הניאו-פרוגרים של שוודיה, ה"פלאואר קינגז", אף פעם לא היו מרוצים מהוצאת אלבום רגיל של חמישים-ומשהו דקות. ארבעה מתוך עשרת אלבומי האולפן שלהם, ושני אלבומי ההופעות שלהם, היו בהמות כפולות, עם 140 דקות בממוצע בכל אחד מהם. אפילו הדיסקים היחידים שלהם בולעים כמעט את כל הזמן שניתן להם, כולל האלבום מ-2007 (The Sum of No Evil), באורך 78 דקות. מה קרה לימים הטובים ההם, שבהם קיבלת אלבום באורך 35 דקות, פעם או פעמיים בשנה, בלי שום "מילויים" ("פילרים") שצריך לשייט דרכם? היום מקבלים אלבומים מנופחים, ארוכים וממולאים-היטב, שיוצאים לאור כל שנתיים-שלוש, במקרה הטוב.


תפוקה מוסיקלית שופעת היא לא דבר רע בהכרח, עבור להקה, כל עוד יש לה יכולת כתיבת שירים כדי לגבות אותה. רק תראו מה ביטלס עשו בשבע שנים קצרות. אבל, אם חצי ממה שאתה מוציא זה רק פילרים, אז מה הטעם? האם באמת היינו צריכים את אלבומי הסולו של רוינה סטולט, כמו הידרופוניה מ-1998, ו"וול סטריט וודו" מ-2005 (אלבום כפול, דרך אגב), בין האלבומים של הפלאואר קינגז? אחרי הכל, סטולט בכל מקרה חילק את זמנו בין שלוש להקות אחרות: "קאיפה" (Kaipa), טרנסאטלנטיק (Transatlantic) ו"דה טנג'נט" (The Tangent). אולי הוא היה מנצל את זמנו בצורה טובה יותר אם היה מתמקד בשיפור פלאואר קינגז, למרות ש"טרנסאטלנטיק" היא עדיין המועדפת עליי, מבין השלוש.


אלבום האולפן של הפלאואר קינגז מ-2006, "פרדוקס הוטל", הוא אחד מאותם דיסקים מפלצתיים כפולים, והוא התשתית לדיוידי החדש שלהם -- גם הוא כפול, כמובן. "אינסטנט דליברי" הוקלט ב-19 באפריל, 2006. המקום: מועדון 013, טילבורג, הולנד. הדיוידי הזה מספק חווית-צפיה הרבה יותר מספקת, בהשוואה לדיוידי הקודם והסטרילי-למדי שלהם (Meet the Flower Kings) מ-2003. בפעם הקודמת, ראינו את הלהקה בתוך אולם, אבל בלי קהל אמיתי (רק כמה חברים), ועם קטעי-וידאו מגוחכים שהפריעו לרוב הביצועים. הפעם יש לנו קונצרט אמיתי, עם קהל נהדר, חובב רוק מתקדם, שתופס את מהות ההופעה החיה של הפלאואר קינגז.


תשעה מתוך 17 השירים בדיוידי הכפול והארוך הזה לקוחים מתוך האלבום "פרדוקס הוטל". במפתיע, כולם שירים באורך נורמלי, מכיוון שהלהקה ויתרה על ביצוע האפוס הארוך שלהם, "מפלצות ואנשים" (21 דקות). לא שמעתי עדיין את "פרדוקס הוטל" בשלמותו, לכן הדיוידי הזה שימש עבורי מבוא לחומר החדש. בהתבסס על ההופעה הזאת, יש כאן ללא ספק כמה מן הקטעים הטובים ביותר שהלהקה עשתה מאז תחילת שנת אלפיים. המוסיקה קצת יותר נגישה מאשר החומרים המוקדמים שלהם, כיוון שהם יצאו מהכיוונים הג'אז-פיוז'נים שלהם והנטייה ל"פרוגיות" מוגזמת, כמו באלבומים הקודמים. הכיוון הנוכחי הוא מלודיות בהירות וקליטות יותר.


