עשרים וחמש שנה שכבו גלגלי הפילם של הופעת 'אקספוזד' במרתפים, ואף אחד לא חשב לגעת בהם. המוסיקה יצאה באלבום כפול זמן קצר לאחר שסיבוב ההופעות האירופאי הסתיים (27 יולי, 1979), אבל החומר החזותי נכנס לארכיון. רק בשנת 2005, יותר מרבע-מאה לאחר שהסתיים סיבוב ההופעות הגדול של מייק אולדפילד באירופה, יצא סוף-סוף החומר בפורמט דיגיטלי, עם בונוס מיוחד: אפשרות לצפייה רב-זוויתית ('מולטי-אנגל') במופע שהתקיים בסוף אפריל, 1979, באולם הכנסים החדש של לונדון - "וומבלי קונפרנס סנטר". כרטיס עלה 4 פאונד. חברי המקהלה חילקו לקהל מטוסי-נייר, שמיד הפכו להצלחה גדולה ומילאו את האולם בכל הפסקה בין הקטעים.

 

ההופעה מתחלקת לשני דיסקים: בראשון מופיע גרסה מעט-מקוצרת של היצירה הסימפונית המשובחת "אינקנטיישנז" (Incantations) בכיכובה של הזמרת הבריטית מאדי פריור. הדיסק השני מציג גרסה מתוזמרת וערוכה של היצירה המזוהה ביותר עם אולדפילד עד היום, 'טיובלר בלז' בגרסתה הראשונה והטובה-ביותר, שהפכה לרב-מכר מפתיע. בין שני הפרקים של 'טיובלר' מופיע קטע הדיסקו החביב 'אני אשם' (I'm Guilty) בגרסה מקוצרת, ושוב בגרסתו המלאה (שמונה דקות) כהדרן. המחצית הראשונה של המופע דורשת ריכוז גבוה מן המאזין והצופה, בעוד המחצית השנייה קצבית וקלה יותר לעיכול (מה עוד שהיא כוללת יצירה **הרבה** יותר פופולרית). כך גם חשבו רוב מבקרי העיתונות באותה תקופה, לאחר שראו שהקהל מתלהב ותובע הדרנים בכל ערב.

מאדי פריור - כוכבת אינקנטשיינז
Maddy Prior - Incancations

התזמורת של מייק אולדפילד - אקספוזד
Mike Oldfield Orchestra - Exposed

המלחין והמעבד דיויד בדפורד פגש את אולדפילד כבר בסוף שנות השישים, דרך להקתו של קווין איירס; שנה אחרי הצלחתו ההיסטרית של 'טיובלר בלז', בדפורד עיבד את היצירה לתזמורת עבור האלבום "אורקסטרל טיובלר בלז" (1974) עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית של אנגליה; אולדפילד נתן לבדפורד חופש פעולה מלא, ואף לא ניגן על הגיטרה בהקלטה (סטיב הילאג' בא במקומו). בדפורד המשיך לעבד את היצירות של אולדפילד גם כאן, והפעם להרכב ענק של 54 מוסיקאים: להקת רוק של 11 נגנים, תזמורת של 24 נגנים בעלי הכשרה סימפונית, מקהלה של 16 נערות, ושניים נוספים. בין הכוכבים: המתופף הצרפתי פייר מורלן ז"ל (מנהיג להקת 'גונג', בין השאר - בצירוף אחיו, בנואה, בכלי הקשה), הבסיסט הפיני פקה פוהולה וגם בדפורד עצמו בצוות כלי ההקשה.

 

אולדפילד בכלל לא רצה לעשות את 'אקספוזד' מלכתחילה. הוא שונא להופיע. אפילו למופע הבכורה שלו, בתאריך 25 ביוני 1973, באולם המלכה אליזבת של לונדון, הוא כמעט סירב להגיע (ריצ'רד ברנסון, מנכ"ל ורג'ן, נתן לו במתנה מכונית בנטלי עתיקה כדי להפיס את דעתו). הוא העדיף להיות מנצח על התזמורת, או להתעסק בצדדים ההנדסיים והטכנולוגיים של המוסיקה. אולדפילד תמיד פחד להתפשר על המוסיקה שלו, וידע שהופעה בימתית תגביל את היכולת שלו להפיק יצירה מושלמת. לטענתו, "אין שום תועלת בהופעות חיות. הלוגיסטיקה מסובכת. ההופעות לא מוסיפות שום דבר למוסיקה. לא אוכל לעשות את זה טוב יותר על הבמה מאשר באולפן. אולי אמכור עוד כמה עותקים, אבל זה לא חשוב. אני לא שמח על הבמה. אני יותר שמח באולפן, שם אני יכול להביא דברים לכדי שלמות". פרפקציוניסט, אמרנו כבר?

