 |
|
הנוכל ירון ברודרסון / ירון ברודי (1958-2010)תחקיר עיתונאי מקוון מאת אורי ברייטמן | עודכן לאחרונה: 27/11/14 ירון ברודרסון, דצמבר 2007 צילום: אורי ברייטמן  תמונה שהפיץ ירון בעצמו תחת שמו החדש, ירון ברודי  לחצו להגדלה תמונה המופצת החל מקיץ 2009 על ידי ירון עצמו 
ההתאבדות
פרופיל
כתב האישום: מדינת ישראל נגד ירון ברודרזון
שמות בדויים בשימושו של ברודרסון
המעצרים והמאסרים של ירון ברודרסון
מה עשה ירון ברודרסון עד מותו
מדריך iPhone פיראטי
הקורבנות: חברות ואנשים שנפגעו
מבוא לפרשה
מי אחראי לזיוף
"אני לא פיראט, אתה פיראט"
תאגידים וחברות במעורבות ברודרסון
עדות נוספת מחו"ל
עדותו של סוכן
החנות במגדלי תל אביב: "הכל נוכלות"
האמא שנפטרה שוב ושוב
הבת שנפטרה למרות שלא נולדה
הבן שאושפז כדי להתחמק מחוב
חברת י.ב. דיגיטל מדיה
הנסיונות לעצור את פרסום הסיפור
רקע קודם - פרסומים עיתונאיים
הבהרה משפטית
חי מדיה הפקות
תחקיר "שומר מסך" - אמנון לוי
המכתב של חני ברודרסון
168 דו"חות חניה ורכב גנוב אחד
תביעת הדיבה של חני
המשלחת של חני
פרשת יוסי גמליאל
ההתפטרות של חני מעיריית תל אביב
המינוי של חני לתפקיד ראש אגף חינוך בעיריית חדרה
גלובל ארט פילמס
אודות התחקיר
צרו קשר עם עורך התחקיר: uribreitman@gmail.com או 0522-470-282
ירון ברודי, לשעבר ירון ברודרסון, התאבד ביום שבת אחר הצהריים, 22 מאי 2010.
הוא תלה את עצמו בחדר מלון 'צד הים' (Sea Side Hotel), רחוב טרומפלדור 20 בתל אביב. המשטרה מסרה הודעה למשפחתו הקרובה. ההלוויה התקיימה למחרת, ביום ראשון (23/5/10), בשעה 16:00, בבית העלמין ירקון, ללא נוכחות משפחה וחברים. משפחתו של ירון לא ישבה עליו 'שבעה'. הדבר אירוני במיוחד, לאור העובדה שירון נהג לתרץ את היעלמויותיו הרבות מספור, בין השאר, גם בסיפור מצוץ מן האצבע על 'שבעה' על אמו, ממנה לכאורה הוא קם. ההתאבדות אירעה יום אחד לאחר שהודיע לאחד מחבריו-לשעבר, המתגורר בירושלים, כי הוא מתכוון לסיים את חייו. אחת הסיבות להתאבדות, ככל הנראה, היא תלונה נוספת שהוגשה נגדו במשטרה. אישה שהיתה במערכת יחסים עם ירון בחודשים האחרונים לחייו, החליטה להיפרד ממנו. זאת, לאחר שהתברר לה כי ירון גנב ממנה עשרות אלפי שקלים ללא ידיעתה. האישה הגישה תלונה מפורטת במשטרת תל אביב, יומיים לפני התאבדותו של ירון. סיבה מרכזית נוספת להתאבדות היא ידיעתו של ירון שהוא צפוי להיעצר בקרוב, לתקופה ממושכת, אולי אף עד תום ההליכים נגדו. ירון חשש מאפשרות של מעצר ממושך, בגין אי-תשלום מזונות או בגין התלונות נגדו. כמו דודו טופז, ירון לא היה מסוגל להתמודד עם התנאים האיומים בתאי המעצר. ירון פחד עוד יותר מן האפשרות שייכלא למספר שנים בבית סוהר, בעקבות הרשעה פלילית. יש לציין כי ירון ניסה להתאבד פעמיים בעבר, ואיים להתאבד פעמים רבות בשנים האחרונות. הוא הותיר אחריו שני בנים, והר ענק של חובות כספיים. גם גרושתו, חני ויצמן, כיום פושטת רגל, שקועה בחובות: באתר הכונס הרשמי פורסמו 12 תביעות חוב בסכום כולל של 1.3 מליון שקלים. בכך בא לסיומו סיפור-חיים ארוך ומיוסר, עמוס פשעים, שקרים, גניבות, הונאות, התחמקויות ואסונות. התאבדותו של ירון היא הוכחה צורבת לכישלון מערכת אכיפת החוק בישראל. במקום להתמודד עם הבעיה באופן מערכתי ולספק פתרונות חברתיים ראויים, בדמות כליאה ממושכת או אישפוז, הופקר העבריין לגורלו - ובכך הופקרה גם החברה כולה, שנאלצה להתמודד עם אופיו המעוות של ירון במשך שנים כה רבות. ירון סבל ככל הנראה מהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. באנגלית מכונה הפרעה זו בקיצור ASPD או APD, ראשי תיבות של המונח Antisocial personality disorder. במילים פשוטות, ירון היה סוציופאת (אך לא פסיכופאת). ביטוי מפורש לכך ניתן עוד כשהיה קטין, בטרם הגיע לגיל 18, כאשר גנב חפצים יקרי-ערך ממשפחתו. ירון ענה על רוב הקריטריונים של ספר האבחנות באיגוד הפסיכיאטרים האמריקני (DSM): א) התנהגות לא קונפורמית בהשוואה לנורמות חוקיות; ב) רמאות - שקרים חוזרים וניתוב אנשים לרווח או להנאה אישיים; ג) התעלמות מביטחונו האישי ומביטחונם של אחרים; ד) חוסר אחריות עקבי; ה) היעדר תחושת חרטה. דפוסים סוציופאתיים ופסיכופטיים מסורתיים הם היעדר אמפתיה (חוסר-יכולת לחוש ולהיות שותף ברגשות הזולת), קסם אישי שיטחי, והערכה עצמית מוגזמת. אי-קיומה של תפיסה מוסרית הוא המאפיין הפסיכולוגי המובהק ביותר של הפרעת האישיות האנטי-סוציאלית. שלושה אחוזים (3%) מן הגברים סובלים ממנה, בעיקר באיזורים עירוניים עניים, ובעיקר בקרב ילדים שאין להם בסיס מגורים יציב. שלושה רבעים (75%) מן האסירים סובלים מהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, ומוגדרים בתור סוציופאתים. ירון, עוד בהיותו נער בבית חרדי, בן לאב קשה ומחמיר, הוקא מן החברה, הפך חסר-בית, שוטט ברחובות ללא מטרה, הוזנח על ידי הרשויות בצורה עקבית, ולא אובחן מעולם כלוקה בהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. מערכות היחסים החולניות שפיתח עם נשים רבות ושונות ברחבי הארץ, סיבכו אותו עם העבירות החמורות ביותר בספר החוקים הפלילי. המעצרים הרבים שעבר הכניסו אותו לדיכאון עמוק. דיכאון מתמשך זה הוביל אותו אל מסלול התאבדות צפוי-מראש. 
צילום-מסך מאתר קדישא פרופיל
ירון ברודרסון צולם: אוגוסט 2008
שם במותו: ירון ברודי
שם קודם: ירון ברודרסון שם קודם אמיתי: ירון ברודרזון שמות מזויפים: ירון ברוקובסקי, ירון ברסקי, ירון ברובסקי, ירון ברונובסקי, יוחנן ברנובסקי, ירון בראון, ירון רובסון, ירון רובזון, ירון ברזון, דוקטור אוריאל ברוסמן, אוריאל ברוורמן, אוריאל באום, אוריאל ברמן, אוריאל ב., אוריאל באואר, אוריאל בר, אוריאל ברדי, אוריאל ליבר, אורי ברודי, אורי באך, אורי באר, אורי ברנט, אורי ברנד, אורי ברוד, ירון ברוד, יהונתן ברוד, יהונתן ברודן, יהונתן ברנד, יהונתן ברנט, דניאל מילר, ערן גוט, רון ברודרסון שם ילדות: שרגא ברודרזון גיל במותו: 51 או 52, תלוי בתאריך הלידה תאריך לידה ידוע: 26 אוגוסט, 1958 תאריך לידה לפי חברה קדישא: 1 אפריל, 1958 תאריך פטירה: 22 מאי, 2010 סיבת המוות: התאבדות בתלייה מספר תעודת זהות: 55481923 מצב משפחתי: גרוש החל מסוף אפריל 2009 ועד מותו
שם גרושתו: חנה (חני) ברודרזון (בהליכי פשיטת רגל); שמה כיום: חני ויצמן / וייצמן. עזבה את הארץ בקיץ 2014. כיום מתגוררת במקסיקו סיטי, ומנהלת את קולגיו היבריו תרבות, מוסד חינוך יהודי בעיר; כיהנה בתור ראש אגף חינוך של עיריית חדרה עד אוגוסט 2014; הודחה מתפקיד ראש אגף חינוך בעיריית תל אביב בעקבות חשד לאי-סדרים.
ילדים: שניים, בגירים (גרים באיזור המרכז; ניתקו קשר עם אביהם עוד לפני מותו) משפחה מורחבת: אחות תאומה (הקשר נותק), אח חורג בחו"ל (הקשר נותק) חברים / ידידים: לא נותר אפילו חבר או ידיד אחד (מבודד לחלוטין; הוקא על ידי החברה כולה) מקום קבורה: בית עלמין ירקון, גוש לולב, איזור ה', שורה 4, מקום 8. כתובות פיקטיביות, קודמות או נוספות: רחוב רופין 15 תל אביב;רחוב מרמורק 17 תל אביב; רחוב רופין 18 תל אביב; גורדון 48 תל אביב (דירה שכורה); רחוב שטנד 9 תל אביב, מיקוד 65347; גורדון 50 תל אביב; רחוב רנ"ק 6 תל אביב; רחוב עמוס 27 תל אביב (התגורר שם שנים עם משפחתו); רחוב פרץ חיות 3/9 תל אביב, רחוב גרץ 9 תל אביב מיקוד 64045 מספרי טלפון ידועים: 035117403 | 0547288599 | 0549760086 | 0547016018 | 054-7016018 | 0543945642 / 054-3945642 | 0506357530 | 0542596049 | 0775011835 | 0774044634 | תעודת בגרות: אין (נפלט ממערכת החינוך החרדית, לא השלים מעולם)
השכלה אקדמית: אין (שום תואר - לא ראשון, לא שני, לא דוקטורט; התחזה לאקדמאי)
רשיון נהיגה: אין (נסע ללא רשיון, בניגוד לחוק; ביצע מאות עבירות תנועה בחייו)
גובה: 1.82 מ' מבנה גוף: רזה מאוד סימנים מזהים: זקן, קרחת, צלקות בצורת פסים על זרוע שמאל מוצא: אשכנזי, תל אביבי מלידה, חרדי לשעבר; תלמיד ישיבה שנפלט החוצה; חוזר בשאלה; לא גר מעולם בירושלים (בניגוד לסיפורים שהפיץ) תחומי עבריינות: אונס במירמה, התחזות, גניבה, גניבה ממעביד, הונאה בינלאומית, הונאת ספקים, זיוף חוזים, זיוף צ'קים, פיזור צ'קים ללא כיסוי, קבלת דבר במירמה, מגוון עבירות מירמה, הפרת קניין רוחני / זכויות יוצרים (פיראטיות), עבירות מכס, עבירות מס ערך מוסף, עבירות מס הכנסה התמחויות: תרגילי עוקץ, זיוף משחקים, זיוף סרטים, זיוף מדיה, מסחר בצ'קים, זיוף מסמכים וחתימות היסטוריה פלילית: התאבדות ב-22 מאי 2010; כתב אישום בגין עבירות אלימות במשפחה, שהוכן על ידי מחלקת תביעות של משטרת תל אביב, ושהיה אמור להיות מוקרא בפני בית משפט השלום בתל-אביב, ב-15/03/10; מעצר בנובמבר 2009 וביולי 2009 וחקירה משטרתית בעקבות חשד לביצוע אינוס אלים, סדרת מעשי אינוס במירמה, הונאה ואי-תשלום מזונות; שוחרר בעבר למעצר בית בתנאים מגבילים, אותו הפר בצורה בוטה; הרשעה בעבירות מע"מ; מספר מעצרים נוספים בתל אביב, בין השאר על ידי רשות המסים (עבירות קניין רוחני) וחשד לאלימות במשפחה; צו הרחקה ממשפחתו; חקירות משטרתיות במפלג הונאה של משטרת מחוז ת"א; הסתבכויות אלימות עם השוק האפור של דרום תל אביב; חשד למעילה בכספי חברת מיראז' מולטימדיה בשנות ה-90; חשד למעילה בכספי חברה אמריקנית לתכשיטים בשנות ה-70; הונה רבים מבני משפחתו במאות אלפי שקלים באמצעות סחר בצ'קים, הלוואות, נישול והעברת חתימות על נכסים. בפשיטת רגל: 2000-2008 ושוב, החל מ-13 ינואר 2010 ועד מותו צו איסור יציאה מן הארץ: בתוקף עד יום מותו, עקב כינוס נכסים, חובות כספיים גדולים וחקירות משטרה פעילות עסקית: הקמה וניהול של חברות מולטימדיה בשנות התשעים והאלפיים מרחב פעילות: תל אביב והמרכז (בעיקר) קורבן מועדף: מתרגמות, מתרגמים, נשים משכילות בגילאים 36-46 בתי קפה מועדפים: קונדיטוריה דודו אוטמזגין (גן העיר, תל אביב - אבן גבירול 71); קונדיטוריה קפה בן עמי (נחמני 22, תל אביב); מזרין (גורדון 17, תל אביב); גרג קפה - סניף אמות השקעות (ויצמן 2, תל אביב) קורבנות נוספים: עורכים לשוניים, מגיהים, גרפיקאים, בתי דפוס, מו"לים, יצרני אריזות, יצרני דיסקים, שוק אפור, עורכי דין נטייה לאלימות: לרוב לא. נהג להפעיל אלימות קלה במקרים קיצוניים בלבד (בעיקר על רקע מיני) כלי עבודה: פנקסי צ'קים, חוזים מזויפים, מחשב, אינטרנט, סלולר (אייפון), אתרי הכרויות, דואר אלקטרוני, הודעות סמס, פגישות בבתי קפה תכונות אופי: אינטליגנציה גבוהה, חלקלק, דיבור רך, מראה חיצוני אמין, יכולת זיהוי חולשות היריב, אוטו-דידקט, שקרן פתולוגי (חוסר יכולת להבדיל בין שקר לאמת), סוציופת קלאסי כתב האישום: מדינת ישראל נגד ירון ברודרזוןהערה חשובה: לאור התאבדותו של ירון ב-22 מאי 2010, כל ההליכים הפליליים והאזרחיים נגד ירון נמחקו סופית. לעומת זאת, הליכי הוצאה לפועל נגד גרושתו, חני ויצמן, טרם הסתיימו - וזאת למרות שעזבה את הארץ.