אף פעם לא הייתי המעריץ הנלהב ביותר של הפלאואר קינגז, אבל הדיוידי הזה בהחלט עוזר לשנות את המצב. ההופעה בהחלט מדגישה עד כמה מרשימים המוסיקאים האלה באמת, וכיצד הם מסוגלים לעלות על הבמה ולקחת את המוסיקה שלהם רמה אחת למעלה. רוינה סטולט הוא גיטריסט מעולה, שמשלב בחוכמה בין ג'אז, בלוז, רוק ופופ אל הסגנון הייחודי שלו. הקול שלו הוא אפילו יותר מיוחד, וזה מה שנותן ל"פלאואר קינגז" את הצליל שלהם. לעומת זאת, בתפקידו ככותב-השירים המרכזי של הלהקה, יש לו נטייה לגמור את עצמו מרוב פרויקטים צדדיים. אני חושב שרוב המוסיקה של הפלאואר קינגז היא מעייפת וחוזרת על עצמה, אבל בכל אלבום יש כמה הברקות שמאפשרות לי להחזיק מעמד.


הוידאו נפתח בצילומים מגורענים, מאחורי הקלעים, שעוברים בהדרגה אל מסך הבמה המרכזית. שם מוצגות תמונות צבעוניות של היקום, ואנו רואים ספירה-לאחור של נאס"א. כשהיא מסתיימת, מקבלים איתות של "מוכנים לשיגור" להתחלת המופע -- אבל אז שומעים שקט, וצליל של כדור פינג-פונג קופץ מצד לצד [זוהי פתיחת האלבום "רטרופוליס" משנת 1996], ותמונות פסיכדליות של טיפות-דיו מרצדות על המסך. זו מוזרות אופיינית ללהקה כמו פלאואר קינגז. הלהקה עולה על הבמה ומזיזה את העניינים עם קטע הנושא מתוך האלבום החדש, שמתברר כקטע הרוק המדויק ביותר באותו לילה.


בדיוידי הקודם הופיע איתם שכיר-החרב דניאל גילדנלואו, מלהקת פיין אוף סלביישן, שהיה איתם מאז 2002. חבר חדש בלהקה הוא המתופף מרכוס ליליקוויסט, שמחליף את זולטן צ'ורש. בעוד הסגנון המסחרר של האחרון דרש את מלוא תשומת לבו של הצופה והמאזין בכל פעם שנכנס לאיזור העדשה, וזאת בגלל סגנונו שהתאים ללהקת ג'אז-פיוז'ן, המתופף החדש פשוט מחזיק את הקצב; אף פעם הוא לא משתחצן, אבל לא מחמיץ את ה'ביט'. לא פלא ש"פרדוקס הוטל" נשמע כל כך שונה.


סטולט לבוש בחליפה נוראית, פרחונית ובהירה, מה שגורם לו לבלוט מאוד על הבמה. למרות זאת, הוא מנגן היטב בהופעה, מברך את הקהל ההולנדי באנגלית בעלת מבטא שוודי מובלט, ולמען האמת די מוזר. עוד שיר מ"פרדוקס הוטל" מגיע: "Hit me with a hit" הקליט, שמדגים כמה מהרמוניות הקוליות הרצחניות ביותר שלהם, ונשמע כמו קטע אבוד מתוך האלבום 90125 של להקת יס. משם הם משלבים קטעים קלאסיים כמו "בעיני העולם" (In the eyes of the world) מ-1997, ו"אני השמש" (I am the sun) מ-2000. זה היה ממש נחמד לשמוע את שתי הפנינים הללו, שלא נכללו בדיוידי הקודם.