מייק אולדפילד נחשף - אקספוזד דיוידי
Mike Oldfield - Exposed DVD

אלו חלק מן הסיבות שבגללן מייק אולדפילד פשוט לא יצא לסיבוב הופעות עד 1979: במשך שש שנים הוא הקליט, הוציא אלבומים ונשאר רוב הזמן באולפן הביתי. הופעה נדירה נרשמה בשמונה בספטמבר, 1974: אולדפילד השתתף בארבעה שירים מתוך מופע מחווה חד-פעמי עבור רוברט וואייט באולם התיאטרון המלכותי של 'דרורי ליין'; וואייט, חברם הטוב של איירס ואולדפילד, בין השאר, יצא באותה תקופה מבית החולים לאחר שהפך נכה בפלג גופו התחתון. זמן קצר אחר כך, נפטרה אמו של אולדפילד והוא שוב הסתגר אל תוך עצמו. בשנת 1976 הופיע אולדפילד בתוכנית של בי-בי-סי (2nd House) ובה ניגן את החלק הראשון של 'טיובלר בלז' (26 דקות) עם סטיב הילאג', מיק טיילור, מייק ראתלדג', דיויד בדפורד, פרד פרית', פייר מורלן ואחרים; הופעה נדירה ויפהפייה זו מופיעה בחלק הראשון של דיוידי האוסף של אולדפילד, Elements משנת 2004, והיא לבדה מצדיקה את רכישתו.

 

מייק אולדפילד היה ונשאר טיפוס מתוסבך, על גבול מחלת הנפש. מעבר לחיידק הבמה המקנן בו, מעבר לפרפקציוניזם החולני שלו ומעבר לקשייו ביצירת קשרים חברתיים, הוא גם חולה-שליטה ומתקשה להאציל סמכויות. לאורך כל סיבוב ההופעות היקר הזה, שגרם לאולדפילד הפסד של חצי מליון פאונד (הרבה מאוד כסף באותה תקופה, ובערך פי חמש מן הצפוי), הוא פיטר מוסיקאים כי לדבריו "הם לא נראו מספיק שמחים על הבמה", ואחר כך פיטר שוב ושוב אמרגנים, מפיקים ומנהלים אישיים. זה מסביר מדוע ההופעה שהונצחה בדיוידי הזה נראית כמו חגיגה אחת גדולה: כמעט כל המוסיקאים מרקדים, מקפצים, מפזזים, מחייכים ונראים כאילו מעולם לא היו שמחים יותר. רובם חששו מנחת-ידו של אולדפילד, הדיקטטור הפרוגרסיבי.

מייק אולדפילד, ניקו רמסדן, פיל ביר - שלושת הגיטריסטים
Mike Olfdield, Nico Ramsden, Phil Beer

סיבוב ההופעות של 'אקספוזד' זכה לתגובות חמות מצד הקהל (ששילם מעט וקיבל הרבה), אבל העלויות שלו היו גבוהות מנשוא. סיבוב ההופעות היה מפרך והמוסיקאים עבדו מבוקר ועד לילה, עד שיום אחד גילו סעיף משפטי סוציאליסטי הקובע כי הם זכאים למספר שעות-מנוחה התואם בדיוק את מספר שעות עבודתם. סיפורים כגון אלו הגבירו את הפסדיו הגבוהים-ממילא של אולדפילד ושל חברת ורג'ן. אולדפילד ומנהליו נשבעו שלעולם לא יחזרו על הטעות ולעולם לא ייקחו איתם לסיבוב הופעות כמות כה גדולה של מוסיקאים. אולדפילד גם למד על בשרו שטכנולוגיה קוואדרופונית - ארבעה ערוצים במקום 2 עבור סטריאו - יקרה מדי ואינה מורגשת (הזהירו אותו, אבל הוא לא הקשיב), ושהבחירה שלו להשתמש במיקסר ממוחשב היתה יומרנית מדי (המיקסר התפוצץ בגרמניה).

 

צפייה בדיוידי המחודש והכפול של 'אקספוזד' מגלה שאולדפילד אכן שגה: תפוקת הנגנים אינה מצדיקה את ההשקעה הכספית בהם. לדברי אולדפילד, "התרגלתי להצלחה ורציתי שהכל יהיה בגדול". אך במיקס הסופי של הדיוידי, קשה מאוד לשמוע את כל הנגנים, ורק כלים חשמליים כגון גיטרות או סינתיסייזרים, או כלים חזקים במיוחד כמו מערכת תופים וחצוצרה, מצליחים לפרוץ החוצה ולהישמע. כלי הקשת התזמורתיים, למשל, היו מיותרים בחלקם. אחרי הכל, מהפיכת הרוקנרול ומהפיכת הפרוג היו טכנולוגיות בעיקרן: ארבע נגנים המצויידים בכלי נגינה חשמליים (גיטרה, בס, סינתיסייזרים ומערכת תופים מוגברת) יכולים להישמע חזקים יותר מתזמורת פילהרמונית ענקית. אולדפילד למד כל זאת בדרך הקשה, ומאז ועד היום התאהב במספר 12: תריסר נגנים היתה בחירתו מאז.

