דקות באופן חופשי. גם אין רצון להיעזר בקלישאות מטאל עצלניות או לבנות 'שירים' במובן הבית-פזמון-בית המעייף. במפקדת קציני אקסיביוס, מפתחים רעיונות בצורה ספונטנית לחלוטין; ועדיין - התוצר הסופי עוצמתי, מהודק, בשל לחלוטין ובועט בביטחון בכל ישבני העולם - וזאת למרות המשקלים האסימטריים המרובים.
הרביעייה כוללת שני בוגרי סיירת - יוצאי להקת סיניק (Cynic), הגיטריסט המוכשר טימון קראודניר והבסיסט הכביר רובין זילהורסט. שניהם מאסטרים אמיתיים בכלי הנגינה שלהם, ומי שאוהב סאונד של בס פרטלס (Fretless) יתענג על עבודתו המסורה של זילהורסט. על היעדרו של קלידן מפצה קראודניר בעזרת אפקטים ושטיחי-סאונד שאותם הוא מפיק באמצעות סינטי-גיטרה. האלבום הוקלט חי באולפן, בנגינה קבוצתית אמיתית.
חמישה מבין שמונת הקטעים הולחנו על ידי קראודניר, והשלושה הנותרים על ידי הגיטריסט מישל נינהאוס, שהגיע לכאן מלהקת 'דודקהדרון' (Dodecahedron). המתופף השנון יומה ואן אקלן הוא יוצא להקת פסטילנס (Pestilence) ועובד ב'דה ניו דומיניון' (The New Dominion). בקיצור, זכינו בכמעט סופר-גרופ הולנדי - אף אחד כאן הוא לא מתחיל או חובבן.
להקת אקסיביוס ב-2013.
מימין לשמאל: רובין זילהורסט (פרטלס בס), יומה ואן אקלן (תופים), מישל נינהאוס (גיטרה), טימון קראודניר (גיטרה מובילה)
אלבומה הראשון של אקסיביוס מ-2009 היה מקורי ומבטיח, אך לא לגמרי משכנע. החברים הוכיחו שיש להם את היכולת להגשים את החזון, אך התוצאה הסופית לא היתה מרהיבה מספיק, למרות שזכתה לשבחים. כאן, באלבום השני, הם פרעו את הצ'ק ומיצו את הפוטנציאל. כיום, אקסיביוס כבר לא קיימת -- המעורבים הקימו להקה חדשה בשם 'אאור אושנז' (Our Oceans) -- אך אקסיביוס הותירה אחריה צמד מעורר מחשבה של אלבומים.
קהל היעד הטבעי של אלבום אינסטרומנטלי וירטואוזי כמו 'לימינל' הם פיוז'ניסטים שמחפשים 'ביצים' במוסיקה שלהם, לצד מטאליסטים פרוגרסיביים בעלי ראש פתוח, כאלו שרוצים 'טריפ' אך לא מוכנים להירדם על ההגה. בקטע הרביעי, למשל, מתארח הסקסופוניסט השוודי המעולה יונאס קנוטסון, ומרביץ בו סולו ג'אזי מפתיע. סקסופון באלבום מטאל? אקסיביוס לא מסתירה את רצונה למתוח את הגבולות, והיא משלימה את המשימה בלי לגמגם, בלי להתבלבל ובלי להתנצל. לאחר כמה עשרות האזנות מהנות, אפשר אפילו לבקש כלי נגינה אקזוטי נוסף, אך ניתן להסתפק במה שכבר קיבלנו.
'לימינל' מבקש תשומת לב מעמיקה והאזנות חוזרות, ותמורתן מחלק דיבידנדים בנדיבות. נוצרה כאן מוסיקה מתקדמת טהורה ויפהפייה, מהסוג שעוקף בקלילות את האונה הפרונטלית (זו שאחראית על הדיבור) ומשנרקל במיומנות במעמקי האונה הטמפורלית (הצידית - זו שאחראית על מידע שמיעתי). אלבומים ראויים לציון באותו כיוון הם ג'וי אוף מושן של אנימלז אז לידרז, כל אלבומיה של פלאנט-אקס, למשל קוואנטום; הפרויקט פוליטאון של תורן-קארן-בוזיו, או טוויסטד אינטו פורם הנורבגי מ-2006. זו גרסה צנועה ואנושית יותר של 'א סקפטיק'ס יוניברס' החלוצי והמדהים שיצרה ספיירל ארכיטקט בשנת 2000; ניתן גם להשוות את 'לימינל' אל עבודותיה יורקות-הגיצים של בלוטד סיינס, דוגמה קיצונית לפרוג-מטאל פיוז'ניסטי אקסטרימי לבעלי לב מרושיין, כזה שאינו לוקח שבויים.
