ב-1 לינואר 1980 הוציאה להקת ראש (Rush) את אלבום האולפן השביעי שלה. הוא זכה להצלחה מסחרית גדולה, שלמעשה הבטיחה את עתידה של הלהקה לאורך עידן הקרח הפרוגרסיבי של שנות ה-80. צד א' של תקליט הויניל -- שלושת הקטעים הראשונים בדיסק -- הוא אחד החזקים ביותר בקריירה של ראש מאז ומעולם: שני סינגלים בלתי ניתנים לעצירה ("ספיריט אוף רדיו" ו-"פריוויל"), ואפוס פרוגרסיבי מושלם ("ג'ייקוב'ס לאדר"). צד ב' של התקליט, לעומת זאת, קצת יותר חלש, ומעמעם את הרושם הכללי מן האלבום, שבלאו-הכי שהה תמיד בצילו של הבא אחריו, "מובינג פיקצ'רז" (1981).


אלכס לייפסון (גיטרות) והסולן גדי לי (וגם: בס, קלידים) עבדו על הלחנים והסולואים, בזמן שהמתופף ניל פירט עמל על הטקסטים. פירט וחבריו תיכננו אפוס פרוגרסיבי רחב-יריעה לסוף האלבום, המבוסס על הרפתקאותיו של סר גווין, אחד מאבירי השולחן העגול. לרוע המזל, המיתוס הבריטי מן המאה ה-14 לא הסתדר עם הרוח הכללית של שאר שירי האלבום (שעסקו בתחנות רדיו, זוגיות, רצון חופשי ואור השמש מבעד לעננים). לכן נאלץ פירט לזנוח את הפרויקט המיתי לטובת משהו קצת יותר מודרני, ברוח שנות ה-80 המטאליות. השיר "מדע טבעי" (Natural Science), העוסק באיזון הנחוץ בין המדע האנושי ובין כוחות הטבע, חותם את האלבום בנימה פילוסופית אופיינית.


למאזין רוק מתקדם מן היישוב, אין ספק ש"סולם יעקב" (Jacob's Ladder) ממקד את רוב תשומת הלב. מדובר ביצירה קלאסית של ראש, המבוססת על מבנה הפואמה הסימפונית, כפי שפותח במאה ה-19 ע"י מלחינים כמו ברליוז, סמטנה, סיבליוס, דבוז'אק ושטראוס. בצעד ששאוב מן המוסיקה התוכניתית של הזרם הרומנטי, הלהקה מנסה לתאר תופעת-טבע חזותית באמצעות צלילים: קרני אור המגיחות מבעד לעננים קודרים, היוצרות אפקט על-טבעי (ואפילו דתי, יש לומר). בניגוד גמור למוסיקת רוק רגילה, הטקסט ממלא כאן תפקיד שולי, כמעט כלי-עזר להבנת המאמץ המוסיקלי לתאר את הטבע, ולא להיפך. לכן כדאי לקרוא את המילים בעיון:

"העננים מתכוננים לקרב,
בשתיקה החשוכה והמעיקה,
ענני-סערה חבולים וקודרים,
את אור השמש העלימו.
הם הגיחו בגובה נמוך, מבשרים רעות,
מתוך דמדומים שטרם הגיע זמנם,
ראשי-ענן רועמים באוברטורה רחוקה..."

בשלב זה, הגיטרות של לייפסון מדמות סערה חשמלית מלאה. ראש נזהרים שלא להשתמש באפקטים מוקלטים של רעמים וברקים, כדי לא לחרוג מן המטרה המוסיקלית: כלי הנגינה המלאכותיים אמורים לדמות את הטבע הבראשיתי, ולא לחקות אותו אחד-לאחד. הסולם המוסיקלי שנבחר הוא מינורי, פסימי ותוקפני בכוונה תחילה. המזג הסוער של הפואמה מפנה את מקומו למשהו שונה לגמרי:

"בבת אחת, העננים מתרחקים זה מזה,
אור זורם מטה בקרניים בהירות ושלמות,
עקבו אחרי עיני האדם, כשהן מביטות לשמיים.
אלומות הזריחה המשתנות רוקמות את אריג חלומותיהם...

את קרני האור מגלמים הסינתיסייזרים של גדי לי ("מיני-מוג" ו"אוברהיים פוליפוניק"), בסולם המז'ורי הצפוי-מראש. ריף חצוצרות חשמליות על בסיס משקל מלכותי של שתים-עשרה שמיניות (12/8) מאפשר לניל פירט להוכיח את גמישותו הטכנית. גדי לי מכריז את ארבעת השורות האחרונות שלעיל, ומסיים בהדר את אחד הקטעים המרשימים ביותר שכתבה "ראש" בשנות השבעים (אוקטובר 1979, ליתר דיוק). היצירה מסתיימת בהדהוד, והמחט של הויניל קופצת חזרה למקומה, ממתינה שיהפכו את העיגול השחור.



