רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

רוק מתקדם >>> ביקורות אלבומים

Pulse - Pink Floyd

Pink Floyd

Pulse 2-dvd

2006 EMI / Sony Music

UK

(144:00)

Pinkfloyd.com

ביקורת: פול רוי

15/9/07

הדיוידי "פולס" הוא ההמשך המתבקש לקלטת ה-VHS המצליחה של פינק פלויד, שתיעדה את סיבוב ההופעות של דיויז'ן בל משנת 1994. השמועות על הוצאת הדיוידי החלו לרוץ כבר ב-2004, אולי אפילו מוקדם יותר. אבל תאריך ההוצאה נדחה שוב ושוב, בגלל בעיות הפקה והתנגשויות בין תאריכי הוצאה לאור של אלבומים אחרים (אלבום הסולו של דיויד גילמור, למשל). עכשיו, כשהמוצר נמצא כבר על המדפים, האם הוא שווה את ההמתנה? כמובן שכן.


מארז הדיוידי הכפול ("דיגיפק") מכיל איורים פסיכדליים חדשים מאת סטורם ת'ורג'רסון. חוברת של 4 עמודים מכילה בעיקר תצלומים של הופעות, ומפות של תפריטים לכל דיסק. דיויד גילמור דאג לדחוף שם גם גלוית-פרסומת לאלבום "און אן איילנד" שלו. חלק גדול מן החומר נערך מחדש, לעתים באופן פחות מוצלח, תוך שימוש בזוויות מצלמה חדשות. העריכה המחודשת עלולה לגרום לצופה לגרד בראשו במבוכה, אם הוא כבר צפה בגרסת הוידאו (VHS) הקודמת שכבר יצאה.


"פולס" הוקלט ב-20 באוקטובר, 1994, במהלך שהותה בת השבועיים של פינק פלויד באולם "ארלז קורט" של לונדון. הלהקה קידמה את אלבומה החדש (דאז), דיויז'ן בל, שהיה נטול רוג'ר ווטרס. בני-המזל שהצליחו לתפוס את סיבוב ההופעות הזה, או לפחות אלו שצפו בגרסת ה-VHS המקורית של פולס, יודעים שהסיבוב של דיויז'ן בל היה אחד האירועים החזותיים המדהימים ביותר שאי-פעם נקראו מופע רוק. קשה לומר שמופע אחר הצליח להאפיל עליו, או יצליח לעשות זאת בעתיד. הבמה פשוט כל כך גדולה, וחומת האורות, הלייזרים, הוידאואים והאפקטים המיוחדים היא כל כך מרהיבה, שלפעמים אפשר לשכוח שיש שם ממש להקה שמנגנת.


פינק פלויד - ארלז קורט - מתוך הדיוידי פולס
הבמה בארלז קורט - מתוך פולס, הדיוידי


המחצית הראשונה

למרות שסיבוב ההופעות נועד לתמוך באלבום החדש, הכוכב האמיתי היה דארק סייד אוף דה מון, שבוצע בשלמותו. הביצוע היה לגמרי מהמם, ונותר רק להשוות אותו עם זה של רוג'ר ווטרס. לפני שנפתח הביצוע המלא ל"דארק סייד", הפלוידים פתחו את הערב עם ביצוע מהפנט ל"שיין און יו קרייזי דיימונד". מיד בהתחלה אפשר להבחין עד כמה השתנו זוויות הצילום, בהשוואה להוצאה המקורית. בקטע הפתיחה, למשל, הצילום ממוקד יותר בדיויד גילמור מאשר במסך ההקרנה המיוחד.


