איך ניגשים לפרוג מטאל בעברית? האם לשפוט אותו בהשוואה לאלבומים מחו"ל, או לפי איך שהמוזיקה מסתדרת עם השפה שלנו? האם יש לתת דרור לפטריוטיות וציון בהתאם, או לטעון שהכל גימיק ותו לא, מכיוון שהם לא המציאו את הגלגל מחדש? להקת סיסטמה טליון הוקמה בראשון לציון בשנת 2003, אבל אלבום הבכורה יצא רק ב-2012. במהלך השנים החליפה הלהקה סולן, מספר סולניות ומתופף, כשהזמרת שנבחרה להקליט את האלבום היא אריאלה עדווי, לצד דודי סרוסי. מסקרן לדעת איך היה נשמע האלבום עם הזמרות האחרות.


לא ניכנס כאן לכל פרטי סיפורם של יעל וסיסרא. רק נקצר ונאמר שעל פי ספר שופטים, המלך סיסרא והצבא הכנעני הוכו בקרב נגד ברק בן אבינועם. הוא הוזמן לאוהל של יעל, אשת חבר הקיני, שם נרצח - פעולה שלכאורה נובאה על ידי דבורה. האלבום לא עוקב במדויק אחרי הסיפור המקראי, אבל עובדה זו לא מורידה או מעלה את ערכו. מי שיחפש את המימד הדתי בטקסטים - לא ימצא אותו.


האלבום נפתח בקטע סימפוני קצר, המועבר על ידי קלידים ומעט חליל-צד ותופים. השיר 'כנען' הוא בהחלט הפייבוריט, שמזניק את האלבום קדימה שכמו מיטב הפרוג-מטאל, פשוט נשמע נכון מכל בחינה: הוא גדוש במעברים מגוונים, אבל גם במעין פופ-רוק או "רוק ישראלי". התיאום בין התופים, הגיטרות, הקלידים והבס מצויינים. אריאלה עדווי זועקת "אני לא יכולה, אך זו הנבואה שבאה בחלום שלי, אבל אני רוצה וחשוב שתדע שתהיה זו אישה שתנצח את המלחמה". בחלקו האחרון, מספר השיר על הקרב בהר תבור דרך 'ריף' שנמשך עד סוף השיר, וזהו בעצם החלק החלש בקטע בעיקר משום שהקול של דודי סרוסי לא מספיק עוצמתי. הקטע מושפע מלהקת דרים ת'יאטר, אבל לא נשמע מועתק.


קטע נוסף ראוי לציון הוא 'עשרים סתווים', עם ריף-גיטרה פותח בסגנון סימפוני-אקס, עוברת דרך דרים ת'יאטר בתקופת 'סינס פרום א ממורי', אבל הסלט יוצא כאן דווקא טעים. הוא מוביל לקטע 'מלחמה' שמזכיר את הקטע 'הום' מתוך אלבום ידוע של דרים ת'יאטר (סינס), מבחינת הסאונד האוריינטלי וההפגזה הארטילרית. בקטעי השירה, סיסטמה מוכיחה כמה הם נגנים מעולים, אבל המעברים האנסטרומנטליים, הסאונדים והלחנים בהמשך השיר, נשמעים מעושים וממוחזרים למדי.


'באוהל' הוא שיר פרוג-מטאל שחוזר לרמה הגבוהה של 'כנען' ואולי אפילו מוצלח יותר. אריאלה עדווי שרה עם יותר 'נשמה', יש כמה הברקות בערוץ הבס; הגיטריסט (עידן ליבוביץ' או עדי אלמגור) מכניס סולו בסגנון המשלב את פטרוצ'י ואלן הולדסוורת'; המתופף יוגב גבאי מעניק סולו וירטואוזי, והקטע מסתיים עם חליל-צד קאמליסטי. 'סיסרא' הוא בעצם קטע-מעבר אינסטרומנטלי שנותן לנו תחושה של מנגינת נושא ועל הדרך "מרטיט את הלב". 'יתד בראש' הוא קטע-מעבר רועש שממשיך אם אותו מוטיב מרכזי מן השיר הקודם, עם כמה מעברים וסאונדים דרימיסטיים שחוקים למדי.


השיר האחרון באלבום, 'התמוטטות על הארץ', מתחיל בשקט עם גיטרה קלאסית ושירה רגועה של אריאלה; משם הוא מתפתח דרך תפקיד קלידים סימפוני עד לכניסת שאר הכלים, שנותנים גיבוי 'מטאלי' לשירה. לטעמי, שיר הסיום מתארך מעבר לצורך, בהתחשב בעובדה שבאמצע הדקה ה-2 נגמר השיר ומגיעים לפינאלה ההמנונית, והוא נמרח בלי להתפתח עד לדקה ה-5, שהיא למעשה כבר סוף האלבום הארוך הזה (כמעט 79 דקות!); זה אולי מתאים להופעות שבהן מציגים את כל הנגנים על הבמה, אבל פה זה לדעתי קצת מוגזם.

לסיכום, להקת 'סיסטמה טליון' באלבום הבכורה שלה, 'יעל וסיסרא', מצליחה לחקות בהצלחה את דרים ת'יאטר ולהציע חומרים טובים, אפילו בהשוואה למקור ההשפעה המרכזי שלה. האלבום מכיל איזון רעיוני בריא בין תחכום לפשטות, אך הוא לא חדשני בשום צורה, והליריקה שלו אינה מורכבת. ובכל זאת, הם הפיקו כאן משהו מיוחד -- פרוגרסיב מטאל בשפה העברית -- שאולי לא יגיע לחשיפה בינלאומית ראויה, בגלל מגבלות השפה הברורות והדמיון הרב ל-DT.

הציון: 8/10

 עוד סיבות להיות גאה בפרוג הישראלי

• דיסטורטד הרמוני - אוטופיה


• להקת אבק - אלבום הבכורה


• סנהדרין - אבר אפטר

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")

 

ביקורות אלבומים נוספות...