 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב' |
חמישה קטעים בלבד מרכיבים את "פארט דה סקנד", ואף אחד מהם לא נשמע כמו שיר. האלבום הוא למעשה נובלת-אודיו של חמישה פרקים. במוסיקה של מודלין אוף דה וול אין חוקים, והזרימה המוסיקלית מתנהלת לפי הגיון פנימי משלה. במילים אחרות, אי אפשר לנחש לאן המוסיקה תוליך אותך, אבל היא עשויה במיומנות, תחכום ומקצועיות שאינן קיימות במרבית האלבום המופצים בחינם ברשת. דרייבר ועמיתיו הזמינו לאולפנים כנרת (מיה מצומיה, זה שמה), יחידת כלי הקשה תזמורתית (דיויד בודי), צ'לנית (מדלין קרו), נגן האמונד (ג'ים פוגרטי), ובמוסיקה עצמה ניתן להבחין בחליל-צד, סקסופונים, פסנתר וסינתיסייזרים בביצוע טראן אולסון.
המוסיקה לא תתאים כלל למי שמחפש מטאל מודרני או פרוג לינארי. לאלבום לוקח הרבה זמן לשקוע במוח ולתפוס נפח. קשה להתאהב בו בהאזנה ראשונה, בין השאר מפני שהוא לא מגשים ציפיות מוקדמות. זו לא רק השבירה המוחלטת של פורמט השיר, אלא ההתנתקות מן הקצב המצופה של הז'אנר הפרוגרסיבי. אפילו הטקסטים מעורפלים בכוונה, נותרים חידתיים בהאזנה ה-40 כפי שהיו בהאזנה הראשונה. אך לא מדובר באוונגארד קר, ניסוי מוסיקלי עקר או נפיחה מתנשאת של מוסיקאי-אקדמיה: המוסיקה מלודית, חמה ונגישה ביותר - וההפקה המוסיקלית צלולה ודינמית.
עד כמה שקשה לתאר במילים את המעלות והסגולות של "פארט דה סקנד", כך קשה יותר אף להסביר עד כמה האלבום שונה מקודמיו. שלושת האלבומים האחרים של מודלין אוף דה וול (1999-2001) פחות נגישים, יותר אלימים והרבה פחות סלחניים כלפי מגבלות המאזין. זה לא שאי אפשר להמליץ בחום על 'ליבינג יור באדי מאפ' (Leaving your Body Map) משנת 2001, או על באת' (Bath) מאותה שנה. אלא ששני הקודמים כללו בתוכם רכיבים של בלאק מטאל, הידוע ביכולתו להרתיע חובבי פרוג טיפוסיים.
מה שתופס את האוזן מיד ב'פארט דה סקנד' זו הרכות, העדינות והשבריריות של המוסיקה באלבום הזה. לכן הוא מצליח לחדור את רוב ההגנות שפיתחו חובבי הז'אנר כלפי להקות ששוכחות להגיד למתופף שלהם לנוח, לזמר שלהם להירגע, לקלידן שלהם לנגן פחות תווים בשנייה, ולגיטריסט שלהם לנסות ולנגן קצת פחות דיסטורשן ויותר מלודיה. כן, יש מקום למוסיקה פרוגרסיבית איטית, שאינה מתבססת על יכולת איצבוע (Fingering) או על כושר גופני נטו.
הקטע שסוגר את האלבום ("מעבדות העולם הבלתי-נראה", בתרגום לעברית) הוא אחד המרשימים ביותר שהוקלטו ב-2009, אם לא בעשר השנים האחרונות של הפרוג האמריקני. הלהקה הצליחה לייצר כאן שורה של נופי-צליל עשירים, סוחפים ומקוריים במיוחד. הסוד טמון בפיתוח האיטי והסבלני; ביכולת להוסיף עוד ועוד שכבות של צלילים בלי ליצור עומס-יתר; ביכולת להפתיע בלי לאבד את החשיבה המלודית; ובחשיבותו של השקט (דממה בתור מוסיקה בפני עצמה) כמו חמצן לנשימה, בתוך ההרפתקה המוסיקלית המאמצת שצריכה לחלחל אל המוח בצורה משכנעת, אנושית, טבעית ונקייה.
לסיכום, קשה להפריז בעוצמת היופי הטהור של "פארט דה סקנד", הייחוד שלו בז'אנר הרוק המתקדם, וביכולת שלו להישמע מנותק מן הזמן והמקום. הוא פסקול הסרט של עצמו, מתפתח בצורה מקורית ומנותק מכל קונספט קשיח של שיר, פזמון, וריאציות או סימפוניה. עצם העובדה שהאלבום מופץ בחינם, למרות איכויותיו הנדירות, היא סיבה טובה לתת לו הזדמנות בלי לחשוב על פלסטיק, עלויות משלוח או אספנות חומרנית. זה אלבום קלאסי של להקה אלמונית כמעט לחלוטין, שנותן לרוק המתקדם עתיד ובו-זמנית משתלב היטב בעבר שלו. חובה לפרוגרים שתקועים בשנות השבעים ולא מוכנים להיפתח למוסיקה שמוקלטת כיום, וגם לפרוג-מטאליסטים ששכחו עד כמה חשוב להאזין למוסיקה שחותרת ליעד אחד ויחיד: יופי בתור אידיאל אמנותי עליון.
הציון: 9/10
|
|
עוד לא הורדתם את האלבום?
איך מחשבים כאן ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")
הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור")
ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")