רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Live in Toronto - King Crimson

King Crimson

Live in Toronto

November 20, 2015

2016 Panegyric

U.K. / Canada

(126:44)

dgmlive.com



ביקורת: אורי ברייטמן

25/08/16

זהו אלבום כפול המתעד את הופעתה של קינג קרימזון בתיאטרון המלכה אליזבת, טורונטו, קנדה, ב-21 בנובמבר 2015. המאזין מקבל את ההופעה המלאה בלי עריכות וקיצורים, 18 רצועות באורך כולל של שעתיים ו-6 דקות. זוהי שביעיה וירטואוזית עם קבלות: רוברט פריפ הניצחי על גיטרה וקלידים; הסולן והגיטריסט ג'קו ג'קזיק (Jakko Jakszyk); מל קולינס על סקסופונים וחליל-צד; טוני לוין על הבס והצ'פמן-סטיק; גאבין האריסון כמתופף המרכזי; ביל ריפלין ופאט מסטולטו בתפקיד מתופפי-המשנה ואמני כלי ההקשה והאלקטרוניקה.


סיבוב ההופעות של 2014-2015 הציג את ההרכב עליו הכריז פריפ בספטמבר 2013. אדריאן בלו לא הוזמן אל החבורה החדשה, וכך סיים 32 שנות קרימזון מעניינות. הגרסה החדשה הציגה לראווה שלושה מתופפים בחזית, עם רפרטואר שנוגע ב'שנים האסורות' של קרימזון, דהיינו 1969-1974 הנוסטלגיות האבודות, תוך התעלמות כמעט-מוחלטת משנות ה-80 שבהן היה אדריאן בלו כה דומיננטי. המעריצים התלהבו מן ההזדמנות לשמוע לראשונה על הבמה את החומרים הקלאסיים והאהובים עליהם גדלו כנערים, שאת ביצועם מנע מהם פריפ בעקשנות ובשיטתיות במשך עשורים ארוכים.


תחילתו של הסיבוב החדש בספטמבר 2014, בארצות הברית. התיעוד הראשון שיצא משם הוא 'לייב אט דה אורפיאום' (Live at the Orpheum), אלבום קצר מדי (40:56) ששוחרר בינואר 2015 עם מיקס משונה ותחושה של צנזורה שרירותית. התגובה השלילית מגדודי מעריצי קרימזון עשתה את שלה, והפעם החליט פריפ להוציא לאור, במסגרת מועדון האספנים של הלהקה, הופעה מלאה וטבעית - בלי עריכות, טיפולים והשמטות. התוצאה: אחד מאלבומי ההופעה הטובים, המספקים, משביעי-הרצון והמרתקים ביותר של קרימזון מאז ומעולם.


קינג קרימזון בהופעה חיה ביפן ב-2015
קינג קרימזון בהופעה חיה ב-2015: שלושה מתופפים מקדימה, השאר מאחור


החידוש המרכזי של 'לייב אין טורונטו' הם העיבודים החדשים ליצירות שקרימזון לא ביצעה על הבמה 40 שנה ויותר. המאזין מקבל תמהיל מפתיע של חומרים מסוף שנות ה-60, תחילת שנות ה-70, אמצע שנות ה-90 וכמה כמה יצירות מן המילניום הנוכחי. למעשה, זוהי רטרוספקטיבה נטולת-אדריאן-בלו שתמשוך כל קרימזוניסט שרוצה לשמוע גרסות רעננות ובלתי-אורתודוקסיות מאלבומים אגדיים כגון 'לארקס טאנגס אין אספיק', 'אין דה קורט', 'ליזרד', 'אין דה ווייק אוף פוסיידון', 'רד' ועוד.


במקום להסתפק בביצוע נאמן-למקור של קלאסיקות מנצחות, פריפ הורה למתופף הראשי שלו, גאבין האריסון, לכתוב תפקידים חדשים עבור שלושה מתופפים. מה שנראה בתחילה כמו גחמה מיותרת, על גבול הגימיק, מתברר בהמשך כיתרון המרכזי של קרימזון מודל 2015. בהקלטה זו, האריסון ממוקם במרכז, כאשר ריפלין ומאסטלוטו נשלחים לשני הצדדים של מרחב הסטריאו (שימו אוזניות). לא רק שגרסת הביג-בגד המקרקשת והכבדה של קרימזון הופכת את ההרכב הנוכחי לפרשן אגרסיבי, מפלצתי ואנטי-גרובי של חומרים מאובקים; אלא שהמבט הרענן מעניק למופע כולו אלמנט חצי-אוונגארדי של איום, התקפה והפתעה ללא הפסקה.




קל לחלק מחמאות לכל המעורבים, ובמיוחד למר מל קולינס, חבר קרימזון מהשנים 70-72 שהשתתף ב'רד' של 74. קולינס המיומן והרגיש מוסיף את הגוון הג'אזי שהיה כל-כך חסר לקרימזון החדשה והטכנוקרטית, בתקופת בלו ואילך. גם הסולן החדש, ג'קו, עושה עבודה מצויינת בהעברת הטקסטים הפיוטיים מתקופת פיט סינפילד, ואף מצליח לשלב ניחוח בריטי לפואטיקה הארסית של סוף עידן דור הפרחים. בלי קולינס וג'קו (שגם ממלא תפקידי גיטרה משמעותיים), לקרימזון הביג-בנדית לא היתה מספיק נשמה כדי להרטיט לבבות, להזכיר נשכחות ולהעלות באוב את רוחם של האחים ג'יילס, ג'יימי מור או בוז בארל.


מבין השיאים המרובים של ההופעה הסופר-מקצועית הזו יש למנות את הרצועה הפותחת, ביצוע נדיר ל'לארקס טאנגס אין אספיק, חלק ראשון'; היצירה החדשה 'מלטדאון'; הביצוע הביג-בנדי לקלאסיקה המטאלית 'רד'; הפאר המלכותי של 'אפיטאף'; הוירטואוזיות הנועזת של 'איזי מאני' במהדורה שונה לגמרי; הדרמה השייקספירית של 'דה לטרז'; ההפלגה הערפילית של 'סיילורז טייל', הטרגדיה הקודרת של 'סטארלס'; ושני ההדרנים הטובים ביותר לקהל הקרימזוני: 'אין דה קורט' המענג ו'טוונטי-פירסט סנצ'ורי סכיצויד מאן' הבלתי-נשכח, שבו ממלא מל קולינס תפקיד חיוני. הקהל על הרגליים, דורש עוד ומוחה דמעה שקטה.

לסיכום, 'לייב אין טורונטו' של קרימזון מודל 2015 הוא מסמך מרגש, חדשני ומספק ביותר. הוא מפגיש את מעריצי קינג קרימזון עם החומרים הקלאסיים בלבוש חדש, מעניק פרשנות חיונית ליצירות שעלולות היו להתיישן קצת עם השנים, ומציג את המיטב של מלך הארגמן בלי קולו האייטיזי-ניינטיזי של אדריאן בלו הגדול. המאזין מקבל כאן את המופע המלא, והזדמנות נהדרת לחוות את המוסיקה הפרוגרסיבית הזו במלוא תפארתה. בהחלט אלבום חמקמק ואיזוטרי שכדאי לרדוף אחריו, להשיג אותו, ללמוד אותו לעומק ולהנות ממנו עשרות פעמים.

הציון: 9/10

 מה אומרים הציונים?

 הוסיפו תגובה

***

 אלבומים מומלצים דומים







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

  • חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

  • מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

  • לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

  • עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

  • הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

  • טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

  • ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")