רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

פינק פלויד בפומפיי - גירסת הבמאי

Pink Floyd

Live at Pompeii - The Director's Cut DVD

2003 Universal Music

Italy / UK / USA

(178:00)

PinkFloyd.co.uk



ביקורת: דויד פרץ 

תמיד הייתה לי בעיה עם הקיץ. הוריי, שהיו אנשי חינוך, החליטו לטפל בי כיאות ותיכננו שאוולד בזמן החופש הגדול, באמצע הקיץ בדיוק. המשמעות של זה עבורי היתה שאף פעם לא חגגו לי ימי הולדת בכיתה או בגן, ותמיד הייתי חוטף מחלות בקיץ. באחד מימי השישי הלוהטים של איזה קיץ בתחילת שנות השמונים החל לעלות לי החום מהבוקר, וכמו שקורה לי הרבה, התחלתי להזות.


מאחר והורי היו בהכנות לשבת המתקרבת, הושארתי אני תחת חסותה של הטלויזיה החינוכית הישראלית. עד היום צרוב בזכרוני הרגע שהמסך השחיר ונשאר כך במשך שניות רבות, כשרק הלמות לב מרוחק ממלאת את החדר. "הממ, זה מעניין, האם זה פרק מיוחד של החטוף?". השניות חלפו ופתאום הופיעו תמונות של אמת-מים עתיקה על רקע שמיים כחולים מאוד.


שני אנשים הולכים עם גונג ענק באמצע קולוסאום ריק. "וואו, זה מתחיל להיות מעניין", הרהרתי לעצמי מבעד קרעי ההזיה. ואז הופיעה השקופית בוורוד על גבי שחור: דיויד גילמור, ניק מייסון, רוג'ר ווטרס, ריצ'ארד רייט. אחר כך הפציעה כמו קרן שמש מאוחרת הכתובת: "פינק פלויד בפומפיי". פומפיי, כך לא ידעתי אז, היא עיר רומאית עתיקה באיטליה. היא נחרבה ב-79 לספירה בהתפרצות הר געש.


בכלל לא ידעתי מי אלו פלויד הוורודים ולא הבנתי מה הם עושים בפומפיי. חשבתי לעצמי שזה נשמע כמו עוד אחת מהפקות הטרגדיה היוונית של הבי-בי-סי, שהיו כל כך פופולריות בטלויזיה החינוכית דאז. אבל ברגע הראשון שנראתה הכתובת הכחולה 'אקוז, חלק ראשון' (Echoes Part I) ידעתי שיש כאן משהו שונה לחלוטין.


הצליל המרוחק, כמו אבן קטנה שנופלת לבריכה ריקה במערה ענקית, חזר על עצמו והדהד והדהד. התמונה נפתחה אל עבר קולוסיאום שעליו הונחו חומות של מגברים שחורים וציוד שנראה מרחוק כמו הכנה לטקס פגאני. באיטיות בלתי אפשרית החלה המצלמה לנוע פנימה לעבר אנשים שעמדו שם, שקועים בעצמם עם הכלים שלהם, והחלו ליצור מוסיקה מהשקט המהדהד הזה.


המוסיקה שלהם היתה מלאה בניגודים, שנעו תמידית בין הוד והדר ובין פשטות מלאת יופי. הצליל היה קדמוני ועתיק ברגע אחד, וחללי ומהפנט במשנהו; נינוחות איטית שבבת אחת הפכה לרעש פראי; אבל יותר מהכל הרשימה אותי התובנה שעלתה אט-אט מהתמונות: האנשים האלו מנגנים רק בשביל עצמם! ללא קהל, ללא מחיאות כפיים, ללא מבטים למצלמה, ללא דיבורים, ללא איפור או בדיחות, רק מוסיקה טהורה.


פינק פלויד בפומפיי - מתוך הסרט
מתוך הסרט - פינק פלויד בפומפיי



בשעה שלאחר מכן שכבתי מסטול, קודח מחום ונפעם לגמרי מול הטלויזיה. בפעם הראשונה בחיי אמרתי לעצמי: "זהו! זה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. אני רוצה להיות מוסיקאי; להיות מסוגל לאחוז בקרניה של החיה הזו ולאלף את הדרקון הזה כך שהאש הזאת תצא ממני כמו שהיא יוצאת מהם".


ביום שישי האחרון קניתי את הדיוידי של פינק פלויד בפומפיי בגרסת הבמאי. משום מה, הסרט יצא לאור בישראל ובברזיל לפני שאר העולם. צפיתי בהופעה הזו שוב ושוב. גרסת הבמאי (ששמו הוא אדריאן מייבן, ובאנגלית Adrian Maben) כוללת בתוכה כל מיני קטעים שבהם הוא מראיין את הפלויד, רגע אחד לפני שהם הפכו מלהקה אלטרנטיבית וניסיונית לסופר-סטארים בקנה מידה עולמי, ממש תוך כדי העשיה של האלבום 'דארק סייד אוף דה מון'.


יש כאן כמה יציאות מצחיקות-עצובות לחלוטין, כשאתה שומע את ניק מייסון אומר "אתה תתקשה למצוא ארבעה אנשים שכסף מעניין אותם פחות מאיתנו", ואיך שהם מאוד מעריכים אחד את השני ומצליחים לעבוד היטב למרות הסכסוכים ביניהם. אי אפשר שלא לגחך ולתהות על הדרך שבה ההצלחה הרסה הכל.