ירון לא טרח להתייצב לדיון הראשון (15/3/10), בו היתה אמורה להתקיים הקראת כתב האישום בעניינו. ירון אף לא שלח סניגור מטעמו. השופט אביחי דורון קבע כי הדיון יידחה ל-12/5/10 בשעה 8:30 בבוקר. השופט דורון הורה למשטרה לאתר את הנאשם באמצעות יחידת האיתורים שלה, כדי לזמנו לדיון זה. האיתור אמור להיות קל, כיוון שמספר הטלפון הנייד הנוכחי של ירון ידוע למשטרה (054-7288599). הנה פרוטוקול הדיון הקצר (PDF). הנתונים על כתב האישום נגד ירון ברודרסון מבוססים על האתר הרשמי של בתי המשפט בישראל (נט המשפט). כתב האישום שהיה אמור להיות מוגש נגד ירון עוסק בעבירות אלימות במשפחה, והוא נקודתי למדי. סביר להניח כי כתב האישום מבוסס, לפחות בחלקו, על מעלליו של ירון כלפי בני משפחתו במהלך 2008. זהו כתב האישום השני שהוגש נגד ירון, ככל הנראה, מאז הורשע ב-1999 בעבירות מע"מ. עד מותו, בפרקליטות מחוז תל אביב לא הוכרע אם יוגש כתב אישום בתיקי האונס של ירון, בין השאר מפני שרבות מן המתלוננות לא נתנו אמון במשטרה. חשוב לציין בהקשר זה, כי משטרת תל אביב הפגינה רשלנות מקצועית מחפירה בכל מה שנוגע לטיפול בתלונות על אונס, אונס במירמה, סחיטה, איומים ועבירות מין נוספות הקשורות לירון ברודרזון. טיפולה של המשטרה בעבירות המין של ברודרזון מעיד על חוסר הבנה של מהות עבירת אינוס במירמה, ומדגיש את הצורך בהידוק הקשר המקצועי בין הפרקליטות ובין חוקרי המשטרה. שמות בדויים בהם השתמש ברודרסון עד מותורשימה חלקית
מה עשה ירון ברודרסון עד מותו
ירון מקדיש זמן רב לציד בחורות באמצעות האינטרנט, בעיקר באיזור תל אביב. בין האתרים בהם השתמש: ג'יידייט (Jdate), החצי השני, אלפא, גו-בייבי (GoBaby) ורבים אחרים. עד כה הוא שלח פניות למאות נשים, בעיקר בגילאים 35-50, בתקווה להכניס אותן למערכת יחסים מחייבת שסופה הריון והקמת משפחה. רוב הבחורות חושדות בו מראש, ומסרבות להיפגש. חלקן נפגש פעם אחת, חושד ואז מנתק קשר. מיעוטן ממשיך להיפגש, ולעתים נשאב לתוך מערכת יחסים מפוקפקת שסופה טראומה ופחד. ירון מסתיר את אורח חייו הפלילי, מעמיד פני איש עסקים לגיטימי, וממציא סיפורים כוזבים על התנהלותו האישית והמקצועית.
ירון נעצר לראשונה בנובמבר 2009 וביולי 2009 על ידי משטרת מחוז תל אביב. המעצר של נובמבר היה על רקע אי-תשלום מזונות, כמו גם תלונה על אונס אלים ואיום ברצח. המעצר של יולי בוצע בעקבות תלונה של אישה אמיצה, שניהלה איתו מערכת יחסים רצינית. ירון זייף את זהותו, הבטיח לה חיי משפחה, וגנב ממנה כספים. המשטרה ניהלה חקירה המבוססת על חשד לביצוע סדרת מעשי אינוס במירמה. מהות העבירה: המצאת זהות בדיונית כדי לגרום לקורבן לקיים יחסי מין עם העבריין. ירון אכן המציא זהות מזויפת, כיוון שידע שאף בחורה לא תרצה לקיים עימו יחסי-מין אם היתה יודעת את האמת: שהוא עבריין מורשע, שהרס את משפחתו וירד מנכסיו תוך ביצוע מאות מעשי גניבה, הונאה ורמייה. למעשה, החל מן המחצית השנייה של 2008 מנהל ירון ברודרסון חיים של עבריין נרדף. הוא ממשיך לעקוץ ולאנוס במירמה קורבנות מכל הסוגים, בעיקר מתרגמות עצמאיות ונשים רווקות ומשכילות בשנות השלושים המאוחרות לחייהן. ירון מנצל את העובדה שנשים המתקרבות לגיל 40 משתוקקות להתחתן ולהביא ילד לעולם, בהקדם האפשרי. עם זאת, הוא חי ללא כתובת קבועה, מסתתר בדירות שכורות, משנה את שמו פעמים רבות, ונאלץ לחמוק מן הגורמים הרבים המחפשים אחריו כדי להגיש נגדו תביעות, לגבות חובות או לנקום בו על מעשיו העברייניים. מכיוון שמעלליו של ברודרסון מתגלים שוב ושוב על ידי קורבנות וגורמי אכיפת חוק בישראל ובעולם, ומכיוון שהיה (עד מאי 2008) פושט רגל שנאסר עליו להקים חברה, הוא נאלץ לפעול בחשאי, תחת מספר רב של שמות שונים ותאגידים שונים.
להלן פירוט שינויי השמות שעבר: שם הלידה של הנוכל הוא שרגא ברודרזון. הוא שינה את שמו לירון ברודרזון בנעוריו. אחר כך החליט על דעת עצמו כי שם משפחתו הוא ברודרסון, למרות שבתעודת הזהות שלו נשאר שם המשפחה ברודרזון. באמצע 2008 שינה את שם משפחתו, וכיום הוא נקרא ירון ברודי.
החל מקיץ 2008 הפך השם ירון ברודי מסוכן מדי, בעקבות חשיפה תקשורתית של פרשה פלילית בה היה מעורב. לכן החל ברודי לכנות את עצמו במגוון רחב של שמות דומים: ירון ברזון, אוריאל בר, אוריאל ברמן, אוריאל באואר, אוריאל ברדי, אוריאל ליבר, אורי ברדי, יהונתן ברוד, יהונתן ברודן, או יונתן ברוד, אורי ברוד, אורי באך, אורי באר, אוריאל ברוסמן, אוריאל באום ועוד. עוד קודם לכן, כינה את עצמו לעתים דניאל מילר בהתכתבויות דואל שונות, וכן השתמש גם בשם ערן גוט תוך התחזות לעורך דין. למשך תקופה ארוכה, במסגרת הונאות שביצע מחוץ לישראל, הוא נהג להציג את עצמו בפני אנשי עסקים בחו"ל בתור דוקטור רון ברודרסון (Dr. Ron Broderson) למרות שאין לו תואר דוקטור, או פשוט בשם רון ברודרסון. בשנה האחרונה הציג את עצמו ברודרסון בתור דוקטורנט או סטודנט להיסטוריה שכותב מאמרים שונים לפרסום אקדמי. הוא משתמש במגוון רחב של שמות בדויים, בין השאר אוריאל ברמן, אוריאל בר, אוריאל באואר, יהונתן ברוד, אוריאל ברדי, אוריאל ליבר, אורי ברוד ואחרים. הוא מזייף מאמרים של כותבים אחרים, מבקש הצעות מחיר ממגוון רחב של מתרגמים לאנגלית, ולרוב לא משלם על התרגומים שהוא מקבל. חשוב להדגיש כי שמו האמיתי של יהונתן ברוד (או אורי באך, או יהונתן ברודן וכיוצא בזה) הוא ירון ברודי, ואין לו שום תואר אקדמי אמיתי, אפילו לא תעודת בגרות. לעתים הציג עצמו בתור חובב מוסיקה המתכנן לבנות פורטל מוסיקה באינטרנט, או פורטל תרבות כלשהו. הוא משתמש לעתים במונח "חותם תרבות" כדי לתאר פרויקטים שהוא מתכנן, כמו הוצאת ספרים או פרויקט מוסיקלי. גם כשהיה נשוי, שוטט ירון במשך שנים באתרי הכרויות רבים, נרשם תחת שמות בדויים ונפגש עם נשים רווקות ללא הפרעה. אתרי הכרויות מגלים לאחר זמן קצר כי מדובר בנוכל (אתרים רבים אוסרים על נשואים לפתוח חשבון באתר) ומוחקים את חשבונותיו, אך הוא נרשם שוב ושוב תחת מגוון כינויים חדשים. ירון יוצר מצג-שווא של איש אקדמיה, בעל ממון ורכוש, העובד לפרנסתו והמעוניין בהקמת משפחה. בין השאר הוא מזייף את שמו, גילו, מצבו המשפחתי, עברו הפלילי, עיסוקיו וקשריו. הוא מסתיר את האמת מן הבחורות שאיתן הוא יוצא, וממהר להיכנס למערכות יחסים אינטימיות שמטרותיהן מפוקפקות. בחורות רבות מגלות את האמת תוך זמן קצר ומנתקות איתו את הקשר, אך עוברות טראומה ומאבדות אמון בעצמן. על פי החוק הישראלי, בעילת נשים תוך יצירת סיפור כיסוי שנועד להסתיר זהות מפוקפקת מהווה אונס במירמה - עבירה פלילית חמורה שדינה 16 שנות מאסר. גם כיום, ירון לא מפסיק לרמות אנשי עסקים, להונות בתי עסק, לפזר צ'קים ללא כיסוי, לזייף חתימות וחוזים, להתחמק מתשלום, לשקר לכל מי שהוא בא איתו במגע, להחליף שמות ולהקים חברות (תאגידים). שמו מוכר היטב למשטרת מחוז תל אביב, ונפתחו נגדו תיקי חקירות -- אך כתב האישום היחיד שיוגש נגדו עוסק בעבירות אלימות במשפחה, ולא בעבירות אונס או הונאה. חלק מתיקי החקירה של המשטרה מעלים אבק במשרדי פרקליטות מחוז תל אביב. במילים פשוטות: ירון ברודי לא בכלא כיוון שהפרקליטות לא עושה את עבודתה. כל עוד היה ירון ברודרסון (כיום ברודי) פושט רגל, דאג ששמו לא ישתרבב למסמכי רשם החברות, והקים חברות על ידי אחרים. כאמור לעיל, לא היתה לו ברירה: על פי החוק, אסור היה לו להקים חברה או לנהל חברה, אפילו לא באמצעות אחרים, כל עוד היה בסטטוס של פשיטת רגל (כאמור, עד מאי 2008). עכשיו הוא בעל תאגיד (גלובל ארט בע"מ), ובמקביל הוא מחליף זהויות ותארים ללא הרף, כדי לנסות ולהסתיר מקורבנותיו המגוונים את עברו הקודר. לאחר שפירק את משפחתו וגורש מדירתו ברחוב עמוס 27 בתל אביב, שכר לעצמו ירון ברודי בקיץ 2008 דירה חדשה ברחוב דב הוז בתל אביב. את דמי השכירות שילם מראש לתקופה של חמישה חודשים, ובעל הדירה המושכרת טוען כי ירון רימה אותו כאשר סיפק שם פיקטיבי של ערב (מלשון 'ערבות') לחוזה השכירות. לאחר שהגיע לידי בעל הדירה מידע מלא על אודות ברודי ועברו המפוקפק, הוא החליט לסיים את ההתקשרות עם ברודי. האחרון שכר דירה אחרת, הפעם ברחוב רמברנדט בתל אביב, אך עזב גם אותה תוך זמן קצר לאחר שלא שילם את שכר הדירה הנדרש. כיום הוא עובר מדירה שכורה אחת לשנייה במרכז תל אביב, ושכניו אינם יודעים דבר על זהותו ומעשיו. במהלך 2008 פעל ברודרסון תחת חברת גלובל ארט. הפעילות תחת חברה זו חשודה כפלילית, ובעקבותיה התנהלה חקירה של אגף המכס, בשיתוף יחידת הקניין הרוחני של המשטרה. ברודרסון השתמש בחברת גלובל ארט כדי להזמין משלוחים גדולים מחו"ל תוך זיוף חוזים והסכמים, הונאה של מפעל ייצור בטייוואן ושל חברת הפקה אמריקנית הממוקמת בעיר לאס וגאס, שביקשה להשמיט את שמה כדי למנוע פגיעה אפשרית במוניטין (השם שמור במערכת). בעקבות החקירה הוא נעצר בסוף יוני 2008 ושוחרר בשורה של תנאים מגבילים, כולל ערבויות כספיות. תיק החקירה הועבר לפרקליטות עם המלצה להגשת כתב אישום, אך הפרקליטות טרם הגישה כתב אישום נגד ברודי. יש לציין כי מחלקת התביעות של המשטרה אכן הכינה כתב אישום נגדו, בגין עבירות אלימות במשפחה. הקורבנות: חברות ואנשים שנפגעו
 דואר אלקטרוני ששלח ירון ברודרסון תחת שם בדוי אל המתרגמת יפית צדקה באוקטובר 2008  התכתבות דואר אלקטרוני בין ברודרסון ובין מתרגמת הערה: שמה המלא של המתרגמת טושטש לבקשתה "זה קרה לנו לפני למעלה משנתיים, בחודש מרץ 2005. גם אנחנו נפלנו קורבן למעלליו של ירון ברודרסון ובידינו צ'קים שלא כובדו בבנק. ירון הגיע אלינו למשרד בתל-אביב, נראה בסדר ועשה עלינו רושם טוב. אנחנו עובדים בדרך כלל עם מוסדות גדולים, כמו ערוץ שתיים, ודי נזהרים עם לקוחות קטנים. אפילו שאלתי את ירון 'איך אתה משלם?', והוא אמר שהוא משלם מיד עם תום העבודה. אנחנו עושים תרגומי סרטים, והוא הביא לנו חבילות של סרטים. בהתחלה הוא נתן לנו צ'קים מזומנים (לא דחויים), ואחרי תקופה מסוימת הוא התחיל לתת לנו צ'קים דחויים".  מנכ"ל חברת עלי כותרת במקביל הגיע לריסקוביץ' טלפון מהחברה של עוזי פוקס (אולפני נ.ל.ס.), שהזהירה אותו מפני ירון ומעלליו. ריסקוביץ' הבין שנפל בפח: "אחרי ששמענו את זה, עצרנו את העבודה, בלי להודיע לירון. דיברתי עם ירון ואמרתי לו ששמעתי שהוא השאיר חובות אצל ספקים אחרים. והוא ענה לי 'לא, זה סכסוך עסקי, הם לא עמדו בלוח זמנים, זה בכלל לא שייך ליכולת הכספית שלי, אין לי בעיה לשלם'. אז ירון חתם ערבות אישית על כל צ'ק". "הפקדנו את הצ'קים שלו, והם חזרו. עד אז עשינו כמה עבודות תרגום עבורו, ולכן העברנו רק את חלקן. בשלב זה הוא פשוט נעלם. שלחתי לו מכתב חריף בדואר אלקטרוני, והוא ענה לי שנגרם לו נזק בגלל שלא עמדנו בלוחות הזמנים. איימתי לפנות להוצאה לפועל. אחרי כמה ימים הוא שלח הודעת דוא"ל נוספת ובה הוא ביקש להגיע להסדר, על ידי פריסת החוב שלו לארבעה תשלומים. אבל אז הוא שוב נעלם, והפעם באופן סופי. פנינו להוצאה לפועל, קיבלנו צו, אבל מההוצאה לפועל אמרו לנו שהם לא מצאו אותו. מאז לא עשינו כלום, כי לא משתלם לנו לפנות לעורך דין. החוב של ברודרסון כלפינו הוא 16,500 ש"ח. התראיינתי גם לתוכנית 'שומר מסך' של אמנון לוי, ואני מקווה שבעקבותיה יעמידו את ברודרסון לדין".