נער הזהב - כוכב המופע, מייק אולדפילד
Golden Boy - Mike Oldfield, Exposed

האפשרות הרב-זוויתית ('מולטי-אנגל') מאפשרת להרחיב את המבט על הבמה הגדושה במוסיקאים ובכלים, ולבחור במה להתמקד בכל רגע נתון. יש גם אפשרות לצפות בשלוש זוויות מצלמה בו-זמנית, וכך לא להחמיץ דבר. בפועל, הדיוידי כולל כמעט שבע שעות (!) של חומר - אם מחשיבים כל זווית כסרט בפני עצמו. האווירה על הבמה, כאמור, עליזה מן המצופה - נחמד לראות את הצוות מרכיב משקפי-שמש בקטעים הבלוזיים, את שלישיית הגיטריסטים הקדמית (מייק אולדפילד, ניקו רמסדן, פיל ביר) קופצת ומסתובבת, את הקלידנים (פיט למר, טים קרוס) מתמודדים עם התפקידים המורכבים שניתנו להם על ערימת הסינתיסייזרים, ואת הקהל שמקפיד להעיף כמות עצומה של מטוסי-נייר בכל רגע שבו לא נשמעת מוסיקה. מאדי פריור (כוכבת 'אינקנטשיינז') נהדרת בסולו של "שירו של היאוות'ה" (פואמה מאת המשורר האמריקני הנרי וודסוורת' לונגפלו, למרות המראה החיצוני המאכזב (אז עוד לא היתה MTV ואנשים כמו פריור הצליחו לשרוד), וכשהיא יורדת מהבמה כדי לרקוד את "סיילורס הורנפייפ" מסביב לקהל, הסיפור כבר הופך ל"פרוג-פולק".

אקספוזד - צפייה בשלוש זוויות בו-זמנית
Mike Oldfield Exposed DVD - Multi-angle viewing

צפייה ב"אקספוזד" היא חוויה מרוממת-רוח אפילו מבחינה אנושית פשוטה: הקונצרט ממחיש כיצד הופך רעיון של אדם בודד לפרוייקט אנושי-קבוצתי ענק, שבו גם הקהל הוא שותף פסיבי. אולדפילד היה ונשאר, גם כאן, טיפוס אנטי-סוציאלי, לחוץ ומשונה (לא תשמעו ממנו אומר 'שלום', 'תודה' או 'מה שלומכם' לקהל הרב שהתאסף שם), אבל החבר'ה שמסביבו יצרו אווירה קלה, משוחררת ונקייה מכל פלצנות. החומר המוסיקלי מגוון ביותר, והעיבודים של בדפורד פשוט מצויינים. הגרסה האולפנית המקורית של 'אינקנטשיינז' אולי טובה יותר, אבל קצת ארוכה מדי. הגרסה הראשונה של 'טיובלר בלז', בהשוואה לזו הבימתית, חדשנית יותר אבל פחות מהנה: לעתים המגע הקלאסי הופך את העיבוד ל"טיובלר בלז - עכשיו גרסת ברודוויי", אבל הצליל החם והאמיתי של הויבראפון, התופים ורוב כלי התזמורת פשוט נעים יותר לכל אוזן.

 

'אקספוזד' סוגרת את שנות השבעים ואת עידן ה"פרוג להמונים", כך נראה, בעיקר בגלל שיקולים כלכליים. הפקת מופעים גדולים ואמנותיים במדינה השרוייה במיתון מתמשך ושאינה מעודדת עבודה קשה (ר' הסיפור על חוקי העבודה, לעיל) הפכה לאירוע נדיר יותר ויותר בשנות השמונים של MTV ותעשיית הפופ האלקטרוני. לשם ההשוואה, סרט הוידאו של אולדפילד מפסטיבל Knebworth ההמוני (מאי 1982) שיצא רק בפורמט VHS בשנת 1984 מציג הרכב מצומק ועיבודים הרבה פחות מרשימים (70 דקות; הוצאת ורג'ן; שם הכותר: The Essential Mike Oldfield). לכן 'אקספוזד' הוא מופע שפשוט צריך לראות: כך נראה אולדפילד לפני שהפך לאיש-עסקים מחושב, לפני שמרירותו ותיסכולו המקצועיים גדלו למימדים מבעיתים, לפני שהתמסר כל-כולו להצלחת הדיסקו והפופ הקליפי, לפני שהסתכסך עמוקות עם הנהלת ורג'ן ולפני שהחל למחזר את 'טיובלר בלז' בפעם השנייה, השלישית והרביעית.

מייק אולדפילד - לפני שהתמסחר סופית

לסיכום, הדיוידי 'אקספוזד' הוא תיעוד מאוחר אך חשוב של סיבוב ההופעות המשמעותי ביותר של מייק אולדפילד. למרות שאין תחליף מובהק לאלבומי האולפן המצויינים שלו, ולמרות שהאלבום 'אומאדון' לא מיוצג כאן, זו עדיין הופעה ששווה להשקיע בה את מחיר הדיוידי הכפול. אולי חסר סרט תיעודי קצר עם אולדפילד עצמו, ואולי גם חבל שאין אופציית 'סראונד' הולמת, אבל התזמורת הענקית של אולדפילד, הביצועים המדויקים והעיבודים החד-פעמיים מפצים על כך בהחלט - גם בגרסת הדיסק הכפול (שעבר רימסטר מושלם) וגם כאן, בדיוידי הכפול שיצא רק בשנת 2005.

הציון: 9/10