רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
רוק מתקדם >>> ביקורות אלבומים
Planet X
Universe

2000 InsideOut Records
USA
(56:37)
XplanetX.com

ביקורת: אורי ברייטמן
23/2/06
Planet X - Universe

הזיווג בין קלידן דרים ת'יאטר לשעבר, דרק שריניאן, ובין המתופף האוסטרלי וירג'יל דונאטי, מייצר מתח גבוה. להקת פלאנט-אקס, שנולדה מתוך פרויקט צדדי של שריניאן (אלבום הסולו של שריניאן, 'פלאנט-אקס' משנת 1999) כדי להרשים את חבריו בלהקת הפרוג-מטאל המפורסמת ביותר בעולם, הפך ללהקה בעל זהות עצמאית חזקה.


אפשר לקרוא לזה ג'אז-מטאל, או מטאל פיוז'ן, או פשוט פרוג-מטאל עם דגש על אילתורים חייתיים. ואפשר פשוט לקרוא לזה רוק מתקדם בחיפוש אחרי עוצמה ריתמית, מכור לנגינה וירטואוזיות ובעל אובססיה לעיבודים מהירים במיוחד. כפי שאמר על כך שריניאן בעצמו, לראיון למגזין 'פרוגרשן' משנת 2003:
"הרגשתי שאמנם יש הרבה פיוז'ן מעולה שם בחוץ, אבל הוא היה קצת רך מדי - והמוסיקה הכבדה לא היתה מורכבת מספיק. תמיד רציתי להשיג את האיזון האולטימטיבי ביניהם..."
הבחירה בשם הלהקה אינה מקרית - היא נועדה לסמן שטח בתולי, שעדיין לא נחקר. פלאנט-אקט אולי אינה הרכב ה-Jazz-Metal הראשון בהיסטוריה, אבל היא ללא ספק אחת הלהקות החשובות בז'אנר.


שריניאן ודונאטי הוסיפו חבר-להקה נוסף, הגיטריסט הוירטואוזי טוני מק'אלפיין. להקלטות צירפו שני אורחים, הבסיסטים תום קנדי ובילי שיהן. השלישייה המובילה (שריניאן-דונאטי-מק'אלפיין) לא באו להעמיד פנים שיש להם מסרים טקסטואליים להעביר למאזינים המשתוממים. זו מוסיקה הדוקת-שיניים שנועדה להרשים, ולא לעורר מחשבות נוגות על מצב היקום. הלחנים ממוקדים מאוד, בועטים ונושכים ללא הרף, עם תשוקה עזה לסחרר, להדהים, להפחיד, להעלות את הדופק של המאזין. שריניאן מתייחס למקלדות שלו כמו אל גיטרה חשמלית, בעוד דונאטי מפגין יכולות פוליריתמיות ברמה אוניברסלית אמיתית.

 

אלבום הבכורה של פלאנט-אקס, "יוניברס" משנת אלפיים, מורכב מ-11 קטעים קצרים למדי, מהירים וחד-משמעיים. כל הקטעים דומים מאוד זה לזה. מכיוון שהם מתחברים אחד לשני בעזרת אפקטים צנועים של "חלל חיצון", האלבום שועט קדימה ללא הפוגה. קשה מאוד לפזר את ההפגנה הזאת באמצע התרחשותה: כשזה מתחיל, זה לא מפסיק עד הרגע האחרון. שריניאן ודונאטי לא מעוניינים לשלב בלאדות ענוגות, שירי-מעבר מלנכוליים או נקודות מנוחה: הם להוטים להרהיב ולהלהיב. חובבי קנטרברי מתבקשים להתרחק מן המקום בשקט. אוהבי ריו עקמומי נדרשים למצוא דיסק אחר כדי לשבור את גבולות הרוק. מעריצי פרוג נוסטלגיים יכולים להעביר את הפיקניק המלוטרוני שלהם לפארק שקט יותר. שריניאן הציב שלט מתכת: "כאן מפגינים כוח, זריזות ומשמעת. ראו הוזהרתם".

