רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

ראש - אר-ארבעים

Rush

R40 Live (DVD)

2015 Anthem / Zoe Vision

Canada

(179 min. / דקות)

Rush.com



ביקורת אורח: מושון בש

11/03/16

ב-8 במאי 2015 פתחה להקת ראש הותיקה בסיבוב הופעות שהתמקד בצפון אמריקה, עבר דרך 35 ערים והסתיים ב-1 באוגוסט. מנהלי ההרכב שכרו 14 מצלמות איכותיות ב-HD מלא, כדי לתעד עבורנו את שתי הופעותיה בטורונטו, עיר מולדתם, שהתקיימו ב-17 וב-19 ליוני, באצטדיון הספורט 'אייר קנדה סנטר', המסוגל להכיל 20,000 צופים.


שתי הסיבות המרכזיות לפרויקט התיעוד: א) ציון 40 שנה מאז צאת אלבום הבכורה של הטריו הקנדי המצליח, שנוסד ב-1968; ב) הנצחת מה שהתברר, ככל הנראה, כסיבוב ההופעות הרציני האחרון של ראש. הגיל עושה את שלו, והשחיקה הגופנית כבר חד משמעית: המתופף המהולל ניל פירט, כבר בן 63, סובל מדלקת גידים. פירט הסכים לצאת ל-30 הופעות בלבד, וסיפר לחבריו שכל גופו כאב - הכתפיים, הזרועות, המרפקים, כפות הרגליים. ניל גם לא רצה להיפרד מבתו בת ה-5 למען ההופעות.


ב-2016 הכריז המתופף הגדול על פרישה מוחלטת מהופעות חיות, ובעקבותיו הודיעו השניים האחרים שלהקת ראש כנראה יורדת סופית מן הבמה. פירט הוא פרפקציוניסט, וכבר הודיע שלא יעלה על במה אם לא יוכל לספק ביצועים מושלמים. לאור המצב העגום, לפנינו הזדמנות אחרונה לכל מעריצי ראש לחוות אירוע גרנדיוזי שכזה, על כל משמעותיו ההיסטוריות.


פירט לא לבד בסיפור הזה. גם הגיטריסט אלכס לייפסון סובל מדלקת פרקים. לבעיות של הגיטריסט יש להוסיף את ההתדרדרות המורגשת בקולו של גדי לי, הסולן והבסיסט. מי שצפה בסרטי הופעות קודמים של ראש (קליבלנד 2011 וסיבוב 2012), כבר הבחין בירידה ההדרגתית בקולו של גדי לי. אם משווים את R-40 למקבילו מהעשור הקודם (אמסטרדם - R30), ולהופעה הגדולה 'ראש אין ריו', מבחינים היטב בהבדל.


ראש בנתה כאן סט-ליסט כרונולוגי הפוך, כמו בנג'מין באטן: הוא מתחיל באלבום האחרון, 'קלוקוורק איינג'לס' מ-2012, ומסתיים באלבום הבכורה של 1974. הופעת R40 מבצעת עצירות בתחנות זמן מוזיקליות חשובות בחיי הלהקה. במהלכן, גם כלי הנגינה של הלהקה, כולל מערכת התופים הענקית, מתחלפים להם על הבמה באותם דגמים ישנים שעליהם ניגנו החברים בתקופות הרלוונטיות, עד לאמצע שנות ה-70: מעין מסע פרוגרסיבי אל העבר.


להקת ראש - עטיפת ההופעה R40
לי, פירט ולייפסון - הלהקה על עטיפת הדיוידי


החלק הראשון - SET1

בהחלט לא קל להכניס קריירה של למעלה מ-40 שנה ו-20 אלבומים לתוך הופעה של פחות מ-3 שעות. לפיכך, כמה מאלבומי הלהקה מהשנים הפחות-חשובות שלהם לא זכו להיכנס למסע הטעימות המוזיקלי. ועדיין, המופע האחרון והחגיגי מכיל בתוכו מספר הפתעות מעניינות.


