 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
זהו אלבומה השני של טו-מרה, להקת בריטית צעירה בתחום הפרוג-מטאל הטכני. המוסיקה של טו-מרה מאופיינת בשינויי מקצבים מרובים, פוליריתמיקות ומעברים נועזים בין סגנונות, למשל ג'אז ובלאק מטאל. הזמרת ג'ולי קיס (Julie Kiss) שעזבה ב-2004 את להקת הפרוג מטאל ההונגרית 'ווית'אאוט פייס' (Without Face) הקימה את ההרכב, שהוציא את אלבומו הראשון 'טרנסנדנטל' במאי 2006. מיד לאחר מכן עזב המתופף אקוס פיריסי (Akos Pirisi) ווחלף על ידי פול ווסטווד (Paul Westwood). הקלידן הוגו שפרד (Hugo Sheppard) הוחלף על ידי קלידנה של להקת הייקן (Haken), הלא הוא Hen, קיצור של ריצ'רד הנשל (Richard Henshal).
האלבום השני, 'דלוז'נס' (Delusions) יצא בפברואר השנה, וכבר מספר ימים אחריו פרש הבסיסט לי בארט (Lee Barrett) והוחלף על ידי מארק הרינגטון (Mark Harrington). במוסיקה של הלהקה ניתן לשמוע השפעות של דרים ת'יאטר, פיין אוף סלביישן, סימפוני-אקס, משוגע, דילינג'ר אסקייפ פלאן ואפילו מורביד איינג'ל ולהקת אמפרור (Emperor).
כבר בקטע הראשון, 'דה ליי' (The Lie) אנחנו מקבלים תצוגת-תכלית ליכולות של הלהקה: ריפים ברוטאליים של גיטרת ה-7 מיתרים, בלסט-ביטס מצד התופים, שינויי מקצבים רבים, ואפילו קטע ג'אז עם פנדר רודס. אם חשבתם לשמוע עוד פרוג מטאל שגרתי, הרי שהלהקה הזאת מאתגרת את המאזין בכל שנייה של האלבום במגוון יכולותיה הוירטואוזויות.
הקטע מיראז' (Mirage) משתנה כל הזמן לכיוונים חדשים, מכיל ניגודיות בין קטעים שקטים וקטעי מטאל קיצוניים, בין סאונדים עדינים של פסנתר חשמלי ואקורדים נקיים ללא אפקט לבין סאונד סינתי ודיסטורשיין מלוכלך מגיטרת ה-7 מיתרים.
בשיר 'דה גלורי אוף איי ניו דיי' (The Glory of a New Day), ריפים מטאליים קיצוניים ומעניינים מצידו של טום מקלין, עם הפגזה כבדה של התופים שתרסק לכם את עור התוף באוזן. הקול של ג'ולי קיס מרחף מלמעלה כמו מלאך שנשלח להשגיח מלמעלה שהכל יישאר תחת שליטה ובקרה. גם בשיר הזה יש מעבר שקט של התופים והפסנתר שמרגיע את השיר ומכין אותנו בעצם להתפרצות הזעם הבאה שלא מאחרת להגיע.
פרוג מטאל מתון יותר עם השפעות סימפוניות מאפיין את השיר 'אינסייד דה אאורגלאס' (Inside the Hourglass), עבודת ליווי נהדרת של הקלידים עם מבחר סאונדים: פסנתר, עוגב, מיתרים, האמונד. הלהקה דואגת לתבל את השיר הזה עם מספיק שינויי מקצבים שלהקות מסוימות לא יעשו במשך קריירה שלמה.
אם חיפשתם מקלט ומחסה מהמלתעות האימתניות של To-Mera אחרי כל מה ששמעתם עד עכשיו, נופל עלינו את 'אסיילום' (Asylum) שמעניק לכם בדיוק את ההיפך. למרות התחלה קלאסית של הפסנתר, מה שקורה משם ואילך זה פשוט התפרעות של הגיטרה האינטנסיבית ושל התופים שממלאים את השיר בהמון עוצמה. באמצע השיר מעבר ג'אז-פיוז'ן מופלא עם סקסופון, גיטרה וקלידים, וזאת רק הרמה לקראת ההנחתה שמהוות 2 הדקות האחרונות של השיר – כאוס טכני במיטבו.
השיר הנועל את האלבום, 'טמפטיישן' (Temptation) נפתח באווירה רגועה המעניקה למאזין את הרושם המוטעה כי מדובר בבלאדה מסיימת. אך אחרי שתי דקות מעבר, עם ניחוחות של ואן דר גראף ג'נרייטור (Van Der Graaf Generator) אנו מובלים אל חלק הארי של היצירה הארוכה ביותר באלבום: פרוג מטאל במיטבו שלא משעמם לרגע אחד, עם פוליריתמיקות למכביר.
