חזרה לעמוד ראשי

המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
Genesis
The Lamb Lies Down on Broadway

1974 Charisma Records (UK)
1994 Virgin Remaster
(45:34+48:49=94:23)
Genesis-Music.com

ביקורת: אורי ברייטמן

13/11/04
Genesis - The Lamb Lies Down on Broadway

זו היתה יכולה להיות יצירת המופת הגדולה ביותר של ג'נסיס. אבל זה לא קרה - "דה לאמב" (או בתרגום עברי קלוקל - "הכבשה נשכבת על ברודוויי") הוא אלבום קונספט נועז ובלתי-שגרתי, אך הוא ארוך מדי, בלתי מאוזן, לא תמיד מובן, ובעל תוקף אמנותי מוגבל ביותר. יש בו כמה קטעים יפים, אבל הוא לא מחזיק 94 דקות. הוא קשה מאוד להאזנה רצופה, ואפילו פיטר גבריאל עצמו מודה שהטקסטים שכתב כאן היו סתומים בחלקם, ולעתים כמעט בלתי אפשריים לפיענוח.


מבחינה מוסיקלית, טוני באנקס כתב את רוב הלחנים והעיבודים - זו לא היתה עבודת צוות דמוקרטית. אפשר להבין את זה בנוכחות הרבה של הקלידים, על חשבון הגיטרות האקוסטיות והחשמליות של ראת'רפורד והאקט. מבחינה טקסטואלית, גבריאל כתב כאן כמעט הכל. זה לא סוד שבזמן העבודה על האלבום, גבריאל ישב בבית וכתב את כל הטקסטים, בזמן שהארבעה האחרים ישבו באולפן והקליטו לו את המוסיקה.


פיטר גבריאל מודל 1974 היה בחור מבולבל, מסוכסך עם עצמו ועם הלהקה, שרצה לפרוש מעולם הרוקנרול לטובת קריירה קולנועית בארה"ב. פיטר הגיע לאולפן כשסיים לשרבט את הכבשה, והקליט את קטעי השירה "על גבי" שאר השכבות, לעתים בלי להתחשב בסולו מופתי זה או אחר. מייקל ראת'רפוד הודה שללהקה היה חומר רק לשלושה צדדים של תקליט ויניל. הגיטריסט סטיב האקט, בכנותו הרבה, אמר שלדעתו האלבום מאוד לא מוצלח, יומרני מדי וארוך מדי: "האלבום הוקלט *למרות* שהייתי שם, ולא *בגלל* שהייתי שם", התלונן בראיון.


כדי להבין מדוע "הכבשה" הפכה כה ארוכה, צריך לזכור שבשנת 1974 לא היה דבר שנקרא "קומפקט דיסק". באותה תקופה היה אפשר להוציא לאור שני צדדים של תקליט ויניל, או ארבעה. הקלטה של שלושה צדדי ויניל בלבד נחשבה בזבוז משווע (אסור לבזבז ויניל). להקת יס סבלה מאותה בעיה עם "אוקיינוסים טופוגרפיים" שנה קודם לכן, אלבום כפול (וארוך מדי) שכמעט קרע את הלהקה לגזרים. מייק אולדפילד סבל מבעיה דומה עם יצירות שונות שכתב, שהיו ארוכות מדי או קצרות מדי לתקליטי ויניל קשיחים.


ג'נסיס בתקופת הקלטות האלבום דה לאמב לייז און ברודוויי
ג'נסיס בתקופת הקלטות אלבום הכבשה


מכיוון שלג'נסיס היה חומר שלא הספיק לשני צדדים (שאיפשרו הקלטת 50 דקות לכל היותר), חמשת הבריטים הצעירים נדרשו למרוח את היצירה על גבי למעלה משמונים דקות. ואכן, הכבשה השתרעה, שלא לומר נמרחה, על כל שדרת ברודוויי. זה לא פלא שהלהקה לא ביצעה את היצירה בשלמותה אפילו פעם אחת, מהרגע שפיטר גבריאל נטש את ההרכב והשאיר את קולינס בעמדת הזמר. לג'נסיס בעידן פוסט-גבריאל לא היתה שום בעיה עם סאפר'ס רדי או כל אפוס פרוגרסיבי אחר - אבל רק הכבשה נותרה בלתי-מבוצעת בשלמותה עד ימינו (למעלה מ-35 שנה!).


