רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי

ביקורות אלבומים

The Tangent
A Place In The Queue

2006 Inside Out Music
UK
(78:57)

TheTangent.org
ביקורת: אורי ברייטמן

21/1/06
The Tangent - A Place In The Queue

אלבום האולפן השלישי של להקת "דה טאנג'נט" (The Tangnet) הוא תענוג ניאו-פרוגי מפתיע וגם מבוא אפשרי למי שמעוניין להכיר את הרוק המתקדם באמצעות אלבום נגיש, כיפי ועשוי-היטב. אין בו שום אלמנט חדשני והוא מבוסס כל-כולו על נוסחאות שהתקבעו כבר באמצע שנות השבעים, אבל התוצאה הסופית עובדת מצויין: לחנים אפקטיביים, עיבודים מגוונים, ליריקה בריטית משובחת, ביצועים מדוייקים להפליא. מה שהחל כפרוייקט אנגלי-שוודי בהנהגת רוינה סטולט (Roine Stolt) מלהקת "דה פלאואר קינגז" (The Flower Kings) הפך עכשיו לפרוייקט אנגלי-ברובו בהנהגת אנדי טיליסון (Andy Tillison), וחסרונו של סטולט לא מורגש כלל.

 

"מקום בתור" (A Place in the Queue) הוא דיסק גדוש בחומר: שבעים ותשע דקות של רוק מתקדם בסגנון מסורתי. ההשפעות המוסיקליות בולטות מאוד: עיבודים סימפוניים של 'יס', אורגן האמונד של אמרסון לייק ופאלמר, גוונים ג'אזיים והומוריסטיים של להקות קנטרברי מצויינות כמו הטפילד או נשיונל הלת'. ההפקה המוסיקלית מקצועית להחריד והצליל נקי מאוד.

 

מנהיג ההרכב, אנדי טיליסון, לא מסתיר את זהותו ומטרתו: הוא מעריץ רוק מתקדם, והוא מעוניין לחזור לתור הזהב של תחילת שנות השבעים בכל מחיר. הוא סוגד לאלילי הפרוג של האי הבריטי בלי בושה ובלי הסתייגויות, ובמיוחד מחבב את אנשי קנטרברי עם השנינות והאלגנטיות המאפיינת אותם. "מקום בתור" מלא במחוות, הצדעות, רמיזות והפנייות לקלאסיקות של הקנטרברי הטוב ביותר, ומעידים על תלמיד מחונן שעשה את שיעורי הבית שלו. נכון, זה לא ממש מעיד על חשיבה מקורית - ולכן 'מקום בתור' איננה יצירת מופת שתשנה את פני המוסיקה.

 

אנדי טיליסון מתגלה לא רק כמלחין מיומן שיודע להתמודד עם יצירות ארוכות (20-25 דקות), אלא גם כקלידן בעל שליטה טובה ב'מוגים' למיניהם ובאורגן האמונד, ליריקן (כותב טקסטים) אפקטיבי ומנוסה - וגם כזמר מוביל סימפטי עם מבטא בריטי ברור. לשם ההשוואה, המבטא האנגלי הרעוע של סטולט (שוודי במקור) היה בעוכריהם של אלבומי טאנג'נט עד כה. סוף-סוף אפשר להבין כל מילה באלבום בלי לרוץ אל החוברת המצורפת ולהרוס את העיניים מול האותיות הקטנות.

 

שתי היצירות הבולטות באלבום הן גם הארוכות ביותר: הקטע הראשון "אין ארנסט" (In Earnest) נמשך עשרים דקות ועוסק בחייהם של ותיקי מלחמת העולם השנייה; טיליסון כתב שיר-אהדה על הקשישים האלמוניים שהקריבו את נעוריהם על מזבח המלחמה ועתה זוכים להתעלמות מוחלטת; אך מעבר לעובדה שגיבורי הקרב נשכחו לגמרי, הם אינם מסוגלים לחזור לחיים נורמליים: זיכרונות העבר מאפילים על כל הישגיהם האזרחיים; "אני לא רוצה נוסטלגיה כזאת", זועק טיליסון ומנסח בסוף השיר כמה היגדים מעניינים על המימד ההרסני של חוויות מעצבות כגון מלחמה בגיל צעיר. טיליסון, היפי חילוני מזדקן עם שיער ארוך ואופנוע, מתחבר בקלות למורשת הפציפיסטית של שנות השישים המאוחרות, ולכן הליריקה האנטי-מלחמתית עוברת כחוט השני לכל אורך האלבום.