קל לפטור את 'לימינל' כאלבום 'קר' או 'נטול-רגש', שרק מעוניין להפגין וירטואוזיות וטכניקה; אין ביקורת יותר שטחית ומאכזבת מזו. חברי אקסיביוס הקפידו לבנות כאן יצירה מעמיקה, בעלת מרכיבים פילוסופיים, שבונה את עצמה על ציר הזמן בצורה אורגנית לגמרי. הרביעייה יודעת להוביל מלודיות אל מקומן הטבעי, וגם ברגעיה הקשוחים והמטאליים ביותר היא לא נשאבת למחוזות המהירות-לשם-המהירות, או הכסאח לשם הכסאח. חבל על עודף המילים - אקסיביוס העלתה את האלבום המלא להאזנה חופשית, אז קחו כמה דקות להתרשם בעצמכם. אל תצפו לאהוב את האלבום באופן מיידי - זה רומן ארוך.
שלושה מרכיבים נוספים שהופכים את 'לימינל' למוצר ברמה בינלאומית הם ההפקה המוסיקלית, המיקס והמאסטר: שלושתם מצויינים, ברמה הגבוהה ביותר - יותר מאלבום רוק רגיל, וקרוב יותר לאלבום ג'אז-פיוז'ן. כדי לשלם על הוצאות ההקלטה, פתחו חברי אקסיביוס קמפיין מימון המונים ב-2012 וביקשו 8,000 יורו. הם הגיעו לתאריך היעד עם סכום כפול מהמבוקש. התוצאה הסופית מלמדת על כך שהם לא בזבזו את כספי קהילת המעריצים על בירות. טימון קראודינר השתלט על כל העניינים הטכניים בצורה מעוררת כבוד.
החזון המוסיקלי של אקסיביוס הוא יצירת פסקול דרמטי-אך-מהורהר לחיים. אין שום כוונה להשתמש בנוסחאות ג'אז שחוקות, כמו שימוש במלודיה או מוטיב קצר כדי לאלתר עליהם במשך כמה דקות באופן חופשי. גם אין רצון להיעזר בקלישאות מטאל עצלניות או לבנות 'שירים' במובן הבית-פזמון-בית המעייף. במפקדת קציני אקסיביוס, מפתחים רעיונות בצורה ספונטנית לחלוטין; ועדיין - התוצר הסופי עוצמתי, מהודק, בשל לחלוטין ובועט בביטחון בכל ישבני העולם - וזאת למרות המשקלים האסימטריים המרובים.
הרביעייה כוללת שני בוגרי סיירת - יוצאי להקת סיניק (Cynic), הגיטריסט המוכשר טימון קראודניר והבסיסט הכביר רובין זילהורסט. שניהם מאסטרים אמיתיים בכלי הנגינה שלהם, ומי שאוהב סאונד של בס פרטלס (Fretless) יתענג על עבודתו המסורה של זילהורסט. על היעדרו של קלידן מפצה קראודניר בעזרת אפקטים ושטיחי-סאונד שאותם הוא מפיק באמצעות סינטי-גיטרה. האלבום הוקלט חי באולפן, בנגינה קבוצתית אמיתית.
חמישה מבין שמונת הקטעים הולחנו על ידי קראודניר, והשלושה הנותרים על ידי הגיטריסט מישל נינהאוס, שהגיע לכאן מלהקת 'דודקהדרון' (Dodecahedron). המתופף השנון יומה ואן אקלן הוא יוצא להקת פסטילנס (Pestilence) ועובד ב'דה ניו דומיניון' (The New Dominion). בקיצור, זכינו בכמעט סופר-גרופ הולנדי - אף אחד כאן הוא לא מתחיל או חובבן.
להקת אקסיביוס ב-2013.
מימין לשמאל: רובין זילהורסט (פרטלס בס), יומה ואן אקלן (תופים), מישל נינהאוס (גיטרה), טימון קראודניר (גיטרה מובילה)
אלבומה הראשון של אקסיביוס מ-2009 היה מקורי ומבטיח, אך לא לגמרי משכנע. החברים הוכיחו שיש להם את היכולת להגשים את החזון, אך התוצאה הסופית לא היתה מרהיבה מספיק, למרות שזכתה לשבחים. כאן, באלבום השני, הם פרעו את הצ'ק ומיצו את הפוטנציאל. כיום, אקסיביוס כבר לא קיימת -- המעורבים הקימו להקה חדשה בשם 'אאור אושנז' (Our Oceans) -- אך אקסיביוס הותירה אחריה צמד מעורר מחשבה של אלבומים.
