רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Frequency by IQ

IQ

Frequency

2009 Inside Out Music

UK

(62:02)

iq-hq.co.uk



ביקורת: טל עופר

הפצצה הראשונה נפלה על הירושימה... עם הסמפל הזה מתחיל אלבומה העשירי של להקת הניאו-פרוג הבריטית איי-קיו, חמש שנים תמימות אחרי אלבום המופת 'דארק מאטר' (Dark Matter). התרגלנו לחכות לא מעט זמן בין אלבומי הלהקה עקב כך שהמוסיקה היא לא פרנסתם העיקרית, אבל מה שבאמת גרם הפעם להפרש הזמן הזה הוא הפצצה שהטיל מרטין אורפורד, מקים ההרכב, הקלידן וכותב החומר העיקרי שהודיע על עזיבתו.


אורפורד שהרגיש מיצוי עצמי בלהקה ורצה להמשיך לכתוב מוסיקה בצורה עצמאית, הספיק לאחרונה גם להודיע על פרישה ממוסיקה עקב תיעוב תרבות ההורדות באינטרנט שפוגעת בפרנסתו כאמן. במקום אורפורד גייסה הלהקה את הקלידן מרק ווסטוורט, ושאלת השאלות באלבום הזה היא - כיצד משתלב ווסטוורט בנעלים הענקיות שהשאיר קודמו ואיזה חותם הוא משאיר ב-62 דקותיו של האלבום.


שיר הנושא 'פריקוונסי' שפותח את האלבום הוא שיר טיפוסי וקלאסי של הלהקה שמאופיין היטב לכל אורכו במלודיות מנצחות שנחרטות מיד בתודעה. עבודת התופים ושינויי המקצבים של אנדי אדוארדס מגוונים מאד ויחד עם הקלידים הדומיננטים ועבודת הגיטרה המרטיטה של הולמס במיוחד בסולואים יוצרים התחלה פנטסטית.


השיר 'לייף סאפורט' (Life Support), מתחיל עם פסנתר אטמוספרי, אחד הסאונדים האהובים על אורפורד, שמלווה את ניקולס. במהלך השיר מתווספים אליו סולואים וסאונדים סינתטיים מרעננים מאד. גם בשיר הזה הגיטרה של הולמס מבריקה, ומזכירה מאוד את סגנון הנגינה וההלחנה של סטיב האקט מתקופת ג'נסיס הקלאסית וקריירת הסולו שלו.


איי-קיו - פריקוונסי
עטיפת האלבום 'פריקוונסי' - מקרוב


הרצועה השלישית והמקפיצה, 'סטרונגר ד'ן פיקשן' (Stronger than Friction), בעלת ניחוחות ג'נסיס. היא נפתחת דווקא עם סולו גיטרה וליווי בשרני מאת הבס של ג'ון ג'ואיט; תוכלו להצטרף בקלות לפזמון הקליט יחד עם ניקולס. בהמשך השיר מופיע מעבר אקוסטי ,שכמוהו שמענו לא מעט מהלהקה, המוליך אותנו לשינוי דינמי בשיר שמקבל טוויסט; הקטע נחתם בסולו קלאסי נוסף של הולמס. הסולו מזכיר לי במעט את העבודה שלו בשיר 'אווייק אנד נרווס' (Awake and Nervous) האגדי, הרצועה השלישית באלבום הקלאסי של איי-קיו, 'טיילס פרום דה לאש אטיק' מ-1983 (Tales From The Lush Attic).


הקטע הרביעי, 'וואן פיינל מיסטייק' (One Fatal Mistake) ממשיך את קודמו אך מאט את הקצב ואנו מקבלים שיר רגוע שמכין אותנו לקראת 'רייקר סקייז' (Ryker Skies) שמגיע מיד אחריו. השיר הזה היה בקלות יכול להיות באלבום הקודם בגלל האופי האפל שלו והוא משלב כל מיני השפעות אלקטרוניות מרתקות שלא שמענו מהלהקה בעבר, הודות לקלידן החדש. ניקולס מוסיף עם הדרמטיות בקול שלו וזהו אחד השירים החזקים והסוחפים באלבום ללא ספק.


הקטע 'דה פרובינס' (The Province), שמדגדג את גבול ה-14 דקות הוא האפוס של 'פריקוונסי'; אמנם הוא לא 'הארבסט אוף סואלז' (Harvest of Souls) החדש למרות ששניהם מתחילים עם גיטרה אקוסטית, אך מה שהפתיע אותי בשיר הזה הן כל מיני דינמיקות מטאליות של כלל חברי הלהקה, לצד אקספרימנטאליות שלא שמענו מהם בעבר - אולי זה בגלל שאורפורד השמרן כבר לא שם והם יכולים יותר לבטא את עצמם מבחינה רעיונית.


הולמס חוזר באמצע השיר עם חלק קטנטן מהסולו של 'לייף סאפורט' (Life Support), והלהקה ממשיכה בצורה מסורתית יותר בחלק השני עם מלוטרונים וסולואי גיטרה שבנויים היטב. את האלבום חותם 'קלוסר' (Closer) שמציג את הרכות והחושניות בקול של ניקולס ואת היכולת של הלהקה לבנות קטעים מלודיים ועדינים שבקלות יכולים להפוך להמנונים, כל זאת לצד קטעים יותר כבדים באלבום.


הסאונד של IQ לא השתנה כמעט, גם לא ההשפעות המוסיקליות וגם לא איכות המוסיקה. הלהקה הצליחה להתגבר יפה על העזיבה של אורפורד והוכיחה שיש חיים מוסיקליים גם אחריו. ווסטוורט מרשים לאורך כל האלבום, משתמש לעיתים בסאונדים אופיינים של אורפורד כמו מלוטרון, מוג, האמונד ופסנתר - אך מצליח להחדיר גם סאונדים אלקטרוניים מעניינים משל עצמו.


מייק הולמס הגיטריסט בולט יותר מתמיד עם סולואים וזוכה יותר לאור הזרקורים באלבום הזה, שאותו גם הפיק למעשה. פיטר ניקולס מגיש את הליריקה כרגיל באומנות עם קולו החמים והמבטא הבריטי מלא החן. אנדי אדוארדס, לו זה האלבום הראשון שהוא מקליט עם הלהקה, נשמע כאילו הוא מתופף איתה מתחילת הדרך, וג'ון ג'ואיט ממשיך את עבודתו הנאמנה על הבס.

לסיכום, קשה לשחזר אלבום מושלם כמו הקודם, אבל גם 'פריקוונסי' מוכיח שהלהקה יוצרת מוסיקה שהיא תאווה לאוזניים גם אחרי הרבה שנים, בעזרת קטעים בנויים ומהודקים היטב שלא נמרחים סתם. יחד עם האלבום 'פיור' של פנדרגון עליו המלצתי ב-2008, מוכח בזאת כי הניאו פרוג חי וקיים. חמש שנים קדימה, הוכיחה איי-קיו שוב את כשרונה באלבום 'רואד אוף בונז'.
הציון: 8/10

 ביקורת אורח מאת טל עופר

 מה אומרים הציונים?

 הוסיפו תגובה על האלבום של איי-קיו


 עוד על להקת איי-קיו

 

 

 איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

  • חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")
  • מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")
  • לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
  • עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")
  • הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")
  • טקסטים ("ממש משורר, הבחור")
  • ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")


 



ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il