 |
|
אלבום ההופעה החיה הרשמי היחיד של ג'נטל ג'ייאנט, שיצא לאור ב-1977, הוא מסמך מבריק, כמעט חד-פעמי, של להקה אגדית בתקופה שבה הביאה את הייצוג הבימתי שלה לכדי שלמות. מכיוון שרוב אלבומי הלהקה היו קצרים למדי (באיזור 39 הדקות) ולעתים קצת "קרירים" מדי בגלל שהקטעים נכתבו בסמוך למועד ההקלטה, "פליינג דה פול" (Playing the Fool) שיצא בתור תקליט ויניל כפול, הוא הפתעה כפולה: גם גדוש במיטב החומר שהלהקה ידעה להציע לקהל הפרוגרים של אירופה, וגם מתפקע מרוב אנרגיה מוסיקלית ממוקדת והדוקה, אותה הוציאו דרק וריי שולמן, קרי מיניר, גארי גרין וג'ון וותרס על הבמה, במהלך ספטמבר-אוקטובר, אירופה 1976.
רבים ממעריצי ג'נטל ג'ייאנט נוטים להתעלם מן האלבום החי הזה, מתוך מחשבה שאין סיבה לקנות פעמיים את אותו החומר, שכבר נרכש במהדורתו האולפנית המקורית. במקרה של "פליינג דה פול", מדובר במוצר שונה: ג'נטל ג'ייאנט לא אהבו לשחזר את התוצרת האולפנית שלהם על הבמה כמו מוצג ארכיאולוגי. להיפך: הם שיכתבו חלק ניכר מן העיבודים, הוסיפו תתי-פרקים חדשים, ואף שיכללו את המופע עם כמה הפתעות אקזוטיות (כמו מסיבת כלי הקשה, מחרוזת אוקטופוס קופצנית, מופע חליליות קצר, ועוד ועוד). כך נחשף חובב GG למשהו שונה לגמרי.
רבים ממעריצי ג'נטל ג'ייאנט נוטים להתעלם מן האלבום החי הזה, מתוך מחשבה שאין סיבה לקנות פעמיים את אותו החומר, שכבר נרכש במהדורתו האולפנית המקורית. במקרה של "פליינג דה פול", מדובר במוצר שונה: ג'נטל ג'ייאנט לא אהבו לשחזר את התוצרת האולפנית שלהם על הבמה כמו מוצג ארכיאולוגי. להיפך: הם שיכתבו חלק ניכר מן העיבודים, הוסיפו תתי-פרקים חדשים, ואף שיכללו את המופע עם כמה הפתעות אקזוטיות (כמו מסיבת כלי הקשה, מחרוזת אוקטופוס קופצנית, מופע חליליות קצר, ועוד ועוד). כך נחשף חובב GG למשהו שונה לגמרי.
ג'נטל ג'ייאנט בהופעה משנת 1974 - פרוקלמיישן
התקופה שבה הוקלט "פליינג דה פול" היתה בגדר תפנית עבור הלהקה: הסתיים התיסכול הרב שצברו עם חברת התקליטים "ורטיגו" מאז הוחתמו שם בשנת 1970, החברה שהזניחה אותם והתעלמה מדרישותיהם. עידן חדש נפתח עם חתימת החוזה עם חברת "קריסליס" בתחילת 1975. הלהקה צברה ביטחון מחודש, התמלאה ברוח-חיים, הופיעה בלי הפסקה, התחשלה והתהדקה, עד שהביצועים הבימתיים שלה היו חזקים יותר, משכנעים יותר ורוקיים יותר מכל מה שהוקלט קודם לכן באולפנים.
כאשר נשאל על הרקע להפקת האלבום החי, הסביר הקלידן, המלחין והמעבד קרי מיניר ש"היו הרבה אנשים שסיפרו לנו עד כמה אנחנו נשמעים שונים על הבמה, הרבה יותר דינמיים ומרגשים. אנחנו תמיד עבדנו קשה על ההצגה של השירים על הבמה, כתיבת עיבודים חדשים, הוספת קטעים מוסיקליים חדשים לגמרי, קישורים בין שירים וכו'. כך שמבחינתנו, בהחלט האמננו שיש ערך מוסף בהופעות החיות שלנו. חברת התקליטים הסכימה, מסתבר, כיוון שלא היתה שום התנגדות כשאמרנו להם שאנחנו רוצים לעשות את האלבום החי הזה". אולפן הקלטה נייד נשכר לשבועיים, הוקלטו כ-6 הופעות, הלהקה חזרה לאנגליה ובילתה חודש באולפני אדוויז'ן בעריכה המחודשת (רמיקס) של החומר.
