רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

רוק מתקדם >>> ביקורות אלבומים

Rush - A Farewell to Kings

Rush

A Farewell to Kings

1977 Anthem Records

Canada

(36:57)

Rush.com

ביקורת: אורי ברייטמן

3/8/07

הצלחת האלבום "2112" של ראש יצרה ביקוש גדול למופעי הלהקה, ולאחר הוצאת התקליט הכפול "כל העולם במה" (All The World’s A Stage), הם אפילו הוזמנו להופיע באירופה ביוני 1977. חודש אחר כך, היה להם מעט זמן חופשי. לכן הקדישו שבועיים-שלושה להקלטת אלבומם החדש, "A Farewell to Kings" ("פרידה ממלכים"), שיצא בספטמבר 1977. במקום להקליט בקנדה, כרגיל, בחרה השלישייה לי-לייפסון-פירט להקליט דווקא בוויילס (Wales), בריטניה. המטרה היתה להתקרב אל האבות המייסדים של ה"פרוג", באמצעות שהות קצרה באי הבריטי.

 

ואכן, "קינגז" היה האלבום שלקח את "ראש" צעד אחד קדימה אל תוך מעמקי הרוק הפרוגרסיבי. שתי היצירות השאפתניות שנכללו בו ("זאנאדו" ו"סיגנס אקס-1") ייצגו את ראש החדשה, היומרנית והמתוחכמת; הן גם הפכו לחלק בלתי-נפרד מן הרפרטואר הבימתי של הטריו הקנדי. בניגוד לקודמו, שהיה למעשה חצי-אלבום-קונספט, קשה לדבר כאן על סיפור מרכזי אחד; לעומת זאת, כמה מוטיבים מרכזיים חוזרים כחוט השני לאורך הליריקה בששת השירים המופיעים בו: זהו אלבום אופטימי אך לא נאיבי, עיקש בחזונו אך לא מנותק מן הקשיים של המציאות היומיומית. שיר הנושא, ביחד עם הלהיט "Closer to the Heart", מצטרפים לכדי קריאה לעידן פוליטי טוב יותר.

 

המיני-אפוס הפרוגרסיבי "זאנאדו", המבוסס על הפואמה "קובלה חאן" מאת סמואל טיילור קולרידג', צועד מאות שנים אחורה בהיסטוריה האנושית כדי לשבור את הפנטזיה סביב מוטיב האלמוות וגן-העדן אלי אדמות; הארמון "זאנאדו" (Xanadu / Zanadu) הפך עם השנים מילה נרדפת לפאר מוגזם, עושר אגדי וסמל של מותרות. הוא שימש את השליט המונוגולי קובלאי חאן (1215-1294) בתור ארמון-קיץ, שבו אהב לשוטט בגנים ולצוד חיות-בר. הפואמה של קולרדיג', שנכתבה ברובה בהשפעת אופיום (סם הזייה), לא תיארה נאמנה את הארמון כפי שהיה. לכן כאשר "ראש" מצטטים אותה ביצירה שלהם, הם רק משתמשים במיתוס של זאנאדו בתור בלון שיש לפוצץ אותו: חיי-נצח הם מלכודת של פתאים, ואין בהם כל נחמה לאדם. אנחנו חיים בהווה, כאן ועכשיו, ואין לנו צורך בנצח-נצחים.

 

"סינדרלה מן" נכתב דווקא על ידי גדי לי (הסולן והבסיסט), ולא על ידי פירט. השיר הקצר מבוסס על סרטו של פרנק קאפרה "מיסטר דידס הולך לעיר" משנת 1936. הטקסט מפאר את מאבקו המפרך של הפרט האידיאולוגי כנגד הקולקטיב הנבער-מדעת והמיואש; אפילו "מדריגל", לכאורה שיר אהבה פשוט, הוא בגדר וריאציה על מוטיב "אני נגד העולם" שחוזר על עצמו בכל האלבום. רק שהפעם, הרומנטיקה הפשוטה (האישה שמחכה בבית) היא התרופה למכאובי המאבק היומיומי. עצוב לזכור שדווקא ניל פירט, שכתב את "מדריגל", איבד את אשתו (ובתו) עשרים שנים אחר כך, בשנת 1997.