האלבום השני, 'דלוז'נס' (Delusions) יצא בפברואר השנה, וכבר מספר ימים אחריו פרש הבסיסט לי בארט (Lee Barrett) והוחלף על ידי מארק הרינגטון (Mark Harrington). במוסיקה של הלהקה ניתן לשמוע השפעות של דרים ת'יאטר, פיין אוף סלביישן, סימפוני-אקס, משוגע, דילינג'ר אסקייפ פלאן ואפילו מורביד איינג'ל ולהקת אמפרור (Emperor).
כבר בקטע הראשון, 'דה ליי' (The Lie) אנחנו מקבלים תצוגת-תכלית ליכולות של הלהקה: ריפים ברוטאליים של גיטרת ה-7 מיתרים, בלסט-ביטס מצד התופים, שינויי מקצבים רבים, ואפילו קטע ג'אז עם פנדר רודס. אם חשבתם לשמוע עוד פרוג מטאל שגרתי, הרי שהלהקה הזאת מאתגרת את המאזין בכל שנייה של האלבום במגוון יכולותיה הוירטואוזויות.
הקטע מיראז' (Mirage) משתנה כל הזמן לכיוונים חדשים, מכיל ניגודיות בין קטעים שקטים וקטעי מטאל קיצוניים, בין סאונדים עדינים של פסנתר חשמלי ואקורדים נקיים ללא אפקט לבין סאונד סינתי ודיסטורשיין מלוכלך מגיטרת ה-7 מיתרים.
בשיר 'דה גלורי אוף איי ניו דיי' (The Glory of a New Day), ריפים מטאליים קיצוניים ומעניינים מצידו של טום מקלין, עם הפגזה כבדה של התופים שתרסק לכם את עור התוף באוזן. הקול של ג'ולי קיס מרחף מלמעלה כמו מלאך שנשלח להשגיח מלמעלה שהכל יישאר תחת שליטה ובקרה. גם בשיר הזה יש מעבר שקט של התופים והפסנתר שמרגיע את השיר ומכין אותנו בעצם להתפרצות הזעם הבאה שלא מאחרת להגיע.
פרוג מטאל מתון יותר עם השפעות סימפוניות מאפיין את השיר 'אינסייד דה אאורגלאס' (Inside the Hourglass), עבודת ליווי נהדרת של הקלידים עם מבחר סאונדים: פסנתר, עוגב, מיתרים, האמונד. הלהקה דואגת לתבל את השיר הזה עם מספיק שינויי מקצבים שלהקות מסוימות לא יעשו במשך קריירה שלמה.
אם חיפשתם מקלט ומחסה מהמלתעות האימתניות של To-Mera אחרי כל מה ששמעתם עד עכשיו, נופל עלינו את 'אסיילום' (Asylum) שמעניק לכם בדיוק את ההיפך. למרות התחלה קלאסית של הפסנתר, מה שקורה משם ואילך זה פשוט התפרעות של הגיטרה האינטנסיבית ושל התופים שממלאים את השיר בהמון עוצמה. באמצע השיר מעבר ג'אז-פיוז'ן מופלא עם סקסופון, גיטרה וקלידים, וזאת רק הרמה לקראת ההנחתה שמהוות 2 הדקות האחרונות של השיר – כאוס טכני במיטבו.
השיר הנועל את האלבום, 'טמפטיישן' (Temptation) נפתח באווירה רגועה המעניקה למאזין את הרושם המוטעה כי מדובר בבלאדה מסיימת. אך אחרי שתי דקות מעבר, עם ניחוחות של ואן דר גראף ג'נרייטור (Van Der Graaf Generator) אנו מובלים אל חלק הארי של היצירה הארוכה ביותר באלבום: פרוג מטאל במיטבו שלא משעמם לרגע אחד, עם פוליריתמיקות למכביר.
לסיכום, האלבום דלוז'נס דורש מאיתנו ראש אמיץ ופתוח מוסיקלית, שכן לא קל לעכל את החומר המורכב הזה בשמיעה ראשונה. עם חומר איכותי שכזה, מגיע ללהקה כמו טו-מרה לקבל חשיפה גדולה יותר וקהל מעריצים גדול. גם מי שלא נמנה על חובבי המטאל הקיצוני והטכני, יוכל להתרשם מן היכולת של טו-מרה לשלב כל כך הרבה סגנונות בצורה מרשימה. התוצאה הסופית היא יצירה מפתה שאי אפשר שלא להיות מוקסמים ממנה - הפתעת השנה, מבחינתי.
הציון: 9/10
ביקורת אורח מאת טל עופר
