 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב' |
הליריקה לא כל כך חשובה כפי שנדמה: ההישג של נמו, אפילו ביחס לאלבומיה הקודמים, הוא המכלול. האלבום, בתור יחידה אחת שלמה (ולא 10 שירים נפרדים), עובד כל כך טוב, עד שהיה אפשר להכניס את כל הדיסק לתוך "טראק" אחד שמן באורך 56 דקות, בלי שום הבדל ברמת התוצאה. נמו משיגה את זה בעזרת מלודיות טובות, פיתוח מעניין והחלפת מצבי-רוח בקצב נכון; לא מזיק גם שיתוף פעולה אידיאלי בין עבודת הגיטרות המעודנת של ז'אן-פייר לובטון, שנוטל לידיו גם את המיקרופון - ובין הקלידן האינטליגנטי גיום פונטיין. הפקה מוסיקלית טובה מאוד, עם הפרדה אידיאלית בין כל הערוצים והקלטה מצוינת של התופים, משלימה את החבילה הנאה ונותנת את התמורה למאזין.
מבחנו של כל אלבום הוא בהאזנה ה-20. אם הוא עדיין לא נמאס, יש לנו כאן מנצח. האם הוא מחזיק מעמד במרתון האזנות? האם אפשר לצלוח את כולו בפעם אחת בלי להתייבש? האם הוא לוקח את המאזין למסע כלשהו? האם הוא נבנה כדי לזרום כמכלול, ולא כגיבוב של אילתורים? האם הוא שומר על גיוון, ולא חוזר על עצמו? האם הלהקה לא מאבדת את התנופה אחרי ארבעה קטעים? והאם שווה לשלם עליו את הכסף שהוא דורש? התשובה לכל השאלות המרגיזות הללו, במקרה של "סי פארטי שתיים", היא חיובית במאת האחוזים.
הסגנון של נמו הוא רוק מתקדם סימפוני קלאסי, לפי הספר שנכתב בשנות השבעים המוקדמות. יש בו סממנים מובהקים של פ'אנק אירופאי (סלאפ-בס בשילוב סולו-סינתי וגם פנדר רודז, למשל), גוון ג'אזי קליל ומאוזן, גיטרות מעט-שמרניות עם סולואים מלודיים והגיוניים, נגינה מהודקת ושירה סטרייטית לגמרי אבל דרמטית ורגשנית כשצריך. נמו לא שואפים להמציא מחדש את הז'אנר: הם שוחים בו כמו דג (נמו) במים, ומעוניינים להציג את השירים שלהם בצורה הישירה ביותר, בלי להתחכם ובלי להעמיד פני סופר-גרופ. לובטון אחראי על הריפים הקצביים ועל העוצמה הרוקית שבמוסיקה - בעוד פונטיין אחראי על הוירטואוזיות, ההרמוניות וההשפעה הקלאסית.
האזנה לאלבומיה הקודמים של נמו היא חוויה מעט מאכזבת. כן, היא הקליטה כמה אלבומים סבירים; לא, היא לא עשתה משהו יותר טוב מזה. אפילו הפרק הקודם ("סי פארטי אחד") לא משתווה לאלבום הזה. ההפקה המוסיקלית כאן היא באמת צלולה יותר, מודרנית יותר ונקייה יותר. אבל הקטעים מתחברים כאן בצורה שנדיר למצוא באלבומי רוק מתקדם רבים מאוד. קל לדעת מתי מתחילים את "סי פארטי שתיים" אבל אי אפשר לעצור אותו באופן יזום. הוא נבנה כך, בשיטת "הכל או כלום", והפך בלתי-עציר.
שמות הקטעים גם הם בצרפתית, אז הנה התרגום הרעוע שלי לעברית, במקרה שזה עוזר למישהו להבין את הנושאים המרכזיים בהם עוסק האלבום. כזכור, מדובר בהרהור מוסיקלי על הגנטיקה האנושית, ההתערבות של המדע בילודה, מצב ילדי העתיד וכו'. ואלה שמות: 1) מבוא להבדל; 2) ילדים מלכים; 3) עור דומה, גורל דומה; 4) האדם האידיאלי פרק א'; 5) השתקפויות; 6) דקדנס; 7) שאלה של מחיר; 8) עניין של זמן; 9) האדם האידיאלי פרק ב'; 10) פני העולם.
לסיכום, "סי פארטי שתיים" הוא אלבום רוק מתקדם צרפתי משובח מאין כמוהו, הזוכה בתואר הבלתי-מדהים "אלבום הפרוג הצרפתי הטוב ביותר של 2007", אם זה משנה משהו למישהו. אחרי כל כך הרבה אלבומים שוודיים באנגלית, ולא מעט אלבומים צרפתיים מעצבנים - סוף-סוף יש לנו כאן עסק עם להקה שכמעט כל אחד יכול להתחבר אליה, בתנאי שאלבומי-קונספט לא מעייפים אותו. זו המלצה בטוחה, המבוססת על מספר כמעט-תלת-ספרתי של האזנות: נמו עושה פרוג מעולה, זוכה לשבחים מוצדקים לגמרי, ואם אתם מסתדרים עם צרפתית - הרווחתם 56 דקות של פלזיר (תענוג בשפת הצפרדעים).
הציון: 8.5/10
תגובות
אלבומי פרוג צרפתי נוספיםקרפה דיאם - צפייה אל חילופי העונות איך מחשבים כאן ציונים? קריטריונים רלוונטיים: חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה") מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם") לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות") עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר") הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה") טקסטים ("ממש משורר, הבחור") ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")
|