 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
|
The Mars Volta De-Loused in the Comatorium 2003 Universal Music USA 60:51
21/12/2011 | |
באופן די מפתיע, לאחר שצברה מומנטום מסוים, התפרקה לה להקת 'בדרייב-אין' (At the Drive-In) ומתוכה צמח הרכב אחר, גדול יותר, מתוסבך יותר ומבולגן יותר. עומר רודריגז-לופז (אין קשר לג'ניפר לופז) וסדריק ביסקלר החליטו שהם אינם מרוצים מהכיוון הכללי של הלהקה הקודמת ובחרו לבנות משהו חדש, בניסיון לשבור את גבולות הז'אנר תחתיו הם פעלו, לאחר תקופה של פוסט-גראנג', פוסט-פאנק ופוסט-רוק.
הניסיון להחדיר למוסיקה השפעות מגוונות ומרובות עד כדי כמעט סתירה עצמית הופך את המארס וולטה להרכב מהפכני וייחודי ביותר. מהאזנה שטחית לא ניתן לשייך ללהקה סגנון אחד ברור ששולט ביד רמה, וככל שמעמיקים פנימה מגלים עוד רבדים על גבי רבדים. אלבום הבכורה של המארס וולטה, שיצא ב-2003 בחברת 'יוניברסל', הינו יצירת קונספט עתירת אינפורמציה ועמוסה באופן מוסיקלי, עד כדי שמגיעה לעיתים לקקופוניה מוחלטת.
האלבום הראשון של מארס וולטה מדבר על אדם שנוטל מנת יתר ונכנס למצב תרדמת, שבו הוא עובר מסע של חזיונות הזויים, אשר מקרינים לפניו את סיפור חייו, ומדגימים מלחמה בין כוחות הטוב והרוע שפעלו במהלך חייו. הסיפור מבוסס על חבר קרוב של סדריק שלמעשה אכן נפטר ממנת יתר, וסדריק החליט להקדיש לו את האלבום כולו.
הליריקה ב-De-loused עלולה להיות מבלבלת. מלבד העובדה שהיא כתובה בשפה גבוהה ומטפורית, כמעט רבע מהמילים בה לקוחות מהשפה הלטינית, כך שעל מנת להבין את האלבום לעומקו יש לשבת עם חוברת המילים ושני מילוני תרגום לפחות. המוסיקה מושפעת באופן ישיר מהליריקה באופן מהותי, חריג וקיצוני. בהתאם לאופי ההזייתי של העלילה, כל האלבום מלא בשלל אפקטים, רעשים ורחשים, שמדגימים השפעות ישירות של רדיוהד ופינק פלויד של סיד בארט.
אך מעבר לזאת, המארס וולטה לא מתביישים לספק רגעים שלמים של כמעט שקט מוחלט כאשר זה חיוני לעלילה. לא מדובר כאן על שניות, וגם לא על עשרות שניות, אלא על דקות שלמות של רחשים שכמעט בלתי ניתן לשמוע, עד אשר המוסיקה מתגברת והמסע ממשיך בשנית, כשכמה סולואי גיטרה עקומים בסגנון רוברט פריפ מתפרצים במקביל, בעוד המתופף נעזר במערכת כלי הקשה לטיניים אשר נותנים לכל הקטע ניחוח של סנטנה. חובבי הקטע 'מונצ'יילד' (Moonchild) מאלבום הבכורה של קינג קרימזון (1969) יהיו מרוצים למדי מרגעים חסרי המבנה לחלוטין הללו. דוגמה טובה תהיה, למשל, הקטע Cicatriz ESP, בו תרם ג'ון פרושיאנטה, גיטריסט להקת רד הוט צ'ילי פפרז, כמה חלקים.
קינג קרימזון, אגב, היא אבן דרך בכל הנוגע להשפעות המוסיקליות של הלהקה. סאונד הגיטרה של עומר הוא בעל דיסטורשן טרבלי שמאוד מזכיר את הגיטרה של פריפ בתקופת האלבום 'רד' (Red). באופן כללי, האלבום כולו מלא בתדרים גבוהים, החל מהגיטרה הקולנית והמצילות הבהירות וכלה בקולו הגבוה במיוחד של סדריק, דבר שמקשה מעט על ההאזנה בפעמים הראשונות, אך זהו מכשול שכדאי מאוד לעבור אותו.
