רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי

המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

King Crimson
Eyes Wide Open
2-DVD

2003 Discipline Global Mobile
USA/UK
(265 minutes)

King-Crimson.com


ביקורת: אורי ברייטמן
4/10/04
King Crimson - Eyes Wide Open DVD

עברו ארבע שנים מאז הוציאה קינג קרימזון את הדיוידי המרשים דז'ה וורום, שכלל הופעה ביפן משנת 1995. בהשוואה לאותה הופעה מרשימה ומרעננת, הדיוידי הזה נהנה מיתרונות טכניים ומחסרונות מהותיים. כמוצר אור-קולי, הוא מציע איכות צליל מרשימה ואיכות חזותית מצויינת. כתיעוד של להקת רוק מתקדם מודרנית, הוא מציע הרכב מזדקן עם חומר ממוחזר.

 

באמצע שנות התשעים היתה קינג קרימזון שישייה: שני גיטריסטים (אדריאן בלו, רוברט פריפ), שני בסיסטים (טוני לוין, טריי גאן), שני מתופפים (ביל ברופורד, פאט מסטלוטו). פריפ כינה את המבנה הזה בשם "הטריו הכפול". ההרכב ההוא הציע צליל עשיר ומורכב, רב-שיח בין נגנים מוכשרים, התלהבות בתולית וטכנולוגיה חדישה. בכל רגע נתון קרה משהו מעניין, ומוחו של המאזין התאמץ לפרק לגורמים את כל האטרקציות. החל משנת אלפיים הצטמקה החבורה משישה לארבעה: לוין נטש, ברופורד התפוגג. מי נותר? גיטריסט זקן ושמו פריפ, סולואיסט מקריח ושמו בלו, בסיסט בלתי-מנוצל ושמו גאן, מתופף חובבני ומגושם ושמו מסטלוטו.

 

מהרגע שיצא האלבום The Power to Believe היה ברור שהלהקה חוזרת על עצמה. הסאונד היה חזק ומתכתי, ההפקה המוסיקלית של האלבום היתה מהודקת ומקצועית - אבל החומרים המוסיקליים והטקסטים היו שדופים וממוחזרים. גרוע מכך: התיפוף של מסטלוטו מסורבל וחסר שנינות או קלילות. מאגר ההשראה של בלו כמעט והתייבש. הדיאלוג בין שתי הגיטרות (בלו-פריפ) איבד מחיוניותו, והכל נשמע כמו שיבוט של שנות השמונים העליזות.

 

שני הדיסקים המרכיבים את Eyes Wide Open מציגים את הלהקה בשתי הופעות: הראשונה באפריל 2003 בטוקיו, בפני קהל יפני מנומס, עשיר ושקט; השנייה ביולי 2000 בלונדון, בפני קהל בריטי אוהד, עממי ורעשני. בראשונה, אדריאן בלו נראה כאילו הרגע נמלט מבית משוגעים, טריי גאן נראה כאילו הצטרף אל בלו ברגע האחרון, פריפ נראה כמו קצין המבחן שלהם, ומסטלוטו נראה כמו מרצה לאמנות שבמקרה נקלע אל הבמה והחל להשתעשע במערכת תופים יקרה ומסובכת להחריד.

 

קינג קרימזון ביפן 2003
קינג קרימזון - יפן 2003

 

ההופעה הראשונה מצולמת וערוכה להפליא. צליל ה"סראונד" מדהים ביופיו, ומתעלה על אלבום האולפן המוגבל. כל שנייה מתוזמנת היטב, וחלק מזוויות הצילום מפתיע ומרשים. מכיוון שמדובר ברביעייה בלבד, המיקס הסופי נקי ומדוייק, ואפשר להבחין היטב בכל פרט ובכל כלי-נגינה. מבחינה טכנית, זה הישג אור-קולי שמצליח להעביר היטב את חוויית ההופעה. רוב החומרים לקוחים מתוך "הכוח להאמין" (תרגום נורא, נכון?) ומתוך "בניית האור" (תרגום מזעזע, נכון?) שקדם לו. כך אפשר לצלוח את המופע מתחילתו ועד סופו בלי מאמץ, ולהתענג על נפלאות הקולנוע הביתי.

 

ההופעה השנייה היא ההיפך הגמור: צילום חובבני במיוחד, תאורה חשוכה מדי, סאונד סטריאו בסיסי ללא סראונד, ניתוב-תמונה משעמם ועריכה מוגבלת. ניתן להאזין להופעה בלי לצפות בה, ולהתייחס לדיסק השני כאל סוג של בונוס בלבד. למרות האווירה הידידותית באולם, קשה להחזיק מעמד מול כמה דמויות כחלחלות בתוך האפילה. באותה מידה היה אפשר לצלם כרישים במפרץ אילת.