ההופעה נפתחת בהקרנה חיה של סרטון אנימציה מושקע וחמוד, המציג את חברי הלהקה בתקופות שונות במהלך הקריירה. ברקע, קטעים קצרים מתוך שירי הלהקה שמופיעים לפי סדר כרונולוגי של השנים בהם יצאו. סיום הסרטון מוביל להרמת וילונות הבמה כשברקע הלהקה כבר פותחת את ההופעה עם 'דה אנרכיסט' (The Anarchist) ו'הדלונג פלייט' (Headlong Flight) הרוקיסטיים והכבדים מתוך האלבום האחרון. אולי קצת רועש מדי בשביל פתיחת מופע, אך אפשר לומר שההפגה הארטילרית הזו הכניסה את הקהל לעניינים מהר מאוד.


האלבום 'סנייקס אנד ארואוס' (Snakes & Arrows) מ-2007 מקבל שני שירים: 'פאר קריי', הסינגל המוביל מהאלבום, והקטע האינסטרומנטלי 'דה מיין מאנקי ביזנס' (The Main Monkey Business).


אלבום הקאמבק של ראש, 'ווייפור טריילס' (Vapor Trails) משנת 2002, זוכה כאן לייצוג מינימלי: 'האו איט איז' (How It Is), קטע נחמד שרוב חובבי 'ראש' אינם מכירים; שזהו שיר שמעולם לא הכרתי ודווקא היה נחמד לגלות שיר רוק קליל וחמוד כמו זה. האלבום 'קאונטרפארטס' מ-1993 מיוצג על ידי 'אנימייט' .


עוד כמה שירים במנהרת הזמן, ביניהם 'ביטווין דה ווילס' (Between The Wheels) הנהדר מהאייטיז ואז להפתעה הראשונה של הערב: ביצוע חי, בפעם הראשונה אי פעם (!), של הקטע המצוין והאנדרייטד לטעמי 'לוזינג איט' (Losing it) מתוך האלבום הנהדר מ-1982, 'סיגנאלס' (Signals).


בן מינק, הכנר מבצע את הקטע 'לוזינג איט'
הכנר בן מינק, מבצע את Losing it


לפני ביצוע השיר גדי לי הציג לקהל את הכנר בן מינק – המוסיקאי שעמד מאחורי נגינת הכינור בשיר באלבום המקורי. די מרגש לראות את הלהקה ביחד עם מינק מבצעים ביחד את הקטע הזה, למרות שתחושת הקלילות בנגינה כפי שנשמעת בהקלטה המקורית נעדרת מהביצוע הנוכחי, שלא הגיע לרמת הידוק גבוהה כמו במקור. בכל זאת, זה היה ביצוע טוב ותענוג לשמוע את הקטע הזה כיום בגרסה חיה סוף סוף וגם בוגרת. הקטע המפורסם 'סאבדיוויז'נס'((Subdivisons) מתוך אותו אלבום תמיד נשמע מצוין בהופעות, והלהקה אף פעם לא מוותרת עליו בהופעותיה. כאן מסתיים חלקו הראשון של המסע, והשלושה יורדים מהבמה לטובת הפסקת ריענון קצרה.


במת ההופעה של ראש R40
שימו לב לסימון R40 על הבמה; ראש חוגגת 40 - אייר קנדה סנטר, טורונטו, קנדה