האלבום הראשון של המארס הוולטה הוא חוויה עצמתית ומותחת, קצבית לרוב, ומרגשת עד הסוף המר. תחושת המסע רב התלאות ניגרת כלפי המאזין והוא נוטה להזדהות עם מצבו של הגיבור בכל דקה שעוברת באלבום. אנו נעים משיא לשיא, מנקודת קיצונית אחת למשנה. שירים כמו Intertiatic E.S.P ו This Apparatus Must Be Unearth יגרמו לכם לרעוד בכיסאותיכם בגלל המקצבים המהירים והייחודים שמתופף הלהקה מציע, בעוד השיר Televators, שהוא השיר היחיד באלבום הזה שניתן לכנות אותו כשיר "נורמאלי" במידה מסוימת, מביא לרגיעה כמעט מוחלטת ומתגבר ומגיע בסופו לשיאים רגשיים אדירים, כאשר סדריק מבצע דיאלוגים קנוניים עם עצמו ועולה לשירה בתדרים גבוהים במיוחד.
השילוב של גיטרות מהירות, תיפוף מוצק וסוחף ובס פעיל ותזזיתי שלעיתים גונב את ההצגה לחלוטין (של בסיסט להקת רד הוט צ'ילי פפרז, 'פלי' [Flea] בכבודו ובעצמו), הופך את השיר האחרון באלבום לשיא בלתי נשכח. שירתו המופתית אך השנויה במחלוקת של סדריק ראויה לציון, בעוד הוא מעמיס שכבות על גבי שכבות של מלודיות קוליות עד שנראה לעיתים שלא נותר מקום לשום דבר אחר מרוב עומס בעיבוד ובהפקה.
הניסיון להחדיר למוסיקה השפעות מגוונות ומרובות עד כדי כמעט סתירה עצמית הופך את המארס וולטה להרכב מהפכני וייחודי ביותר. מהאזנה שטחית לא ניתן לשייך ללהקה סגנון אחד ברור ששולט ביד רמה, וככל שמעמיקים פנימה מגלים עוד רבדים על גבי רבדים. אלבום הבכורה של המארס וולטה, שיצא ב-2003 בחברת 'יוניברסל', הינו יצירת קונספט עתירת אינפורמציה ועמוסה באופן מוסיקלי, עד כדי שמגיעה לעיתים לקקופוניה מוחלטת.
האלבום הראשון של מארס וולטה מדבר על אדם שנוטל מנת יתר ונכנס למצב תרדמת, שבו הוא עובר מסע של חזיונות הזויים, אשר מקרינים לפניו את סיפור חייו, ומדגימים מלחמה בין כוחות הטוב והרוע שפעלו במהלך חייו. הסיפור מבוסס על חבר קרוב של סדריק שלמעשה אכן נפטר ממנת יתר, וסדריק החליט להקדיש לו את האלבום כולו.
הליריקה ב-De-loused עלולה להיות מבלבלת. מלבד העובדה שהיא כתובה בשפה גבוהה ומטפורית, כמעט רבע מהמילים בה לקוחות מהשפה הלטינית, כך שעל מנת להבין את האלבום לעומקו יש לשבת עם חוברת המילים ושני מילוני תרגום לפחות. המוסיקה מושפעת באופן ישיר מהליריקה באופן מהותי, חריג וקיצוני. בהתאם לאופי ההזייתי של העלילה, כל האלבום מלא בשלל אפקטים, רעשים ורחשים, שמדגימים השפעות ישירות של רדיוהד ופינק פלויד של סיד בארט.
