רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, פורומים, הורדות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

רוק מתקדם >>> ביקורות אלבומים

KBB - Lost and Found

KBB

Lost and Found

2000 Musea Records

Japan

(64:37)

tsuboy.internet.ne.jp/kbb

ביקורת: אורי ברייטמן

25/7/06

אלבום הבכורה של להקת קיי-בי-בי, הרכב יפני פרוגרסיבי, מציג מלודיות מלוטשות בעיבודים שמרניים. הסימן המסחרי של קיי-בי-בי היא גלריית הכינורות של מנהיג הרביעייה, אקיהיסה טסובוי; הכנר הוירטואוזי יודע לשלוט היטב גם על גיטרה חשמלית קונבנציונלית, אבל יותר מעניין להתרשם מביצועי הסמוראי שלו על הכינור. שישים וארבע דקות של פרוג נגיש וסוער עוברות ביעף: רוב המוסיקה מהנה, לא חדשנית ולא מהפכנית -- אך אין בה רגעים מתים.

 

אחת הבעיות של כנרים בעולם הרוק והפיוז'ן, היא ההשוואה המתמדת בינם ובין צרפתי אחד, ז'אן-לוק פונטי. מבחינה טכנית גרידא, כישורי הכינוריות של טסובוי אינם מתגמדים מול יכולותיו המתועדות-היטב של פונטי; ממש כפי שפונטי ייצג את צרפת, ג'רי גודמן את ארה"ב, ובריטים כמו דריל וויי, דיויד קרוס וכמובן אדי ג'ובסון ייצגו את אנגליה - טסובוי מייצג יפה את יפן. עם זאת, האלבום הזה יצא בשנת 1999, עידן ועידנים אחרי שהשפעתו המהדהדת של פונטי על פיוז'ניסטים ופרוגרים בכל פינות הגלובוס כבר עשתה את שלה. רק דבר אחד כדאי לציין: פונטי מעולם לא ניגן על גיטרה. טסובוי מלהטט בין הדיסטורשן ובין הקשת, ועושה את המעבר בין הכלים בצורה מעוררת כבוד.

 

קשה לבוא בתלונות אל "לוסט אנד פאונד", האלבום הראשון -- מתוך שלושה -- שהוציאה קיי-בי-בי עד כה. הקהל שצפה בלהקה בהופעה חיה בפסטיבל נירפסט 2006 ידע לספר שמדובר בהרכב סימפטי, שמעביר יפה את הזמן שניתן לו, ולא מעורר מחלוקת באולם. הבסיסט דאני (Dani) לא גונב את ההצגה מטסובוי, וגם עבודת ה'תזמורת' של הקלידן טושימיטסו טאקאהשי לא גורמת לזרקור להסיט את אלומת האור מן הכנר המוביל. מלאכת התיפוף של שירואו סוגאנו לא ראויה לשבחים מיוחדים, אך גם לא להסתייגויות: הוא משלים את הבאס של דאני בצורה סולידית.


KBB - Nearfest 2006
להקת קיי-בי-בי בפסטיבל נירפסט 2006

 

אז מה הופך את האלבום הזה לראוי להאזנה, מלבד כינורו של טסובוי? אלו הלחנים המלודיים שכתב. כל היצירות מצטיינות באותו איזון מדויק בין הצגת מוטיבים עקשניים שמסרבים להתפנות מן ההתנחלויות שהקימו בממלכת הזיכרון, פיתוח קבוצתי כתוב-מראש -- וכמובן אילתור מתובנת-היטב, שמושפע מאוד מן המסורת הקלאסית המערבית. כל היצירות חורגות מפורמט השיר המסורתי אל מיני-סוויטות (היצירה הארוכה ביותר מגיעה ל-13 דקות), אבל אין נסיון ליצור מבנים חדשניים או לתפוס את המאזין בפינה. אוונגארד אין כאן, ובוודאי לא פרוג נסיוני. ואם אתם מצמידים אקדח מטאפורי לרקתו המהבילה של כותב שורות אלו, אפשר לומר ששני הקטעים האחרונים ("נס נו קיקו", "דיביין דיזיין") הם המועדפים, במיוחד למי שמחבב כינורות מהירים, נחרצים ודרמטיים.

 

ליריקה יפנית אין כאן. שבעת הקטעים שמרכיבים את "לוסט אנד פאונד" כולם אינסטרומנטליים. אחרי עשרות האזנות ל"מוסיקה אלימה" של בי-קיו-ראן, מסתבר שאי אפשר להבין יפנית מתוך שמיעה -- ולכן אין געגועים לטקסטים בשפה היפנית. אחרי עשרות האזנות לאלבום הזה של קיי-בי-בי, במשך מספר חודשים, אפשר לומר ברמת מובהקות סטטיסטית גבוהה: האלבום הדיגיטלי הזה שווה את 7 הדולר ששולמו עליו בהורדה מקוונת. גם אלבום האולפן השני של קיי-בי-בי, "פור קורנרס סקיי" משנת 2003, מציג תוצרת מוסיקלית דומה. האלבום השלישי של קיי-בי-בי מתעד הופעה חיה משנת 2004.

 

הרכב יפני כמו קנזו (Kenso) אולי מזכיר את קייביבי בהיבט המלודי, אבל קנזו עולה על קיי-בי-בי כאנסמבל. בעוד קנזו נהנה מאוסף נדיר של מוסיקאים מוכשרים במיוחד, קיי-בי-בי עדיין נשמעת יותר מדי כמו פרויקט שמונהג כולו על ידי כנר-כוכב, בלי מלחינים ומבצעים שיתחרו בו ויאתגרו אותו לכיוונים אחרים. כמלחין, טסובוי פחות יצירתי מן המנהיג של קנזו, יושיהיסה שימיזו. כמבצע, הוא מיומן מאוד ולעתים אפילו מבריק מבחינה טכנית -- אבל לא חורג מן המסגרות והנוסחאות של הז'אנר הפרוגרסיבי במהדורתו הסימפונית הידועה. שימיזו של להקת קנזו, לעומתו, מנצל את מלוא רוחב היריעה של הפיוז'ן והפרוגרסיב כדי לקחת את המוסיקה גבוה יותר, אל אופקים רחבים יותר. כאן גם נחשפת מגבלתו של טסובוי כמוסיקאי.

 

לסיכום, אלבום הבכורה של להקת קיי-בי-בי היפנית הוא בהחלט רכישה כדאית במהדורתו המקוונת, ועדיין הוא איננו פורץ את גבולות הז'אנר ואיננו מפתיע מאזינים מנוסים. המלודיות כתובות היטב, המבנים מאוזנים והפיתוחים מרהיבים לעתים, אבל עדיין אין כאן להקה דמוקרטית של ממש -- אלא יותר פרויקט של כוכב-כינור בצירוף שלושה נגנים מלווים ברמה ממוצעת. התוצאה הסופית מהנה, נדיבה (64 דקות), מגוונת למדי, אך לא ראוייה לתארים עילאיים, צל''ש או המלצה לוהטת מדי. הציון: 8/10

מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...







אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il