 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב' |
עשר שנים אחרי שיצא לאור "אימג'ס אנד וורדס" של דרים ת'יאטר, יצאה התשובה הגרמנית שלו על ידי ואנדן פלאס. לזכותם ייאמר שהם לא מסתירים את ההשפעה המכרעת של מלכי הפרוג-מטאל מניו-יורק; ההיפך הוא הנכון: ואנדן פלאס מצטטים את דרים ת'יאטר שוב ושוב, גם מוסיקלית וגם רעיונית. הציטוט, במקרה הזה, הוא מחווה מוצהרת, לא גניבה. לאף אחד אין ספק שהגולם לא מתכוון לקום על יוצרו. אלא שהגולם הגרמני הזה נשמע כמו זיווג של סקורפיונס הבומבסטיים עם דרים ת'יאטר הוירטואוזים.
זה המקום להכיר את אנדי קונץ, סולן הלהקה. הוא כריזמטי לא פחות מג'יימס לברי, ועובר את כל הבחינות בהצטיינות: מנעד קולי רחב, מבטא מצוין, ווקליזות מרשימות, כריזמה טבעית וכישרון מולד להלחנת מלודיות קולעות. הוא גם כתב אלבום סולו שאפתני בשם "אבידוס" (2004). קונץ שותף מלא בכתיבת תשעת קטעי האלבום הזה, ואת המחצית השנייה של הקרדיטים על המוסיקה חולקים עימו סטפאן ליל (גיטרות) והקלידן גונתר וורנו. כולם עושים עבודה מצויינת, ובונים ביחד אלבום מהנה ביותר, שאין בו אף קטע חלש. אפילו קטע הבונוס (מס' 10 בחלק מגרסאות האלבום), קאוור של להקת קנזאס ("נקודת האל-חזור"), נשאר כיפי בלי להשתחצן.
הקטעים המלהיבים ביותר ב"ביונד דיילייט" הם השלישי ("סקארלט פלאוור פילדז"), החמישי ("אנד אוף אול דייז") והתשיעי ("ביונד דיילייט"). קונץ, וורנו וליל יודעים לכתוב המנונים, לטעון אותם באנרגיה ולשבץ בהם סולואים יעילים שאף פעם לא נמצאים שם בשביל להפגין יכולת טכנית גרידא. קונץ שוטף כל קטע וקטע בנהרות של כריזמה ומיומנות, ומצליח שוב ושוב לשדרג את הלהקה דרגה אחת קדימה. ההפקה המוסיקלית טובה כמו שאפשר לצפות מאלבום בשנת 2002.
הערה אישית: כותב שורות אלו ניסה במשך שבועות ארוכים להעניק ציון 8 סנובי לאלבום הזה, אך מצפונו לא התיר לו לעשות זאת. לאחר כמות בלתי מתקבלת על הדעת של האזנות עם רושם חיובי ביותר, לא נותר אלא להרים דגל לבן: "ביונד דיילייט" אינו קיטש, אינו אלבום זניח ואינו משהו שאפשר לפטור בזלזול. יש כל כך הרבה סולנים מאכזבים בתחום ה"פרוגרסיב-מטאל" ברחבי העולם, אבל אנדי קונץ אינו אחד מהם. גם החומרים שהוא כותב לא שייכים אל האיזור הבינוני של הסקאלה.
לסיכום, לפנינו אלבום פרוג-מטאל שאמנם המקוריות היא לא הצד החזק שלו, אבל השירים מסוגלים לסחוף גם את גדול הספקנים. מסה קריטית של מלודיות גדולות מהחיים, בביצוע מיומן וכריזמטי של אחד מהרכבי הפרוג-מטאל החזקים בגרמניה, עושה את ההבדל. עם כל הזעם המוצדק על ההסתמכות המוגזמת על מורשתה של דרים ת'יאטר, זה אלבום מוצלח ביותר, שווה רכישה וכמה עשרות האזנות רצופות. מי שסולד מפרוג-מטאל לא יחזור בתשובה דווקא בזכות "ביונד דיילייט", אבל מי שאוהב את דרים ת'יאטר חייב להודות שקונץ ועמיתיו לא עושים קונצים, אלא מוסיקה עשויה-היטב, שזכתה להצלחה מסחרית גדולה בלי פרוטקציה.
הציון: 8.5/10
תגובות |
עוד ארבעה אלבומי פרוג-מטאל מומלצים
פיין אוף סלביישן - האלמנט המושלם
מיינד'ס איי - הוריקן של ג'נטלמן
איך מחשבים כאן ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")
הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור")
ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")