 

היצירה החותמת את האלבום, "סיגנס אקס-אחד" (Cygnus X-1), היא מעין סרט מדע בדיוני קצר העוסק בהישאבות אל חור שחור מסתורי, שמשאיר את המאזינים עם סוף פתוח: מוות בטוח או מעבר מרתק בדלת בין-כוכבית? התשובה תלויה בכם. ביצירה זו לקחה ראש את הסיכון הגדול ביותר, ועזבה סופית את מחוזות ההארד-רוק הנוסחתי אל עבר ספייס-רוק אניגמטי. ראש העזה לשלב בין פעמוני-חלל מהדהדים ובין גרוב פ'אנק (Funk) ערמומי, המציג סדרת משקלים אסימטרים: היא נפתחת במשקל שלושה רבעים, עוברת אל שבע שמיניות, חוזרת לשלושה רבעים ומסתיימת עם ארבעה רבעים; המאזין נותר עם רבע אחד "מיותר" בסוף כל ארבע תיבות כאלו, מה שהופך את התרגיל המקצבי הזה לכל-כך מטריד ומסקרן.

 

"סיגנס" זכה ל"סרט המשך" באלבום הבא, "המיספירס". למרות שבזמן-אמת היתה "ראש" גאה ביצירות מדע בדיוני כגון "סיגנס אקס-1", היא הקפידה להתנער מהתדמית הגיקית והמנותקת-מן-המציאות שיצאה לה בעיתונות המערבית, כבר במחצית הראשונה של שנות השמונים. מעניין לציין כי פירט אמנם דייק כאשר ציין את קרני הרנטגן (X-Ray) בתור מאפיין של האובייקט האסטרונומי, אבל טעה כאשר תיאר את החור השחור בתור כוח מסתורי ש"שואב" בהכרח את כל המתקרבים אליו. מבחינה מדעית זה לא מדויק. מדובר בכוכב (בלתי-נראה) שאמנם מפעיל שדה-כבידה חזק מאוד, אך רק בתחום המכונה "אופק אירועים" (זאת לא חברת קייטרינג). רק כדי להרגיע את המעריצים: "סיגנס אקס-אחד" הוא אולי החור השחור הקרוב ביותר לכדור הארץ, אבל הוא נמצא במרחק של כאלף שנות-אור, ולכן אינו מהווה סכנה עבורנו.

 

"ראש" לקחו סיכון גדול כאשר החליטו ללכת עד הסוף עם החזון המוסיקלי שלהם. הם ידעו שחברת התקליטים הנוכחית שלהם חוששת מן השאיפות וההרפתקאות הפרוגרסיביות שלהם. באפריל 1977, חודשים ספורים לפני הוצאת האלבום, הם הקימו חברת תקליטים חדשה, אנת'ם שמה (Anthem). מטרתה של החברה, ששמה התבסס על נובלה מפורסמת מאת איין ראנד משנת 1938, היתה להשיג שליטה טובה יותר על החומרים המוסיקליים שלהם, ולתמוך באמנים דומים. האמצעים הגשימו את המטרה של ראש, והאלבום יצא ללא לחצים מסחריים חיצוניים.

 

בזכות הבטחון העצמי שצברו לאחר הצלחת "2112", ולאחר שידעו כי אף חברת תקליטים לא תגיד להם יותר מה לעשות, ראש הרשו לעצמם לחרוג סופית מן המבנה הקשוח של אלבום הרוק הכבד הטיפוסי. כך הוסיפו לחלק מן הקטעים מעברים מופשטים, הנעזרים באפקטים קוליים מרובים, כדי להצית את דמיונו של המאזין הביתי. פירט הרחיב את ארסנל כלי ההקשה שלו באופן משמעותי, והכליל בתוכו גם פעמונים צינוריים. בשתי היצירות הפרוגרסיביות מורגשים מנעד דינמי רחב, שימוש חכם בסינתיסייזרים כמו מיני-מוג, והסתמכות גדולה יותר על גיטרות אקוסטיות לגיוון המרקם הצלילי. אפוסים באורך 10 דקות, בשילוב שני שירים קצרים עם פוטנציאל סינגלי-להיטי על צד אחד של הויניל, הפכו לנורמה באלבומים הבאים: "לה וילה סטראנג'יאטו", "ג'ייקובז לאדר", "נאטורל סיינס", "דה קאמרה איי" -- כולם היו בניהם.