משם והלאה, הלהקה מוציאה את המיטב מהחומר שאחרי תקופת ווטרס בלהקה. ארבעה שירים מתוך דיויז'ן בל, שניים מתוך מומנטרי לאפס אוף ריזן. אני מעריך את החומר של דיויז'ן בל יותר ממהמעריצים הוותיקים של פלויד, אבל הביצועים האלה יצרו ציפיה גדולה למה שיבוא אחר כך. סוף המחצית הראשונה (הדיסק הראשון מבין השניים) מספק הצצה אל הבאות, שנפתחת עם גרסה חופשית ומאולתרת ל"עוד לבנה בחומה", ומיד אחר כך הקלאסיקה האינסטרומנטלית הזועמת של "One of these days" מהאלבום מדל (Meddle) משנת 1971. הצפייה בשני חזירים מתנפחים ענקיים, צווחים בעונג, בעוד גילמור קורע את הגיטרה שלו עם אפקט "סלייד" -- זה ללא ספק השיא של החצי הראשון. חבל שעורך הדיוידי לא הוסיף את הקטע שבו שני החזירים ממש קופצים על הקרקע.


המחצית השנייה

אחרי ההפסקה, יורדת חשיכה על הבמה, כדי לגלות פעימת-לב (פולס=דופק) על המסך המעגלי הענק. זו, כמובן, פתיחת האלבום "דארק סייד אוף דה מון", בקטע "ספיק טו מי". אחרי ביצוע נהדר ל-Breathe, העניינים מתחילים להתחמם, תרתי משמע. הקטע "און דה ראן" מסתיים עם מטוס בוער שחוצה את כל האולם, עד שהוא מתנגש ומתפוצץ בפינה הקדמית של "ארלז קורט". וזה הולך ומשתפר.


השירה האורגזמטית המפורסמת של "גרייט גיג אין דה סקיי" זכתה לביצוע מעולה של סאם בראון, אבל כאשר היא העבירה את החלק המסיים לשתי הזמרות האחרות, הן לא הצליחו להחזיק את אותו המתח. "מאני" כלל תוספת בלוז-סול באמצעו, והסתיים בעוד סולו יוצא-דופן של גילמור. החלק הזה של המופע הגיע לסיום בתצוגת תאורה משובבת-נפש, שסימנה את סופו של "אקליפס", ועמו גם את "דארק סייד".


פינק פלויד - ארלז קורט - מתוך הדיוידי פולס
תאורה מהממת - מתוך פולס, הדיוידי



אחרי הפסקה שנייה, נכנס המבוא המוקלט של "wish you were here", וזרקור מתמקד על גילמור כשהוא מספק את האקורדים הפותחים של הקלאסיקה הנצחית הזאת. זה היה יפה יותר מאי-פעם. השיר הזה מוביל אל אחד הקטעים האהובים ביותר בכל הזמנים, הלא הוא "קומפורטבלי נאמב". הביצוע בהחלט מצוין, אבל פעלולי הבמה הופכים מ"רק מדהימים" ל"פשוט מטרפים". במהלך סולו הגיטרה השני של גילמור, המסך המעוגל מתחיל לנוע למטה, בצורה אופקית, הרחק מן הבמה. לקראת סוף השיר, כדור המראה הענקי ששיקף תריסר פנסי-תאורה מכל האולם, מתחיל להתקלף לאיטו כמו חללית מפלצתית; וזה עוד כלום לעומת הסיום של "ראן לייק הל".


סאונד

כאשר צפיתי לראשונה בגרסת ה-VHS של 'פולס' בסביבות 1998, נשבעתי לא לצפות בה שוב עד שיהיה לי הדיוידי ביד. הגיע לדבר הזה צליל סראונד של 5.1 ערוצים. אף אחד לא ציפה שיעברו שמונה שנים עד שזה יקרה, אבל הציפיה השתלמה: שני ערוצי דולבי סראונד-5.1 ניתנים כאן, אחד ברזולוציה של 480 קילוביט לשנייה, ואחד של 640 קילוביט לשנייה. גילמור סייע להפקת הערוצים הללו, ועשה עבודה ראויה לציון. יש גם ערוץ דולבי דיגיטל סטריאופוני רגיל.


החוברת המצורפת מציינת שהקטע ברזולוציה של 640 קילוביט לשנייה אולי לא יעבוד על כמה מכשירי דיוידי ישנים-יותר. זה היה נכון, במקרה שלי. מכשיר ישן בן 4 שנים לא ניגן את האופציה הזאת, בעוד מכשיר בן שנה אחת הסכים לנגן אותה. גרסת ה-480 קילוביט לשנייה נשמעה מעולה מספיק בשביל המערכת שלי, אבל בגרסה של ה-640 (כמעט DTS) מורגש שיפור, במיוחד בעוצמות נמוכות יותר. הבעיה היחידה במיקס היתה, שבכל פעם שאיש כלי ההקשה גראי ווליס היכה בתוף הבס האדיר, חשבתי שהסאב-וופר שלי פשוט יתפוצץ; המיקס היה רועם ביותר.


