|
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
ביקורות אלבומים | |
Kansas Kansas 1974 Epic/Legacy Records 2004 Sony Music (Remaster) USA (54:46) KansasBand.com ביקורת: אורי ברייטמן 27/12/04 |
 |
|
להקת הרוק המתקדם הראשונה בארה"ב, קנזאס, הקליטה את אלבום הבכורה שלה בניו-יורק, בקיץ 1973. עברו שבעה חודשים עד שיצא לאור בחברת התקליטים "קירשנר", תת-קבוצה של חברת "אפיק/סי-בי-אס" (כיום חברת 'סוני מיוזיק'). עברו שלושים שנה עד שזכה האלבום ליחס הראוי לו: רימסטר דיגיטלי משובח, חוברת מושקעת עם מידע מאחורי הקלעים, איזכור מפורש של המונח "רוק מתקדם" על גב העטיפה וקטע בונוס בלתי-מזיק מהופעה חיה. עכשיו אפשר לחייך, להישען על הכורסה ולשפוט באופן הוגן את ההקלטה הראשונה של הלהקה. בניגוד ללהקות רבות בז'אנר הפרוגרסיבי, המוסיקה של קנזאס לא השתנתה ברמה המהותית. עם הזמן, ככל שהתבגרו והתפרסמו, השקיעו יותר זמן וכסף בהפקה המוסיקלית ובעיבודים; האלבומים המאוחרים נשמעים עשירים יותר מבחינת כמות שכבות הצליל והדיוק בביצוע. עם זאת, כבר באלבום הבכורה אפשר להבין שקנזאס ידעו בדיוק מה הם רוצים לעשות - עד שניתנה להם ההזדמנות להיכנס לאולפן כדי להנציח זאת. לאלבום יש תחושה 'חיה' מאוד - וחברי הלהקה סיפרו שחלק מן היצירות הוקלטו ב'טייק' אחד, דהיינו בצורה טבעית לחלוטין, בלי הפרדת ערוצים, בלי תוספות מלאכותיות, בלי ושיפוצים וכמעט בלי אובר-דאבים. קרי ליבגרן (גיטרה, קלידים, שירה ועוד) וסטיב וולש (קלידים, שירה ועוד) הם המוחות ההלחנתיים של קנזאס, וברור שיש להם כישרון טבעי בכתיבת מלודיות קליטות. עם זאת, היתרון המובהק ביותר של קנזאס על פני להקות רוק מתקדם אחרות בארה"ב הם העיבודים המהודקים: כל קטע יושב היטב, כל תיבה ממוקמת במקום הנכון, מתקיים איזון בריא בין אילתור ובין מעקב קפדני אחרי התווים, אין מפגני סולואים מוגזמים - ולרגע לא שוכחים את חשיבותם של מנגינה בנויה-היטב, חזרה על מוטיבים ופיתוח הרמוני סביר. כמו בכל אלבום של קנזאס, חיים להם בדו-קיום אפוסים דרמטיים במיטב המסורת של הפרוג-רוק האנגלי לצד שירי רוקנרול עממיים ומסחריים-לכאורה. הכינור של רובי סטיינהרדט מלהטט בין בידור 'קאנטרי' שמרקיד את אנשי הכפר ובין וירטואוזיות פגאנינית שפוזלת לאירופה הקלאסית. כצפוי, הקטעים המעניינים ביותר שוכנים לבטח בצד ב' של תקליט הויניל: הקטע השביעי "אפרקו" (Apercu) והקטע השמיני "סוויטת מות אמא אדמה" (Death of Mother Nature Suite) הם זוג הפנינים; עם זאת, גם ביצירה "המסע ממריאברון" (Journey from Mariabronn) יש כמה רגעים פרוגרסיביים מובהקים. חשוב לציין שלאנשים שמימנו את הפרוייקט (דון קירשנר והמפיק שלו, וואלי גולד) לא היה מושג ירוק מה זה רוק מתקדם: הם שמעו קלטת דמו עם כמה שירים קצרים, ונתנו אור ירוק לאחר שהתרשמו שלקנזאס יש קהל אוהד במדינתה. מה ההבדל בין אלבום הבכורה