 

ראש בהופעה בשנת 1978
ראש בהופעה משנת 1978
בזכות שלושה וידאוקליפים חדשים, הפך "קינגז" לאלבום שהכניס לתודעה הציבורית את "ראש" בתור הלהקה החדשה והמוזרה, שבה גם לבסיסט וגם לגיטריסט יש גיטרות כפולות-צוואר; בצירוף סוללת התופים המאיימת והכמעט-מעגלית של ניל פירט (האחראי על מחלקת הטקסטים), הגדירה "ראש" את עצמה בתור סיירת-רוק חסכונית, המשתייכת לצבא-פרוג קטנטן וחכם. ראש הסתמכו על עצמאות פיננסית וציוד הייטקי כדי להרחיב את גבולות הרוק הקנדי בפרט, והאמריקני בכלל. האלבום היה הראשון מסוגו שיצא בו-זמנית בקנדה, באנגליה ובארה"ב. בזכות הסינגל הפשוט והקליט"קלוסר טו דה הארט" (Closer to the Heart)("קרוב יותר ללב", בעברית), זכה גם האלבום להצלחה מסחרית גדולה. "קינגז" הבטיח את המשך הקריירה של חברי "ראש", שהתבססה על הצלחתם המתמשכת של כל אלבומי הלהקה, במיוחד עד 1985, אבל גם לאורך שנות התשעים, כאשר כל הקטלוג שלה הופץ מחדש על גבי דיסקים.

 

"לא זכינו באור מן ההפקר", יוכלו חברי ראש להעיד על עצמם ועל הצלחתו הגלובלית של "קינגז". כדי לקדם את 37 דקותיו של תקליט הויניל, הם יצאו לסיבוב הופעות אינטנסיבי במיוחד, שכלל 100 תאריכים שונים בסך הכל. חברי הלהקה כינו את הסיבוב "סע עד שתמות". הם אמנם היו מורגלים בממוצע של 200 הופעות בשנה, אבל עד אז לא הירבו לצאת מגבולות צפון-אמריקה. לראשונה בקריירה של ראש, הם הופיעו אך ורק בתור האטרקציה המרכזית של הערב, אף פעם לא כלהקת-חימום של מישהו אחר. על הבמה, הם ביצעו את כל החומרים החדשים, מלבד "מדריגל" שנותר בגדר חוויה אולפנית בלבד למעריצי ראש. עד 1997 לא הצטיינו הגרסאות הדיגיטליות של האלבום בסאונד משביע-רצון. הרימסטר של 1997 הציג סוף-סוף את ההפקה של ראש בצורה המגיעה לה, על גבי דיסק.

 

לסיכום, "א פרוול טו קינגז" הוא אחד מאלבומי המפתח של ראש בתקופה הפרוגרסיבית שלה. הוא הגדיר סופית את הסגנון הייחודי של הלהקה ואת העצמאות האמנותית הבלתי-מעורערת שאליה שאפה. הוא הוכיח את היכולת שלה להתמודד באומץ עם יצירות מוסיקליות ארוכות, לפתח אותן בסבלנות ובחוכמה, ולהצדיק את הליריקה השאפתנית שכתבה עבורן. כל המרכיבים שהפכו את ראש ללהקת פרוגרסיב חשובה באמריקה כבר היו כאן במלוא בגרותם: גיטרות סימפוניות, יחידת-קצב מתוחכמת שמקבלת באהבה כל משקל אסימטרי, אפקטים מדע-בדיוניים, מלודיות חזקות וטקסטים מעוררי השראה. למרות שמדובר באלבום קצר, בסטנדרטים של היום, הרי שהוא חיוני להבנת ההתפתחות ההדרגתית של ראש במחצית השנייה של שנות השבעים.

הציון: 9/10


התגובות שלכם

***




עוד ביקורות עבריות על אלבומים של ראש

Rush - 2112

Rush - Exit...Stage Left

Rush - Hemispheres

Rush - Moving Pictures

Rush - Rush in Rio - DVD

Rush - Caress of Steel



מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 






אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il