 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
הכיוון האמנותי של גלאס האמר היה ברור עוד מתחילת הדרך: רוק מתקדם לבן, נוצרי, אסקפיסטי (בורח מן המציאות), מלודי, סימפוני, טובל בפנטזיה ומיתולוגיה. השפעות אמנותיות: התנ"ך, תרבות יוון, מלחמות בעת העתיקה, טולקין וכמובן 'שר הטבעות' שלו. השפעות מוסיקליות מרכזיות: להקת יס, להקת אמרסון לייק ופאלמר, מוסיקה קלאסית רומנטית, מוסיקה כנסייתית, באך וכו'. אלבומים של גלאס האמר דומים לספרי פנטזיה אמריקניים, ומנסים לייצר נתיב מילוט מוסיקלי מן החיים העירוניים של העולם המערבי המודרני.
חברי להקת גלאס האמר בתמונה קבוצתית נינוחה ובורגנית
האלבום הכפול שלפנינו הוא פרוייקט שאפתני שיכול להתממש רק לאחר שנות עבודה רבות באולפני הקלטה מודרניים: שנדל ובאב ניצלו את העובדה שהם עובדים עם תזמורות קלאסיות ומקהלות על בסיס שבועי, ונעזרו בתגבורת הסימפונית כדי להוסיף נפח סימפוני ליצירות הפרוגרסיביות שלהם. המיומנות המצטברת שלהם בכתיבת עיבודים רחבי-היקף (המלחין הווארד שור, מחבר הפסקול של הסרט 'שר הטבעות', היה השראה מרכזית כאן) מתבטאת בעיקר בדיסק השני של "הסוד העצוב", ועשוי לעניין חובבי מוסיקה סימפונית בעלת מימד תיאטרלי וגדול מהחיים.
כל זה לא בא לומר שחברי גלאס האמר שקועים באובססיה של עיבודים סימפוניים: האלבום מציג לראווה גם קטעי אורגן האמונד שובבים סטייל קית' אמרסון, סולואים זריזים של מוג בהשפעת ריק ווייקמן, וכמובן מלוטרון נוגה שמזכיר מאוד את קינג קרימזון, אנגלגארד ו'יס'. רגעים מסוימים מסגירים את ההשפעות הפרוגיות של ענקי שנות השבעים והתשעים על גלאס האמר, אבל זה בלתי נמנע בז'אנר הזה. עדיין לא מדובר כאן בחקיינות זולה אלא בכתיבה בוגרת ובשלה, שבאה אחרי שנים של ניסוי וטעייה.
בהשוואה לאלבומים אחרים של גלאס האמר כמו "לקס רקס" או "בהופעה חיה בנירפסט", The Inconsolable Secret הוא הקלף המנצח של הלהקה. הוא דינמי יותר, מגוון יותר ועשיר יותר מכל ההקלטות שלהם עד כה. הכיוון הסימפוני-קלאסי מדגיש את נקודות החוזק של באב ושנדל כמלחינים ומעבדים, כיוון שהעיבודים ה'רוקנרוליים' האופייניים להם נוטים למצות את עצמם לאחר כמה דקות (כמו באלבום 'לקס רקס', שסובל מעודף של עוגבים ונשמע כמו Awaken של 'יס' שנמתח לשישים דקות).
בשורה התחתונה, זה פשוט עובד: הלחנים מלודיים, המוטיבים נכנסים לראש, העיבודים מפתיעים לטובה, ההקלטה צלולה ואפקטיבית, ואפילו הליריקה ה"פנטזיונרית" נסבלת רוב הזמן. יש סיפורים על אבירים, על מלחמה בין טוב ורע, על געגועים ומאהבים, גיבורים ורשעים, קסמים ושדים - וזה לא מביך בכלל. האלבום כמעט נטול ציניות, שופע אופטימיות ונעים לאוזן. מבחן ההאזנה החוזרת מעמיד את האלבום הזה בעמדה טובה מאוד: אחרי האזנות רבות, הוא פשוט לא נמאס.
לסיכום, האלבום הכפול The Inconsolable Secret של להקת גלאס האמר הוא מוצר מוצדק - רוק סימפוני מושקע, מיומן, עקבי, מאוזן ובעל עוצמה רגשית רבה. הוא לא מושלם, ומאה דקותיו אינן מסע נטול מהמורות: אפשר בקלות לסווג אותו כ"ניאו פרוג" וללעוג לעובדה שהוא מושפע באופן מובהק מאגדות-פרוג כמו 'יס' או 'אמרסון לייק ופאלמר', אבל יש כאן יותר מכך. המרכיבים המוסיקליים פשוט טובים מדי מכדי להתעלם מן האלבום הזה, שבמידה מסוימת ניתן להשוותו לפסגת יצירתה של להקת "רנסאנס" הבריטית באמצע שנות השבעים. רק הליריקה המעט-נדושה מורידה לו חצי נקודה.
הציון: 8.5/10
איך מחשבים כאן ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי כזה דבר")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כזה מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים מצויין")
הפקה (איזה סאונד בן-יונה יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור הזה")
ביצוע ("איך שהם יודעים לנגן, זה לא יאומן")