 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
הריטואל הקבוע של חודש נובמבר הגיע: הפרשנות המודרנית לברית החדשה של ניל מורס יצאה שוב לאור. העיתוי כמובן מדויק מבחינה שיווקית, הרבעון האחרון של השנה ועונת הקניות של חג המולד. כאשר מגיע שלב הסיכומים השנתי, האלבום יהיה טרי עדיין בתודעה של מבקרי המוסיקה והמאזינים. מורס הקליט את כולו באולפנו הביתי בעיר נאשוויל, טנסי, ארה"ב.
הפעם מציג האלבום '?' כמעט מיני-איחוד של הסופר-גרופ 'טרנסאטלנטיק' (Transatlantic). אל מייק פורטנוי, המתופף הקבוע באלבומי הסולו של מורס, הצטרף הפעם הגיטריסט רויינה סטולט. האחרון הוציא מספר ימים אחר כך את אלבום הסולו הכפול החדש שלו בעצמו. סטולט זורח באלבום הזה עם קטעי הגיטרה שהוא תורם, ובכלל יש הרגשה בשירים רבים שמדובר בשירים מתוך האלבום SMPTE, לדוגמא הקטע 'סוליד אס דה סאן' (Solid as the Sun). ג'ורדן רודס תורם אף הוא שני קטעי סולו קלידים מסחררים ואופייניים בשיר החמישי.
להבדיל מהאלבום האחרון של מורס, שכלל שתי יצירות אפיות ארוכות במיוחד, הרי שבאלבום '?' רוב הקטעים נעים בין 6-7 דקות. האלבום זה, ברובו, אפילו יותר קל לעיכול מוסיקלי. כמו בכל אלבומיו של מורס, גם כאן מופיעים מספר רעיונות מוסיקליים שחוזרים על עצמם לאורך האלבום במספר וריאציות שונות.
האלבום נפתח ומסתיים בקטע 'טמפל אוף דה ליבינג גוד' (Temple of the Living God). האלמנט דתי שבא לידי ביטוי באלבום: המעגליות ביחסינו עם האל מיום היוולדנו עד יומנו האחרון. הקטע מתחיל בצורה עדינה ורגועה, ומתחיל לקבל קצב לאחר כ-2 דקות, עם מלודיות והרמוניות טיפוסיות. הקטע השני שמייד מגיע אח"כ, הוא אחד מתוך 3 קטעים קצרים וקליטים במיוחד שיש באלבום באורך של 2-3 דקות. רק בשביל הסולו של רויינה סטולט בשיר הזה, שווה לשמוע ולסבול את ההטפה הנוצרית של מורס.
העטיפה האחורית של הדיסק
בשיר הרביעי 'סוויט איליישן' (Sweet Elation) מורס מדבר על התעלות רוחנית ועל סליחה שמבקש מהאל. קטע זה מלווה במעברים אינסטרומנטאליים נאים ושומר על המסורת הניאו-פרוגית של האלבום. הקטע החמישי, 'אין דה פייר' (In the Fire) הוא אחד הטובים ביותר באלבום; מתחיל עם גיטרת ווה-ווה וממשיך עם יוניסון אופייני של האמונד וגיטרה. גם פה סטולט משתולל על הגיטרה ורודס עונה לו מכיוון הקלידים, כאשר פורטנוי סולידי בתופים. מורס חוזר לשיר באמצע השיר. האמת היא שהיה אפשר להשאיר את השיר הזה אינסטרומנטאלי לכל אורכו והאיכות הייתה רק משתבחת. הדינמיקה המוסיקלית בשיר הזה מזכירה מאד את ימי טרנסאטלנטיק, וזה לא מפתיע בהתחשב בנגנים, רק שחסר לי פה הבסיסט הבריטי, פיטר טרוואבאס (Peter Trewavas).
סיום הרצועה החמישית הוא מאד פ'אנקי עם סקסופון, וישר ממשיך בטבעיות לרצועה השישית, 'סוליד אז דה סאן' (Solid as the Sun). שני הקטעים מתחברים האחד לשני ויכלו להיות שיר אחד, אך מורס העדיף לפצלם. אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכם מזמזמים את הפזמון יחד עם מורס. הבלדה 'אאוטסייד לוקינג אין' (Outside Looking In) נשמעת בדיוק כמו 'קריידל טו דה גרייב' (Cradle to the Grave) מהאלבום הקודם של מורס (One מ-2004), ואפילו מבוצעת בסולם דומה.
השיר העשירי, 'אנטרנס' (Entrance), הוא גם מהבולטים באלבום: מורס מדבר בו על החיפוש האישי אחרי הגאולה והרצון להקריב למען האל. הקטע לפני אחרון, 'אינסייד היז פרזנס' (Inside his Presence) היא בלדה מרגשת במיוחד שגורמת לשיער הגוף לסמור, והחיבור עם השיר האחרון ('טמפל אוף דה ליבינג גוד') מעלה אותנו בהדרגה אל הפסגה הרגשית של האלבום.
בשורה התחתונה, 'סימן שאלה' מספק את הסחורה מבחינת ההלחנה המשובחת מבית מדרשו של האדמו"ר מורס. עם זאת, מסכת ההילולים לאל, במסגרת החיפוש אחריו, אשר באים לידי ביטוי היטב בליריקה של האלבום, מעייפת לחלוטין. אין כאן כוונה לזלזל בליריקה של ניל, כיון שידוע מהיכן היא מגיעה וכמה רגש מורס מכניס בה. עם זאת, אבל אולי כדאי שניל יחפש מקור השראה חדש לליריקה שלו.