אטינגר מציין כי "על הצ'קים חתומה חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט מ.י., ואותם קיבלנו פיזית מירון ברודרסון עצמו. החתימה לא ברורה, ולכן אנחנו לא יודעים מי באמת חתם על הצ'ק. אני מודה שבמהלך ההתקשרות לא עשינו את שיעורי-הבית כמו שצריך: ירון לא חתום אצלנו על שום דבר, גם לא על ערבות אישית. עורכי הדין שאיתם דיברנו המליצו לנו לא לעשות כלום, בגלל שהסכום לא מצדיק תביעה. חיפשנו את משרדי החברה לפי הכתובת המופיעה על הצ'ק, רח' שלומציון המלכה 30 תל אביב, ולא מצאנו שום דבר. ניסינו לאתר את ברודרסון, אך ללא הצלחה. היינו תמימים, הוא ניצל את חוסר הנסיון שלנו - וכך עקץ אותנו". אטינגר התראיין גם לתחקיר 'שומר מסך'. ברודרסון מסר ל'שומר מסך' את תגובתו, לפיה שילם את חובו לאטינגר. האחרון הכחיש זאת מכל וכל.
יונתן חכמי, מפיק עבודות דפוס, נעקץ ע"י חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט: "חברת בן-מוש הפקות מת"א, שעוסקת בהפצה של דיוידי, קישרה אותי בשנת 2005 עם ירון ברודרסון. עשיתי לו סטנד (דוכן) לאחזקה של דיוידי. העבודה היתה מול חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט. העסקה איתו היתה על סך של 20 אלף ש"ח. בהתחלה הוא שילם לי 7,000 ש"ח אבל כל השאר לא שולם. הוא נתן לי שלושה צ'קים על סך 3,000 ש"ח לערך, על שם סרברוס אנליסטי בע"מ. כשהגיע מועד התשלום - הצ'קים חזרו".
חכמי לא התייאש: "הלכתי לחפש את חברת סרברוס הזאת במשרדיה, ברח' רמת ים 91 בהרצליה - אבל גיליתי שהיא לא קיימת. מצאתי שם רק מגרש ריק. במספר הטלפון של החברה אף אחד לא ענה. אחר כך ברודרזון קבע איתי פגישה במשרד ברח' שלומציון המלכה 30 בת"א, אבל גם שם לא היה אף אחד [ברודרסון עדיין חייב כספים לבעלת הבית בכתובת זאת, אסתר מנהיים; העורך]. אחר כך הוא קבע איתי פגישה נוספת ברח' הברזל 10 ברמת-החייל, וגם שם היה מגרש ריק. רק אז הבנתי שנפלתי על נוכל". הסיפור של חכמי לא נגמר כאן: "כאשר נפגשנו אחר כך, הוא ביקש ממני שאתן לו הצ'קים האלה כי יש לו עליהם שטרות. אני מנהל איתו על משא ומתן על החזרת הכסף. תבעתי אותו דרך הוצאה לפועל. שום דבר לא עובד. שמתי עיקול על החנות שלו, שמנו עיקול על לקוחות שלו, אתה לא רואה את הכסף. זה מפחיד. לכל מקום שהולכים - נפגעים ממנו. הפרשה הזאת מתגלגלת כבר שנתיים, מאז יוני 2005. בסוף 2006 נפגשנו עם מתווך לאחר שהטלתי עיקולים על מפיצים שלו, בן-מוש. הם ביקשו מברודרזון אישית לשלם את הכסף. הטלתי גם עיקולים על חברת MCI אבל אין לו כסף אצלם. כל פעם ירון מבטיח לי שהוא ישלם לי את החוב, אבל הוא לא משלם". ביוני 2007 מסר ברודרסון ליונתן חכמי שלושה צ'קים דחויים על שם חברת "חי מדיה הפקות" (חברה חדשה בבעלותה ובניהולה של חני ברודרסון, אשתו של ירון דאז), בחשבון בנק הפועלים, סניף ארלוזורוב ת"א. ברודרסון החתים את חכמי על התחייבות לפיה ימחוק את דבריו בתחקיר זה, מיד עם קבלת הצ'קים. זמן קצר אחר כך, פנה ברודרסון אל חכמי והחליף את השיקים הללו, שמעולם לא הופקדו, בחמישה שיקים חדשים, גם הם דחויים. שיקים אלו, על שם חברת "חי מדיה הפקות", שייכים לחשבון בנק אחר, שנפתח לאחרונה. אין כל בטחון שכל הצ'קים שמסר ברודרסון אכן ייפרעו, עם או בלי קשר לדבריו של חכמי בתחקיר זה. ההתחייבות שחתם עליה חכמי אינה תקפה בכל מקרה, כיוון שתחקיר זה הוא בגדר צד ג' (פרסום עיתונאי עצמאי). למרות זאת, אם אכן ישלם ברודרסון את מלוא חובו למר חכמי (דהיינו, הצ'קים ייפרעו בשלמותם בלי לחזור), תחקיר זה יעודכן בכל הפרטים הרלוונטיים כדי לציין כי הפרשה הסתיימה בסוף טוב. חכמי גם התראיין לתחקיר 'שומר מסך' על ברודרסון.
לאה בר-עד, מתרגמת: "ירון ברודרסון פנה אליי לראשונה בפברואר 2006, דרך אתר אגודת המתרגמים. הוא הזדהה מטעם חברת 'דיגיטל מדיה'. במכתב טען כי 'אנו חברה העוסקת בהוצאה לאור של סרטי קולנוע', וביקש לעבוד איתי. למיטב ידיעתי, מתרגמים רבים קיבלו ממנו פנייה דומה. הוא חיפש פרילנסרים. דיברנו בטלפון. עניין המחיר היה קצת משונה, וכל פעם הוא שינה את התנאים. הוא רצה לשלוח סרטים בלי להיפגש. נפגשנו בגבעתיים, הוא נתן לי ארבעה סרטים לתרגום. סיכמנו שאקבל תשלום רק על הסרט הראשון, מכיוון שהמחיר לא היה טוב".
"סיימתי את תרגום הסרט הראשון ("The Bodyguard"), שדרך אגב היה באיכות גרועה מאוד, ושלחתי לו את התרגום בדוא"ל. אני עובדת הרבה עם גופים בארץ בחו"ל, וזאת היתה הפעם היחידה שעקצו אותי. הוצאתי עבורו חשבונית בסוף חודש מאי. ניסיתי לתת לו את החשבונית ביד, אבל אי אפשר היה להשיג אותו. או שהוא לא ענה, או שהוא אמר שהוא לא יכול לדבר עכשיו. ואז, פתאום, הוא ביקש את כל הסרטים בחזרה. ביקשתי להיפגש קודם. אז קראתי באינטרנט את כל הסיפור עליו, ושמעתי מכל הקולגות שלי מה קורה. ידעתי שהחוב אבוד. אני חותכת מהר: מנסיון למדתי מבית המשפט לתביעות קטנות, שאת הכסף לא מקבלים בסוף. החלטתי למחוק אותו מהראש". לאה בר-עד התראיינה גם לתוכנית התחקירים 'שומר מסך' בעניין ברודרסון. מבוא הגרסה הפיראטית - לחצו להגדלה ב-9 למרץ 2006 פרסמנו באתר זה לראשונה כי דיוידי פיראטי של להקת פינק פלויד יצא לחנויות בישראל תחת השם "פינק פלויד - הסיפור והמוזיקה". הדיווח על הפרשה הכניס אותנו לסיפור רחב יותר, הנמשך כבר מספר שנים. עיקרי הסיפור: הפצת סרטים פיראטיים, זיוף חוזים והסכמים, הונאת ספקים ונותני שירותים, קניית מוצרים ללא כוונה לשלם תמורתם, פיזור צ'קים ללא כיסוי, שימוש באנשי-קש להקמת חברות בניגוד לחוק, הבטחות אינסופיות לאירועים שלעולם לא יתקיימו, מגוון עצום של עבירות צווארון לבן המסתכמות בחובות של מליוני שקלים, ניצול תמימותם של אנשים מוגבלים, נכים, ניצולי שואה ובעלי עסקים קטנים -- וברקע, מחדל מתמשך של מוסדות אכיפת החוק, ממשטרת ישראל ועד בתי המשפט. בראשית מדובר היה בגרסה פיראטית של הסרט התיעודי הבריטי הסיפור של פינק פלויד וסיד בארט משנת 2001. מחיר לצרכן: 20-30 ש"ח בלבד. הגרסה הפיראטית, מטעם חברת 'דיגיטל מדיה אנטרטיינמנט', כללה תרגום עברי -- אך מחברת התרגום שביצעה את העבודה, אולפני סינמטיפ נמסר, כי חברת 'דיגיטל מדיה אנטרטיינמנט' לא שילמה על התרגום שעשתה עבורם המתרגמת ענת פדן, עד היום.  העטיפה האחורית של הגרסה הפיראטית לחצו להגדלת התמונה בעטיפה הקדמית של המוצר הפיראטי ניתן לראות את חברי להקת פינק פלויד בתצלום שחור-לבן ישן, וברקע חומה. גיבור הסרט, סיד בארט (ז"ל), כלל אינו מופיע בתמונה זו. שמו המקורי והאמיתי של הסרט ("הסיפור של פינק פלויד וסיד בארט") הושמט לטובת שם פיראטי חדש ("פינק פלויד - הסיפור והמוזיקה"), שלמעשה 'מוחק' את סיד בארט מן התמונה; זאת, למרות שסיד בארט הוא נושאו האמיתי של הסרט. אפילו השם האנגלי הפיראטי של הסרט (Pink Floyd - The Story), הוא למעשה זיוף, ואיננו שמו המקורי (The Pink Floyd and Syd Barrett Story). מעל השם 'פינק פלויד' בגרסה הפיראטית מופיע לוגו מיוחד של "הוליווד קלאסיקס", באנגלית; זאת למרות שהסרט כלל לא הופק בהוליווד, ואינו מוגדר כ'קלאסיקה' בשום אופן. הגרסה הפיראטית גם אינה מכילה את הבונוסים הנמצאים בגרסה המקורית של הדיוידי, עליה כתבנו ביקורת מפורטת. בגרסה הפיראטית אין קרדיטים לבמאי ומפיק הסרט, ג'ון אג'ינטון (John Edginton) ולחברת אוטמור הפקות (Otmoor Productions). כמו כן, הגרסה הפיראטית נמכרת בגרסת סאונד סטריאו (2.0), בעוד הגרסה החוקית מוצגת בשתי גרסאות טובות יותר: דולבי סראונד (5.1) וגרסת DTS סראונד. הגרסה הפיראטית אף השמיטה את שנת הפקתו של הסרט (2001), ארץ מוצאו (אנגליה), ואת שמה של חברת ההפצה הבינלאומית הידועה NBD-TV הפועלת באנגליה. בגרסה החוקית יש כתוביות בצרפתית, הולנדית וספרדית, בעוד בגרסה הפיראטית יש תרגום עברי בלבד (שכאמור, לא שולם).  דיוידי פיראטי למכירה של פינק פלויד באתר בוקמיבתגובה לפנייתו הכתובה של עורך המדריך העברי לרוק מתקדם, אישר בכתב במאי ומפיק הסרט ג'ון אג'ינטון כי מדובר בגרסה בלתי-חוקית. אג'ינטון הודיע כי חברת ההפצה שלו (NBDTV) מתכוונת לפתוח בהליכים משפטיים כדי לעצור את ההפצה של המוצר הפיראטי בישראל. דניאל דיוויס (Danielle Davies), ראש מחלקת מכירות במזרח התיכון בחברת ההפצה הבריטית NBDTV, אישרה בפנינו בכתב כי החברה לא נתנה כל רשיון הפצה לסרט זה עבור חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט. הפנייה אל דייויס בוצעה במקביל אל הפנייה אל אג'ינטון, כדי להצליב את טענותיהם ולגלות אם הצהרותיהם תואמות (אכן כך, מסתבר). העתק המכתב של דיוויס, כפי שנשלח חזרה לעורך התחקיר, מופיע כאן לפניכם.  העתק המכתב המאשר כי חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט לא חתומה על הסכם הפצה חוקי בנוגע לסרט על סיד בארט  הגרסה החוקית של הדי-וי-די
בנוסף לכך, פנינו אל בי-אן-אי (BNE), חברה ישראלית להפצת מוסיקה, שהיא גם המפיצה הרשמית של הסרט בגרסתו החוקית והמלאה. החברה אישרה כי אין לאף חברה ישראלית מלבדה אישור להפיץ את הסרט הנ"ל.
לאחר שהתברר סופית, ובאופן רשמי, כי הגרסה של דיגיטל מדיה אנטרטיינמנט היא למעשה מוצר פיראטי, הוזהרו מעריצי פינק פלויד באמצעות אתר זה שלא לשתף פעולה עם פיראטים, ולהשיג אך ורק את הגרסה החוקית של הסרט התיעודי, בהפצת חברת בי-אן-אי. (תמונה גדולה של סיד בארט בשחור-לבן לצד הכיתוב, באנגלית: "פינק פלויד אנד סיד בארט סטורי"). האזהרה בנוגע למוצר הפיראטי נועדה גם למנוע בלבול אפשרי בקרב אלו שכבר רכשו את הסרט החוקי, ועלולים לקנות פעם נוספת את הגרסה הפיראטית, בגלל ההבדל המובהק בין עטיפות שני המוצרים. העובדה שמדובר באותו סרט, אך בעטיפה שונה ותחת שם אחר, עלולה היתה להוביל לרכישות כפולות מצד מעריצי בארט ופינק פלויד בישראל. מי אחראי לזיוף
ירון ברודרסון; מתוך תחקיר "שומר מסך"
מי שניהל את ענייני "דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט" באותה תקופה היה ירון ברודרסון. באמצע 2008 שינה את שמו, וכיום הוא נקרא ירון ברודי. זהו גם שמו בתעודת הזהות החדשה שלו. עוד דווח לנו כי הוא מכנה עצמו לעתים גם אורי ברודי, אורי באך, אורי ברנט, אורי ברוד, יהונתן ברוד, יהונתן ברודן, יהונתן ברנט, יונתן ברוד - או יהונתן ברנד (ו/או יונתן ברנד). לעתים הוא מכנה עצמו "י. ברוד" או "י. ברודר". בחו"ל הוא מכנה עצמו ד"ר רון ברודרסון, למרות שאין לו כל תואר אקדמי.