האלמוני-יחסית הזה ובין אלבומים מאוחרים יותר ומפורסמים בהרבה כמו "לפט-אוברצ'ור" או "נקודת האל-חזור"? עניין של זמן וכסף: כאן חברי הלהקה קיבלו מעט זמן-אולפן מחברת התקליטים, נאלצו להסתפק בכלי נגינה מושכרים שאותם לא ממש הכירו קודם, וההפקה המוסיקלית נשמעת פושרת באופן יחסי. אמנם הרימסטר משנת 2004 נשמע מצויין, אבל העושר הצלילי והמרקם הרב-שכבתי של האלבומים המאוחרים קצת חסר למאזין המנוסה; הלהקה מבצעת את כל הקטעים בנחרצות ובביטחון, אבל חסר ליטוש ומיקוד שאכן התקיים בהמשך הדרך, כאשר דולרים רבים זרמו לקופת קנזאס בעקבות ההצלחה המסחרית האדירה סביב להיטי הרדיו שלהם; הבלדה האקוסטית Dust in the Wind והשיר Carry on Wayward Son גרמו לאמריקנים רבים לגלות את הרוק המתקדם לראשונה, באמצעות רכישת האלבומים המלאים. למרות שעברו שלושים שנה מאז שהאלבום יצא לאור, אי אפשר שלא להעריך גם היום את היכולת של פיל אהרט (תופים), דייב הופ (בס), קרי ליבגרן, רובי סטיינהרדט, סטיב וולש וריץ' ויליאמס (תופים) למזג בצורה כל כך משכנעת את המורשת האירופאית לצד התבנית הבסיסית של הרוק האמריקני השורשי. העיבודים מתרוצצים בגמישות בין אוברטורות סימפוניות ובין גרוב בלוזי, בלי להתבייש ובלי להתנצל. קנזאס עושים את המעברים בקלילות בלי פחד ובלי תחושת אשמה, והמאזין מוצא את עצמו משתכנע בכנותם. מילה על הטקסטים: למרות הפשטנות של רוב הליריקה באלבום, המילים עובדות. אפשר להבין בקלות על מה הם מדברים, והתוצאה אפקטיבית. הקינה הנוקבת של ליבגרן על ההשחתה האקולוגית של כדור הארץ (Mother Nature Suite) לא נסחפת לחוסר-טעם, והבלדה על שני האחים (Journey) בהשראת רומן של הרמן הסה נשמעת כנה לגמרי. כשקנזאס מדברים על חירות ועל זכויות (Can I tell You), על סמים שהוברחו בגבול מקסיקו (Bringing it Back) או על אקסטזה דתית (Pilgrimage) - אפשר להאמין להם ודי קשה ללעוג להם.
לסיכום, מדובר באלבום מוצלח, מלודי, קל להאזנה, מהנה ומגוון המערבב באופן מקצועי בין המוסיקה הטבעית במולדתם של חברי הלהקה ובין ההשפעות החיצוניות שהגיעו מן האי הבריטי - בין הרוק והבארוק, בין הבלוז והקלאסיציזם. אי אפשר לקחת מקנזאס את היכולת לכתוב מלודיות מוצלחות, לשנע אותן במיומנות וליצור פרוג-רוק אכיל ושמח. אם היו נותנים ללהקה עוד כמה שבועות באולפן, סביר להניח שהתוצאה הסופית היתה מדגדגת את השלמות.
|
איך מחשבים כאן ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי כזה דבר")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כזה מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים מצויין")
הפקה (איזה סאונד בן-יונה יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור הזה")
ביצוע ("איך שהם יודעים לנגן, זה לא יאומן")
ביקורות אלבומים נוספות... אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / להקות ואמנים / הספר