ראשית, ומעל לכל, הסיפור שניסה גבריאל להעביר כלל איננו ברור. מדובר בפנטזיה סוריאליסטית על בחור פורטוריקני בניו-יורק העונה לשם "רל" (Rael). זה קצת מזכיר מישהו שקוראים לו גבריאל, והוא הודה שיש קשר ביוגרפי. העלילה הרופפת מזכירה מפגש בין "סיפור הפרברים" של ברנשטיין ו"אליסה בארץ הפלאות" של קרול. האזנות מרובות לא מבהירות את התמונה הכללית, והסיפור נותר בלתי-מובן עד הרגע האחרון. לא ברור בדיוק מה קורה לגיבור, נגד מי/מה הוא נלחם, ומה עולה בגורלו בתום הפזמון האחרון. בניגוד לאלבומי קונספט קלאסיים ואופרות רוק מפורסמות כמו "טומי", "שיער", "החומה", "אופריישן מיינדקריים", "תמונות מזיכרון" - המאזין נותר מבולבל ומאוכזב. אין עם מי להזדהות, אין מתח ואין מוסר-השכל.


חוסר הבהירות של הסיפור הדרמטי פוגע מאוד ב"כבשה" כאלבום. כשג'נסיס הופיעה ברחבי העולם עם גרסה בימתית, היה אפשר להנות לפחות מן ההיבט החזותי: גבריאל החליף שלל תחפושות ססגוניות וניסה להמחיש את הזוויות הפנטסטיות של הסיפור; אבל כמוסיקה בלבד, זה לא ממש מרשים. ג'נסיס שילבה באלבום כמה קטעים אינסטרומנטליים קצרים, שנועדו לתת זמן לגבריאל להחליף בגדים - אך למאזין המנוסה ברור שמדובר ב"פילרים" (Filler). עם זאת, הצופים, המאזינים והלהקה עצמה הסכימו שהחלק הראשון של היצירה טוב בהרבה מן החלק השני שלה. אחד-עשר הקטעים הראשונים אפקטיביים יותר מן התריסר שהצטרפו אליהם בדיסק/תקליט השני, ולכן קשה להאזין לכל מן ההתחלה ועד הסוף.


חולשה נוספת באלבום היא הדומיננטיות המוגזמת של הקלידים, על חשבון הגיטרות. הקלידן טוני באנקס כמעט והשתלט לחלוטין על הכתיבה, ולא איפשר למלחינים מוכשרים כמו סטיב האקט (שהיה שרוי בדיכאון בגלל בעיות זוגיות) להתבטא ולתרום את המיתרים שלו למיקס. בגלל ההתמקדות המוגזמת בטקסטים של גבריאל, המוסיקה לפעמים יורדת ל"רקע" והופכת לכינור שני. רבים מן הקטעים מבוצעים ב'טמפו' איטי מדי, ועודף המלל נוסך עייפות על האדם העירני ביותר.


פיטר גבריאל מגלם את דמותו של ראל בסיבוב ההופעות של דה לאמב
פיטר גבריאל מגלם את דמותו של ראל
בסיבוב ההופעות של דה לאמב


תופעה מרגיזה נוספת שחוזרת לכל אורך האלבום, היא "פייד אאוט" (Fade Out) של הקטעים במקום סיום מוסיקלי סביר. יותר מדי פעמים קטעים פשוט מתפוגגים אל האוויר באמצע פיתוח הרעיון, באמצע סולו מוצלח או סתם כך, ללא סיבה. בדרך כלל ג'נסיס איננה להקה של פייד-אאוטים. יש שני הסברים: או שג'נסיס ניסתה לפזול אל תרבות הפופ של מצעדי ארה"ב, או שהמוסיקאים גילו לפתע שלא תיכננו נכון את הזמן הרב שעמד לרשותם (סביר להניח שמדובר בהסבר הראשון: קיצוץ והתפיידות לטובת מטרות מסחריות). יותר מכך: קטעים רבים אינם מתחברים היטב, למרות שהיה אפשר להשתמש בטקטיקה של פינק פלויד ולהיעזר באפקטים קוליים כדי ליצור חיבור מלאכותי בין כל תתי-הפרקים. זה פשוט נשמע כמו אוסף שירים ללא הקשר ברור.


