רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, פורומים, הורדות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

Romantic Warriors - A Progressive Music Saga

Romantic Warriors

A Progressive Music Saga

2011 Zeitgeist Media LLC

DVD

USA

(95:00)

ProgDocs.com

ביקורת אורח: רפאלה ברי

30/6/11

Return to Forever - Romantic Warrior, 1976
Return to Forever
Romantic Warrior
1976
שמו של הסרט התיעודי הזה, "לוחמים רומנטיים" הוא משחק-מילים חכם על שם אלבום המפגיש בין ג'אז-רוק ובין פרוג סימפוני, מאת להקת ריטרן טו פוראבר (Return to Forever) משנת 1976. הסרט הוא ככל הנראה הראשון מסוגו המתמקד פחות בגיבורים המוסיקליים של סצינת הרוק המתקדם, ויותר באנשים שללא נאמנותם ומסירותם לסגנון הפרוגרסיבי, הוא היה מת בסוף שנות השבעים, אחרי ש'ימי התהילה' של הצלחה מסחרית וביקורתית הסתיימו.


סרט התעודה הזה נולד, כמעט במקרה, משיתוף פעולה מקצועי ואישי בין מעריץ פרוג מסור (חוזה זגארה הולדר, יליד פרו) ובין יוצרת סרטים מוערכת (אדל שמיט, ילידת גרמניה). הצילומים התקיימו בחוף המזרחי של ארה"ב, בפינה קטנה אך משגשגת של סצינה רחבה הרבה יותר. למרות ששני היוצרים לא נולדו באמריקה, המיקום של שניהם באמצע איזור וושינגטון הבירה (שם נמצאת חברת ההפקות שלהם, זייטגייסט מדיה) מאפשר להם לקבל נקודת תצפית אידיאלית כמביטים-מבפנים על התופעה.


חמישה חלקים מרכזיים מרכיבים את הסרט הדוקומנטרי, ועוסקים בשלושה פסיטבלי רוק מתקדם שנתיים: רוזפסט (ROSfest), נירפסט (Nearfest) ופרוגדיי (ProgDay). גם אולפני אוריון (Orion Sound Studios) בעיר בולטימור שבמדינת מרילנד, בהיותם מרכז חשוב לסגנון הפרוגרסיבי, זוכים להתייחסות. לצד מספר להקות ואמנים מחוגים שונים, חלקם אמריקניים וחלקם בינלאומיים, כמה דמויות-מפתח בסצינה מספקות לצופים כמה תובנות חשובות ובלתי-אמצעיות אל תופעת הרוק המתקדם.


מייק פוטר, הבעלים של אולפני אוריון, מספר על העבודה שלו עבור להקות מקומיות והרכבים המגיעים אליו מכל רחבי העולם. הוא נותן להם מקום לעשות חזרות ולהופיע, אבל גם יותר מזה: הוא מספק להם מקום לישון בלילה. סטיב פייגנבאום, המייסד והבעלים של הלייבל 'קיוניפורם' (Cuneiform Records) וחנות המוסיקה המקוונת 'ווייסייד מיוזיק' (Wayside Music) חושף את הנסיון שלו בהרצת מפעל נישתי, שכל-כולו מונע על ידי התלהבות ולא מתקווה לרווח כלכלי משמעותי.


ההרכבים המופיעים לכל אורך הסרט מכסים את רוב הצדדים של סצינת הרוק המתקדם העכשווית: מהגישה האוונגארדית והמאוד-אלקלקטית של להקת צ'יר אקסידנט (Cheer Accident), ועד לצליל התזמורתי והרב-שכבתי של פידו (Phideaux); מהג'אז-רוק המלוטש של די-אף-איי (DFA), שהיצירה הנהדרת שלהם 'בלטזאורוס' פותחת את פסקול הסרט, ועד הפרשנות הייחודית של להקת קאבזאס דה צרה (Cabezas de Cera, המכונה בקיצור גם CDC) המקסיקנית למוסיקת עולם.





החלק המרכזי בסרט מבצע מחווה לאחת הלהקות החשובות בתנועה הפרוגרסיבית המקורית, ג'נטל ג'ייאנט; דרך מילותיו של הגיטריסט גארי גרין, ובעזרת קטעים מהופעה חיה מ-1974, שיעניינו לא רק את חובבי הנוסטלגיה, אלא גם את המעריצים הצעירים שירצו לראות איך פרוג נראה בתקופת השיא שלו.


המוסיקאים המרואיינים נעים בין דמויות מבוססות בסצינה כמו רוינה סטולט ועד לבחור המוכשר דן בריטון, הפנים החדשות והמוח המרכזי מאחורי להקות כמו דלוג' גראנדר (Deluge Grander) ובירדז אנד בילדינגס (Birds and Buildings). יותר מכך, ההטייה הבינלאומית החזקה של הסרט (בהמשך לסיפור האישי של היוצרים), שופכת אור על הדרך שבה להקות ואמנים המגיעים ממגוון רחב של איזורים גיואגרפיים (מאמריקה ועד יפן) חולקים את אותם מאבקים ודאגות, כמו גם אותו חזון מוסיקלי.


כפי שמתאים לכל סרט תיעודי, 'לוחמים רומנטיים' אינו נוצץ, גם לא מתכוון להיות כזה. למרות שרוב האנשים המעורבים הם בגיל העמידה ובעלי מראה ממוצע (לא מאופרים ולבושים-היטב כפי שהם נראים בתוכניות טלוויזיה), הם גם אנשים אמיתיים מאוד, שעבורם למוסיקה יש משמעות עמוקה הרבה יותר ממרדף אחרי אופנות. הסרט נוגע בכמה נושאים רגישים, כמו האפשרות (או חוסר האפשרות) להתפרנס מן המלאכה הזו (עם הערות שנונות אך חביבות מצידו של פול סירס, חבר להקת מאפינס, וחברי צ'יר אקסידנט) ועד לצדדים הטכניים של המוסיקה, כמו עיבוד והקלטות.