ממש נהניתי מכל החומר החדש של "פרדוקס הוטל". כל שיר ביטא תחושה וסגנון שונים, בטווח שנע מבלדת-פסנתר גדולה מהחיים כמו "ג'לסי" לקטע בלוז הארד-רוק כמו "החיים יהרגו אותך" (Life will kill you). הקטע "מה אם אלוהים לבד" (What if god is alone) מכיל כמה מהפזמונים המדביקים ביותר שהלהקה הוציאה, תודות להרמוניות קוליות בין סטולט, הנס פרוברג והבסיסט יונאס ריינגולד. עבור הקטע האינסטרומנטלי "חלוצי התעופה" (Pioneers of aviation), הקלידן תומס בודין חובש את הכובע של קית' אמרסון כדי לפתוח במנגינה המשלבת ריפים של אורגן וסינתיסייזר. כל זה מוביל לג'אם מורחב של כלי הקשה, בעוד פרוברג מצטרף למתופף (ליליקוויסט) על המערכת שלו. ריינגולד משתלט על העניינים עם סולו פרטלס-בס, לפני שהשיר נכנס לתוך הנושא המרכזי, בסגנון סופר ג'אז-פרוג-פיוז'ן.


הדיוידי הזה בהחלט נותן לצופה את תחושת ה"להיות שם". אפילו ההפסקות לפני שני ההדרנים נכללו בשלמותן: בראשונה סורקים את הקהל הנרגש, וסופגים את מחיאות הכפיים הפראיות שלהם לפני שתומס בודין נכנס חזרה כדי לברך אותם ב"אתם קהל יוצא מן הכלל". סטולט ממשיך עם "זה משהו שאנחנו אומרים כל ערב, אבל הערב אנחנו באמת מתכוונים לזה", ואני בטוח שגם זה משהו שהוא אומר כל ערב. הם סיימו את ההדרן הראשון עם בלדת-הפאואר "תפילת מלך" (A king's prayer), שנגמרה עם שירה בציבור על "היי ג'וד".


לפני שההדרן השני נפתח, מוצגת כל בניית הבמה, בדיקת הסאונד, ופירוק הבמה. כל זה מוקרן על המסך בזמן שהקהל מריע לשיר האחרון במשך ארבע דקות. כשהלהקה חוזרת שוב לבמה, כולם צועקים להם "סטארדאסט ווי אר", וסטולט מגשים את המשאלה שלהם עם התשובה "אתם צודקים: אתם סטארדסט, ואתם תקבלו סטארדסט". הגרסה המקוצרת של האפוס, שנמשכה במקור 25 דקות, אורכת כאן "רק" 12 דקות. הם הפכו את השיר הזה לג'אם הרבה יותר כבד משזכרתי.


סאונד: הדיוידי מציע גרסת סראונד 5.1 דולבי דיגיטל, וגם ערוץ פי-סי-אם סטריאו רגיל. שתי האופציות נשמעות נהדר. ההפרדה בין הכלים נפלאה, והשימוש ברמקולי הסראונד הוא מושלם בשביל ליצור סביבה חיה אמיתית. איכות הוידאו היתה ממוצעת למדי. כמה מה"לונג-שוטס" היו קצת מטושטשים, ולעתים נוצר אפקט-הילה, אבל רוב הזמן התמונה בהירה והצבעים ססגוניים. באופן מפתיע, הכל צולם במסך מלא, ולא ב"וויידסקרין" (מסך רחב). אין שום בונוסים, אבל אם מקבלים יותר משעתיים וחצי של מופע, אין תלונות.

לסיכום, בדיוק כשהתחלתי להתעייף מה"פלאואר קינגז", הגיע הדיוידי יוצא-הדופן הזה והחזיר את אמונתי בלהקה. ההופעה הזאת מסבירה מדוע רבים כל כך מתייחסים אל ה"פלאואר קינגז" בתור אחת מלהקות הרוק המתקדם הבולטות כיום.

הציון על הביצוע: 8/10
הציון על ההפקה: 8/10

---

פלאואר קינגז - הדיוידי הראשון

פלאואר קינגז - אדם וחווה

פלאואר קינגז - פלאואר פאואר

פלאואר קינגז - פרדוקס הוטל

פלאואר קינגז - סטארדאסט ווי אר

---

מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")

 

ביקורות אלבומים נוספות...