שתי הופעות שקיימה ג'נסיס באנגליה בפברואר 1973 כדי לקדם את האלבום "פוקסטרוט" הפכו באולפני העריכה לאלבום אחד שיצא לאור ביולי. בתקופה זו היו חברי הלהקה עסוקים בעבודה מפרכת על אלבומם השאפתני הבא, "סלינג אינגלנד ביי דה פאונד", ולכן הוחלט להוציא משהו לשוק כדי שהשם ג'נסיס לא יישכח. זו היתה החלטה שיווקית נכונה לטווח הקצר והארוך גם יחד. זו כבר היתה להקה מגובשת ומנוסה בהופעות חיות, והתוצאה היא הקלטה שמשליכה החוצה את האלמנט הויזואלי-תיאטרלי של גבריאל, ועדיין מספקת את האוזן ואת המוח.


האלבום מכיל חמישה קטעים, שמילאו את שני צדדיו של תקליט הויניל. כיום, בעידן הקומפקט דיסק, היה אפשר להימנע מהמחיקה האכזרית של האפוס הנפלא "סאפר'ס רדי" (Supper's Ready) ולתת לחובבי הלהקה לפחות 70 דקות של מוסיקה, כפי שקרה ב-2009 (על כך בהמשך). אבל נדיבות היא לא שם המשחק כאן, ואין בונוסים בגירסת הרימסטר של 1994. מי שרצה את "ארוחת הערב מוכנה" בביצוע גבריאל, נאלץ להיפרד ממזומנים רבים ולרכוש את הקופסה הגדולה והיקרה ג'נסיס ארכייב ווליום-1 מהשנים 1967-1975. כאן זה לא הופיע.


הביצוע החי של "ווטשר אוף דה סקייס" (Watcher of the Skies) חביב, לא יותר. גם הקטע שאחריו, שבתרגום זהיר נקרא לו "תוציא אותם עד יום שישי", מבוצע היטב אבל איננו מסעיר. העניינים מתחילים להתחמם רק עם הקטע "דה ריטרן אוף דה ג'ייאנט הוגוויד" (The Return of the Giant Hogweed), שזוכה לביצוע דרמטי ודינמי, כמעט מטאלי: זו הוכחה לעוצמה הבימתית הגדולה של ג'נסיס המעודנת-לכאורה. כשהם רצו, היו עדינים וחרישיים, וכשרצו – הצליל שלהם היה מחריש-אוזניים, באופן די מפתיע.


הביצוע החי של "דה מיוזיקל בוקס" (The Musical Box) עולה בהרבה על הגרסה האולפנית המהוססת, והקטע המסיים "דה נייף" (The Knife) (מדהים!) כלל אינו בר-השוואה עם הביצוע הישן והמאובק מתוך האלבום הבוסרי "טרספאס" (Trespass). רק כאשר מאזינים לביצוע הזה של "הסכין" קולטים איך נולדה בשוודיה להקה גדולה כמו אנגלגארד.


אז מה היה לנו כאן? כמה קטעים שאפשר היה לחיות בלעדיהם, שניים-שלושה קטעים בביצוע דרמטי ומשכנע, ועצב עמוק על חסרונו של סאפר'ס רדי. מבחינה מוסיקלית נטו, מעניין להבחין בחלוקת התפקידים הקבוצתית: לעתים, כאשר רת'רפורד נכנס עם גיטרת ליווי, ללהקה אין בכלל באס. תפקידי הגיטרה המובילים של סטיב האקט הרבה יותר ברורים, והתרומה היצירתית שלו לג'נסיס נשמעת גדולה. יותר קל גם להבחין במורכבותם של התפקידים אותם מילא טוני באנקס על הקלידים. פיל קולינס מבריק על התופים (ומשרוקית), אבל חליל-הצד של גבריאל חיוני בהדגשת הצד הנשי והקלאסי של ג'נסיס (צד שבאמת חסר בתקופת קולינס).


ב-2009 יצאה לאור מהדורה מורחבת של האלבום "ג'נסיס לייב", בתוספת 5 קטעים שהוקלטו ב-1974. הקטעים החדשים-ישנים לקוחים מסיבוב ההופעות האגדי של "דה לאמב לייז און ברודוויי", הסיבוב האחרון של פיטר גבריאל עם ג'נסיס. הגרסה המורחבת, על גבי קומפקט דיסק, יצאה כחלק ממארז יוקרתי שנקרא "ג'נסיס 1973-2007 לייב", ויצא לאור בחברת ורג'ן (Virgin). גרסת 2009 היא כנראה הטובה מכולן, אך קשה יותר להשגה.

לסיכום, מדובר באלבום שחובבי ג'נסיס של תקופת גבריאל ראויים להתברך בו. עם זאת, הוא לא מהווה תחליף לרכישה של קופסת Archive השלמה והמקיפה, ואי אפשר גם להשוות אותו להופעה החיה המאוחרת-יותר משנת Seconds Out) 1977), שמשקפת הרכב אחר עם חומר אחר. הסאונד לא רע בכלל בשביל הופעה משנת 1973. אכן, אי אפשר להישאר אדיש לאנרגיה החייתית של The Knife עם הקהל הבריטי הצוהל, אבל חבל שאין כאן בונוסים.

הציון: 8/10

הוסיפו תגובה