רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Emergent - Gordian Knot

Gordian Knot

Emergent

2003 Laser's Edge

USA/UK

(49:51)

Sean Malone - Wikipedia



ביקורת: אורי ברייטמן

זהו אלבומו השני והאחרון של ההרכב קצר-הימים "גורדיאן נוט" (בעברית: קשר גורדי). קודמו יצא שלוש שנים קודם, ב-1999, וזכה למחמאות בקהילת הפרוג עקב הסאונד החדשני-יחסית שהציג. האלבום אמרג'נט הוקלט בלונדון, לוס אנגל'ס ופורטלנד, ויצא לאור בלייבל 'סנסורי' של חברת התקליטים הקטנה לייזר'ס אדג', השייכת לחובב-פרוג ושמו קן גולדן בארה"ב.


גורדיאן נוט היא למעשה פרויקט מוסיקלי של שון מאלון, בסיסט להקת "סיניק" (Cynic). מאלון, המשתמש בכלי ה"צ'אפמן סטיק" בתור חלק מהותי מהסאונד שלו, אסף סביבו כמה חברים מפורסמים יותר (ביל ברופורד, סטיב האקט), מפורסמים פחות (ג'ים מתיאוס) וחבריו מלהקת 'סיניק' (שון ריינרט, פול מזדיבל, ג'ייסון גובל) כדי לנגן כמה ג'אמים מאולתרים-בחלקם, הסובבים בעיקר סביב כמה רעיונות בסיסיים שפיתח בעצמו. חובבי פרוגרסיב-מטאל רך ושיטחי אולי יאהבו, אבל גם בז'אנר שבו הוא לכאורה פועל, אין לו יתרון.


הבעיה של האלבום Emergent היא שהוא לא יותר מזה: ג'אם-סשן חמוד ותו-לא. כל החומרים אינסטרומנטליים, ולכן דורשים באופן טבעי מן הנגנים והמלחינים לגלות מיומנות מיוחדת. נכון, מאלון טרח וכתב כמה מוטיבים פה ושם, אבל רובם מבוססי-ריפים (בשפה המוסיקלית של הגויים זה מכונה Riff-Based, דהיינו מנגינות קצרות וקליטות המנוגנות במהירות על צוואר של גיטרה).


ההקלטה היא פרי מוחו האופייני של בסיסט החושב בצורה דו-מימדית, ולא מלחין בעל ידע, הניחן בראייה מרחבית כוללת ומעמיקה. ליצירות אין מבנה מורכב, הן בדרך כלל מבוססות על הצגת המוטיב, אילתור וסיום, קצת כמו בג'אז אבל פחות מעניין מג'אז. זאת כיוון שרמת האילתור הכללית באלבום איננה גבוהה כנהוג בעולם הג'אז. זה ניכר שהמודל של מאלון הוא הבסיסט ז'אקו פסטוריוס, אבל האחרון (להבדיל אלפי הבדלות) ידע גם להלחין בכלל לא רע.


דוגמה טובה לדרך שבה עובד המוח של מאלון היא הקטע השני, Muttersparch ("שפת-אם" מתרגום לגרמנית). המנגינות עוברות יפה, יחידת הקצב עובדת כמו שצריך, אבל הקטע כולו מבוסס על טוניקה אחידה, הסולואים לא חורגים מן השבלונות, והלחן נשמע משומש, כאילו נכתב כסדרת טלוויזיה אמריקנית בינונית. זה נחמד בהאזנה ראשונה, זניח בשנייה, ולא מותיר שום משקעים ראויים המעודדים האזנה שלישית ורביעית.


היצירות, כך מסתבר, לא דינמיות, לא רב-גוניות, לא מפתיעות, לא מפותחות לעומק ולרוב מסתיימות כפי שהחלו, כמעט ללא שינוי או טוויטס מפתיע. החוויה שעובר המאזין היא סוג של ביקור חטוף בחדר מסוים, שלא מותיר אחריו השפעה לטווח ארוך. הדמיון ההרמוני והמלודי של מאלון מוגבל למדי, ואין לו כנראה את הרקע הפורמלי בהלחנה כדי לגבש מבנים מורכבים, להתמודד עם דקויות ולפתח מוטיבים בצורה חדשנית. העיבודים אופיינים לאלבומי פיוז'ן משנות השמונים והתשעים. ההפקה המוסיקלית נשמעת מעט מצועצעת, אפילו ממוחשבת-מדי.


אחרי ההרפתקה הנסיונית של 'גורדיאן נוט', הצטרף מאלון שוב ללהקת סיניק ב-2008 כדי להקליט את האלבום המשפיע 'טרייסד אין אייר' (Traced in Air), ארבע-עשרה שנה אחרי האלבום החשוב 'פוקוס' של סיניק. עם זאת, מאלון לא הצטרף לסיבוב ההופעות של סיניק בגלל התחייבויות מקצועיות אחרות.

לסיכום, האלבום "אמרג'נט" הוא לא יותר מנסיון חביב אך זניח של בסיסט אחד עם כוונות טובות. במבט לאחור, בהחלט אפשר לוותר, יש אלבומים הרבה יותר מעניינים שם בחוץ - בעיקר שלושת אלבומיה של להקת סיניק מ-1993, 2008 ו-2014.

הציון: 7/10

 הוסיפו תגובה

***

 ביקורות והמלצות - אלבומים דומים







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")