רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

קינג קרימזון - ליזרד - King Crimson - Lizard 1970

King Crimson

Lizard

1970 EG Records

UK

(42:28)

King-Crimson.com



ביקורת: אורי ברייטמן

"ליזארד", אלבומה השלישי של להקת קינג קרימזון, מצא אותה בתקופה קשה של חיפוש דרך, חיכוכים פנימיים ותקלות אינספור. גורדון האסקל, הסולן והבסיסט, נטש אותה מיד לאחר ההקלטות לאחר שהיחסים בינו ובין רוברט פריפ הגיעו לשפר חסר תקדים. הפקת האלבום השני ("פוסיידון") היתה קשה למדי, מאותן סיבות אישיות, אבל כאן אפשר להרגיש את הבעיות בצורה חריפה יותר. מבט חטוף בקרדיטים מלמד בעצם הכל: "נכתב והופק על ידי רוברט פריפ ופיטר סינפילד". השניים הוותיקים קיבלו את כל התהילה והתמלוגים, והשלושה האחרים (מל קולינס; גורדון האסקל; אנדי מק'קולך) זכו למעמד של אורחים מזדמנים. הטקסטים של סינפילד, באלבום זה, זניחים למדי.


כל צד א' של תקליט הויניל המקורי, שיצא בדצמבר 1970, הוא מביך למדי, בוודאי בסטנדרטים הגבוהים של קרימזון. יצירות חצי-מבושלות, שהוקלטו בחיפזון, מתוך בלבול וחוסר החלטיות. עיקר הבעיה הם הלחנים הבינוניים, שפשוט מסרבים להיקלט באוזניים. מבחינה מוסיקלית, ההרכב דרך במקום. אין טעם להרחיב על כל ארבעת השירים הראשונים, שכן אין בהם הרבה. היחיד ששווה משהו הוא "סירקוס", היצירה הראשונה, אבל היא מסתיימת בצורה מבולבלת. אפילו היצירה השנייה, "אינדור גיימס" (Indoor Games), נשמעת בדיוק כמו "קאט פוד" (Cat Food) מהאלבום השני, ולא מתביישת לגנוב משם, מלודיה מרכזית אחת.


צד ב' של "ליזארד", לעומת זאת, מציג חזון מגובש בדמות יצירה אחת גדולה (23 דקות) שנושאת בצדק את שמו של האלבום. בתפקיד הסולן המפתיע: ג'ון אנדרסון, מנהיג הלהקה המתחרה, "יס" (Yes). העובדה שפריפ הסכים להשתמש במר אנדרסון, בפעם הראשונה והאחרונה בקריירה של שניהם, ממחישה את תסכולו של הגיטריסט מביצועיו הקוליים של האסקל. כאן, מהרגע הראשון, ניתן להבחין בלחן אצילי, קליט ומדויק; בהשפעות של "בולרו", יצירתו הקלאסית המפורסמת של מאוריס ראוול: סולו החצוצרה והקורנית (תזמון 4:43 5) נשמעים בקטע ספרדיים מתמיד, ובכלל מורגש שימוש בהרמוניות פלמנקו טיפוסיות. קית' טיפט מרשים על הפסנתר שלו, ופריפ משתמש (כרגיל) במלוטרון בדיוק במקומות הנכונים.


היצירה Lizard מציגה מגוון של מצבי-רוח משתנים, עיבודים מעניינים ושימוש מדוד במוטיבים מוסיקליים. דוגמה לכך היא הופעתו של המוטיב השני, ה"אפל" וה"מזרחי", אותו מציג האבוב לבדו בתזמון 11:05. הפיתוח של המוטיב הזה בהמשך מקבל תפניית סימפונית, דרמטית ומרתקת (תזמון 13:27). אלמנט האילתור החופשי זוכה למשקל רב לאורך כל הדרך, והשילוב בין הרוק, המוסיקה הקלאסית והג'אז מבוצע באופן אורגני ורגיש.


יחידת כלי הנשיפה בולטת במיוחד ביצירה "ליזארד", והסקסופון הזועף של קולינס זוכה לנפח גדול במיקס הסופי. החבורה נסחפת לאילתור פרוע במיוחד, ולקראת הסוף קורעת רק הגיטרה של פריפ את הדממה. היצירה מסתיימת בוואלס סהרורי לחלוטין, במיטב המסורת של תיאטרון האבסורד.


הוצאות מאוחרות: הרימסטר המושקע של חברת ורג'ן משנת 2000 (מהדורת יום הולדת 30 לאלבום) שיפר את הצליל של האלבום הזקן הזה באופן ניכר, ולמי שיש hdcd במערכת צפויה אפילו הנאה גדולה עוד יותר מהשידרוג הטכנולוגי. ב-2010 יצאו מיקסים סטריאו וסראונד חדשים לגמרי לאלבום, לרגל 40 שנות ליזארד, ושיפרו עוד יותר את החוויה האודיופילית. על הרימיקסים המשוכללים היה אחראי המאסטרו, סטיבן וילסון. לכן, מכל המהדורות השונות, הכי כדאי להשיג את הרימיקסים של 2010.

לסיכום, "ליזארד" הוא אלבום חצי-טוב של להקת פרוג טובה אך מבולבלת וקרועה מבפנים, לפחות באופן זמני. צד א' זניח למדי, וצד ב' מרשים למדי ברמתו האמנותית, אך לא מהפכני בשום צורה שהיא.

לכן, הציון: 8/10

 הוסיפו תגובה

***

 עוד ביקורות בעברית על קינג קרימזון







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")