 

הקטע המוצלח ביותר באלבום, יצירת הנושא "מקום בתור" (A Place in the Queue), בנויה כסוויטה פרוגרסיבית קלאסית. מורגשת ההשפעה של קינג קרימזון והיצירה "סטארלס" שחותמת את האלבום "Red" משנת 1974, כמו גם הסקסופונים של ואן דר גראף (דיויד ג'קסון היה חבר בלהקת טאנג'נט משנת 2003 עד איחוד ואן דר גראף בסוף 2004). טיליסון על הקלידים ועמיתו הבריטי תיאו טראוויס על כלי הנשיפה עבדו יפה יחד כדי לאזן את החלקים הדרמטיים עם חלקים קצביים וקלילים, ולארוג היטב את החלקים ה'רוקיים' עם החלקים הג'אזיים של היצירה. הליריקה עוסקת בדרך שבה החיים המודרניים מכריחים אותנו להיכנע להיררכיות וליפול אל תוך מסגרות קשוחות בלי מקום לייחוד אישי. התוצאה היא קלאסיקה פרוגרסיבית שאין בה טיפת חדשנות אבל היא זורמת בצורה נפלאה מההתחלה ועד הסוף, וחותמת אלבום שיסעיר פרוגרים מתחילים, יעניין פרוגרים מתקדמים ואולי גם יכניע פרוגרים ותיקים שכבר שמעו הכל, ראו הכל וקנו הכל.

 

הליריקה של האלבום "מקום בתור", כאמור, מוסיפה כוח רב לאלבום כיצירה אמנותית. טיליסון עושה הקבלה מעניינת בין הרוק המתקדם ובין דור הפרחים ו'תרבות הנגד' (Counter-Culture) בשיר הפוליטי "אבוד בלונדון" (Lost in London), כולל איזכור מפורש של מלחמת עיראק. גם השירים "תרבות ג'י-פי-אס" (GPS Culture) ו"לכו אחרי המנהיגים שלכם" (Follow Your Leaders) ממשיכים את הקו השמאלי-ביקורתי, התוקף את הקפיטליזם הגלובלי ואת השתלטות המותגים והלוגואים על הרוב הדומם. טיליסון, יליד יורקשייר, משתלב בצורה אורגנית לגמרי עם המסורת ההיפית של שנות השישים, והקו הלירי העקבי מעניק אחידות תימטית משכנעת לכל האלבום. נכון - זה ניאו-פרוג וזה בסך הכל משחזר את מה שכבר היה בעבר - אבל המוסיקה לא מתפשרת על המורכבות המבנית, הוירטואוזיות האינסטרומנטלית והליטוש ההפקתי של המאסטרים הגדולים מפעם.

 

לסיכום, 'מקום בתור' הוא אלבום עשוי-היטב של להקה שהגיעה סוף-סוף לעצמאות ולבגרות. ביקורת זו מתייחסת למהדורה הרגילה של האלבום - המהדורה המיוחדת מגיעה עם אלבום בונוס (שישה קטעים נוספים) ובאריזת דיגיפאק מהודרת. מעבר לעובדה שמדובר באלבום ארוך מאוד שנותן תמורה כמותית מלאה לכסף, יש בו עקביות פנימית וכנות לירית שהופכים אותו למוצר משכנע ומהנה. כל זאת נאמר בהסתייגות מלאה: 'מקום בתור' רחוק מלהמציא את הגלגל, הוא רגרסיבי במהותו ולא מסוגל לגבור על אבותיו הרוחניים מלונדון של השנים 1970-1976, הוא ניאו-פרוגי בכל רמ"ח איבריו והוא נוסטלגי להחריד - אבל הוא מומלץ לכל מי שבאמת אוהב רוק מתקדם או מעוניין להתוודע אל קסמו. תענוג צרוף לכל אנגלופיל, פרוגופיל או אודיופיל.
הציון: 8.5/10



Flower Kings - Adam and Eve [Alternative-Zine.com]

Flower Kings - Flower Power

Flower Kings - Stardust we are




מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...






אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il