אך מעבר לזאת, המארס וולטה לא מתביישים לספק רגעים שלמים של כמעט שקט מוחלט כאשר זה חיוני לעלילה. לא מדובר כאן על שניות, וגם לא על עשרות שניות, אלא על דקות שלמות של רחשים שכמעט בלתי ניתן לשמוע, עד אשר המוסיקה מתגברת והמסע ממשיך בשנית, כשכמה סולואי גיטרה עקומים בסגנון רוברט פריפ מתפרצים במקביל, בעוד המתופף נעזר במערכת כלי הקשה לטיניים אשר נותנים לכל הקטע ניחוח של סנטנה. חובבי הקטע 'מונצ'יילד' (Moonchild) מאלבום הבכורה של קינג קרימזון (1969) יהיו מרוצים למדי מרגעים חסרי המבנה לחלוטין הללו. דוגמה טובה תהיה, למשל, הקטע Cicatriz ESP, בו תרם ג'ון פרושיאנטה, גיטריסט להקת רד הוט צ'ילי פפרז, כמה חלקים.
קינג קרימזון, אגב, היא אבן דרך בכל הנוגע להשפעות המוסיקליות של הלהקה. סאונד הגיטרה של עומר הוא בעל דיסטורשן טרבלי שמאוד מזכיר את הגיטרה של פריפ בתקופת האלבום 'רד' (Red). באופן כללי, האלבום כולו מלא בתדרים גבוהים, החל מהגיטרה הקולנית והמצילות הבהירות וכלה בקולו הגבוה במיוחד של סדריק, דבר שמקשה מעט על ההאזנה בפעמים הראשונות, אך זהו מכשול שכדאי מאוד לעבור אותו.
האלבום הראשון של המארס הוולטה הוא חוויה עצמתית ומותחת, קצבית לרוב, ומרגשת עד הסוף המר. תחושת המסע רב התלאות ניגרת כלפי המאזין והוא נוטה להזדהות עם מצבו של הגיבור בכל דקה שעוברת באלבום. אנו נעים משיא לשיא, מנקודת קיצונית אחת למשנה. שירים כמו Intertiatic E.S.P ו This Apparatus Must Be Unearth יגרמו לכם לרעוד בכיסאותיכם בגלל המקצבים המהירים והייחודים שמתופף הלהקה מציע, בעוד השיר Televators, שהוא השיר היחיד באלבום הזה שניתן לכנות אותו כשיר "נורמאלי" במידה מסוימת, מביא לרגיעה כמעט מוחלטת ומתגבר ומגיע בסופו לשיאים רגשיים אדירים, כאשר סדריק מבצע דיאלוגים קנוניים עם עצמו ועולה לשירה בתדרים גבוהים במיוחד.
השילוב של גיטרות מהירות, תיפוף מוצק וסוחף ובס פעיל ותזזיתי שלעיתים גונב את ההצגה לחלוטין (של בסיסט להקת רד הוט צ'ילי פפרז, 'פלי' [Flea] בכבודו ובעצמו), הופך את השיר האחרון באלבום לשיא בלתי נשכח. שירתו המופתית אך השנויה במחלוקת של סדריק ראויה לציון, בעוד הוא מעמיס שכבות על גבי שכבות של מלודיות קוליות עד שנראה לעיתים שלא נותר מקום לשום דבר אחר מרוב עומס בעיבוד ובהפקה.
לסיכום, האלבום De-Loused in the Comatorium הוא אמנם רוק אלטרנטיבי מובהק, עם אסתטיקה ברורה של הארדקור, גראנג' ופאנק; אך ההלחנה שלו מתקדמת ורווית פסיכדליה ותמיד חושבת מחוץ לקופסא, עד כדי כך שלעיתים נדמה שאין זכר לקופסא כלל וכלל. אורך שירים לא סטנדרטי, המגיע בשיר אחד עד 12 וחצי דקות, מעברים חדים מקצה לקצה, מבנים ארעיים וחסרי משקל לחלוטין, ואפילו כמה רגעים אטונאליים. המארס וולטה מאמינים בניסיון הנצחי ליצור מוסיקה חדשה ומקורית, ואלבום זה הוא התוצר הטהור של גישה זאת.
הציון: 10/10
זו היתה ביקורת-אורח על מארס וולטה מאת שיר דויטש, סולן להקת 