כמובן שכל זה גורם לדה-מיסטיפיקציה של הפלויד. אולי הרצון של הבמאי להראות כמה הם אנושיים על ידי הצגת דיונים ארוכים (כמו איזו סוג עוגת תפוחים עדיף לאכול) גורע מהקסם המקורי, שבהחלט יכול להיות שהוא היה מזויף ולא אמיתי מלכתחילה. תקראו לי תמים או רומנטי, אבל אני עדיין חושב שבבחירה בין קסם למציאות משעממת, הקסם עדיף אלפי מונים על פני הבנאליה היומיומית; שכן יום-יום יש בכל מקום, אבל קסם זה דבר של פעם בחיים.


אדריאן מייבן הבמאי מתגלה בראיון איתו, שנמשך 24 דקות ונכלל בתוספות של הדיוידי, כצנון בריטי טיפוסי. למייבן לא היה וגם אין כיום חזון מבריק במיוחד. יותר מהכל, נראה כאילו כל הסרט של פומפיי יצא לו כטעות אחת גדולה. לפחות יש בו את הכנות והיושר להודות שהסרט הצליח בעיקר בגלל המוסיקה של הפלויד, והפופולריות העצומה שלה הם זכו בעקבות 'דארק סייד'. הסרט אמנם צולם בשנת 1972 אבל יצא לאקרנים רק בשנת 1974, לאחר הפריצה המסחרית הגדולה של הפלויד.


בנוסף לראיונות ולצילומי העבודה על 'דארק סייד', הוסיף הבמאי עוד תמונות מפומפיי והדמיות-מחשב עלובות של העיר המותקפת על ידי לבה רותחת. הוא גם שינה את הכתוביות המקוריות שהקדימו את הקטעים. יכול להיות שזה נראה טריוויאלי להיטפל לפונט (גופן) של הכתוביות, אבל אני חושב שהשוואה קצרה בין הגרסה המקורית לחדשה תבהיר את ההבדל בין מרשים לסתמי.


כל התוספות האלו מיותרות לחלוטין ורק מעידות על זילות התרבות שחלה בשנים שחלפו מאז, שכן התחושה היא שכיום כבר לא מספיק רק להראות אנשים מנגנים: צריך התרחשות, פיצוצים, בתים נופלים, הרבה שוטים שמתחלפים כל כמה שניות, אנימציות מחשב ועוד. הכל כדי לגרום לזה להיות יותר מעניין. עבורי, גרסת הבמאי החדשה רק הרסה את היופי הטהור האיטי וההזוי שהיה בגירסה המקורית, והייתי יוצא במפח-נפש אלמלא הכיל הדיוידי גם את הגרסה המקורית והמוצלחת-כל-כך של הסרט, באורך 62 דקות. היא מסתתרת במדור התוספות, לך תבין למה.


נהוג לשחוט היום את פינק פלויד, לקרוא להם פרוג נפוח, היפים מסוממים שרק קיבוצניקים וכל מיני חבר'ה עם מכנסיים קרועים שומעים אותם. אבל האמת היא שפינק פלויד היו למעשה כמה להקות שונות הנושאות את אותו שם.


פינק פלויד של סיד בארט היתה להקה פסיכדלית בריט-פופית מצטיינת, וההרכב הזה יישאר לנצח האהוב ביותר על חובבי אלטרנטיב ושונות לשמה. פינק פלויד של אנימלס, החומה ופיינל קאט היא להקה דוחה שמשתמשת במיזנתרופיות ופאשיזם כביכול כדי להילחם בהם. היא תישאר חביבתם של אנשים עם חצ'קונים על הפנים ומפיקי מוסיקה ישראלים. פינק פלויד שאחרי הפיינל קאט היא להקת כזבים וסכסוכים, שהדבר היחיד שמיתולוגי בה זה הכמות העצומה של כסף שהם עשו.


אבל פינק פלויד של 1971-1973 היתה להקה אחרת לחלוטין: חלוצי חלל מהפכנים וחתרנים, שפעלו בספירה משל עצמם. מה שהכי הפתיע אותי בהתבוננות המחודשת בסרט הזה היתה כמה הקונספציות שנבנו במהלך השנים על הפלויד מוטעות לחלוטין או מושפעת בעיקר מהתקופה המאוחרת שלהם. פלויד בפומפיי מציג את אחת הלהקות הכי נסיוניות ומרתקות שהיו אי פעם. במובן מסוים הם הרבה יותר קרובים לקאן, ספיריטואלייזד, האורב וג'וי דיויז'ן מאשר לג'נסיס, יס או שאר הפרוג של התקופה.

לסיכום, הדיוידי של פינק פלויד בפומפיי מוכיח שמתישהו בשנת 1972 פינק פלויד היתה פשוט הלהקה הטובה ביותר בגלקסיית שביל החלב, ולמזלנו היה שם מישהו עם מצלמה כדי לתעד את זה. מומלץ מאוד.

ציון אתר פרוג ארכייבז: 9/10

 הוסיפו תגובה


 עוד דיוידי של פינק פלויד







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")