ברודרסון מעולם לא שימש בעל מניות או מנהל בחברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט (על הנייר, מנכ"ל החברה היה מודי ורדי). אך הוא היה זה שפנה ללקוחות ולספקים, הציע להם לעבוד איתו, ולמעשה ניהל את כל פעילות החברה כלפי חוץ. ירון ברודרסון היה פושט רגל מתחילת שנות האלפיים ועד חודש מאי 2008. צו כינוס נכסים הוגש נגדו בשנת 2000. על פי החוק, אסור לפושט רגל להקים חברה. אסור לפושט רגל להיות בעל עניין בחברה. יותר מכך: מעצם היותו פושט רגל באותה תקופה, אסור היה לו להיות מעורב בכל חברה, במישרין או בעקיפין, לרבות יחד עם אחר או באמצעות אחר (סעיף 42א[ג] לפקודת פשיטת רגל). במסגרת ההגבלות החלות על פושטי-רגל במדינת ישראל, אסור לפושט רגל לחתום על צ'קים. ברודרסון בחר להתעלם מן החוק, ופעל בניגוד לו בכל השנים האחרונות. הוא עשה זאת בצורה שיטתית, מתוחכמת וערמומית - תוך ניצול מחדליה של המשטרה, שלא עצרה את ברודרסון, למרות תלונות רבות כנגדו, ולמרות שעמד לחקירה במשטרת מחוז ת"א. שיטת העוקץ של ברודרסון: הוא מתחזה כאילו יש בידיו זכויות להפצת סרטים ומולטימדיה, מציג בפני הקורבן הסכמי רישוי הפצה חתומים וכשרים (לכאורה), מתחיל לעבוד עם הקורבן ושותפיו, משלם בתחילה סכומים קטנים, מפתח יחסי אמון, רוכש שירותים ומוצרים בסכומים גדולים יותר - ואז מפסיק לשלם ונעלם. ברודרסון הוא רב-אמן במסירת צ'קים דחויים ללא כיסוי, ויודע כיצד לנצל את תמימותם, חוסר נסיונם ואמונם של סוחרים, בעלי מקצוע ונותני שירותים. כך הוא מפזר מספר עצום של צ'קים, סוחר בהם, מסחרר אותם, מחליף אותם עם צ'קים אחרים, מבצע עסקאות בשוק האפור ועם חברות ניכיון שיקים, מבטל חלק מהצ'קים ממש לפני פרעונם, וממשיך הלאה אל הקורבן הבא. 
ברודרסון נוהג להציג הסכמי הפצה חתומים-לכאורה עם חברות גדולות וידועות מישראל ומחו"ל, למרות שבפועל הסכמי הפצה אלו לא נחתמו באופן הדדי: ברודרסון עצמו חתם עליהם חד-צדדית, בלי לשלם לחברת ההפצה, בלי ידיעתה ובלי הסכמתה. ברודרסון, במקרים מסוימים, אכן פונה אל חברות ההפצה במטרה לקבל מהן הסכמים רשמיים -- אך לא טורח לשלם את דמי הרשיון, לא משיג את חתימת החברה על החוזה, ומשתמש במצג-השווא של הסכם הפצה מכובד (באנגלית ובעברית) כדי לשכנע את קורבנותיו שהוא מפיץ לגיטימי. במקרים אחרים רוכש ברודרסון רשיון מוגבל להפצה קטנה (כ-1,500 עותקים, למשל), אך בפועל, מפיץ הרבה יותר, ומפר את תנאי הרשיון באופן בוטה ומזלזל. לעתים משתמש ברודרסון בשמות של חברות אמיתיות, שכבר אינן פעילות ("סרטי אורן", למשל: חברה מחוקה), ולעתים הוא מתהדר בשמות של גופים בעלי מוניטין (כגון הערוץ הראשון או סופר-פארם), בלי ידיעתם, כדי לפתות את קורבנותיו ושותפיו. ירון נהג להתלבש בקפידה, לדבר ברוגע ובנועם, להחמיא לבני שיחו, לנסוע ברחבי העיר עם מכונית אלפא-רומיאו ספורטיבית (שעל שכירותה לא שילם), לסעוד במסעדות יוקרה, ולדבר על ספרות, קולנוע, פילוסופיה ותרבות. הוא הפיל בפח אנשים משכילים, מנוסים ומוערכים בתחומם. הוא אף הערים על חברות ידועות וגדולות בארה"ב, אירופה ואסיה. ברודרסון מתרברב בקשרים בינלאומיים עם חברות קולנוע ובידור, טוען שיש לו תואר דוקטור בפילוסופיה, מסתיר את עובדת היותו פושט-רגל, ומציג קטלוגים מרהיבים להמחשת אמינותו המקצועית. רוב הקורבנות אינם טורחים, ולעתים אף אינם מסוגלים, ליצור קשר עם גורמי הפצה בחו"ל כדי לברר אם הסכם ההפצה נחתם ושולם כדין. כך משיג ברודרסון את מבוקשו, ומתניע את התהליך שבסופו יישאר הקורבן בלי הכסף, ולעתים בלי לדעת שהוא סייע לשיווק מוצר פיראטי. בגלל כל המאפיינים שלעיל, נחשב ירון ברודרסון "פיראט" בדרגת תחכום גבוהה מן הממוצע. מצג-שווא דיגיטלי: ההתחזות לחברת "דיגיטל מדיה"ברודרסון נהג להציג את עצמו בתור שותף, מנהל או שכיר של חברת "דיגיטל מדיה". זה היה מצג-שווא: בפועל, החברות אותן הקים באמצעות אחרים נקראו "דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט", "דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט מ.י." או "י.ב. דיגיטל מדיה". הסיבה שבגללה השתמש ברודרסון בשם "דיגיטל מדיה" היא פשוטה: אכן קיימת חברה כזאת, אך ברודרסון לא קשור אליה בשום צורה שהיא. "דיגיטל מדיה" הוקמה ב-1997 ע"י בני טולדנו ועופר ששונקר, ממוקמת בתל-אביב - ומר ברודרסון מעולם לא עבד בה. צילום מסך של אתר חברת דיגיטל מדיה - אוקט' 2007 עם הודעת אזהרה בעניין ירון ברודרסון ההודעה ממוקמת בפינה השמאלית-תחתונה של המסך
בפגישותיו הרבות של ברודרסון עם קורבנותיו, הוא אף נהג להציג לעתים את האתר האמיתי של דיגיטל מדיה בתור האתר של החברה בה הוא עובד, וכך הצליח להפיל בפח לא מעט קורבנות. בעקבות פניות חוזרות ונשנות של קורבנות ברודרסון, וכדי להגן על עצמם מפני תביעות, נאלצו אנשי "דיגיטל מדיה" להוסיף הודעה מיוחדת באתר שלהם, לפיה "ירון ברודרסון לא עובד או מייצג את חברתנו בשום דרך שהיא". צילום מסך של הודעת "דיגיטל מדיה" לגולשי האתר שלהם מצורף להלן (ההודעה נמצאת בפינה השמאלית-תחתונה של צילום המסך).
הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות, ארגון הנאבק בזייפני מוסיקה וסרטים בישראל, מכיר היטב את שמו של ברודרסון, עוד מתקופת העקיצה הגדולה בפרשת חברת "מיראז' מולטימדיה" מול "הד ארצי" ו"סאני". לאחר קבלת תגובה על סחורה חשודה, פשטו ב-2006 אנשי הפדרציה על סחורה של "דיגיטל מדיה אנטרטיינמנט", שנמצאה במחסני חברה אחרת (שדיווחה על כך). סחורה פיראטית זו הוחרמה, בין השאר גם מפני שהתגלו מספר חוזי רישוי והפצה שזויפו ע"י ברודרסון. ראש אגף אכיפה, מוטי אמיתי, אישר בפנינו את הדברים. הנושא עדיין נמצא בטיפול הפדרציה, ולכן לא נמסרו פרטים נוספים מעבר לכך. החוזה שלא היה: הבירור שעשינו מול גורמים מוסמכים בחו"ל בנוגע לסרט על סיד בארט, והצהרותיהם החוזרות על כך שלא נחתם כל חוזה בינם ובין חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט, לא הפריעו למר ירון ברודרסון להציג בפנינו עותק של מסמך, שלטענתו נחתם בינו ובין החברה הבריטית (NBDTV), ושלכאורה העניק לו רשיון שכזה. לאור העובדה שהן במאי הסרט והן נציגי חברת ההפצה הכחישו שוב ושוב כי נחתם חוזה עם דיגיטל מדיה אנטרטיינמנט, המסקנה המתבקשת היא כי החתימה על המסמך שהציג ברודרסון היתה מזויפת, או שהמו"מ בין הצדדים לא הבשיל לכדי עסקה חוקית. ההנחה לפיה החתימות על המסמך היו מזויפות, תואמת במדויק את שיטת העבודה של ברודרסון, ונתמכת בשלל ראיות ועדויות מוצלבות, כולל אלו של הפדרציה ואף בני משפחתו של ברודרסון. בכל אופן, טענתו של ברודרסון לפיה יש לו חוזה חתום עם החברה הבינלאומית, הוכחה שוב ושוב כמופרכת. "אני לא פיראט, אתה פיראט"פנינו בראשית 2006 אל ברודרסון לתגובה טלפונית (03-5467374) מטעם אתר זה, המדריך העברי לרוק מתקדם. תגובתו הטלפונית היתה אז: "אני לא פיראט. אתה פיראט. אני אשלח לך מכתב מעורך-דין. מה הכתובת שלך?". לאחר דיאלוג קצר זה, לא שלח ברודרסון כל מכתב במשך חודשים ארוכים, ולא הוסיף כל תגובה בשמו. מספר הטלפון שלעיל, שהיה פעיל אז, אינו פעיל עוד -- וזאת למרות שמספר טלפון זה עדיין מופיע על חלק ממוצרי החברה. מוצרים אלו הופצו בחנויות רבות וברשתות שיווק גדולות כגון הום סנטר, אייס ועוד. צ'ק של חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט מ.י.
מאז פרסום הפרשה באינטרנט, התקבלו במערכת האתר תגובות רבות של פרילנסרים, לקוחות, ספקים, אנשי עסקים, עורכי דין ובני משפחה של הנוכל, שעבדו אישית עם ירון ברודרסון, אך לא קיבלו תשלום עד עצם היום הזה. חלק מן הקורבנות הפנו את עורך התחקיר אל קורבנות נוספים שהכירו עם הזמן, וכך נוצר פסיפס עשיר של מעשי הונאה שונים, בזמנים שונים, ובשיטות שונות. במקביל, נחשפה בהדרגה התמונה המלאה: נוכל סדרתי גונב מליוני שקלים ממספר עצום של אנשי מקצוע ותאגידים, בלי שהמשטרה תעצור אותו לתקופה ממושכת, ובלי שהפרקליטות תעמיד אותו לדין בגין עבירותיו הפליליות (לכאורה), הרבות מספור.
אחת העדויות הראשונות שהתקבלו במערכת, עוד מדצמבר 2006, היא של רינת זוהר-מנחם, מתרגמת: "ירון ברודרסון, מפיץ הדי.וי.די המזויף של הפינק פלויד, ממשיך במעלליו. במהלך 2006 הוא הצליח לרמות חברות תרגום ומתרגמים - מזמין עבודות תרגום (לדעתי בלי לרכוש אפילו את הזכויות המקוריות של הסרט) ואז, כשמגיע הזמן לשלם למתרגם או לחברה, מבטל את הצ'ק בבנק". לבקשתנו, העבירה זוהר-מנחם למערכת העתקים של חוזים וצ'קים החתומים ע"י ירון ברודרסון אישית עצמו, בשם "חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט מ.י.", כולל חותמת חברה.
המתרגמת רינת זוהר-מנחם ידעה אז על ארבע חברות תרגום והפקה שנפלו קורבן למעשיו של ברודרסון מטעם חברת דיגיטל מדיה אנטרטיינמנט. "בנוסף אני מכירה אישית שני מתרגמים שהוא חייב להם כספים. מדובר בעשרות, אם לא מאות אלפי שקלים. בקיצור, האיש הצליח להונות חלק גדול משוק התרגום בארץ, ואין מה לעשות נגדו כי הוא מסתתר מאחורי השם 'חברת דיגיטל מדיה אינטרטינמנט בע"מ', ולכן לא ניתן לתבוע אותו באופן אישי". נכון לאפריל 2008, ברודרסון טרם שילם את מלוא חובו לגב' זוהר-מנחם, אך לא חסך ממנה איומים בתביעת דיבה, הבטחות ללא כיסוי, פגישות ותירוצים בטלפון. זוהר-מנחם הגישה תלונה במשטרת מחוז ת"א נגד ברודרסון. ברשם החברות, "דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט" מופיעה כחסרת נכסים, ואפילו בחוב של 1,252 ש"ח (חוב לרשם החברות). ברשם החברות מופיע מר מודי ורדי כמנכ"ל החברה. על מר מודי ורדי ושתי החברות שהקים עבור ברודרסון, נפרט בהמשך. ואכן, חיפוש באתר רשם החברות מעלה את פרטי החברה הבאים על "דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט":
חיפוש נוסף בקובץ פושטי הרגל, המפורסם באתר האפוטרופוס הכללי (משרד המשפטים), גילה כי ירון ברודרזון (עם ז' - ולא ברודרסון) הופיע בקובץ זה בתור פושט רגל. לאור העובדה שאסור לפושטי רגל לחתום על צ'קים, להקים חברות (במישרין או בעקיפין, לבד או באמצעות אחרים) ולפתוח חשבונות בנק על שמם, לא פלא שמר ירון ברודרסון הקפיד להסתיר מקורבנותיו את העובדה שהוא אינו איש עסקים מן השורה, אלא פושט רגל הנתון תחת מגבלות רבות, עד מאי 2008. למעשה, הוא אף הסתיר את היותו פושט רגל מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה נידונה ב-2007 אחת מתביעותיו. כאשר ירון ברודרסון חתם על צ'קים בהיותו פושט רגל -- והוא עשה זאת הרבה, לאורך זמן רב -- הוא למעשה עבר עבירה פלילית שדינה מאסר. הפרטים המלאים של כינוס הנכסים ופשיטת הרגל: צו כינוס ניתן בתאריך 12/10/2000. כשלושה חודשים מאוחר יותר, פורסם דבר מתן צו הכינוס ברשומות. צו פשיטת רגל ניתן בתאריך 12/10/2003. מס' תיק בית משפט - 1214. מספר תיק בכנ"ר (כונס נכסים ראשי): 13224. תעודת זהות: 55481923. בחודש מאי 2008 נודע לנו כי ירון ברודרזון אינו נמצא עוד במצב של פשיטת רגל; על פי עו"ד ערוסי, בא כוח הנאמנת לנכסיו, הוא הגיע להסדר נושים, שילם חובותיו ויצא מסטטוס של פושט רגל. כתובת דאז: רח' ענתות 6, תל אביב. ירון ואשתו דאז אינם מתגוררים בכתובת זאת יותר. בתעודת הזהות של ירון, שהוצאה ב-2003, הופיעה בספח הכתובת שד' נורדאו 76, תל אביב. גם כתובת זו איננה נכונה. כתובתם האחרונה של בני הזוג ברודרזון, לפני שנפרדו: רח' עמוס 27, קומה שלוש, תל אביב. כתובת זו אינה רלוונטית עוד. גם מידע זה פתוח לעיון הציבור הרחב, ומתעדכן על בסיס שוטף. חברות / תאגידים בהם מעורב ברודרסון בעבר ובהווהרשימה חלקית
עדות נוספת מחו"ל
זה המקום לציין כי לירון ברודרסון אין תואר דוקטור. הוא נוהג להציג את עצמו לעתים בתור דוקטור לפילוסופיה, אך אפילו בביוגרפיה הרשמית שלו, שהוצגה ב'תיק למשקיע' של חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט, לא מוזכר כל תואר דוקטור.