 

קינג קרימזון בלונדון 2000
קינג קרימזון - לונדון 2000

 

מה בעייתי כל כך בהופעה הראשונה? ראשית, פריפ פשוט לא נוכח. הוא יושב בצד, בחושך, ולא זז מן הכיסא; אותו אפקט היה מושג לו היה נשאר בבית לנגן והעביר את הצליל דרך מערכת נל"ן. בדיוידי הקודם הוא עשה אותו דבר, ולמעשה אין זו הפתעה - כך הוא נוהג שנים רבות. אלא שמר אדריאן בלו לא מצליח להשתלט על הבמה - הפעם הוא לבד נגד כל הקהל (אין טוני לוין שיעזור לו). מצב-רוחו מעט מדוכדך, ומבחינה ויזואלית הוא נראה מרוט, עייף ומיוזע. לטריי גאן יש כריזמה בימתית של נורת פלורסנט כבויה, למרות שהוא מנגן על אחד מכלי הנגינה המעניינים ביותר בעולם הרוק (גיטרת Warr). פאט מסטולטו נותן עוד יום עבודה אבל לא מציג אפילו שנייה אחת של תיפוף מעניין. כשהם משתחווים ויוצאים, זה נראה כאילו הם רק להקת החימום של עצמם.

 

חשוב להבהיר ולהזכיר: קינג קרימזון היא להקה מליגת-העל של הרוק המתקדם. כל להקה אחרת שהיתה מגיעה להישג כזה היתה זוכה לשבחים. אלא שמקרימזון מצפים ליותר. פריפ הרגיל את מאזיניו לתרבות של שינוי מתמיד. הוא פיטר נגנים כמו גרביים ופירק את קרימזון פעמים רבות. הוא התייחס ללהקה כאל פאזל שאותו מרכיבים מחדש בכל שנה. המאזינים התרגלו להפתעות, וכיום ההפתעות כבר לא מגיעות. הדיוידי הזה, מעולה ככל שיהיה מבחינה טכנולוגית, איננו מפתיע ואיננו חורג מכל מה שלמדנו להכיר בעבר. זה אותו קונספט - רק זקן יותר, מבריק פחות, עייף באופן מורגש. אחרי שגאן כבר עזב - האם צריך להחזיר את לוין ואת ברופורד? עדיף לעשות מהפיכה יסודית כלשהי.

 

לסיכום, הדיוידי הכפול של קרימזון הוא מוצר מעורר התפעלות מבחינה טכנית, אבל ממוחזר ומשעמם מבחינה קונספטואלית ומוסיקלית עבור מי שמלווה את הלהקה מאז שנות השמונים, ובמיוחד עבור מי שקנה את Deja Vroom. הסאונד היפני צלול להחריד, אבל ההרכב האנושי מעיד על שחיקה ועל ניכור. ההופעה ביפן קרירה ומהונדסת, ההופעה בלונדון חשוכה וחיוורת. זו להקה שזקוקה לניעור דחוף, ואולי זה הזמן לשקול יציאה מכובדת לגמלאות. רק בזכות מפגן הטכנולוגיה המרשים מצליח המוצר הזה לחצות את רף הסבירות. הציון: 8/10





תגובות

עוד ביקורות על אלבומי קינג קרימזון

אבסנט לאברז - לייב במונטריאול 1984

דז'ה וורום

דיסיפלין

עיניים פקוחות לרווחה - דיוידי

אין דה קורט אוף דה קרימזון קינג

אין דה ווייק אוף פוסיידון

איילנדס

לארק טאנגז אין אספיק

ליזארד

רד (Red)

סטארלס אנד בייבל בלאק

דה קונסטרקשן אוף לייט

דה נייט ווטש

דה פאואר טו ביליב

ת'ראק

ת'ראק אטאק

יו-אס-איי (USA)



הרפתקאות המלך קרימזון - ביוגרפיה של קינג קרימזון






איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי כזה דבר")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כזה מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים מצויין")

הפקה (איזה סאונד בן-יונה יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור הזה")

ביצוע ("איך שהם יודעים לנגן, זה לא יאומן")



 

ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / להקות ואמנים / הספר

Mitkadem.co.il

Email: uribreitman@gmail.com