החלק השני - SET2

המחצית השנייה היא אולי גולת הכותרת של R40 לאור רשימת השירים הפצצתית בסט זה. ראש בחרה שלא לפסוח על אף אלבום שהקליטה במהלך השנים החשובות והקלאסיות 1974-1981. לאחר סרטון הפתיחה של הסט השני וילונות הבמה עולים כשברקע הלהקה כבר מתחילה לנגן את 'טום סויר' (Tom Sawyer) ומיד לאחריו את 'וויי-וויי-זי' (YYZ). אלו שתי פצצות פרוג מתוך יצירת המופת 'מובינג פיקצ'רז' (Moving Pictures) של 1981, שהלהקה מקפידה לא לוותר עליהן בהופעה. ניל פירט אמר לפני כמה שנים בראיון, שעד היום בשבילו 'טום סויר' הוא קטע קשה לתיפוף, ואחרי שהוא מסיים לבצע אותו בהופעה הוא מרגיש סיפוק רב...מעניין איך הוא הרגיש לתופף את השיר בסיבוב ההופעות הנוכחי כשברקע בעיית הגידים המכאיבה שלו.


כצפוי, האלבום הבא במסע ההפוך שלנו הוא 'פרמננט ווייבז' מ-1980. מיד לאחר 'ספיריט אוף רדיו' (The Spirit of Radio) המקפיץ והנצחי, מגיע 'נצ'ורל סיינס' (Natural Science) הקלאסי, אחד הקטעים המשובחים ביותר של הלהקה, שתמיד זוכה בהופעות לביצוע הגון ומלא אדרנלין.


כעת גדי לי מציג את השיר הבא אותו הלהקה הולכת לבצע מתוך אותו אלבום: "A song rarely played...". מדובר בקלאסיקה 'גייקוב'ז לאדר' (Jacob's Ladder), יענו 'סולם יעקב'. הקטע הדרמטי הזה כלל לא בוצע בהופעות מאז 1980 והוא פנינת פרוג-רוק אמיתית של הלהקה. פירט ניסה איכשהו להדביק את התיפוף כאן מספר פעמים, וכך יצא ביצוע מעט מופשט; ניתן לומר שלא זכינו מצדו של פירט לשמוע כאן גרסה נאמנה למקור, לא 'אחד לאחד'. עם זאת, בהחלט רגע חשוב ומהנה מאד בהופעה, המלווה בהקרנות של ענני-סערה, לייזרים ותאורה מיוחדת.


ראש מבצעת את ג'ייקובס לאדר
הוא יודע גם לנגן על קלידים; ראש מבצעת את ג'ייקובס לאדר


כמה שניות של שקט וממשיכים עם הפתיחה הגרנדיוזית של היצירה 'המיספירז' (Hemispheres) מתוך האלבום הקלאסי שלהם מ-1978 הנושא את אותו שם. בהחלט הפתעה נוספת אחרי ג'ייקובז לאדר, לאור העובדה שהפעם האחרונה שהלהקה ביצעה בהופעה את קטע הפתיחה הזה היתה לפני למעלה מ-20 שנה. קולו של גדי לא נותן לו להגיע לאותם גבהים בחלקי שירה מסוימים – למשל במשפט: Every soul is a battle field... אבל זה בסדר כי גם בסיבוב ההופעות שלהם מ-1994, הפעם האחרונה שבו הלהקה ניגנה את הקטע הזה, גדי ויתר על לנסות להגיע לגובה המקורי בחלק הנ"ל.


לאחר סיום הפתיח של 'המיספירז', צלצולי הפעמונים מבשרים על תחילתה של יצירה מוכרת. גדי מרביץ את ריף הבס הקלאסי והטריקי שפותח את הקטע 'סיגנס אקס-אחד' (Cygnus X-1), קונסטלציית כוכבים המכונה בעברית "הברבור". כאן למעשה מתחילה המחווה של הלהקה לאלבומם מ-1977, 'א פרוול טו קינגז' (A Farewell to Kings). הלהקה ממשיכה לג'מג'ם להם את הקטע הקלאסי שפתאום מפסיק ועובר לסולו תופים מתיש של ניל פירט. סיום הסולו מוביל אותנו במעבר חלק ומושלם לחלק האחרון בשירת ה"ברבור". גם חלק זה של השיר מבוצע כאן לראשונה מאז תחילת שנות השמונים המוקדמות, הפעם האחרונה שבה ביצעה הלהקה את הקטע במלואו בהופעות...