ירון כתב באותה "ביוגרפיה" כי יש לו תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, אך במאגר הבוגרים של האוניברסיטה, הפתוח אך ורק לבוגריה, לא מופיע אף בוגר ממין זכר תחת שם המשפחה 'ברודרסון' או 'ברודרזון'. בירור נוסף מול המרכז למרשם של אוניברסיטת ת"א בתחילת 2008 אישר סופית את הממצאים: אוניברסיטת ת"א אינה מכירה אף בוגר בשם ירון ברודרסון או ברודרזון. באותה "ביוגרפיה" מציין ירון כי נולד ב-1963, אך תאריך הלידה האמיתי שלו הוא 26.08.1958, דהיינו חגג יום הולדת 50 בשנת 2008. כמו כן נכתב ב"ביוגרפיה" שירון שימש מנכ"ל מיראז' מולטימדיה עד שנת 2000, למרות שבפועל, הוא פוטר בבושת-פנים מן החברה שלוש שנים קודם לכן, עוד ב-1997. ב"ביוגרפיה" ההיא הצהיר ברודרסון על עצמו כי הוא "מייצג באופן בלעדי בארץ ובעולם חברות כמו Omega, Echelon, NBD, 3DD ו-12 חברות תוכן נוספות". לאור הממצאים והעדויות בתחקיר זה, הצהרה זו רחוקה מלהיות אמת, ומטרתה: הטעיית משקיעים פוטנציאליים.  מתוך תיק למשקיע של חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט הופק ע"י חברת תימלור ב-2003; הצהרות שנויות במחלוקת - סומנו ע"י עורך התחקיר
הסוכן פול שטרית, שעבד עם ירון ברודרסון במשך כחצי שנה במסגרת חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט, סיפר לנו על הניסיון המר שלו: "הנוכל הזה רימה אותי. ירון ניהל את העניינים, הוא עשה את הכל בחברה, אבל אני לא יודע אם היתה לו זכות חתימה בצ'ק שהוא נתן לי כערבות". [העורך: התשובה היא לא. ירון היה באותה תקופה פושט רגל, ולכן אסור היה לו לחתום על צ'קים]
"עבדתי עם ירון ברודרסון ואפילו הלוויתי לו כספים באופן אישי", מספר שטרית, "אבל לא ראיתי את הכסף בחזרה. הוא טען שלא הגיעו צ'קים מהלקוחות שמכרתי להם סחורה של החברה, אבל לאחר שעשיתי בירורים עם הלקוחות - התברר שהצ'קים אכן הגיעו ונפרעו ע"י ירון. אז הוכחתי לירון שהוא כן קיבל ופרע את הצ'קים - ואז הוא ניסה להתחמק בתירוצים שונים. אם הייתי יודע שהסחורה של ירון פיראטית - לא הייתי מוכר אותה. אני עדיין מחכה שהוא יחזיר לי את החוב, ובינתיים שוקל פניה לבתי משפט ולמשטרה". פול שיטרית התעמת עם ברודרסון באופן פומבי במסגרת תחקיר "שומר מסך", בה צולמו השניים במצלמה נסתרת, והוקלטו שיחותיהם. בתחילה הכחיש ברודרסון בפני תחקירן התוכנית כי שטרית חייב לו כסף, אבל זמן קצר אחר כך נפגש עם שטרית והסכים להחזיר לו את החוב, בפריסה ל-12 תשלומים, וע"י צ'קים של חברת-קש נוספת שהקים באמצעות אחרים. שטרית סירב לקבל צ'קים נוספים מידי ברודרסון, כי העריך שהם יחזרו, ולכן עדיין לא קיבל את כספו חזרה מברודרסון, למרות אינספור הבטחות ריקות מתוכן, שיחות טלפון ואיומים הדדיים. החנות במגדלי תל אביב: "הכל נוכלות"
ירון ברודרסון ומודי ורדי ניסו לפתוח חנות בקניון מגדלי תל אביב (רח' נחלת יצחק 20). איציק אמיתי, מנהל חברת הניהול של קניון מגדלי תל אביב, מספר בראיון טלפוני לאתר זה: "חברת הניהול נמצאת בהליכים משפטיים מול חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט כתאגיד, מול מודי ורדי באופן אישי, וגם מול ירון ברודרסון באופן אישי. זאת כיוון שגם ירון ברודרסון וגם מודי ורדי חתומים אצלנו כערבים על החנות שהם פתחו כאן בקניון. החנות שלהם נסגרה כעבור חודש, מפני שהם לא שילמו דמי שכירות - הצ'ק שלהם חזר ישר על ההתחלה".
"לדעתי", מעיד מר אמיתי, "זה הכל נוכלות שם. לא הייתי מודע לנושא הפיראטיות. לא ידעתי מי המנהל ומי לא המנהל. מודי ורדי הציג את עצמו כמנהל החברה, והחל את המו"מ על השכרת החנות. אחר כך הגיע ירון ברודרסון שהציג את עצמו כמשקיע בחברה. אחר כך אמר לי מודי שהוא נפגע מירון, אבל יחסי הגומלין ביניהם לא היו ברורים לנו". על פי עדותו של מר אמיתי, מכיוון ששניהם - גם ירון וגם מודי - חתומים על השכרת החנות בקניון מגדלי תל אביב כערבים לכל דבר ועניין, ההליכים המשפטיים מתנהלים גם נגד שניהם באופן אישי, בנוסף לתביעה נגד חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט בע"מ כתאגיד. האמא שנפטרה שוב ושובירון ברודרסון נהג "להרוג" את אמו פעמים רבות, כדי שיהיה לו תירוץ אפקטיבי מול עשרות קורבנותיו השונים. כאשר קורבן כלשהו נהג להתלונן כלפי ירון על כך שהוא חייב לו כסף, או שירון לא עונה לטלפון, היה ברודרסון שולף לעתים בתגובה את הסיפור הבא: "אתמול קמתי משבעה של אמי. אמי קיבלה אירוע מוחי לפני כשבועיים ונפטרה". כך בדיוק כתב ירון למתרגמת לאה בר-עד בתאריך 20 ביוני 2006. בתאריך זה היתה אמו של ברודרסון בחיים, במצב בריאותי תקין וללא כל אירוע מוחי. צילום המכתב המודפס של ירון מצורף כאן. במערכת הצטברו עדויות נוספות של קורבנות ששמעו מירון ברודרסון סיפור דומה על אמו ש"אושפזה לפני שבוע", "חלתה", "נפטרה", על האירוע המוחי שלא היה ולא נברא, וכמובן על ה'שבעה' ממנה קם, לכאורה, שוב ושוב. מכתב מאת ירון ברודרסון אל המתרגמת לאה בר-עד תאריך: 20 יוני 2006, למעלה משנה לפני מות אמו דורה ברודרזון-אזרחי (ילידת 16 במרץ, 1919) נפטרה בג' באלול, תשס"ז (17 אוגוסט 2007). היא היתה בת 88 במותה. דורה נקברה בבית העלמין ירקון. המידע מצוי באתר חברה קדישא ת''א-יפו. הודעת אבל פורסמה ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" ב-20 לאוגוסט 2007 בשם כל בני המשפחה. על כך אומרת לאה בר-עד: "היתה לי תחושה שהוא לא דובר אמת, אבל אי אפשר להגיד שום דבר לאדם שאומר שהוא קם עכשיו מ'שבעה'. בן אדם שיכול ככה לדבר על אמא שלו, בשביל להתחמק מחוב של אלף שקלים, זה אומר עליו הכל". הבת שנפטרה למרות שלא נולדהבנובמבר 2007 המציא ירון ברודרסון בת, שמעולם לא נולדה לו. הבת הומצאה כדי להתחמק מתשלום עבור סחורה שביקש לקבל ממפעל לייצור דיסקים בעיר טאיפה, טייוואן. תחלופת הדואר האלקטרוני בין ברודרסון ובין לין, מנהלת במפעל "יסיר מולטימדיה" כללה את הסיפור הבא, אותו כתב ירון (בתרגום מאנגלית לעברית), תחת השם המזויף "רון":"גברת לין היקרה, הנה העתק הודעת הדואר האלקטרוני, כפי שנשלחה במקור:  המכתב ששלח ירון היה שקר גמור: לירון ברודרסון מעולם לא היתה בת. אף אחד מצאצאיו לא נפטר. את הסיפור הכוזב על הבת שנפטרה מסרטן הכבד בהיותה בת עשר, המציא ברודרסון אך ורק כדי לחמוק מתשלום מקדמה על 39 כותרי דיוידי, ככל הנראה פיראטיים. לדברי המנהלת במפעל הטייוואני, ברודרסון שלח לה כ-25 הודעות אך לא הצליח להסביר מדוע לא העביר את המקדמה באמצעות העברה בנקאית, כמתבקש. תכתובת הדואר האלקטרוני המלאה עם המפעל הטייוואני שמורה במערכת, ומשמשת ראייה נוספת למעשי ההונאה הבינלאומיים של ברודרסון. הבן שאושפז כדי להתחמק מחוב
סיפור הבת המתה מצטרף לסיפור האמא שנפטרה שוב ושוב, וגם לסיפור הבא, על הבן שאושפז לאחר שחזר מן הקייטנה שלו, לכאורה. הנה הודעת הדואר האלקטרונית המקורית שכתב ירון לגברת גלית, ממשרד עורכי דין שלו היה חייב אלפי שקלים, בסוף יולי 2008:
 מכתב מאת ירון ברודרסון אל משרד עורכי דין, לו ירון היה חייב כסף נשלח בסוף יולי 2008, כאשר ירון כבר הורחק ממשפחתו בצו בית משפט יש להדגיש: בנו של ירון לא אושפז באף בית חולים באותה תקופה. יותר מכך: ירון הורחק מבני משפחתו בצו בית משפט, ולכן לא ראה את בנו וגם לא ביקר אותו בביתו. הסיפור על אישפוז הבן היה תעלול נוסף להתחמקות מתשלום חובו לעורך דין, אחד מבין רבים שירון עקץ. לאחר שהמציא סיפורים על מותה של אימו בעוד היתה בחיים, ולאחר שהמציא בת דמיונית שנפטרה לכאורה בהיותה בת עשר, הוסיף ירון ברודרסון סיפור אומלל נוסף על אישפוז בנו, שמעולם לא קרה בפועל. מכות רצח באדיבות השוק האפור
בתחילת שנת 2007 הוכה ירון ברודרסון נמרצות על ידי שני פעילים בשוק האפור. על פי דיווח מהימן של מקורב לברודרסון באותה תקופה, חטף ברודרסון פנס בעין ומהלומות קשות בראשו, גופו וגפיו. האירוע התרחש בדרום תל אביב, על יד אחת המכולות שהחזיק ברודרסון למטרות מסחר. לאחר התקיפה, בגדיו נקרעו והוא דימם בצורה רצינית. סיבת התקיפה: חובות גדולים של ברודרסון לחברות ואנשים בשוק האפור, בעיקר באיזור דרום תל אביב.
פול שטרית, שעבד בעבר כסוכן עם ברודרסון, פגש את ירון זמן קצר לאחר התקרית, ראה בעיניו את ה"פנס", ואישר בפנינו את הדברים. כאשר נשאל ירון על ידי אנשים שונים לפשר ה"פנס" החדש באחת מעיניו, טען שוב ושוב כי רק מדובר ב"תאונת דרכים". כך, כאשר נשאל טלפונית על ידי עורך תחקיר זה לפשר התקרית, הכחיש אותה ברודרסון מכל וכל, ודבק בגרסתו לפיה מדובר רק בתאונת דרכים. גורמים רבים בשוק האפור ממשיכים לרדוף את ירון על חובות גדולים שצבר בשנים האחרונות. חברת י.ב. דיגיטל מדיה משרדי חברת י.ב. דיגיטל מדיה בארלוזורוב 62 צילום מתוך תחקיר התוכנית שומר מסך - ערוץ 10
ב-2006, הקים ירון ברודרסון באמצעות איש-קש חברה נוספת, תחת השם "י.ב. דיגיטל מדיה". (י.ב. הוא כנראה ירון ברודרסון). על פי נתוני רשם החברות, "י.ב. דיגיטל מדיה" הוקמה בתאריך 26/6/06. על פי מודיעין 144 של בזק, גם משרדי חברה חדשה זו ממוקמים ברחוב ארלוזורוב 62 תל אביב. טלפונים: 03-5293087/8.
