רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Beyond The Shrouded Horizon by Steve Hackett

Steve Hackett

Beyond The Shrouded Horizon

2011 Inside Out /EMI Records

UK

(57:52)

hackettsongs.com



ביקורת: אורי ברייטמן

25/04/12

אלבום האולפן ה-22 של סטיב האקט לא מחדש יותר מדי למאזיניו הנאמנים, אבל הוא מציע עוד מסע מעניין ברחבי העולם, מלווה בצי הגיטרות האציליות של אביר הפרוגרסיב בעל הרעמה החומה. 'מעבר לאופק האפוף' לוקח את חובבי ג'נסיס ונספחיהם לטיול בגלובוס מתכווץ, כשהאקט מתאמץ שלא למחזר את עצמו או לשעמם את קהלו. בסופו של דבר זה אלבום נחמד, לפרקים אפילו מרגש, אבל אינו יכול להיחשב ל'רכישה חובה', כיוון שהוא דומה מדי לאלבומי סולו קודמים של האקט.


האלבום יצא בשתי גרסאות: הראשונה, באורך כ-58 דקות, נמכרת על גבי דיסק אחד, ומכילה 13 קטעים; הגרסה המורחבת בהוצאה מוגבלת נמכרת על גבי שני דיסקים, ומכילה 22 קטעים באורך כולל של 86 דקות. מבין השתיים, עדיפה הגרסה הרגילה, מכיוון שבדיסק השני של הגרסה המורחבת אין כמעט אף קטע מעניין, מלבד ה-9 והאחרון ('סיוט משופץ'), אותו הוא מבצע בחלק מן ההופעות החיות שלו.


'לוך לומונד', על שם האגם הגדול ביותר בסקוטלנד, הוא הקטע הפותח את האלבום - ובצדק, יש לומר: זהו הקטע המרשים ביותר באלבום. ביחד עם הקטע השני, המוצמד אליו ('הפניקס המועף'), זהו האקט כפי שלמדנו להכיר אותו משלהי שנות השבעים ועד היום. חבל שחלק מן הקטעים באלבום אינם באותה רמה. 'וונדרלאסט' (קטע מס' 3) הוא קטעון אקוסטי באורך 44 שניות בלבד. 'עד שהעיניים האלה' (קטע 4) הוא בלדה קצרה וחביבה, שכמותה כתב האקט עשרות.


הקטעים "מלאכית בערבה" (5) וזה שמתחבר אליו, 'מקום שנקרא חופש' (6) הם כמעט מוסיקת אמצע-הדרך. האקט לא לוקח שם יותר מדי סיכונים, ומנסה להתחבר למוסיקת הפולק האמריקנית, תוך קריצה פטריוטית לקהל באמריקה. גם הקטע השביעי ('בין השקיעה ודקלי הקוקוס'), בלאדה רגועה בלי תופים, הוא לא מסוג הקטעים שבהם האקט מתבלט כגיטריסט, מלחין או מעבד בעל ייחוד.


סטיב האקט
סטיב האקט בהופעה - תמונת פרומו


שניים מתוך שלושת הקטעים היחידים באלבום שבאמת עשויים להפתיע במקצת את ההאקטלוגים המנוסים הם 8 ו-9. השמיני, 'מתעורר לחיים', מתרחש ככל הנראה בהודו, ארץ מרתקת שהבריטים לא מפסיקים לעסוק בה כבר מאות שנים. הקטע מאופיין בשירתה של אמנדה ליהמן, זמרת וגיטריסטית שהיא גם, לגמרי במקרה, אחותה של אשתו, ג'ו האקט (לשעבר ג'ו ליהמן). המיזוג המוסיקלי בין הגיטרה ההאקטית ובין כלי הנגינה ההודיים, בתוספת דיאלוג מזרח-מערב אופייני, מבוצע בצורה טובה, למרות שהוא די רחוק מלהיות מהפכני.


