 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
"קאונטרפרטס", אלבומה ה-15 של להקת 'ראש' הקנדית, רחוק מלהיות אכזבה כמוצר הארד-רוק מהוקצע וסוחף. עם זאת, כאלבום רוק מתקדם הוא מאכזב, אפילו מעציב. יש כאן 11 רצועות לא רעות בכלל, אבל רק מעט מהן ראויות להיקרא 'פרוגרסיביות', או אפילו 'פרוגרסיביות למחצה'.
האלבום נפתח ב'אנימייט' (Animate), יצירה בועטת שלמעשה מגבשת את אופיו של האלבום עד לסופו. ההפקה המוסיקלית פשוטה, נקייה, ישירה ונטולת אפקטים מיותרים. התיפוף של ניל פירט מלא ביטחון, ולפרקים אפילו מרתק בסגנונו הפולחני, אבל מעריצי ראש הותיקים לא יחסירו פעימה.
הרצועה הרביעית, 'נובודיז הירו' (Nobody's Hero) היא פואמה קצרה ויפה על מהות הגבורה (מי גיבור, מי לא) עם רמזים עבים להומוסקסואליות ומגיפת האיידס. הליריקה של פירט מרשימה יותר מן המוסיקה, אבל העיבוד התזמורתי של מייקל קיימן הופך את הרצועה למפוארת, מרשימה וראויה לציון מיוחד.
ברצועה השישית, 'אליין שור' (Alien Shore), מציג פירט מלאכת תיפוף מצוינת ומדויקת, אך לא מקורית כפי שעשה בשלהי שנות ה-70. לפי חברי הלהקה, למתופף של ראש היו רק 3 ימים כדי להקליט 11 קטעי תיפוף. אם היו נותנים לו שבועיים של עבודה, אולי היה מצליח לתעד את עצמו מבצע פעלולים מעניינים יותר.
הרצועה האינסטרומנטלית היחידה באלבום, 'ליב דת ת'ינג אלון' (Leave That Thing Alone), היא מחווה חמוצה-מתוקה לימיה הגדולים של ראש, בתקופה שבה הצליחה להמציא-מחדש את הרוק המתקדם באמריקה. השלישיה נשמעת קצת כמו גרסה חיוורת, איטית ועייפה של עצמה, למרות שהאנרגיה הבסיסית עדיין שם. המוסיקה כיפית אבל לא מפילה את לסתות המאזינים מתדהמה; אנחנו יודעים שהם מסוגלים להרבה יותר מזה.
האלבום מסתיים בסוג של 'המנון', רצועה מספר 11 בשם 'אברידיי גלורי' (Everyday Glory). המוסיקה מהנה למדי, בוודאי בתור הארד-רוק שמתאים לתחנות רדיו ברחבי צפון אמריקה. עם זאת, אין כאן אתגר ממשי למי שאוהב את ראש ההרפתקנית של פעם. אין מדע בדיוני, אין כלי נגינה אקזוטיים, יש בעיקר אלבום מיינסטרים שמייצר הנאה לטווח קצר עד בינוני.
האלבום נפתח ב'אנימייט' (Animate), יצירה בועטת שלמעשה מגבשת את אופיו של האלבום עד לסופו. ההפקה המוסיקלית פשוטה, נקייה, ישירה ונטולת אפקטים מיותרים. התיפוף של ניל פירט מלא ביטחון, ולפרקים אפילו מרתק בסגנונו הפולחני, אבל מעריצי ראש הותיקים לא יחסירו פעימה.
הרצועה הרביעית, 'נובודיז הירו' (Nobody's Hero) היא פואמה קצרה ויפה על מהות הגבורה (מי גיבור, מי לא) עם רמזים עבים להומוסקסואליות ומגיפת האיידס. הליריקה של פירט מרשימה יותר מן המוסיקה, אבל העיבוד התזמורתי של מייקל קיימן הופך את הרצועה למפוארת, מרשימה וראויה לציון מיוחד.
ברצועה השישית, 'אליין שור' (Alien Shore), מציג פירט מלאכת תיפוף מצוינת ומדויקת, אך לא מקורית כפי שעשה בשלהי שנות ה-70. לפי חברי הלהקה, למתופף של ראש היו רק 3 ימים כדי להקליט 11 קטעי תיפוף. אם היו נותנים לו שבועיים של עבודה, אולי היה מצליח לתעד את עצמו מבצע פעלולים מעניינים יותר.
הרצועה האינסטרומנטלית היחידה באלבום, 'ליב דת ת'ינג אלון' (Leave That Thing Alone), היא מחווה חמוצה-מתוקה לימיה הגדולים של ראש, בתקופה שבה הצליחה להמציא-מחדש את הרוק המתקדם באמריקה. השלישיה נשמעת קצת כמו גרסה חיוורת, איטית ועייפה של עצמה, למרות שהאנרגיה הבסיסית עדיין שם. המוסיקה כיפית אבל לא מפילה את לסתות המאזינים מתדהמה; אנחנו יודעים שהם מסוגלים להרבה יותר מזה.
האלבום מסתיים בסוג של 'המנון', רצועה מספר 11 בשם 'אברידיי גלורי' (Everyday Glory). המוסיקה מהנה למדי, בוודאי בתור הארד-רוק שמתאים לתחנות רדיו ברחבי צפון אמריקה. עם זאת, אין כאן אתגר ממשי למי שאוהב את ראש ההרפתקנית של פעם. אין מדע בדיוני, אין כלי נגינה אקזוטיים, יש בעיקר אלבום מיינסטרים שמייצר הנאה לטווח קצר עד בינוני.
לסיכום, "קאונטרפרטס" של 1993 איננו האלבום להתחיל איתו את ההיכרות עם אחד מהרכבי הרוק המתקדם הגדולים של שנות השבעים המאוחרות. מדובר במוצר מהנה למדי, המכוון לקהל חובב הארד-רוק, עם הבלחות קצרות ובלתי-מספקות של פרוג מתפשר. מוצר מוצלח לכשעצמו, אך בשום פנים ואופן לא קלאסיקת רוק מתקדם שצריך להתעמק בה יותר מדי.
הציון: 7.5/10
הוסיפו תגובה