 

הכימיה האינסטרומנטלית בין שריניאן, דונאטי ומק'אלפיין מושלמת. הם באו לעשות את אותו הדבר, ואף אחד מהם לא מושך את המוסיקה לכיוון אישי במיוחד. הסולואים של שריניאן על הסינתיסייזרים ושל מק'אלפין על הגיטרה המטאלית דומים אחד לשני כמו שתי טיפות מים. דונאטי מוכיח שיש לו מקום בליגת-העל לצידו של מייק פורטנוי, ואף יותר מכך: הוא מצליח להביא אל עולם הפרוג-מטאל את התיחכום של הג'אז בלי להישמע קליל לרגע אחד. כך הוא מצליח לשמור על תיחכום, להפתיע ולחרוג מן המשקלים הקבועים, ועדיין להוביל את הלהקה קדימה בעוצמה אדירה. צריך לתת לו קרדיט על ההישג הזה.

 

ואחרי הכל הדיבורים על טכניקה, וירטואוזיות ועוצמה -- זה אלבום עם מלודיות קליטות מאוד. האלבום השני של פלאנט-אקס ("מון-בייביז") היה מורכב בעיקר מלחנים של דונאטי, שתוקף את הנושא מכיוון הפיוז'ן: מהורהר יותר, קצת מורכב יותר, אבל פחות רוקי. ב'מון-בייביז' יש יותר פיוז'ן אוורירי וקצת פחות אקשן מרהיב -- זה אולי יאכזב את המטאליסטים. אבל כאן, ב'יוניברס', כל שיר בועט בריאות מהתו הראשון ועד הסאלטה האחרונה. המקום היחיד בו מופיעה ליריקה באלבום הוא הקטע החמישי, "מלך היקום". הוא מפיג חלק מן המתח והחשיבות-העצמית לטובת נאום פרודי על ספרי מדע בדיוני, במבטא אנגלי עתיק. הנאום הוקרא בכריזמטיות על ידי בחור ושמו דיק סמאת'רז, שפיתח לעצמו אחר כך קריירה של שחקן פורנו.

 

האלבום רחוק מלהיות ג'אם סשן אקראי. זהו לא נסיון לאלתר 'באוויר' על כמה מוטיבים פשוטים שמישהו חשב עליהם, רק 5 דקות לפני ההקלטה. בעזרת משמעת ברזל והקפדה על מעברים קצרים, כל קטע ב'יוניברס' מתפתח לפי ההגיון הבריא של הרוקנרול. המלודיות, ההרמוניות וחלק מן התיחכום הריתמי ללא ספק לקוחים מן העולם הקלאסי-מודרני והג'אזי, אבל "יוניברס" הוא, בסופו של חשבון, פרוג-רוק אמריקני נקי מתסביכים. כמו מעדן סושי מהוקצע, הוא חתוך היטב לחלקים קטנים ומדויקים, מוגש במיומנות טכנית מרשימה ונהנה מעבודה אולפנית מצויינת של מקצועני החוף המערבי של ארה"ב.

 

לסיכום, יש כאן אלבום אינסטרומנטלי בעל עוצמה רבה, תוקפני, מהיר וחד-משמעי. יוצריו לא מנסים לרקוד על כל החתונות הסגנוניות, ומסתמכים על יכולתם להציע מוסיקה ממוקדת וממצה. מי שלא מחבב את תעלולי הוירטואוזיות של עולם הפיוז'ן החשמלי, את האדרנלין של המטאל המהיר ואת הפעלולים של ה'פרוג-מטאל' האמריקני -- יכול לוותר על התענוג. מי שמסוגל להעריך את הכיף הטהור מאחורי הנגינה המהירה והאנרגטית של 'יוניברס' יידע להפיק תועלת רבה מן המוצר התעשייתי והמלוטש הזה. האלבום לא מתיימר להתקרב להגדרה 'יצירת מופת', אך הוא עדיין מהנה, מרשים ומלהיב אחרי למעלה מ-30 האזנות בלתי-רצופות. הציון: 8/10





 תגובות על להקת פלאנט-אקס

אלבומים נוספים באותו סגנון

ביל ברופורד - מאסטר סטרוקס 1978-1985

בוזיו לוין סטיבנס - בלק לייט סינדרום

ליקוויד טנשן אקספרימנט - אלבום הבכורה

גורדיון נוט - אמרג'נט

ליקוויד טנשן אקספרימנט - האלבום השני







מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...






אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il