גם הקטע התשיעי, 'שני הפנים של קהיר', הוא אחד הקטעים הטובים ביותר שכתב האקט בשנים האחרונות. הוא יעניין עוד יותר את תושבי המזרח התיכון, ואותנו בישראל. האקט מוכיח כאן שוב עד כמה חשוב להיעזר בהרמוניות חוץ-מערביות, כדי להרחיב את הפוטנציאל שלו כמלחין רב-תרבותי וכגיטריסט חשמלי פרוגרסיבי. זוהי ככל הנראה גם שעתו היפה ביותר של גרי או'טול, המתופף הקבוע של האקט בשנים האחרונות: הוא חורג סוף-סוף מן השבלונות הלונדוניות אל משהו הרבה יותר דרמטי, בלתי-צפוי ומאוד לא ג'נסיסאי.


אחרי ההרפתקנות התרבותית של קטעים 8 ו-9, נסוג האקט באלגנטיות אל בלאדה שקטה נוספת, 'מחפשת פנטזיה' (10); בלאדה אקוסטית קצרצרה, 'נשימת הקיץ' (11), ממשיכה להרגיע. 'הליכת חתול' (12) לוקחת את האקט אל מחוזות הבלוז האמריקני, טריטוריה שחוקה מדי, שבה אין לו כל יתרון יחסי. אבל הסיפור לא נסגר כאן.


הקטע השאפתני שחותם את הדיסק, 'לסובב את אי כדור הארץ' (13), הוא גם הנסיוני והאמיץ מכולם. האקט נותן כאן קרדיט לגיטריסט סטיב האו, ורומז כנראה שמדובר בחומרים שנשכחו עוד מתקופת להקת ג'י-טי-אר (GTR), בה עבד עם האו (הידוע יותר בתור הגיטריסט הקבוע של להקת יס). אפשר להבין מדוע האקט בחר לשבץ את הקטע הארוך הזה (12 דק') בסוף האלבום: המבנה הפנימי שלו מורכב למדי, הוא לא לינארי, מורכב מכמה תתי-פרקים ויש בו גוונים תזמורתיים-סימפוניים שבוודאי הגיעו מן הראש של רוג'ר קינג, הקלידן הקבוע שלו. אפשר גם להבחין, ככל הנראה, בהשפעות הפסקולים של הנס זימר ('מלך האריות', 'גלדיאטור', 'האביר האפל', 'התחלה' ועוד), על העבודה של רוג'ר קינג.


ההפקה המוסיקלית של 'ביונד דה שראודד הורייזון' היא טובה מאוד, ולא רק בגלל השיפורים הטכנולוגיים של התקופה האחרונה. ניכר שהאקט וקינג ישבו כאן שעות ארוכות על המחשבים והמקלדות, כדי להוציא מיקס ומאסטר מדויקים ועשירים ככל האפשר. זו אחת הסיבות מדוע האלבום נמכר מהר יותר מקודמיו - בלי לשכוח את תרומתה של הזמרת אמנדה ליהמן לנגישות של חלק מן השירים. זה אלבום שמכבד את רוכשיו, ואי אפשר לומר שהוא נכתב בחופזה או הופק ברישול.

לסיכום, סטיב האקט לא ממציא את עצמו מחדש באלבום הזה, אבל ממשיך להרחיב את קשת ההשפעות שלו, תוך יצירת 'יומן מסע' מוסיקלי שיש בו מן ההרפתקנות והעומק. האקט מכיר את הקהל המזדקן שלו יותר טוב מכל אחד אחר, כיוון שהוא מופיע מולו הרבה, ולכן הוא משלב בלאדות שקטות ומוסיקה רגועה כדי לחבב את עצמו על אנשים שהשעון הביולוגי שלהם החל להאט בשנים האחרונות. ועדיין, למרות כמה קטעים משמימים ופשרניים, יש מה לגלות באלבום הזה: האקט קיבל השראה ממסעותיו הארוכים. ההשקעה באלבום מורגשת, גם ברמה המוסיקלית וגם ברמה ההפקתית.

הציון: 8/10

 מה אומרים הציונים?

 הוסיפו תגובה על האלבום של האקט





איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il