קהל היעד הטבעי של אלבום אינסטרומנטלי וירטואוזי כמו 'לימינל' הם פיוז'ניסטים שמחפשים 'ביצים' במוסיקה שלהם, לצד מטאליסטים פרוגרסיביים בעלי ראש פתוח, כאלו שרוצים 'טריפ' אך לא מוכנים להירדם על ההגה. בקטע הרביעי, למשל, מתארח הסקסופוניסט השוודי המעולה יונאס קנוטסון, ומרביץ בו סולו ג'אזי מפתיע. סקסופון באלבום מטאל? אקסיביוס לא מסתירה את רצונה למתוח את הגבולות, והיא משלימה את המשימה בלי לגמגם, בלי להתבלבל ובלי להתנצל. לאחר כמה עשרות האזנות מהנות, אפשר אפילו לבקש כלי נגינה אקזוטי נוסף, אך ניתן להסתפק במה שכבר קיבלנו.
'לימינל' מבקש תשומת לב מעמיקה והאזנות חוזרות, ותמורתן מחלק דיבידנדים בנדיבות. נוצרה כאן מוסיקה מתקדמת טהורה ויפהפייה, מהסוג שעוקף בקלילות את האונה הפרונטלית (זו שאחראית על הדיבור) ומשנרקל במיומנות במעמקי האונה הטמפורלית (הצידית - זו שאחראית על מידע שמיעתי). אלבומים ראויים לציון באותו כיוון הם ג'וי אוף מושן של אנימלז אז לידרז, כל אלבומיה של פלאנט-אקס, למשל קוואנטום; הפרויקט פוליטאון של תורן-קארן-בוזיו, או טוויסטד אינטו פורם הנורבגי מ-2006. זו גרסה צנועה ואנושית יותר של 'א סקפטיק'ס יוניברס' החלוצי והמדהים שיצרה ספיירל ארכיטקט בשנת 2000; ניתן גם להשוות את 'לימינל' אל עבודותיה יורקות-הגיצים של בלוטד סיינס, דוגמה קיצונית לפרוג-מטאל פיוז'ניסטי אקסטרימי לבעלי לב מרושיין, כזה שאינו לוקח שבויים.
קל לפטור את 'לימינל' כאלבום 'קר' או 'נטול-רגש', שרק מעוניין להפגין וירטואוזיות וטכניקה; אין ביקורת יותר שטחית ומאכזבת מזו. חברי אקסיביוס הקפידו לבנות כאן יצירה מעמיקה, בעלת מרכיבים פילוסופיים, שבונה את עצמה על ציר הזמן בצורה אורגנית לגמרי. הרביעייה יודעת להוביל מלודיות אל מקומן הטבעי, וגם ברגעיה הקשוחים והמטאליים ביותר היא לא נשאבת למחוזות המהירות-לשם-המהירות, או הכסאח לשם הכסאח. חבל על עודף המילים - אקסיביוס העלתה את האלבום המלא להאזנה חופשית, אז קחו כמה דקות להתרשם בעצמכם. אל תצפו לאהוב את האלבום באופן מיידי - זה רומן ארוך.
שלושה מרכיבים נוספים שהופכים את 'לימינל' למוצר ברמה בינלאומית הם ההפקה המוסיקלית, המיקס והמאסטר: שלושתם מצויינים, ברמה הגבוהה ביותר - יותר מאלבום רוק רגיל, וקרוב יותר לאלבום ג'אז-פיוז'ן. כדי לשלם על הוצאות ההקלטה, פתחו חברי אקסיביוס קמפיין מימון המונים ב-2012 וביקשו 8,000 יורו. הם הגיעו לתאריך היעד עם סכום כפול מהמבוקש. התוצאה הסופית מלמדת על כך שהם לא בזבזו את כספי קהילת המעריצים על בירות. טימון קראודינר השתלט על כל העניינים הטכניים בצורה מעוררת כבוד.
לסיכום, כדאי להתעמק במרחבים האינסטרומנטליים המפתיעים של 'לימינל', אחד מאלבומי הפרוגרסיב הטובים ביותר שיצאו מהולנד בשנים האחרונות. היכולת הנדירה להפגיש בין עולמות הג'אז-פיוז'ן והמטאל התממשה בהצלחה יתרה. לפניכם אלבום פרוג-פיוז'ן מקצועני ומחודד, עמוס הברקות מוסיקליות מרשימות ורעיונות מלודיים מעוררי השראה, המציג פיתוחים סוערים שאף פעם אינם מובנים מאליהם. בשפה הקולינרית: מעדן גורמה יוקרתי המצדיק לפחות שני כוכבי מישלן.
הציון: 8.5/10
|
אלבומים מומלצים דומים
|
איך מחשבים כאן ציונים? קריטריונים רלוונטיים: חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה") מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם") לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות") עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר") הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה") טקסטים ("ממש משורר, הבחור") ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")
| ||