בונוסים

הוידאו ממש זעק לתצוגת מסך-רחב (widescreen), בהתחשב בגודלה של הבמה, אבל הוא מוצג בגרסת ה"פול-פריים" שלו. לרוע המזל, זו אכן בחירה נכונה יותר, כיוון שיצירת גרסת מסך-רחב באופן מלאכותי עלולה לחתוך חלק מהתמונה, תוך כדי התהליך. התמונה סובלת מגרעיניות מסוימת, אבל רמת השיחזור הכללית היא פנטסטית. זה בהחלט מכסח את גרסת ה-VSH הקודמת. הבמאי דיויד מאלט עשה, רוב הזמן, עבודה יפה עם המצלמות, ושילב הרבה צילומים רחבים עם תקריבים יפים של כל מוסיקאי. לעתים הוא החליף זוויות מהר מדי, במיוחד כאשר גילמור היה באמצע אחד הסולואים שלו; זה לא בדיוק הזמן לעבור לאחת הזמרות או למסך הוידאו, כל עשר שניות.


בהתחשב בעובדה שלקח כל כך הרבה זמן עד שהדיוידי הזה יצא לשוק, לאנשי פינק פלויד היה מספיק זמן כדי להשיג כמה תוספות מעולות, והם אכן עשו זאת. הנה הקטעים הנבחרים:
  • "בוטלגינג דה בוטלגרס": צילום חובבני של כמה קטעים (What do you want from me) (On the turning away) (Poles Apart) (Marooned). הוידאו נערך מכמה זוויות, והצליל נשמע לא רע, למרבה הפלא.


  • סרטי המסך: כל האנימציות וקטעי הוידאו שהופיעו על המסך הגדול, במהלך ההופעה, כולל המקרן המעגלי שבו השתמשו על הבמה. הם קראו לו "מיסטר סקרין". כמו כן נכללו כמה קטעים ישנים יותר, גרסאות חלופיות, והכל בתיאום עם המוסיקה של ההופעה.


  • הכניסה להיכל התהילה של הרוקנרול: בילי קורגן, הזמר לשעבר של הסמאשינג פמפקינג, נותן נאום נוסטלגי, ואז מצטרף אל מר גילמור ומר רייט על הבמה, לגרסה בסיסית של "וויש יו וור היר". רוג'ר ווטרס וסיד בארט נעדרו, לרוע המזל, מן הטקס הזה, שהתקיים ב-1996.


  • מאחורי הקלעים: סרטון תיעודי באורך 15 דקות, שנקרא "להתראות לחיים כפי שאנחנו מכירים אותם". כמו כן מופיעים וידאוקליפים לשירים "לומד לעוף" ו"טייק איט בק", ועוד כמה.

לסיכום, אלו הציונים המגיעים לדיוידי "פולס" של פינק פלויד:
הציון על הביצוע: 9/10
הציון על ההפקה: 8/10

SETLIST
01. Shine on You Crazy Diamond
02. Learning to Fly
03. High Hopes
04. Take It Back
05. Coming Back to Life
06. Sorrow
07. Keep Talking
08. Another Brick in the Wall, Part Two
09. One of These Days
10. Speak to Me
11. Breathe
12. On the Run
13. Time
14. The Great Gig in the Sky
15. Money
16. Us and Them
17. Any Colour You Like
18. Brain Damage
19. Eclipse
20. Wish You Were Here
21. Comfortably Numb
22. Run Like Hell


  • ביקורת זו מאת פול רוי (Paul Roy) פורסמה במקור באתר concertdvdreviews.com


  • הביקורת המלאה תורגמה מאנגלית ע"י אורי ברייטמן, באישורו המלא והכתוב של המחבר המקורי

מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")