מיד לאחר אתנחתא קלילה עם 'קלוסטר טו דה הארט (Closer to the Heart) היפה ואולי השיר הכי מיינסטרימי של הלהקה, אנו מתפנים ליצירה 'זאנאדו' (Xanadu) שלראשונה מאז תחילת שנות השמונים מבוצעת במלואה בהופעה זו, הפתעה נוספת במסענו ה"מתקדם לאחור".


אלכס לייפסון מבצע את זאנאדו
לייפסון שולף מהמחסן את הגיטרה הכפולה שלו, במהלך ביצוע 'זאנאדו'

גדי לי מבצע את זאנאדו
גם גדי לי משוויץ בגיטרת בס כפולת-צוואר

ניל פירט מבצע את זאנאדו
רק ניל פירט לא נהנה במיוחד...


לא סוגרים רטרוספקטיבה מכובדת שכזו בלי לשוב אל יצירת המפתח 2112, כשם אלבום הקונספט המצליח 2112 שיצא לאור ב-1976. כמו בכל סיבוב הופעות של הלהקה, גם בטורונטו ראש לא זנחו את המחווה ליצירה שפרצה להם את הדרך. גדי ואלכס אפילו נראים מחקים את עמידת "איש הכוכב" (הלוגו האייקוני שמהווה את אחד הסמלים של הלהקה ושל האלבום הנ"ל) רגע לפני אקורד הפתיחה המפורסם.


לראשונה מאז 1997 , הפעם האחרונה בה ביצעה הלהקה את '2112' במלואה בהופעה, אנו זוכים לשמוע טעימות חשובות נוספות ממנה. מיד לאחר שהלהקה מסיימת לנגן את 'טמפלס אוף סירינקס', ניל מסמן לחברים מתי מתחילים לנגן ופתאום הלהקה נכנסת במלוא העוצמה אל תוך הקטע הרוקיסטי מתוך הפרק 'דיסקברי' (Discovery) שמיד לאחריו הלהקה עוברת לפרק שתיים, 'פרזנטשיין'; הפרקים מנוגנים אחד אחרי השני ממש כמו בסדר המקורי באלבום). השלישייה החליטה לסיים את ה"פרזנטציה" בקפיצה חדה אל תוך הפרק האחרון ביצירה, הלא הוא 'גראנד פינאלה' (Grand Finale). גם חלק זה של היצירה בוצע כבר בהופעות מתוך סיבובי הופעות קודמים.

בלון עם דגל קנדה על במת ההופעה בלון עם דגל קנדה על הבמה - לוקאל-פטריוטיזם מאת ראש



לאחר שהטריו נטל לעצמו את השליטה, החברים יורדים מהבמה ולאחר סרטון אתנחתא קומי קצר בו מופיע השחקן יוג'ין לוי, וילונות "הבמה המוארת" עולים בפעם האחרונה כשברקע פתיחת התופים של 'לייקסייד פארק' (Lakeside Park) הלד-זפליני, מתוך האלבום 'קארס אוף סטיל' (Caress of Steel) משנת 1975. הוא פותח את ההדרן המוקדש לשלושת האלבומים הראשונים של הלהקה (אבל כפי שאמרנו, מהסוף להתחלה) . בהמשך, 'לייקסייד' מתחבר לו עם אנת'ם (Anthem) הוותיק - הקטע הפותח מתוך האלבום השני 'פליי ביי נייט' (Fly by Night) מאותה שנה.