לפחות חלק ממאזיני ג'נטל ג'ייאנט לא האמינו שהלהקה באמת מסוגלת לעמוד במשימת ביצוע הקטעים המורכבים ביותר ברפרטואר שלה. הופעה כמו זו מוכיחה שהם לא רק התמודדו בכבוד עם האתגר, אלא הגיעו לרמת וירטואוזיות כה גבוהה, עד שבמקרים רבים נראה שהם אפילו לא התאמצו בכלל. המסקנה: קשה באימונים של הענק העדין, ולכן כשמגיע רגע הקרב -- ההקלטה בהופעה -- היה להם די קל. לאותה מסקנה הגיע מי שהצליח להשיג את אלבום ההופעה החיה שלהם בהוצאת "קינג ביסקיט פלאואר האואר" (1998), שתיעד הופעה דומה בניו-יורק, מינואר 1975. הביצועים של הג'נטלים בדיסק של "קינג ביסקיט" לא פחות טובים, אבל אורכו הוא 44 דקות בלבד.
כאשר נשאל על הרקע להפקת האלבום החי, הסביר הקלידן, המלחין והמעבד קרי מיניר ש"היו הרבה אנשים שסיפרו לנו עד כמה אנחנו נשמעים שונים על הבמה, הרבה יותר דינמיים ומרגשים. אנחנו תמיד עבדנו קשה על ההצגה של השירים על הבמה, כתיבת עיבודים חדשים, הוספת קטעים מוסיקליים חדשים לגמרי, קישורים בין שירים וכו'. כך שמבחינתנו, בהחלט האמננו שיש ערך מוסף בהופעות החיות שלנו. חברת התקליטים הסכימה, מסתבר, כיוון שלא היתה שום התנגדות כשאמרנו להם שאנחנו רוצים לעשות את האלבום החי הזה". אולפן הקלטה נייד נשכר לשבועיים, הוקלטו כ-6 הופעות, הלהקה חזרה לאנגליה ובילתה חודש באולפני אדוויז'ן בעריכה המחודשת (רמיקס) של החומר.
לפחות חלק ממאזיני ג'נטל ג'ייאנט לא האמינו שהלהקה באמת מסוגלת לעמוד במשימת ביצוע הקטעים המורכבים ביותר ברפרטואר שלה. הופעה כמו זו מוכיחה שהם לא רק התמודדו בכבוד עם האתגר, אלא הגיעו לרמת וירטואוזיות כה גבוהה, עד שבמקרים רבים נראה שהם אפילו לא התאמצו בכלל. המסקנה: קשה באימונים של הענק העדין, ולכן כשמגיע רגע הקרב -- ההקלטה בהופעה -- היה להם די קל. לאותה מסקנה הגיע מי שהצליח להשיג את אלבום ההופעה החיה שלהם בהוצאת "קינג ביסקיט פלאואר האואר" (1998), שתיעד הופעה דומה בניו-יורק, מינואר 1975. הביצועים של הג'נטלים בדיסק של "קינג ביסקיט" לא פחות טובים, אבל אורכו הוא 44 דקות בלבד.
ג'נטל ג'ייאנט בהופעה משנת 1978 - און רפלקשן
שיאי האלבום "פליינג דה פול" הם רבים, וקשה לבחור מביניהם, אבל קל לזכור את "מחרוזת אוקטופוס" (קטע 4), את סולו הויברפון המטורף של מיניר ב"פאני ווייז" (קטע 5), את "סו סנסיר" ומסיבת התופים המלהיבה שבסופו (קטע 8). מי שמכיר את הדיוידי ג'ייאנט און דה בוקס, המתעד את ההופעה שלהם מבריסל 1974 (ZDF), אולי לא יופתע מן התכנים עצמם, אבל לפחות יקבל סאונד סטריאופוני טוב, שהיה חסר כל כך בדיוידי ההוא, שהוקלט ב"מונו" דו-מימדי מעצבן. לאחר מספר האזנות לדיסק, אפשר להרגיש את השוני בין ההופעות שהוקלטו במהלך סיבוב ההופעות ההוא של 1976: רובן הוקלטו בצורה משביעת רצון, ולעתים אף טובה מאוד, אבל מיעוטן סובל מ'מיקס' קצת פחות טוב, לעתים עם כמה רעשי 'היס' או סתם זמזומים חשמליים מרגיזים.
האלבום "פליינג דה פול" הופץ במספר רב-יחסית של גרסאות במהלך השנים. הראשונה הופיעה, כאמור, ב-1977 בגרסת הויניל הכפול, ובאיכות סאונד סבירה לאותה תקופה. ב-1989 הופיעה המהדורה הדיגיטלית הראשונה, באיכות בינונית ביחס למה שאפשר לעשות היום עם טכנולוגיות הרימסטר החדשות. ב-1994 הופיעה לראשונה גרסת רימסטר טובה בחברת "טראפין טראקינג", שנחשבת עד היום לידועה מכולן, על גבי דיסק אחד בן 73 דקות. גרסה דומה נוספת ב-1999 יצאה מטעם חברת "ביט גואז און". כמה מחברי הלהקה סיפרו שהם כמעט ולא קיבלו כסף מכל הגרסאות השונות שהופצו ברחבי העולם, ולכן הוחלט לעשות סדר, להפיק גרסה חדשה, ולשלוט סוף-סוף על התמלוגים ממכירת הדיסק.