הפעם מציג האלבום '?' כמעט מיני-איחוד של הסופר-גרופ 'טרנסאטלנטיק' (Transatlantic). אל מייק פורטנוי, המתופף הקבוע באלבומי הסולו של מורס, הצטרף הפעם הגיטריסט רויינה סטולט. האחרון הוציא מספר ימים אחר כך את אלבום הסולו הכפול החדש שלו בעצמו. סטולט זורח באלבום הזה עם קטעי הגיטרה שהוא תורם, ובכלל יש הרגשה בשירים רבים שמדובר בשירים מתוך האלבום SMPTE, לדוגמא הקטע 'סוליד אס דה סאן' (Solid as the Sun). ג'ורדן רודס תורם אף הוא שני קטעי סולו קלידים מסחררים ואופייניים בשיר החמישי.
להבדיל מהאלבום האחרון של מורס, שכלל שתי יצירות אפיות ארוכות במיוחד, הרי שבאלבום '?' רוב הקטעים נעים בין 6-7 דקות. האלבום זה, ברובו, אפילו יותר קל לעיכול מוסיקלי. כמו בכל אלבומיו של מורס, גם כאן מופיעים מספר רעיונות מוסיקליים שחוזרים על עצמם לאורך האלבום במספר וריאציות שונות.
האלבום נפתח ומסתיים בקטע 'טמפל אוף דה ליבינג גוד' (Temple of the Living God). האלמנט דתי שבא לידי ביטוי באלבום: המעגליות ביחסינו עם האל מיום היוולדנו עד יומנו האחרון. הקטע מתחיל בצורה עדינה ורגועה, ומתחיל לקבל קצב לאחר כ-2 דקות, עם מלודיות והרמוניות טיפוסיות. הקטע השני שמייד מגיע אח"כ, הוא אחד מתוך 3 קטעים קצרים וקליטים במיוחד שיש באלבום באורך של 2-3 דקות. רק בשביל הסולו של רויינה סטולט בשיר הזה, שווה לשמוע ולסבול את ההטפה הנוצרית של מורס.
העטיפה האחורית של הדיסק
בשיר הרביעי 'סוויט איליישן' (Sweet Elation) מורס מדבר על התעלות רוחנית ועל סליחה שמבקש מהאל. קטע זה מלווה במעברים אינסטרומנטאליים נאים ושומר על המסורת הניאו-פרוגית של האלבום. הקטע החמישי, 'אין דה פייר' (In the Fire) הוא אחד הטובים ביותר באלבום; מתחיל עם גיטרת ווה-ווה וממשיך עם יוניסון אופייני של האמונד וגיטרה. גם פה סטולט משתולל על הגיטרה ורודס עונה לו מכיוון הקלידים, כאשר פורטנוי סולידי בתופים. מורס חוזר לשיר באמצע השיר. האמת היא שהיה אפשר להשאיר את השיר הזה אינסטרומנטאלי לכל אורכו והאיכות הייתה רק משתבחת. הדינמיקה המוסיקלית בשיר הזה מזכירה מאד את ימי טרנסאטלנטיק, וזה לא מפתיע בהתחשב בנגנים, רק שחסר לי פה הבסיסט הבריטי, פיטר טרוואבאס (Peter Trewavas).
סיום הרצועה החמישית הוא מאד פ'אנקי עם סקסופון, וישר ממשיך בטבעיות לרצועה השישית, 'סוליד אז דה סאן' (Solid as the Sun). שני הקטעים מתחברים האחד לשני ויכלו להיות שיר אחד, אך מורס העדיף לפצלם. אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכם מזמזמים את הפזמון יחד עם מורס. הבלדה 'אאוטסייד לוקינג אין' (Outside Looking In) נשמעת בדיוק כמו 'קריידל טו דה גרייב' (Cradle to the Grave) מהאלבום הקודם של מורס (One מ-2004), ואפילו מבוצעת בסולם דומה.
השיר העשירי, 'אנטרנס' (Entrance), הוא גם מהבולטים באלבום: מורס מדבר בו על החיפוש האישי אחרי הגאולה והרצון להקריב למען האל. הקטע לפני אחרון, 'אינסייד היז פרזנס' (Inside his Presence) היא בלדה מרגשת במיוחד שגורמת לשיער הגוף לסמור, והחיבור עם השיר האחרון ('טמפל אוף דה ליבינג גוד') מעלה אותנו בהדרגה אל הפסגה הרגשית של האלבום.
בשורה התחתונה, 'סימן שאלה' מספק את הסחורה מבחינת ההלחנה המשובחת מבית מדרשו של האדמו"ר מורס. עם זאת, מסכת ההילולים לאל, במסגרת החיפוש אחריו, אשר באים לידי ביטוי היטב בליריקה של האלבום, מעייפת לחלוטין. אין כאן כוונה לזלזל בליריקה של ניל, כיון שידוע מהיכן היא מגיעה וכמה רגש מורס מכניס בה. עם זאת, אבל אולי כדאי שניל יחפש מקור השראה חדש לליריקה שלו.
לסיכום, בעוד להקת ספוק'ס בירד (Spock’s Beard) רק התדרדרה מאלבום לאלבום ונטשה את הרוק המתקדם - הרי שניל מורס שומר על השטאנץ הקבוע שהלך לו לאורך השנים. בשפה הכלכלית, אלבומי הסולו של ניל הם מניה סולידית להשקעה כספית, ומבטיחים תשואה מוסיקלית נאה לכל מאזין.
הציון: 8.5/10
ביקורת אורח מאת טל עופר