'ווט יור דואינג' (What You're Doing), שיר רוק כייפי קטן ומצחיק, מתחבר לו עם 'וורקינג מאן' (Working Man) הכבד, שזוכה כאן לגרסה מעט מקוצרת; שניהם לקוחים מתוך אלבום הבכורה 'ראש' (Rush) משנת 1974, והם סוגרים את R40. בסיום המופע, אחרי שעתיים ו-36 דקות, גדי לי נפרד מהקהל כך: "תודה רבה טורונטו...תודה רבה לכל מי מכם שתמך בנו יותר מ-40 שנה. אנחנו מקווים שאולי יום אחד ניפגש שוב...". מהיכרות עם הופעות קודמות של הלהקה, בסיומן הוא מעולם לא השתמש בנוסח כזה, מה שבהחלט מרמז על סופה של תקופה.


האם זו באמת היתה הפעם האחרונה? לא נגיד שזה היה פיקניק עבור גדי לי בן ה-62 לחזור לאט לאט במנהרת הזמן 40 שנה, תוך שהוא נדרש להתאים את קולו לכל תקופה. עיקר הקושי ניכר בשירים של השנים הראשונות, בעיקר הצרחות והעליה לגבהים בסגנון רוברט פלאנט הצעיר. אין ספק שגדי לי התאמץ מאוד כדי לנסות ולתת ביצועים סבירים, שיחפו איכשהו על קולו המזדקן.


שלישיית ראש נתקעת מחוץ לחדר ההלבשה שלהם ראש נתקעת מחוץ לחדר ההלבשה שלה; מערכון משעשע לאחר סיום המופע


ניל פירט לא בדיוק הפגין בביצועיו את תחושת הקלילות הזו שאנו רגילים להרגיש ולשמוע אותה בהופעות הלהקה; אך אל נא נטעה: מדובר במתופף מחונן, שעל אף הכאבים העזים והגידים הכאובים, הצליח להדביק את הקצב ולתת 100% מעצמו, לאורך כל המופע הארוך. היה חסר לי קצת לשמוע את הסאונד של הטאם-טאמים הגבוהים שלו, המוכר לנו מתוך מעברי תיפוף קלאסיים בקטעים כגון וויי-ויי-זד (YYZ) וכמובן 2112.


ברמה הצרכנית הפשוטה, אין מעריץ 'ראש' אמיתי שירצה לוותר על הדי-וי-די הזה, במיוחד לאחר הודעת הפרישה הדרמטית. הסרט R40 Live הוא חוויה פרוגרסיבית נוסטלגית שמנסה לסכם ארבעים שנות מוסיקה על במה אחת ב-3 שעות. כמובן שיש עוד המון קלאסיקות של הלהקה שנותרו מחוץ לרשימה. רק קולו המוגבל של גדי לי קצת מעכיר את האווירה, ונוטע את התחושה המעציבה, שלכל הרכב יש תאריך תפוגה.


אם בכל זאת תחליט הלהקה לשוב לפעילות -- מה שכרגע לא נראה בכלל באופק -- אז נוכל לחזות עוד עשר שנים במסמך בשם R50. אולי נזכה לחוויה מהנה אחרת, אבל גם איכות הביצועים תהיה נמוכה יותר (שלא לדבר על ביצועים קוליים), כך שלפעמים עדיף באמת לעזוב את ה'ליימלייט' (אור הזרקורים) כאשר הקהל הביתי שלך ממשיך לדרוש הדרנים.

לסיכום, 'אר-ארבעים' הוא מסמך ראוי לסיום הקריירה הבימתית העניפה של להקת ראש. אחרי 40 שנות הקלטה עם 20 אלבומים, הם פורשים כמעט בשיא. אמנם הקול של גדי לי צולע, וניל פירט הפסיק להנות ממלאכת התיפוף; ועדיין, כאשר סיבובי ההופעות שלהם מלאים לחלוטין, והקהל מפגין התלהבות נדירה לאורך כל המופע, הם שוב הוכיחו שהם לא צריכים להוכיח דבר.

הציון: 8.5/10

 ביקורת אורח מאת מושון בש, ראשולוג מיומן

 מה אומרים הציונים?

 הוסיפו תגובה על ראש

***

 עוד ביקורות על ראש







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")