התקשרנו עשרות פעמים למספר זה, ורק משיבון אנונימי עונה לשיחות. כיום אין משרד פעיל של י.ב. דיגיטל מדיה בכתובת זו. צילומים של תחקיר "שומך מסך" אישרו זאת: המשרד סגור ומסוגר. רק ביוני 2008 איתרנו את בעל הנכס, המתווך אודי אברהמי, מנכ"ל חברת "מרכז הנכסים". בראיון טלפוני סיפר לנו אברהמי כי ירון ברודרסון חב לו עדיין 8,000 ש"ח על תשלומי שכירות ותשלומים נוספים עבור הנכס אותו שכר ב-2007. אברהמי: "ירון ברודרסון שכר את הנכס עבור חברת י.ב. דיגיטל מדיה; הצ'קים הראשונים שלו עברו, אבל אז הם התחילו לחזור. הבנתי שחבל על הזמן. החלפתי לו את המנעול. הגיעו כל מיני מעקלים שפרצו את הדלת למשרד ורוקנו שם הכל. הצלחתי לשים את היד על הסחורה שלו, בערך 1,500 קלטות של סרטים, והשארתי את זה אצלי במחסן". לעומת זאת, על פי אתר רשם החברות ממוקמת החברה החדשה ברח' נחלת יצחק 20. כתובת החברה הזו היא, למעשה, כתובתה של החנות (הסגורה) של חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט. זאת כיוון שהכתובת נחלת יצחק 20 היא גם כתובתו של קניון מגדלי תל אביב. לפיכך, מדובר בכתובת פיקטיבית לגמרי. מספר חברה (דהיינו - ח.פ. ולא מספר טלפון): 513846865. גם כאן, כמו בעבר, ומסיבות משפטיות, ירון ברודרסון נזהר מלהיות רשום כמנהל החברה או כבעליה. בעל המניות והמנהל, על פי תדפיס רשם החברות, הוא גיל כהן. כמו מודי ורדי לפניו, היה גיל כהן רק איש-קש שנשכר ע"י ברודרסון כדי לשמש מנהל ובעלים "על הנייר". זאת כיוון שבהיותו של ברודרסון פושט-רגל, אסור לו לייסד או לנהל תאגיד, ואף אסור לו לחתום על שיקים של תאגיד כזה. הסכם הנאמנות שנחתם בין כהן וברודרסון קבע, בין השאר, כי צ'קים בסכום של 220,000 ש"ח ובחתימתה של חנה (חני) ברודרסון, אשתו של ירון דאז (הם התגרשו), ובתפקידה דאז בתור ראש האגף לחינוך של עיריית תל אביב, יימסרו בתור ערבות לעו"ד גליניק-פרוגל. למר כהן ניתנה הזכות לדרוש צ'קים אלו, אם ירצה בכך. גיל כהן, שסמך על המוניטין של חני ברודרסון באותה תקופה בתור פקידה בכירה בעיריית תל אביב, הסכים להקים את החברה, וביקש תמורה: משיכת משכורת מחברת "י.ב. דיגיטל מדיה" באמצעות כרטיס אשראי, כיוון שלא רצה לשלם מס הכנסה. כהן וברודרסון הסתכסכו בסופו של דבר, וחל נתק ביניהם. לאחר מספר חודשים, נוכח גיל כהן לדעת כי "י.ב. דיגיטל מדיה" נמצאת בחובות אדירים, וכי ירון ברודרסון הפך את החברה למשאבת-כספים פרטית, באמצעות מעשי הונאה מתוחכמים, עסקאות פיקטיביות וכמובן פיזור מאות צ'קים של החברה ברחבי גוש דן. ירון ידע לנצל היטב את תמימותו העסקית של גיל כהן כדי למכור את הצ'קים של "י.ב. דיגיטל מדיה" בשוק האפור, להסב חלק מהם על שמו, ואף לגנוב חלק מהם לצרכיו. ירון גם שילם לעורכי דינו האישיים באמצעות צ'קים של י.ב. דיגיטל מדיה, ללא אישורו של כהן. כמו כן, מימנו בני הזוג ברודרסון את השתתפותו של בנם הצעיר בתוכנית היוקרתית "נוער שוחר מדע" הפועלת בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב - באמצעות צ'קים של חברת י.ב. דיגיטל מדיה. הם עשו זאת למרות ששניהם חייבים מאות אלפי שקלים לנושיהם הרבים. בסופו של חשבון, גרמו מעשיו של ברודרסון להתמוטטותה של חברת י.ב. דיגיטל מדיה -- עוד תאגיד אחד מתוך שורה של תאגידים הרוסים, מבית היוצר של ברודרסון הפקות.  צ'ק של חנה ברודרזון, אשתו-לשעבר של ירון, לפקודת י.ב. דיגיטל מדיה כדי לכסות את חובותיו לבנקים, העומדים על כחצי מליון שקלים, נאלץ גיל כהן האומלל לדרוש את הצ'קים של חני ברודרסון מעו"ד גליניק-פרוגל, לפי הסכם הנאמנות ביניהם. גליניק-פרוגל הודיעה לירון על דרישה זו, כנדרש ממנה בהסכם הנאמנות. ירון ברודרסון מיהר לבקש מבית המשפט צו מניעה, כדי שאשתו דאז לא תשלם לשותפו-לשעבר סכום של כמעט רבע מליון שקלים. השניים הגיעו לבית המשפט המחוזי בת"א [תיק 1962/07 א'] באמצע 2007. את גיל כהן ייצג עו"ד רמי קוגן, ביחד עם עו"ד רועי רוזן; את ברודרסון ייצגו עו"ד בועז עברון (צו מניעה), עו"ד יהושע "שוקי" שועלי (הליך פשיטת רגל); את הנאמנת ואת נושיו של ברודרסון ייצג עו"ד דורון ערוסי ממשרד ברוכשטיין, בירו, רייף רוהר ושות'. במהלך אחד הדיונים (4/7/07) הודה ברודרסון בפני בית המשפט כי הקים חברות באמצעות אנשי-קש כיוון שאסור לו, כפושט-רגל, להקים אותן בעצמו. בכך הודה ברודרסון כי הפר את החוק ביודעין. השופט יהודה זפט כתב בהחלטתו [בש"א 12907/07] כי מכיוון שברודרסון לא גילה לבית המשפט את העובדה שהוא פושט-רגל, הרי שלא בא בידיים נקיות לבית המשפט. לכן קבע השופט זפט כי גיל כהן רשאי לקבל את הצ'קים של חני ברודרסון על סך 220 אלף ש"ח. יחד עם זאת, הוציא השופט זפט צו המורה לגיל כהן לחדול מכל פעילות בחברת י.ב. דיגיטל מדיה. כמו כן, הוחלט כי ברודרסון ישלם לכהן את הוצאות הבקשה וכן שכר-טרחה של עו"ד על סך 20 אלף ש"ח. עו"ד דורון ערוסי, נאמן הנושים בתיק כינוס הנכסים של ירון ברודרסון, בראיון לאתר זה (יולי 2007): "מר ברודרסון הגיש בקשה להפטר - הסדר נושים. לאחר הגשת הבקשה בהסכמתי כנאמן מטעם הנושים, ולאחר שהבקשה הועברה לכלל הנושים, אכן התגלו לי פרטים, בין היתר התחקיר שלך, ופרטים נוספים. זימנתי אותו לחקירה במשרדי, בנוכחות בא כוחו. החקירה אכן העלתה ממצאים חמורים ביותר, לפיהם גיליתי שהאדון ברודרסון ביצע פעולות המהוות עבירות לכאורה על פי פקודת פשיטת הרגל". עו"ד ערוסי פעל מיד: "קיימתי התייעצות דחופה אצל בא כוח כונס הנכסים הרשמי (עו"ד רוני הירשנזון), ולאחר דין ודברים ארוך, הן עם כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) והן עם יתר הנושים, הוסכם שהבקשה תשתנה. מעתה, הבקשה לא תהיה בקשה להפטר, אלא בקשה להסדר נושים. לפי הצעה זו, פושט הרגל יוסיף עוד סכום משמעותי לסכום ההצעה שלו [80 אלף ש"ח; א.ב.]. ההצעה המחודשת הובאה לבית המשפט, ובהתחשב במכלול הנסיבות, בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר את הבקשה המתוקנת ב-6.5.07. כיום, מדובר בסכום של כמה מאות אלפי שקלים". ב-11 מאי 2008 הודיע עו"ד ערוסי כי "ירון ברודרזון שילם את מלוא הסכום המוסכם על פי הסדר הנושים וביום 8.4.2008 אישר בית המשפט את קיום הוראות הסדר הנושים ע"י ירון ברודרזון. כפועל יוצא, הליכי פשיטת הרגל נגד ירון ברודרזון - הסתיימו". עו"ד ערוסי הדגיש כי "הסדר הנושים האמור לעיל חל אך ורק ביחס לנושים של ירון ברודרזון בגין חובות שנוצרו לפני מועד מתן צו כינוס הנכסים נגדו, קרי עד ליום 12.10.2000. הסדר הנושים אינו מסדיר ואינו יכול להסדיר חובות שנוצרו על ידי ירון ברודרזון לאחר המועד הנ"ל". מדוע ויתר כונס הנכסים על חלק משמעותי מחובו של ירון ברודרסון לנושיו? על פי עו"ד ערוסי, "כאשר אנחנו נמצאים במצב של חדלות-פירעון, וכאשר החייב נמצא בהליך פשיטת רגל, בדרך כלל מגיעים להסדר. לכן אין לא תשלום של 100% מן החוב. במקרים מסוימים התשלום בפועל הוא שברי-אחוזים מהחוב המקורי, או אחוזים בודדים ממנו. במקרה זה, מדובר על כמה עשרות אחוזים מן החוב שאושר". עו"ד ערוסי הסביר כי "יש לערוך הבחנה בין הסכומים שאושרו על ידי הנאמן, ובין הסכומים שלא אושרו. יכול להיות שברודרסון חייב סכומים מסוימים, אבל יש פער בין החובות בפועל ובין החובות שאושרו. הסכומים שאושרו הם בסדר גודל של 3.5 מליון ש"ח". מתוך סכום זה (3.5 מליון ש"ח), נגזר הסדר הנושים המתוקן של ברודרסון, שכאמור עמד על כמה מאות אלפי שקלים. כאמור, רק בתחילת מאי 2008 נודע לנו לראשונה כי ירון ברודרזון אינו מוגדר עוד בתור פושט רגל. על פי עורך הדין ערוסי, המשמש נאמן לנכסי ברודרזון בהיותו בפשיטת רגל, ברודרזון רשאי עתה לצאת מן הארץ, להקים חברות ולפעול כמו כל איש עסקים רגיל. ההגבלות שהיו עליו בשנים האחרונות, בטלות ומבוטלות. עורך תחקיר זה הביא לידיעתו של עו"ד ערוסי כי חברת "חי מדיה הפקות" הוקמה בחודש מאי 2007, עבור פעילותו של ירון ברודרסון ובאמצעותו של אדם אחר (שאינו פושט רגל), תוך הפרה לכאורה של הוראות החוק (פקודת פשיטת הרגל). לפי מסמכים וצ'קים שהגיעו לידי עורכי התחקיר, ירון ברודרסון מציג את עצמו בתור נציג חברת "חי מדיה הפקות" לפני לקוחות ונותני שירותים עימם הוא עובד באופן שוטף. כאמור, ברודרסון גם חותם על עשרות צ'קים של "חי מדיה הפקות", כל זאת בניגוד לחוק. טרם הוצגו נימוקים משכנעים לשאלתו של עורך תחקיר זה, מדוע אין כונס הנכסים הרשמי משתמש בסמכותו להמליץ להעמיד לדין את ברודרסון עקב ביצוע מעשים פליליים, לכאורה. עו"ד יעקב כרובי, למשל, הוא רק אחד מתוך אותם אנשים שקיבלו תשלום ו/או צ'קים ממר ירון ברודרסון, תוך שימוש בשם החברה "חי מדיה הפקות" לשם חיובים כספיים (קבלות ופקדונות), עבור מודי ורדי, למשל. בשיחה עימנו, סירב עו"ד כרובי לאשר או להכחיש את הדברים. עם זאת, בידי המערכת מסמך המוכיח את ביצוע הפעולות ע"י ברודרסון. ירון ברודרסון נחקר במפלג ההונאה של משטרת מחוז תל אביב, ב-24 באוקטובר 2007, ב-10:00, בחשד לביצוע עבירות הונאה. ירון הוזמן לחקירה עקב תלונה שהגיש גיל כהן, על פעולות שבוצעו בחברת י.ב. דיגיטל מדיה. זוהי בהחלט לא התלונה הראשונה שהוגשה נגד ירון במהלך חייו. מידע בקשר לעבירות הונאה שביצע, לכאורה, ירון ברודרסון, ניתן להעביר חוקרי היחידה, או אל קצין מודיעין בשם צור, מפלג הונאה, משטרת מחוז ת"א, בטלפון: 03-6802272.
במסגרת ההליכים המשפטיים של גיל כהן נגד ירון ברודרסון ואשתו (דאז) חני ברודרסון, ביקש גיל כהן מבית המשפט המחוזי בתל אביב להכריז על חני בתור פשיטת רגל, באמצעות מינוי כונס נכסים. בקשתו של כהן הוגשה, על פי הפרסום בעיתון זמן תל אביב (כתבה מאת מאור צור) בסוף ספטמבר 2008. על פי הכתבה, זמן קצר לפני הבקשה ניתן פסק בוררות המחייב אותה ואת בעלה לשלם 400 אלף שקלים לכהן. מכיוון שחני שילמה רק 30 אלף שקלים מתוך הסכום אותו היא חייבת לכהן, ביקש האחרון להכריז עליה בתור פושטת רגל. התיק של גיל כהן עדיין פתוח, במסגרת הליך פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בתל אביב (פש"ר 2586/09).
צו כינוס הוגש כנגד חנה ברודרזון (ת.ז. 56730336) בתאריך 14 בינואר 2009. מספר תיק בכונס הנכסים הרשמי: 20963. מספר תיק בבית המשפט: 2513-00-08. הבקשה הוגשה, כאמור, על ידי נושה. פרקליט בכונס הנכסים: אילון בריל. חוקר בכונס הנכסים: סיגלית שקרטשי. טרם פורסם תאריך או מידע על צו פשיטת רגל. המידע על צו כינוס נכסים כנגד חני ברודרסון פורסם באופן פומבי באתר משרד המשפטים באינטרנט.
הנסיונות לעצור את פרסום הסיפור
חודשים ארוכים לאחר פרסום תחקיר זה באינטרנט, נשלח למערכת האתר ב-2 לינואר 2007 מכתב רשמי מעו"ד יובל גוטר שנושאו: "לשון הרע - מר ירון ברודרסון". אל המכתב צורף תדפיס מרשם החברות, לפיו ברודרסון אינו בעל מניות בחברה ואינו מופיע כאחד ממנהלי החברה. עו"ד גוטר טען במכתבו, בין השאר, כי "למרשי לא ברור איך השתרבב שמו לפרשה", וכי "למרשי אין כל קשר לחברה מלבד קשרי מסחר שהיו לו איתה כמו"ל. מרשי מעולם לא היה ואיננו בעל מניות בחברה ו/או מנהלה ו/או בתפקיד רשמי כלשהוא ו/או מורשה חתימה בחברה". טענתו של עו"ד גוטר, לפיה ברודרסון לא היה מורשה חתימה בחברה, עומדת בסתירה לעובדה כי ברודרסון אכן חתם על חוזים וצ'קים מטעם החברה - וזאת למרות שנאסר עליו לעשות זאת, מתוקף היותו פושט רגל.