אסור להיות אכזרי מדי כלפי הכבשה הרכה: באלבום יש כמה פנינים, אבל צריך ללקט אותן בזהירות מתוך הסאגה המפותלת. קטעים מוצלחים כמו "קארפט קרולרז" (Carpet Crawlers), "אין דה קייג'" (In The Cage), "חזרה בניו-יורק סיטי" (Back in N.Y.C) וכמובן הקטע הפותח ("The Lamb") ראויים להאזנה, במיוחד בגירסת הרימסטר המשובחת משנת 1994; אך הגרסה הטובה ביותר יצאה לאור בסוף 2008: רימיקס מעולה, בתוספת גרסת סראונד 5.1 להנאה מירבית, שהופיעה בין השאר גם במארז מיוחד תחת הכותרת - ג'נסיס 1970-1975, כולל בונוסים וראיונות. מהדורה אחת יצאה על דיוידי, ושנייה על SACD.


ועדיין, נראה שהיה אפשר לערוך את כל הסאגה מחדש בפורמט דיגיטלי ולצאת עם יצירה מהודקת, מובנת ובשלה יותר - בשישים דקות, לא יותר. הסיום, למשל, שבו הגיבור מנסה להציל את אחיו ג'ון מטביעה ומגלה שלמעשה זה היה הוא בעצמו, הופך לפתע למעין המנון-רוק בהשראת ה'רולינג סטונז'. לחלוטין לא ברור מה קרה למר רל היקר. קשה לחשוב על סיום יותר מופרך מזה שנוצר בפועל. לא פלא, לכן, שגבריאל לא הסכים להתאחד עם חבריו לג'נסיס כדי לבצע את הכבשה על הבמה: הוא לא שלם עם מה שכתב כשהיה בחור צעיר, למרות הנוסטלגיה, המוניטין שיצא לג'נסיס והמוסיקה המעניינת-בחלקה שנפגעה מן הקונספט.


לסיכום, "דה לאמב" מומלץ בעיקר למי שאוהב את סוף עידן פיטר גבריאל בג'נסיס. קשה לצלוח את האלבום הכפול מתחילתו ועד סופו. כסיפור, הוא חסר עלילה ברורה, מנותק מכל הקשר ואין לו משמעות ברורה. מבחינה מוסיקלית, הוא אינו מנצל את כשרונותיהם של כל חברי הלהקה. מבחינה מבנית, הוא ארוך מדי וקטוע מדי (בגלל פורמט התקליט הכפול). חבל שהלהקה, שאיננה קיימת עוד, לא מסוגלת להביט אחורה ולתקן את פגמי העבר. במקום להשקיע את הכסף בעוד רימסטר ועוד גרסת סראונד, עדיף היה לחזור לשולחן השירטוטים ולהוציא גרסה משופצת. כפי שזה עכשיו, הוא רחוק מלהיות טוב מאוד או מופתי. למרות מעמדו ההיסטורי הרם, 'דה לאמב' נותר אלבום רעוע ומבולבל.
הציון: 7.5/10


תגובות


עוד על ג'נסיס

הכבשה משתרעת על ברודוויי - תרגום עברי לטקסטים של גבריאל

ג'נסיס - האיחוד

ביוגרפיה מלאה בעברית - מבראשית ועד היום

טריק אוף דה טייל

פוקסטרוט

ג'נסיס לייב

נרסרי קריים

סלינג אינגלנד ביי דה פאונד

טרספאס

ווינד אנד וות'רינג

Genesis - The Lamb Lies Down on Broadway - שוקי גלילי - השרת העיוור






איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי כזה דבר")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כזה מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים מצויין")

הפקה (איזה סאונד בן-יונה יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור הזה")

ביצוע ("איך שהם יודעים לנגן, זה לא יאומן")






ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / להקות ואמנים

Mitkadem.co.il

Email: uribreitman@gmail.com