ב-2005 הוציא דרק שולמן, במסגרת חברת התקליטים הפרטית שלו (DRT) את גרסת ה"35 שנה ללהקה", במסגרת פרויקט הוצאה-מחדש (Reissue) של רוב קטלוג הלהקה. הגרסה החדשה נהנית מאיכות סאונד מצויינת, אבל מפוצלת לשני דיסקים. הסיבה לפיצול: הרצון להוסיף קטע וידאו קצר בתור בונוס (מה שמכונה " Enhanced CD"), שבגלל נפחו הגדול, אינו מאפשר דחיסת כל הנתונים על גבי דיסק אחד. ההחלטה של שולמן לפצל את הדיסק לשניים היא שגיאה מצערת מבחינת המאזין הביתי. למרות שתמיד אפשר לצרוב גרסה מאוחדת, עם קצת מאמץ, בעזרת מחשב ביתי, הרי שהגרסה המועדפת, מבחינת הצרכן הממוצע, היא זו של 1994.
האלבום "פליינג דה פול" הופץ במספר רב-יחסית של גרסאות במהלך השנים. הראשונה הופיעה, כאמור, ב-1977 בגרסת הויניל הכפול, ובאיכות סאונד סבירה לאותה תקופה. ב-1989 הופיעה המהדורה הדיגיטלית הראשונה, באיכות בינונית ביחס למה שאפשר לעשות היום עם טכנולוגיות הרימסטר החדשות. ב-1994 הופיעה לראשונה גרסת רימסטר טובה בחברת "טראפין טראקינג", שנחשבת עד היום לידועה מכולן, על גבי דיסק אחד בן 73 דקות. גרסה דומה נוספת ב-1999 יצאה מטעם חברת "ביט גואז און". כמה מחברי הלהקה סיפרו שהם כמעט ולא קיבלו כסף מכל הגרסאות השונות שהופצו ברחבי העולם, ולכן הוחלט לעשות סדר, להפיק גרסה חדשה, ולשלוט סוף-סוף על התמלוגים ממכירת הדיסק.
ב-2005 הוציא דרק שולמן, במסגרת חברת התקליטים הפרטית שלו (DRT) את גרסת ה"35 שנה ללהקה", במסגרת פרויקט הוצאה-מחדש (Reissue) של רוב קטלוג הלהקה. הגרסה החדשה נהנית מאיכות סאונד מצויינת, אבל מפוצלת לשני דיסקים. הסיבה לפיצול: הרצון להוסיף קטע וידאו קצר בתור בונוס (מה שמכונה " Enhanced CD"), שבגלל נפחו הגדול, אינו מאפשר דחיסת כל הנתונים על גבי דיסק אחד. ההחלטה של שולמן לפצל את הדיסק לשניים היא שגיאה מצערת מבחינת המאזין הביתי. למרות שתמיד אפשר לצרוב גרסה מאוחדת, עם קצת מאמץ, בעזרת מחשב ביתי, הרי שהגרסה המועדפת, מבחינת הצרכן הממוצע, היא זו של 1994.
לסיכום, "פליינג דה פול" הוא ככל הנראה האלבום המשתלם ביותר למי שרוצה להכיר את ג'נטל ג'ייאנט בלי לקנות יותר מאלבום אחד, כיוון שהוא מהווה, בפועל את "אוסף הלהיטים" היחיד שלהם. רוב הביצועים הבימתיים שונים מאוד מן הגרסאות האולפניות, ולכן גם המאזינים המנוסים יהנו מן השינויים, התוספות וההפתעות. מומלץ ללכת על הגרסה של טראפין מ-1994, ולא בהכרח על המפוצלת של 2005. האלבום החי הזה ממחיש את גדולתה האבודה של הלהקה על הבמה, המקום שבו היתה במיטבה, במיוחד בשנים 1974-1977 שהיו 'תור הזהב' שלה. שלושים שנה עברו, הלהקה כבר מזמן איננה, אבל הדיסק הזה הוא פריט חיוני ברשימת אלבומי הופעות הפרוג של שנות ה-70.
הציון: 9.5/10
תגובות על פליינג דה פול /
ג'נטל ג'ייאנט - דברי הימים
ג'נטל ג'ייאנט - דברי הימים
Gentle Giant - Acquiring The Taste
Gentle Giant - Free Hand + Interview
Gentle Giant - Giant on the Box - dvd
Gentle Giant - In a Glass House
Gentle Giant - The Missing Piece
Gentle Giant - The Power and the Glory
איך מחשבים כאן ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")
הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור")
ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")