ראש בחזרות לאלבום אחרי שירדנו מסולם יעקב, אפשר לפנות אל מוקד ההתעניינות הפרוגרסיבי השני באלבום: הקטע השישי והאחרון ("מדע טבעי"). הקטע מורכב משלושה חלקים, לפחות מבחינה לירית: א) בריכות הגאות; ב) על-חלל; ג) גלים קבועים. פירט מדמה את האנושות לבריכה קטנה שנוצרת בזמן השפל: יקום קטן וזמני, שעסוק כל כך בעצמו, עד שהוא שוכח את האוקיינוס הענק והאימתני שבחוץ.


לפי הגישה של פירט, הרי שהמדענים הקטנים שלנו בונים את התיאוריות שלהם בלי להתבונן בתמונה הגדולה, ורק כדי שיתאימו להשקפותיהם צרות האופקים. ע"פ פירט, רק כאשר מנהיגי המדע יחשבו על האנושות בהקשר רחב יותר, הם יוכלו לתכנן לנו עתיד בר-קיימא. עתיד זה יוכל להשתלב עם הטבע בצורה נכונה יותר, לטווח רחוק. מילת המפתח היא "אינטגריטי", במובן של שלמות ואחידות - גם במובן החיצוני (התאמה לעולם) וגם במובן הפנימי (יושר והגינות בין אדם לאדם, ובין אדם לעצמו).


קל להבין את הסדר שבו נבנה האלבום: שלושת הקטעים הראשונים הם כמעט מושלמים, וביחד הם יוצרים שטף של מלודיות ועיבודים שאין בהם טלאים או חתיכות חסרות. שלושת הקטעים האחרונים קצת יותר בעייתיים: "אנטרה נו" (Entre nous) הוא שיר סביר אך נשכח במהירות, ו"דיפרנט סטרינגז" (Different strings) הוא כבר בגדר "פילר" (Filler) מאולץ, שמטרתו סתימת ארבע דקות בויניל הקצר-ממילא. הקטע האחרון, כאמור, מעניין ברמה הלירית, אבל מבחינה מוסיקלית, טכנולוגית והפקתית הוא מזכיר יצירות קודמות של ראש, למשל "סיגנס אקס-אחת" (Cygnus X-1) וכמובן "2112" העתידנית.


למרות ההצלחה הגדולה של "פרמננט ווייבז", הוא נותר אלבום חצי-מעניין. יש בו שני להיטים גדולים ואפוס פרוגי מצוין, אבל הוא רחוק מלהיות מהפכני או מלוטש כמו אלבומים שקדמו לו והגיעו אחריו (בעיקר "2112", "המיספירז" ו-"מובינג פיקצ'רז"). המחצית השנייה של האלבום משאירה טעם מר בפה, בעיקר מכיוון שנראה כאילו "ראש" החליטו לסיים בזריזות רבה מדי את האלבום, ולחזור אל סיבוב הופעות נוסף ומצליח. אפשר להבין את האכזבה מ"מדע טבעי" אם מבינים את מצוקת הזמן שאליה נקלעו חברי הלהקה, כאשר החליטו לוותר על "סר גווין" המיתולוגי לטובת קטע אחר, בנימה אחרת. הם השתמשו בשאריות ממנו, אבל התוצאה הסופית נשמעת חצי-אפויה.

לסיכום, "פרמננט ווייבז" של להקת ראש הוא אלבום טוב, אבל פחות מקורי ופחות מרשים בהשוואה לאלבומים אחרים של ראש מהשנים 1976-1981. למרות ששלושת הקטעים הראשונים הם חובה לכל מעריץ ראש שמכבד את עצמו, השלושה שבאים אחריהם קצת מקלקלים את המסיבה; אפשר להרגיש שהמחצית השנייה של התקליט הופקה באופן מעט-חפוז, והתוצאה הסופית מעוררת אי-נוחות. במובן מסוים, "פרמננט וייבז" שימש בעיקר מקפצה מסחרית ראויה ליצירת המופת שהגיעה אחריו, כאשר שלושת הקנדים הקדישו חודשיים לתהליך העיבוד וההקלטה, במקום חודש אחד בלבד, כפי שקרה כאן.

הציון: 8.5/10

תגובות