זה, ככל הנראה, האלבום המוזנח ביותר בקטלוג המפואר של ג'נסיס משנות השבעים. בצדק? ייתכן. הוא נפל בין הכיסאות: לא שייך לתקופה הקלאסית עם פיטר גבריאל, אבל גם לא מאפיין את הלהיטים הפופיים בתקופת קולינס של שנות השמונים. זה האלבום האחרון של הגיטריסט סטיב האקט במסגרת ג'נסיס - הוא עזב אחרי סיבוב ההופעות של 1977.


האלבום ווינד אנד וות'רינג הוקלט בהילוורנביק, כפר קטן בהולנד, הרחק מעיניו הבוחנות של פקיד מס ההכנסה הבריטי. באותה תקופה ברחו להקות רבות מחוץ לאנגליה כדי להימלט מתשלום מופרז לכתר הבריטי. במובנים רבים זהו אלבום-מעבר, המייצג היטב את השינויים במפת המוסיקה העולמית. בשנת 1976, בהשפעת המיתון הכלכלי העולמי והתגברות הפאנק באנגליה, כבר החלה ג'נסיס להראות סימנים ראשונים של נטישת המסורת הפרוגרסיבית אל עבר עולם של פופ מתועש.


האלבום נפתח דווקא בשתי יצירות מעניינות. 'הרוזן ה -11 של מאר' (Eleventh Earl Of Mar) הוא מיני-אפוס דחוס ואנרגטי. הטקסט עוסק בפולקלור אבירי ימי הביניים, קרבות, אומץ לב, אבות ובנים. הלחן טוב מאוד, אבל העיבוד מגלה נטיות תת-פרוגרסיביות: יחידת הקצב לא הרפתקנית כבעבר, ונראה שהרביעייה לא ששה להמציא את עצמה מחדש, במיוחד לא אחרי הצלחת האלבום הקודם, טריק אוף דה טייל.


לעומת זאת, הקטע השני והארוך (עשר דקות תמימות), בשם 'וואן פור דה ויין' (One For The Vine), הוא ללא ספק המורכב, המאתגר, הרגיש והעמוק ביותר באלבום. הטקסט המבריק עוסק בתופעת המנהיגות, ומתייחס להפכפכות של המונהגים, זוועות המלחמה ומצעד האיוולת הנצחי. הלחן האצילי נעזר בעיבוד בוגר, דינמי ומופק-היטב. זו פנינה ג'נסיסאית שלא כדאי להחמיץ, אפילו למאזינים שמתעבים את פיל קולינס.




מכאן והלאה, האלבום לא יפיל את המאזין מן הכורסה. 'יור און ספשל וויי' (Your Own Special Way) הוא בלאדה רומנטית דביקה ואיטית, שנמשכת שתי דקות יותר מדי, והצליחה להעפיל למצעדי הלהיטים התקופתיים. זה לא נעים לומר, אבל בזכות סינגלים ציניים, מתקתקים ומיותרים שכאלו הצליחה ג'נסיס לשרוד בנכבי תעשיית המוסיקה המסואבת ותאבת-הבצע של שלהי שנות השבעים.


ווט גורילה (Wot Gorilla) הוא אילתור מיותר וקצר, שאופיו ההומוריסטי איננו משכנע במיוחד. הקטע החמישי, 'אול אין איי מאוס'ס נייט' (All In A Mouse's Night), תאמינו או לא, עוסק בנפלאותיו של עכבר (!) המנסה להתחמק מחתול. הוא נחשב לאחד הטקסטים המגוחכים ביותר בתולדות הלהקה. עם זאת, הלחן לא כל כך גרוע, ויש בעיבוד כמה הברקות שאפשר להנות מהן, אם לא מקשיבים למילים.


הקטע השישי, 'בלאד און דה רופטופס' (Blood on the Rooftops) נכנס לקטגוריית "השיר החברתי", שקיים כמעט בכל אלבום של ג'נסיס. 'דם על הגגות' נפתח בסולו גיטרה אקוסטי מקסים של סטיב האקט, עיבוד קאמרי עדין וטקסט בריטי אופייני, על חייו הקטנים של האנגלי הממוצע בביתו, מול הטלוויזיה. אל הטקסט חודר הקונפליקט הישראלי-ערבי בשתי שורות ('ערבים ויהודים, בן, זה יותר מדי בשבילי'). יש ביצוע מצוין של סטיב האקט לשיר הזה, במסגרת הופעה חיה בעיר בודפשט, שתועדה בדיוידי שלו Once Above a Time משנת 2004.


הקטע השביעי, 'אנקווייאט סלאמברז' (Unquiet Slumbers...) (בקיצור) נכנס לקטגוריית "האינסטרומנטלי המסיים", אלא שהוא מתחבר לעוד שיר (AfterGlow), שהוא למעשה סינגל מסחרי נוסף שכל מטרתו היא קידום מכירות. תיפוף סוער של קולינס, מוטיב מלודי על הקלידים והגיטרה, איזכור של המוטיב הפותח בקטע הראשון באלבום (תזמון 5:04 בקטע 7) שזוכה לאילתור טיפוסי של באנקס על הסינתיסייזר; כל זה, כאמור, מתחבר לבלאדה המסיימת: שיר קיטשי ומסחרי, שיכול להרוס למאזין הפרוגרסיבי את מצב הרוח לחלוטין.


לאלבום 'ווינד אנד וות'רינג' יצאו במשך השנים כמה וכמה גרסאות שונות: תקליט הויניל משנות ה-70 יצא באיכות סאונד סבירה, שלא שופרה כלל בגרסת הדיסק מתחילת שנות ה-90 (למשל, הגרסה הבינונית של חברת ATCO). גרסת הרימסטר הדפניטיבי שיצאה בסוף שנות התשעים מיצתה את הישגי הטכנולוגיה באותה תקופה, אבל הגרסה הדיגיטלית האחרונה מ-2007 עולה עליה בקלות. הרימיקס של 2007 מכיל גרסת דיסק רגילה עם צליל נקי יותר, הפרדת ערוצים טובה יותר וערוצי שירה טובים יותר - בתוספת גרסת סראונד (5.1) של האלבום. אם כבר להשיג את האלבום הזה בחנויות - עדיף לקנות אך ורק את גרסת הרמיקס של 2007 ולא אף גרסה מוקדמת.

לסיכום, 'רוח ורתיעה' (Wind & Wuthering) הוא אלבום שחובבי ג'נסיס צריכים להכיר, ולו בשביל שלושה-ארבעה קטעים טובים שנכללים בו, האחרונים שבהם השתתף סטיב האקט הגדול. כדאי בהחלט לקרוא את הטקסטים כדי להבין את המוסיקה לעומקה. האלבום אמנם נוסחתי לעתים, לעתים חסר השראה, קצת עייף ומזגזג, אבל זו עדיין ג'נסיס, וגם רגעיה הבינוניים שווים האזנה. הרימיקס של 2007 מתוצרת ורג'ן (או ריינו) נשמע הרבה יותר טוב מכל גירסה אחרת שיצאה קודם לכן, והופך את ההאזנה לאלבום הזה מהנה יותר.

הציון: 8/10