התעוררה שאלה נוספת: אם ירון ברודרסון אינו מנהל החברה - מי כן מנהל החברה? התשובה, לכאורה, היא מר מודי ורדי. שמו של מר ורדי מופיע בתדפיס רשם החברות כבעל המניות היחיד בחברת דיגיטל מדיה אינטרנטיינמנט בע"מ. מודי ורדי הוא גם המנהל היחיד של החברה, לפחות על הנייר. לאחר שעו"ד גוטר הואיל בטובו לגלות לנו את שמו וכתובתו של ורדי, באמצעות תדפיס רשם החברות שהעביר לנו, פנינו אל ורדי טלפונית כדי לקבל את תגובתו בעניין פרשת ירון ברודרסון. מודי ורדי אמר לעורך התחקיר בראיון טלפוני: "ירון היה המנהל, אבל הוא לא רשום בשום מקום. אני הקמתי את החברה הזאת כפלטפורמה עבור ירון. ירון היה הדומיננטי, ירון היה הפעיל בחברה". על פי גרסתו של ורדי, הוא וברודרסון היו שותפים, אך דרכיהם נפרדו. מודי ורדי לא היה אש-קש מובהק, כיוון שעבד במשותף עם ברודרסון בעסקי החברה, בין השאר בחנות שהיתה להם במגדלי תל אביב. עם זאת, ורדי רשום כבעלים וכמנכ"ל מכיוון שמר ברודרסון, מתוקף היותו פושט רגל, אינו רשאי להקים חברה - לא באופן ישיר ולא באופן עקיף בעזרת אחרים (לפי פקודת פשיטת הרגל). מודי ורדי צבר חובות כבדים בעקבות השותפות שלו עם ברודרסון. בתשובה לשאלה אם ידע מר ורדי על הפעילות הפיראטית של החברה ועל החובות לספקים, אמר: "אני לא יודע שזה פיראטי. כשהקמנו את החברה, היה לנו עורך דין שבדק את הזכויות, והן כשרות". ורדי הודה שהחברה נמצאת בחובות. הוא גם ניהל חנות של חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט מ.י.. מספר חברה: 513768069. זו היתה חברה בעלת שם כמעט זהה לקודמתה, שהוקמה מיד אחריה, אך הפעם תחת הכתובת רח' שלומציון 13 בת"א, בתוך קניון מגדלי תל-אביב, בשכונת נחלת יצחק. חנות זו אינה פעילה עוד. הקיצור "מ.י." בשם החברה הוא למעשה "מודי וירון". מבחינה משפטית טהורה, מודי ורדי הוא זה שנושא באחריות תאגידית. מודי ורדי הוא גם זה שחשוף לתביעות נגדו, מעצם היותו האורגן המרכזי בתאגיד המכונה "דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט". גם כאן, דאג ירון להסתתר מאחורי גבו של איש-קש, שיספוג את רוב ההפסדים.
ב-4 בינואר 2007 פנינו בטלפון אל ירון ברודרסון בשנית, כדי לקבל את תגובתו על הפרסום באתר זה. ברודרסון הכחיש שאי-פעם דיבר עם עורך האתר, אורי ברייטמן, ודרש שנדבר אך ורק עם עורך דינו. שיחת הטלפון איתו נמשכה פחות מ-15 שניות. מיד אחר כך, העברנו מכתב מפורט אל עו"ד גוטר עם בקשה לתגובה מפורטת על דבריהם של המרואיינים בכתבה, אך עורך הדין גוטר לא ענה לנו עד עצם היום הזה.
לאחר אינספור בקשות נוספות לתגובה באמצעות הדוא"ל, פנה אלינו ירון ברודרסון סוף-סוף בטלפון, ביוני 2007. הוא ניסה לשכנע אותנו במשך שעה ארוכה להסיר את התחקיר מן האינטרנט עד שיסדיר את חובותיו לנושים; הובהר לו באופן חד-משמעי שגם אם יחזיר את כל חובותיו לקורבנותיו, פרסום זה לא יוסר, אלא רק יעודכן בפרטים הרלוונטיים. המגוון העצום של העבירות-לכאורה שאותן ביצע ברודרסון במשך השנים מצדיק המשך פרסום זה, כדי לצמצם את מספר הקורבנות העתידיים של הנוכל. בנוסף, סביר להניח כי ברודרסון מעוניין בהסרת התחקיר רק כדי למנוע מקורבנותיו בהווה ובעתיד להשיג מידע יקר-ערך על מעשיו, תכסיסיו, שיטותיו וקורבנותיו בעבר. מר ירון ברודרסון, המכונה כיום ירון ברודי, מעולם לא הגיש תביעה כלשהי נגד עורך תחקיר זה. עם זאת, הוא ממשיך וטוען בפני חלק מקורבנותיו כי הוא נמצא בהליכים משפטיים עם עורך התחקיר. לא היו דברים מעולם: מאז פורסם התחקיר במרץ 2006 ועד היום, לא העז ברודרסון להביא את טענותיו בפני בית המשפט. למעלה משנתיים עברו מאז נודע למושא תחקיר זה כי פעולותיו נחשפו באינטרנט, אך מלבד תביעת דיבה שהגישה אשתו דאז (תביעה אותה ביקשה למחוק - ושאכן נדחתה) על הדברים שנכתבו עליה, לא עשה ירון דבר כדי להפריך את טענות תחקיר זה. איומים והתחזויות לחנות פרחים, גלי צה"ל וחברת פדקס
במהלך הכנת התחקיר (מאז מרץ 2006 ועד חורף 2007) נחשף העורך לאיומים מצד ירון ברודרסון, כולל שימושים בביטויים חריפים כגון "מלחמה עקובה מדם", מכתבי אזהרה תוקפניים של עורך דין, ואף תביעת דיבה שהוגשה על ידי חני ברודרסון ונמחקה לפי בקשתה. כדי להשיג את כתובתו של עורך התחקיר, התחזו אנשיהם של בני הזוג ברודרסון באוקטובר 2007 לבעלי חנות פרחים, המעונינים לשלוח לו 'זר פרחים ממשפחת שיטרית', ולצורך כך ביקשו את כתובתו.
עורך התחקיר הבין מיד שמדובר בהתחזות מטעם שלוחיו של ברודרסון. זאת, כיוון שמר פול שטרית, הסוכן של ברודרסון לשעבר, התראיין בהרחבה לתחקיר זה, אך לעולם לא ישלח לו זר פרחים. העורך דחה בבוז 'זר פרחים' זה, ולו בגלל שאסור לו לקבל כל טובת הנאה ממושאי כתבותיו. לכן לא עלה בידם בתחילה להשיג את כתובתו. מיד אחר כך התקשר העורך אל פול שטרית כדי לברר אם אכן שלח לו זר, וכצפוי אמר לו פול שטרית שאין לו מושג על מה מדובר. אנשיו של ברודרסון לא התייאשו: הם פנו אל עורך התחקיר בשנית, בלי לציין במי מדובר, וטענו כי הם 'שליחים של בית המשפט', אך בלי לציין את שמם, שם התובע או שם הלקוח. פנייתם נדחתה. כאן לא נגמר הסיפור: אנשי ברודרסון התקשרו להוריו של עורך התחקיר, המתגוררים בחיפה, התחזו לאנשי גלי צה"ל וביקשו את כתובתו של בנם. אביו של העורך, חיים ברייטמן, אדם תמים וישר-דרך, האמין למתחזים, ומסר להם את כתובתו של בנו. כך עלה בידם למסור לו את כתב התביעה של חני ברודרסון. חשוב לציין כי התחזות לאיש-צבא הינה עבירה פלילית, ואם היא מבוצעת על ידי עורך דין, הדבר עלול להוביל לשלילת רשיונו. מספר ימים לאחר שהתקשרו להוריו בחיפה, הטרידו אנשיו של ברודרסון גם את מעסיקיו של עורך התחקיר, תוך התחזות לשליחים של חברת פדקס (Fedex). בכל השיחות הנ"ל סירבו אנשיו של ברודרסון להזדהות, ותמיד ניתקו את השיחה כאשר התבקשו למסור את שמם. כאן המקום לציין, כי כאשר מר ברודרסון נדרש לפתוח את דלת דירתו השכורה בתל אביב כדי לאשר מסירה ידנית של כתב תביעה במהלך קיץ 2008, הוא סירב בתוקף לפתוח את הדלת. תביעת הדיבה של חני (חנה) ברודרסון (ברודרזון) חני ברודרסון כפי שצולמה בבית משפט השלום בת"א 01/11/07
ב-8 באוקטובר 2007 הגישה חני ברודרסון תביעה בגין לשון הרע נגד אורי ברייטמן, עורך תחקיר זה, בבית משפט השלום בתל אביב (מספר תיק - תביעה אזרחית: 57542/07). בקשתה לסעדים דחופים נדחתה (הנה ההחלטה) שנה אחר כך, ביקשה התובעת למחוק את התביעה לאחר שהבינה כי אפסו סיכוייה להשיג את מבוקשה. התביעה נדחתה סופית ב-28 לאוקטובר 2008 (הנה פסק הדין).
מכיוון שהתובעת ויתרה על תביעתה והכניסה את הנתבע להוצאות משפט משמעותיות, נפסקו לזכות הנתבע 3,500 שקלים הוצאות משפט על ניהול ההליך הנזיקי וסיומו על ידי התובעת. הוצאות המשפט שנפסקו בשלב הראשון של ההליך (בקשה לסעדים דחופים) עומדים על 7,500 שקלים. לכן, סך הוצאות המשפט שאותן חייבת חני ברודרסון לשלם לנתבע אורי ברייטמן, עורך התחקיר, עומד על 11,000 שקלים. סכום זה טרם שולם לברייטמן בזמן כתיבת שורות אלו, מכיוון שחני נכנסה להליך ארוך של פשיטת רגל. תביעת חוב על סכום זה הוגשה אל כונס הנכסים הרשמי, והתקבל על ידי בא-כוחה של חני. ירון ברודרסון ממשיך להפיץ גרסה הזויה, לפיה הוא תבע את עורך התחקיר (?), ניצח במשפט (?!) וחייבים לו אלפי שקלים; גרסה זו של ירון אינה קשורה למציאות. דיון ראשון בבקשה לסעדים זמניים (צו מניעה) בתביעת הדיבה של חני התקיים ב-1 בנובמבר 2007 בפני כבוד השופט יעקב שיינמן.
כבר בדיון הראשון נוכחו חני ועורך-דינה לדעת, כי חומר הראיות הרב שנאסף כנגד חני ובעלה לא יאפשר את עצירת הפרסום באתר זה.
כבוד השופט שיינמן הבהיר לתובעת כי לאור טיב הראיות שהוגשו ע"י ברייטמן ובאי-כוחו, אין לה סיכוי לקבל סעד זמני מבית המשפט. לאחר שהובהרה עמדת בית המשפט, ובעצת עורך דינה, נאלצה הגב' ברודרסון ב-6 בנובמבר 2007 לחזור בה מנסיונה לעצור את הפרסום. חני הגישה לבית המשפט הודעה לפיה החליטה למחוק את בקשתה לסעדים דחופים. בית המשפט פסק בתחילה כי ברודרסון (התובעת) תשלם לברייטמן (העיתונאי הנתבע) הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח, לא כולל מע"מ. חני ביקשה מבית המשפט לדחות את התשלום עד סוף ההליך הנזיקי, בקשה שהתקבלה על ידי בית המשפט. לכן סכום זה אמור להיות משולם בסופו של ההליך, בלי קשר לתוצאה המשפטית בסיומו. שנה אחר כך, ב-5 לאוקטובר פנתה התובעת לבית המשפט בבקשה להסיר את תביעתה הנזיקית באופן סופי. בשלב זה היתה מצויה התובעת במצב אחר לחלוטין: היא התפטרה ממקום עבודתה בעיריית תל אביב בעקבות חשד לגניבה, עזבה את דירתה השכורה, נפרדה מבעלה הנוכל, גילתה כי היא בחובות-ענק שאותם היא אינה מסוגלת לשלם, ואף הסכימה להיכנס להליך פשיטת רגל.  החלטת בית המשפט עורך הדין שהתפטר מייצוגה של חני
קודם לכן, עורך דינה של חני, אביחי ברטנובסקי, ביקש מבית המשפט להתפטר מייצוגה של חני בתחילת יוני 2008. להלן קטעים נבחרים מתוך מתוך נימוקי בקשתו:
"זמן רב שהח"מ [עורך הדין ברטנובסקי; א.ב.] מנסה ליצור קשר עם התובעת, אולם כל פניותיו אליה נותרו ללא מענה. הח"מ השאיר לתובעת מספר הודעות קוליות במכשיר הטלפון הנייד שברשותה, ולאחר שאלה לא נענו, פנה אליה בכתב, אולם הנתבעת נמנעה מלהשיב לכל פניות הח"מ אליה והקשר עמה אבד כליל". בית המשפט קיבל את בקשתו של עורך הדין ברטנובסקי להשתחרר מייצוגה של חני ברודרסון, ב-26 אוגוסט 2008. ממכתבו של עו" ברטנובסקי עולה בבירור כי חני ברודרסון נקטה באותה שיטת העוקץ שבה נקט בעלה פעמים כה רבות: היא יוצרת קשרי אמון, מעמידה פני אישיות בעלת מוניטין ואמצעים, שוכרת את שירותיו של איש מקצוע מיומן, מבטיחה לשלם בהקדם, מקבלת את השירות המקצועי כפי שהובטח - ואז נעלמת בלי לשלם. כאשר פונים אליה בכתב ובטלפון - אין קול ואין עונה. כפי שכתב ברטנובסקי במכתבו: "הקשר עמה אבד כליל".
כך הצטרף עו"ד ברטנובסקי אל רשימת הקורבנות הארוכה של בני הזוג ברודרסון. התנהגותה הנכלולית של חני ברודרסון כלפי עורך דינה האחרון, תקשה עליה לשכור את שירותיו של עורך דין נוסף בעתיד, אפילו אם תבטיח לשלם את שכר טרחתו מראש.
בשיחה שקיים עורך התחקיר עם חני ב-5 באוקטובר 2008, הודיעה חני כי היא מתכוונת לבקש מבית המשפט להסיר את תביעת הדיבה שלה.
עורך התחקיר, שהיה מיוצג על ידי עורך הדין עומרי חממה ממשרדו של עורך דין רמי קוגן, היה משוכנע לאורך כל הדרך כי הגנת "אמת דיברתי" והגנת "פרסום בתום-לב" עומדות לו. חומר הראיות הרב שנאסף מאז מרץ 2006 כולל מסמכים, צ'קים, חוזים, תביעות, פסקי דין, החלטות שיפוטיות, התכתבויות, נתונים אישיים, עדויות ותצהירים רבים של חלק מקורבנותיהם של בני הזוג ברודרזון. אפילו בני משפחתו הקרובה של ירון ברודרזון סייעו לעריכת תחקיר זה ולאיסוף ראיות לקראת המשפט, כיוון שגם הם נפגעו קשות ממעלליהם המתמשכים של בני הזוג ברודרזון.
תחקיר עיתונאי זה נערך ללא כל מניע אישי, ללא מטרת רווח (באתר זה אין פרסומות, ובעליו אינם מפיקים ממנו כל טובת הנאה כלכלית), ולטובת הציבור כולו. ראיות חדשות על מעללי ברודרסון מגיעות לידיעת המערכת כמעט מדי שבוע, ומעשים בדרגה פלילית מבוצעים בפרשה זו ע"י ירון ברודרסון ללא הפרעה משמעותית מצד רשויות האכיפה הרופסות של מדינת ישראל.