חשיבותו המהפכנית של האינטרנט אמנם זוכה להתייחסות מתאימה, דווקא קבוצות דיון באינטרנט מוזכרות אך מעט; זאת למרות התפקיד המרכזי שהקהילות הוירטואליות ממלאות בהפצת הז'אנר. מצד שני, הרשת המחתרתית הנרחבת וההדוקה שמאפשרת ל'פרוג' להמשיך ולפעול, למרות היעדר תמיכה כלכלית גדולה ו/או הצלחה מסחרית רחבה, דווקא כן מקבלת את ההדגשה המתאימה בסרט.


גם האווירה הקהילתית בפסטיבלי הרוק המתקדם זוכה להתייחסות נכונה. הערכתי במיוחד את האיזכור (הקצר, אמנם) לנושא שאלת ה'נשים ורוק מתקדם' - חוסר ההתעניינות, לכאורה, של נשים בפרוגרסיב, הופרך בעזרת תרומתן של נשים כגון שדרנית הרדיו דבי סירס.


אלו המצפים לוידאו-קליפ ארוך עם קטעי קריינות מדי פעם, צפויים לאכזבה, בסופו של דבר. 'לוחמים רומנטיים' הוא דו"ח חשוף-עצמות של הסצינה, מצולם בשטח בסגנון 'אמיתי' שלגמרי מוציא מהתמונה את נוכחות שני היוצרים. למעשה, כל מה שהצופה יכול לראות הם האנשים שעונים לשאלות - מוסיקאים, מעריצים וכל מה שביניהם. התוכן המוסיקלי, החשוב לכשעצמו, לרוב מיועד לחזק את המסר המילולי. הכל מרגיש טבעי ובלתי-מבויים, אבל זה עלול גם לבלבל צופים מסוימים, במיוחד אלו שאין להם היכרות מוקדמת עם הסצינה, והם עלולים להתקשות לשים תוויות על האנשים והמצבים.


ביקורת נוספת שאפשר להפנות כלפי 'לוחמים רומנטיים' היא שהוא מרחף בין 'לשכנע את המשוכנעים' (זאת אומרת, לוקח כמובן מאליו את ההנחה שהקהל יידע מראש על מה מדובר) לבין גישה יותר לימודית-חינוכית, המיועדת למתעניינים חדשים בסגנון הרוק המתקדם, לעומת המעריצים הוותיקים.


אביב 2010 הוא מועד היציאה הרשמי של הסרט, אך לקחו לו כמה חודשים טובים כדי להתחיל ולקבל את ההכרה המגיעה לו, מחוץ לגבולות הברורים של קהילת חובבי הפרוג. הוא הוקרן ב-10 בספטמבר 2010 בפני חברי המרכז התרבותי המקסיקני בוושינגטון הבירה, ונתן הזדמנות ל'בתולות פרוג' להכיר את המוסיקה. ואכן, הסרט סיקרן את הצופים, מה שהוביל לכמה שאלות מעניינות. הערב הסתיים בהופעה מדהימה של דן בריטון (פסנתר) ומאוריציו סוטלו (צ'פמן סטיק), שנתנה לקהל אפשרות לטעום בזמן-אמת את המאפיינים המוכרים של הפרוג: ברק טכני, חיבה לאילתור, חיבור בין מוסיקה קלאסית ובין מוסיקת עולם.


תגובת קהל הצופים לסרט 'לוחמים רומנטיים' צריכה להזכיר לחברי קהילת הפרוג, המסוגרת-לעתים ומרובת ה'קליקות', שזה לא רעיון טוב להתנשא על אלו שעדיין לא זכו להכיר את הסגנון. הגישה הזאת בהחלט יכולה לדכא את העניין של אנשים במוסיקה. ואחרי הכל, מעבר להצהרות נאמנות למטרה משותפת, זה בעצם הדבר היחיד שבאמת חשוב.

לסיכום, הסרט 'לוחמים רומנטיים' (חלק 1 מתוך 2) לא באמת מסה להציע תיאור מפורט של תנועת הרוק המתקדם הגיעה לאן שהיא היום, מלבד בחלק הראשון, שבו כמה מפות גיאו-היסטוריות של הז'אנר מוזכרות בקצרה. ועדיין, כמו שסרט דוקומנטרי אמור לעשות, הוא מעודד את הצופים להעמיק עוד בנושא, ולחקור את המוסיקה וההיסטוריה בכוחות עצמם. באופן אישי, מצאתי את הגישה הזאת מהנה ואפקטיבית, למרות שכמה אנשים בוודאי ימצאו את הסגנון הבלתי-מחניף של היוצרים קצת יבש.


 ביקורת-אורח זו מאת רפאלה ברי, פורסמה בבלוג שלה, Fire of Unknown Origin. היא תורגמה מאנגלית, באישורה המלא של הכותבת.

 הדיוידי ניתן להזמנה ישירות מאתר פרוגדוקס (ProgDocs.com), אתר היוצרים עבור כ-20 דולר (ללא דמי משלוח)

 יש לנו גם ביקורת על הפרק השני בסדרה, 'על רוק באופוזיציה', שגם הוא יצא על גבי דיוידי

תגובות על הביקורת, הנושא והסרט

***


 עוד סרטים תיעודיים על רוק מתקדם



ביקורות נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il