רוק מתקדם - חזרה לעמוד ראשי

ביקורות אלבומים

King Crimson
Absent Lovers
Live in Montreal 1984

1998 Discipline Global Mobile (DGM)
UK / Canada
(57:00+51:59=108:59)
King-Crimson.com

ביקורת: אורי ברייטמן

19/6/04
King Crimson - Absent Lovers
אדריאן בלו, רוברט פריפ, טוני לוין וביל ברופורד תיעדו כאן את שתי ההופעות האחרונות של קינג קרימזון בשנות ה-80, באולם ושמו "ספקטרום" בעיר מונטריאול, קנדה (או כפי שהצרפתים של קוויבק מכנים את העיר: "מונריאל"). כשהקליטו את ההופעות, הם ידעו שהן האחרונות בסיבוב ההופעות הנוכחי. אך אף אחד מחברי הלהקה, מלבד רוברט פריפ, לא ידע שהלהקה תתפרק בתום הסיבוב, ותתכנס מחדש בשנות ה-90.


ההרכב, ששמו האמיתי היה צריך להיות 'דיסיפלין' (אך נזנח מסיבות מסחריות גרידא), מפגין כאן ביצועים מפילי-לסתות מול קהל אקסטטי. 'אבסנט לאברז' מצליח להפוך את שלושת אלבומי האולפן של שנות ה-80 - האדום, הכחול והצהוב - למוצרים קרים ומיותרים. ארבעת חברי ההרכב נמצאים בכושר אולימפי, וכל היצירות זוכות כאן לתרגום אנרגטי, מורחב ומשופר.


מלבד היצירות העכשוויות של תקופת 'דיסיפלין', פריפ מצ'פר את הקהל ומתיר להרכב לבצע שתי קלאסיקות משנות ה-70, הלא הן 'רד' (Red) ו'לארקס טאנגז אין אספיק 2', שתיהן מבוצעות לא רע בכלל.


חלק מן ההוצאות-לאור בלייבל הפרטי של רוברט פריפ, די-ג'י-אם (DGM), היו בלתי מוצדקות. חלקן פנו לקהל מעריצים 'שרוף', אספנים ואנשים אובססיביים ללהקה. אבל 'אבסנט לאברז' הוא חריג מלבב: ההקלטה מושלמת, ההרגשה ה"חיה" מושלמת, האילתורים מדודים ומעניינים, הביצועים לא יכולים להיות טובים יותר, והתוצאה היא אלבום כפול שמהווה מבוא יעיל לקרימזון בגרסת האייטיז. באולפן, באותה תקופה, הם נשמעו לעתים קצת קפואים ומנוטרלים, לעתים מהוססים ועדינים מדי. אבל כאן, מול קהל אוהד, הם נותנים לעצמם להעלות הילוך, להגביר את הטמפו ולתת את הכל.


אפשר לומר ש'אבסנט לאברז' מסוגל לתקן את הרושם הכללי של קינג קרימזון בשנות ה-80, לבדו לגמרי. זה אלבום שאמנם לא מייתר את התוצרים האולפניים בשנים 1980-1983 אבל בהחלט הופך אותם לאבטיפוס ראשוני, שעליו אפשר להתקדם ולהשתפר על הבמה. אין הרבה הופעות כל כך שמחות ומשוחררות של קרימזון - אווירת הטרור של פריפ לא קיימת, והחבורה פשוט מאושרת לסיים את הסיבוב המפרך שלה.


קינג קרימזון בהופעה חיה ב-1984
קינג קרימזון בהופעה חיה ב-1984


גם הדיאלוג החופשי והחבר'המני של אדריאן בלו עם הקהל הקנדי מנטרל מתיחויות ופערים אפשריים. לכן, אפילו שירי "פופ" שנשמעו מעט מאוסים באלבומים המקוריים, בעיקר בשניים המאוחרים (Beat ו-Three of a Perfect Pair) עובדים כאן הרבה יותר טוב, וזורמים בלי תסביכי נחיתות. אפילו תת-להיט כמו 'הארטביט' (HeartBeat) לא מכעיס כמו בגרסה האולפנית שלו. חלוקת הקרדיטים הסימפטית לצוות סיבוב ההופעות בסוף המופע מעוררת הערכה מיוחדת בנוף המנוכר של תעשיית המוסיקה האמריקנית.

שני הדיסקים של 'אבסנט לאברז' זורמים כל כך מהר, בלי אף קטע חלש, ומזל שאפשר לשמוע את שניהם ברצף, אם ממירים את הדיסקים לגרסה דיגיטלית עבור הנגן הנייד. הסיבה שבגללה האלבום מקבל ציון "טוב" בלבד, היא שהחומרים עצמם כבר הופיעו בשורה ארוכה של אלבומים וסרטי וידאו, ושבסופו של דבר אין כאן הפתעות אמנותיות מהותיות.
הציון: 8/10


תגובות

***




איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי כזה דבר")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כזה מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים מצויין")

הפקה (איזה סאונד בן-יונה יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור הזה")

ביצוע ("איך שהם יודעים לנגן, זה לא יאומן")



 

ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / להקות ואמנים

mitkadem.co.il

Email: uribreitman@gmail.com