חזרה לעמוד ראשי

ביקורת אלבומים


Gryphon
Red Queen To Gryphon Three + Raindance
1973 + 1975 Transatlantic Records
1997 Castle Communications
UK
(79:32)
Gaudela.net/gryphon
TheGryphonPages.com



ביקורת: אורי ברייטמן

06/05/2003
Red Queen to Gryphon Three + Raindance
הקריירה של להקת "גריפון" היתה קצרה: חמישה אלבומים בין השנים 1973-1977. מנהיג ההרכב היה המולטי-אינסטרומנטליסט ריצ'רד הארווי, שכמעט סיים תואר באקדמיה המלכותית למוסיקה בלונדון. הוא לא היה היחיד: גם בריאן גאלנד, חברו להרכב, ברח מאותו המוסד. הגריפון, אם לא ידעתם, הוא יצור מיתולוגי המשלב בין גוף של אריה, כנפיים וראש של נשר. הארווי שולט ביד רמה במגוון נרחב של מקלדות וכלי נשיפה, ובזכותו המריא הגריפון אל עבר הפנתיאון הצנוע של הרוק המתקדם הבריטי הקלאסי.


הסגנון של גריפון ספוג במוסיקת בארוק, בשילוב פולק אנגלי טיפוסי. אל הצליל העליז והקופצני הזה מצטרפים עיבודים רוקיים עדינים-יחסית, המעניקים לתערובת אנרגיה מרוסנת. בשיאה, חיממה גריפון הקטנה את להקת "יס" (Yes) הגדולה. אלבומה הטוב ביותר, "רד קווין טו גריפון ת'רי" (Red Queen To Gryphon Three) , אפילו זכה לכבוד הגדול ויצא ברחבי ארה"ב, בנוסף לאנגליה. חברת "קאסל" (Castle) הוציאה בשנת 1997 דיסק שדחס לתוכו גם אלבום פחות-טוב בשם "ריינדאנס" (Raindance) ('ריקוד-גשם'), לאחר שהוציאה על גבי דיסק אחר את שני האלבומים הראשונים. הראשון, "גריפון" (1974) הוא מעט לא-בוגר, אך השני "מידנייט מאשרומס" (Midnight Mushrumps) ("פטריות של חצות") משנת 1974 מומלץ גם הוא.


Red Queen to Gryphon Three
מלכה אדומה לגריפון שלוש
עטיפת האלבום הקצר מ-1974
Red Queen to Gryphon Three
אורך תקליט: 38:32
"רד קווין" (Red Queen) הוא אינסטרומנטלי לחלוטין (אין מילים), דינמי, עליז, מוקפד ומוקלט באיכות צליל מעולה. הוא משקף תקופה אופטימית בחיי הרוקנרול, שבה היה אפשר לעלות על במה עם באסון בלי לחטוף עגבניות או בקבוקי בירה. ניתן להתרשם כאן מן הקטע השלישי בדגימה קצרה. ארבעת הקטעים מציגים סוג של משחק שחמט מוסיקלי עם המאזין, תוך טיפול קלאסיציסטי מקובל במוטיבים מוסיקליים. את הצליל המיוחד של גריפון אפשר לייחס בעיקר לכלי-נשיפה אירופאיים כמו באסון (Bassoon), חלילית וקרמהורן (Crumhorn) כלי-נשיפה מוזר שנראה כמו שילוב בין חלילית, סקסופון ומקטרת.


ההשכלה הקלאסית של גאלנד והארווי איפשרה לשניים להלחין יצירות ארוכות בלי להתבלבל. המבנה מעיד על בשלות ונסיון, והמלודיות קליטות כבר בהאזנה השנייה. פה ושם אפשר להבחין בפוליפוניה, טכניקת הלחנה מורכבת המעידה (במקרה הזה) גם על כישרון כתיבה בולט. זה אותו כישרון שאיפשר ללהקה לצבור גרעין מעריצים קטן אך נחוש, כזה ששמח להשתתף בהופעות האיחוד של גריפון ב-2015, למשל.


חובבי מוסיקה אירית יוכלו להתחבר ביתר-קלות אל המנגינות הכפריות, העיבודים הצלולים והנטייה שלא לתת לטכנולוגיה להשתלט על ההפקה המוסיקלית. גם סגנון התיפוף של דיויד אוברלי מקורי למדי, במיוחד כשהוא מקיים דו-שיח פתוח עם כלי הנשיפה המהירים. האלבום כולו נקי לגמרי מכל רבב של ציניות. עם זאת, הוא גם נקי כמעט לחלוטין מהשפעות בלוזיות, אלמנט סטרילי במיוחד, המאפיין את הרוק המתקדם האירופאי. האלבום מסתיים במפגש דרמטי בין סינתיסייזרים מודרניים וכלי הנשיפה המסורתיים.


האלבום השני (Raindance) הוקלט שנתיים מאוחר יותר, אך באיכות צליל מאכזבת. הוא מראה על נסיגה קלה לכיוון הפרוג-פופ הווקאלי, ונשמע פחות בטוח בעצמו. עם זאת, הוא כולל כמה רגעים יפים, עם גיטרת דיסטורשן חביבה, שמזכירה לעתים את להקת ג'נטל ג'ייאנט (Gentle Giant). לשם הפרוטוקול יש לציין בחיוב את היצירה הפרוגרסיבית המסיימת, "איין קליין הלדנלבן" (Ein Klein Heldenleben) שאורכה 16 דקות והמציגה פיתוח בלתי-נלאה של מוטיב מוסיקלי חמוד דרך הלחנה פוליפונית, אילתורים מושקעים על חליל-צד וחלילית, תפקידי באס שנונים ועיבודים רבגוניים.

לסיכום נמרץ, הרעיון לארוז את שני אלבומיה החמודים של להקת גריפון לחבילה אחת הוא צעד נדיב לטובת הצרכנים המרוששים. אין שום סיבה ביקום להחמיץ את הדיסק הגדוש הזה.

הציון: 8.5/10

 הוסיפו תגובה


 עוד ביקורות אלבומים דומים







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il