אלבומי רוק מתקדם רבים כיום מאופיינים בלחנים טובים, עיבודים גרנדיוזיים וסולואים גדולים מהחיים. אצל מירת'קון, העניינים שונים בתכלית: הלחן נמצא בעדיפות ראשונה, ואפשר להרגיש בקלות את העובדה שהרוב נכתב מראש על ידי מוסיקאים בעלי ידע אקדמי. הכתיבה מבוססת על קונטרה-פונקט רצחני, קוים מלודיים שנונים ביותר, ועל נגינה מהירה ומדויקת. כל שאר האלמנטים, מלבד עיבודים (שהם מוקפדים אך לא מספיק מגוונים בשביל אוזן אנושית סבירה), אינם מודגשים כאן. הסולואים טובים אבל לא יוצאי דופן, השירה לא משחקת תפקיד דרמטי או מרגש מלבד אתנחתא קומית קלה, ועל ליריקה אין מה לדבר (הכל בדיחה אחת גדולה). זו מוסיקה של מלחינים למען מלחינים, אבל היא משעשעת, מאתגרת ומעניינת בכל קנה מידה.



Snacks - 2013 ארבע שנים אחרי אלבום הבכורה, הוציאה מירת'קון אלבום שני, מעולה גם הוא. עשרה קטעים באורך 54 דקות מרכיבים אלבום דומה באיכויותיו לראשון, עם שיפורים קלים באיכות ההפקה ובהידוק העיבודים. השני קצר ומהנה יותר, כך שאפשר לומר שהלהקה למדה לרסן את עצמה, ולהעמיס פחות חומר על המאזין. ברמה המוסיקלית, שני האלבומים של מירת'קון מומלצים כמעט באותה מידה. לכן, שווה לבדוק גם את 'סנאקס' (חטיפים) שיצא ב-2013.


במבט-על על המוצר הראשון מ-2009, ניתן לזקק מתוך 69 הדקות את 40 הדקות המבריקות-באמת של שארולד וחבריו. במיטבה, מגשרת מירת'קון בין השנינות והרהיטות של הג'אז המודרני ובין העוצמה והדיוק של המטאל הפרוגרסיבי. ברגעי השפל שלה, שאינם כה רבים, היא עוד להקת ג'אז מתוחכמת-מדי, שמנגנת בעיקר במועדונים קטנים. תנו להם צ'אנס, ולו בשביל שבעת הקטעים הראשונים באלבום - השאר זה בונוס או טעם נרכש, תלוי מי המאזין ועד כמה הוא אוהב את זאפה, כלי נשיפה, ג'אז-רוק או אפילו ג'אז-מטאל (כן, יש חיה כזאת).

לסיכום, האלבום הראשון של מירת'קון הוא תרגיל מהנה בהלחנה פרוגרסיבית קונטרה-פונקטית המשלבת בין רוק, מטאל וג'אז. הפקה מוסיקלית קפדנית באופן קיצוני, המדגישה את המורכבות המיוחדת של הלחנים, מעניקה לאלבום כולו צלילות חריגה. חבל רק שהאלבום כה ארוך, כך שהקומפוזיציות המעניינות והמגובשות ביותר נבלעות בין כמה קטעים בינוניים למדי.

הציון: 8.5/10

---