חשיבותו הציבורית של התחקירחשיבותו של תחקיר זה גבוהה במיוחד, לאור העניין הציבורי המובן-מאליו במידע על מעשיו הרבים והחמורים של ירון ברודרסון, ועל מעשיה של אשתו-לשעבר חני, אשת-ציבור שתפקידה הרשמי היה באותה תקופה ראש אגף החינוך של עיריית תל אביב. לפיכך, היתה זו זכותם של עשרות אלפי תלמידים, מכל בתי הספר בתל אביב, כמו גם זכותם של הוריהם ובני משפחותיהם, לדעת היטב מי ניהל את אגף החינוך של עיריית ת"א. עד אוגוסט 2014, כאשר חני ניהלה את אגף החינוך של עיריית חדרה, חשיבותו של התחקיר גדלה עוד יותר, כיוון שהתחקיר שירת גם את תושבי חדרה.לעורך התחקיר היה ברור כי לאור ההתרחשויות הדרמטיות שאירעו במהלך מאי 2008, שהסתיימו במעצרו של ירון ברודרסון ובהתפטרותה המבישה של חני מעיריית תל אביב, סביר להניח כי תביעת הדיבה של חני תידחה או תימחק. יסודות התחקיר, שטענו כי חני סייעה לבעלה לבצע מעשים פליליים, כבר הוכחו בפועל. חני עצמה הודתה בפני ראש מינהל החינוך, דפנה לב, כי מעלה בכספי העירייה בפרשת מרכז פסג"ה, ואף החזירה את סכום הגניבה בשלמותו; לאחר מכן העידה חני על בעלה בתור עבריין סדרתי, זייפן כרוני, אדם חסר גבולות, מסוכן לחברה ואלים כלפי משפחתו. חקירת העירייה בעניין פרשת מרכז פסג"ה היא הוכחה ברורה לכך שחני אכן לא שמרה מרחק מן ההתנהלות הפלילית של בעלה, אלא שיתפה איתו פעולה. חני הודתה בביצוע המעשה המיוחס לה - מעילה בכספי העירייה - בפני דפנה לב, הממונה הישירה שלה. הדחתה של חני מתפקידה כראש אגף חינוך, ולאחר מכן התפטרותה של חני מתפקידה בעקבות חשד לביצוע מעשים פליליים, הן עדויות ברורות לכך שאפילו עיריית תל אביב, שתמכה בחני לאורך שנים ארוכות, לא יכלה להרשות לעצמה להמשיך להעסיק את חני. כאשר נוצר חשד סביר לאי-סדרים כספיים, קבלת דבר במירמה ושוד של הקופה הציבורית במסווה של שירותי הדרכת מחשבים לעובדי חינוך - חני היתה חייבת ללכת הביתה. לסיכום, תביעת הדיבה של חני נדחתה - ועתה היא צריכה לשלם 11 אלף שקלים הוצאות משפט לנתבע, עורך התחקיר אורי ברייטמן. לאור פשיטת הרגל של חני, ספק רב אם תשלם את מרבית החוב, או אף את חלקו. למען הסר ספק, ירון ברודרסון מעולם לא תבע דיבה את עורך תחקיר כזה, למרות אינספור איומים ואמירות-כזב שפיזר במשך השנים. המשלחת של חני ללוס אנג'לס
דפנה לב
בסוף נובמבר 2007 הוציאה דפנה לב, מנהלת מינהל החינוך, התרבות והספורט של עיריית תל אביב, מכתב עבור חני (חנה) ברודרסון (ברודרזון). במכתב נמסר כי הגב' ברודרסון "מובילה משלחת עירונית המונה 41 משתתפים לכנס מחנכים משותף לישראלים ולקהילה היהודית ב-L.A. [לוס אנג'לס; העורך] במסגרת שותפות בין הערים תל-אביב-יפו ללוס אנג'לס. הנסיעה ללוס אנג'לס בין התאריכים 8.12.07 - 18.12.07".
דבר אחד בלבד הפריע לגב' ברודרסון לצאת ולהוביל בגאווה את המשלחת החינוכית המכובדת בארה"ב: צו עיכוב יציאה מן הארץ.
עובדים רבים בעיריית ת"א לא ידעו זאת באותה תקופה, אך ראש אגף חינוך של עיריית תל אביב יפו (דאז) לא היתה יכולה לצאת מגבולות ישראל, מכיוון שלפחות אחד מעשרות נושיה בהוצל"פ הוציא נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ.
כדי לפתור את הבעיה המביכה של חני ולאפשר לה לצאת למשלחת החינוכית כמתוכנן, ניסה בעלה לרקום מאחורי הקלעים עסקה זריזה, שבמסגרתה ימכור כ-43 אלף תקליטורים מן המלאי של חברת "י.ב. דיגיטל מדיה" בשווי מוערך של כ-150 אלף ש"ח, ואת שאר חובו למר גיל כהן, איש-קש ששימש הבעלים והמנהל של אותה חברה, יפרוס במשך שלוש שנים. מהות העסקה: מאות אלפי שקלים תמורת הסרה מיידית של כל צוי העיכוב של חני, אשתו לשעבר. הצעתו של ירון, יש לציין כאן, נדחתה מיד על ידי כהן ועורכי דינו. במילים אחרות: נוצר מצב אבסורדי, לפיו כדי שראש אגף חינוך בעיריית ת"א (דאז) תוכל למלא את תפקידה ולצאת למשלחת חינוכית מכובדת אותה היא מובילה מול הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, מבטיח בעלה הנוכל סכומים גדולים של כסף לאנשים אותם הוא רימה בעבר. סכומים גדולים אלו, במיטב המסורת הברודרסונית, אינם משולמים מראש, בתור מקדמה או במזומן, כנהוג. הכסף של ירון הוא תמיד בגדר הבטחה עתידית מעורפלת, שאין לדעת אם תמומש, ולו מקצתה. לכן היה ברור מלכתחילה כי הנושים של חני וירון לא יאמינו להבטחות של בני הזוג ברודרסון, ולא יסכימו להסרת צו עיכוב היציאה מן הארץ.
אך התמיהה האמיתית היא כלפי עיריית תל אביב: כיצד יכולה מנהלת אגף החינוך (לפני שהתפטרה מתפקידה בעקבות חשד לגניבה) להמשיך ולמלא את תפקידה כראוי, כאשר צו עיכוב יציאה מהארץ מונע ממנה לצאת למשלחת מחנכים אותה היא אמורה להוביל? כיצד יכולה פקידה בכירה לתפקד ולפעול מול גופים יהודיים בתפוצות, כאשר היא מנועה מלטוס? איזו דוגמה ומופת העבירה הגב' ברודרסון לאגף החינוך, מנהלי בתי הספר, ראשי הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, המורים והתלמידים שתחת ניהולה? התשובה, לכל מי שמבין את חשיבות תפקידה של ברודרסון (כאמור, לפני שהודחה ממנו), ולמי שטוהר המידות הציבורי עומד בראש מעייניו, נראית ברורה לגמרי.
חני ברודרסון ניסתה למנוע את רוע הגזירה על ידי הגשת בקשה דחופה לבית המשפט השלום בתל אביב, במטרה להביא לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. יומיים לפני הטיסה ללוס אנג'לס, ביום חמישי, ה-6 לדצמבר 2007 הגיעה חני לדיון בבית המשפט עם בעלה, ירון. צלם עיתונות של "העיר", מקומון רשת שוקן בת"א, המתין לה בכניסה לאולם וצילם אותה. חני החלה לצעוק "הם שלחו לי צלם, הם שלחו לי צלם!", רצה מהר ככל יכולתה, הסתתרה בחדר אחר, והחביאה את פניה מן הצלם במשך דקות ארוכות. בסופו של דבר החליטה חני לברוח מבית המשפט, דקות ספורות לפני תחילת הדיון. גם ירון הסתלק מבית המשפט באותו זמן, דרך יציאה אחרת. עורך דינה של חני, אייל עברון, שנותר לבדו בדיון, נאלץ לבקש מבית המשפט למחוק את בקשתה להסרת צו עיכוב היציאה מהארץ. הרשם (שופט שיש לו סמכויות פרוצדוראליות) משה כהן כתב בהחלטתו כי חני תצטרך לשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח לצד השני (אחד מנושיו של ברודרסון), בעיקר בגלל שביקשה למחוק את ההליך ברגע האחרון. השופט אמר בדיון, שלא לפרוטוקול, כי העובדה שחני בחרה שלא להגיע לדיון כדי להיחקר על בקשתה ותצהירה, פועלת לרעתה.
היתה זו הפעם השנייה בתוך כחודשיים שהגב' חני ברודרסון מבקשת למחוק את בקשתה לבית המשפט, ושוב ספגה הוצאות משפט כבדות בגלל ניהול תביעה שלא לצורך. כך, בסיומו של הליך מביש וקצר, אפסו סיכוייה של חני ברודרסון למלא את תפקידה כנדרש ממנה, ולהוביל משלחת חינוכית מכובדת ללוס אנג'לס בדצמבר 2007.
כותרת הכתבה בעיתון העיר ת"א, 14 דצמבר 2007 
ליטל גרוסמן, כתבת חינוך בעיתון "העיר" ת"א (רשת המקומונים של שוקן-הארץ), פרסמה כתבה על צו עיכוב היציאה של ראש אגף חינוך בעיריית ת"א. על פי הכתבה של גרוסמן, החליפה לאה זיידה, מנהלת המחלקה לחינוך יסודי, את חני כראש המשלחת ללוס אנג'לס.
"צו המניעה אין לו שום קשר עם היכולות ואיכות עבודתה של הגברת חני ברודרסון", הגיבה העירייה לכתבה מדצמבר 2007. "כיוון שלא מתנהלת כל חקירה משטרתית או תביעה של פרקליטות המדינה נגד הגברת ברודרסון, אין לנו סיבה להתערב. כל זמן שאדם לא נמצא בחקירה אין סיבה שנתערב בחייו הפרטיים". עיריית ת"א לא ציינה בתגובתה כי נגד בעלה של חני אכן התנהלה חקירה של משטרת מחוז ת"א, וכי חני רלוונטית לחקירה זאת כיוון שחתמה על ערבות של 220 אלף ש"ח בפרשת חברת י.ב. דיגיטל מדיה. אך בסופו של חשבון, נאלצה העירייה להתמודד עם הטענות הקשות כנגד תפקודה של חני: בעקבות פרשת פסג"ה, החליטה דפנה לב בחודש מאי 2008 כי חני, שהיתה כפופה לה, לא תהיה עוד ראש אגף חינוך. החלטתה של דפנה לב, למרות שבאה באיחור רב, היתה מוצדקת מבחינה מנהלית, משפטית וציבורית גם יחד. ההתפטרות של חני מעיריית תל אביב
כותרת הכתבה בשער 'ידיעות תל אביב', 23 מאי 2008 
כותרת הכתבה ב'זמן תל אביב', עמוד 22, מאת גלי גינת, 23 מאי 2008
חני ברודרסון נאלצה להגיש את התפטרותה מעיריית תל אביב בשבוע שבין 15-19 לחודש יוני 2008. לחני לא היתה ברירה אלא להתפטר, מכיוון שהיא הודחה מתפקידה כראש אגף חינוך קודם לכן, והתעורר חשד לביצוע מעשים פליליים במסגרת תפקידה. בכתבה שפורסמה בידיעות תל אביב הגיבה עיריית תל אביב כך: "קיבלנו את התפטרותה של ברודרסון. נושא העבירה שביצעה נמצא בבדיקה מקיפה ויסודית של גורמי העיריה השונים".
כשבעה חודשים לאחר התפטרותה מעיריית תל אביב, נבחרה חני ברודרסון (הפעם תחת שם נעוריה, חני ויצמן) לתפקיד ראש אגף חינוך בעיריית חדרה, במקום אמנון אריה, ראש האגף הפורש. בכתבתה של מירית אזרחי שפורסמה במקומון ידיעות חדרה, ולאחר מכן באינטרנט גם ב-ynet, צוטטה חני כאומרת שהיא "מלאת הערכה לראש העירייה חיים אביטן ולצוותו, שנתנו בי אמון גם לאחר ששמעו ממני על הקשיים האישיים, אותם פרסתי בפניהם בוועדת המכרז". ההחלטה על המינוי התקבלה סופית בישיבת מועצת עיריית חדרה, ב-28 בינואר 2009. על פי כתבתה של גלי גינת בעיתון "זמן תל אביב" (20/6/08, עמ' 33, תחת הכותרת "ברודרסון התפטרה"), ירון ברודרסון הגיש תלונה במשטרה, יומיים לפני התפטרותה של חני מעיריית תל אביב. ירון טען בתלונתו כי חני מעלה בכספי העירייה, והעלה חשדות לביצוע מעשים פליליים כגון מרמה והפרת אמונים, גניבה, רישום כוזב במסמכי תאגיד וזיוף מסמכים. חני טענה בכתבה זו כי לא ידוע לה על כל תלונה שהוגשה נגדה, וכי בעלה נמצא במעצר בית. "במשך שנים לקח בעלי צ'קים מחשבונות אישיים שלי", אמרה חני, "זייף את חתימתי, פיזר אותם ללא אישורי, ואגב הסתרת המעשים ממני, הותיר אותי ואת ילדיי בחוסר כל". בראיון לתחקיר זה, טענה בפנינו חני ברודרסון כי בעלה התחנן בפניה כי תעביר לו כסף כדי להחזיר את חובותיו, וביקש ממנה להשתמש בכספי העירייה כדי לעשות זאת. לפי גרסתה של חני, היא נאלצה להיכנע לדרישתו, חתמה על חשבונית פיקטיבית ובכך הפכה קורבן לסחיטה מצד בעלה. לטענתה, ירון סחט את חני כי יגרום לפיטוריה מעיריית תל אביב אם לא תמשיך להזרים אליו כספים כדי להחזיר את חובותיו. לפי גרסתה של חני, היא המשיכה לשתף פעולה עם דרישותיו של בעלה כיוון שידעה שהוא מחזיק בחשבונית הפיקטיבית שעלולה להביא לסיום הקריירה שלה באגף החינוך של עיריית תל אביב.
חני ברודרסון סיימה את תפקידה כראש אגף חינוך בעיריית ת''א באמצע מאי 2008. ההדחה, על פי שתי כתבות שהתפרסמו במקביל על ידי גלי גינת בעיתון זמן תל אביב (מעריב) והכתבת מירב שלמה בעיתון ידיעות תל אביב (ידיעות אחרונות), באו על רקע חקירה המתנהלת בעירייה בקשר לעבירה שביצעה, לכאורה, חני במהלך תפקידה - פרשת פסג"ה.
בכירים בעירייה מצוטטים בכתבות כאומרים : "הוסכם כי ברודרסון תצא לחופשה בת שבועיים, ולאחר מכן תסיים את עבודתה בעיריה. עד שהתברר המקרה הפלילי, העיריה הביעה תמיכה ואמפתיה כלפיה בצורה גורפת בכל הקשור לסיפורה האישי. החומר בנושא של ברודרסון הועבר ליועץ המשפטי ולתובע העירוני". "הסיכויים להמשך העסקתה [של חני ברודרסון; א.ב.] בעיריית תל אביב אפסיים בשל המעשים החמורים שביצעה כביכול".
"חני לא תחזור. היא חצתה את הקווים" - זו כותרת הכתבה של מירב שלמה ב"ידיעות תל אביב" (30/5/08). בכתבה מרואיינת דפנה לב, ראש מינהל החינוך, הממונה על חני בתקופה בה שימשה ראש אגף חינוך. "במקרה של חני אני יעצתי לה להתפטר", הסבירה דפנה לב בראיון. "פגשתי אותה, אמרתי לה שלא אוכל להבליג על המקרה הזה. יש חשדות לכאורה וחני הודתה. אדם שהודה צריך להיות מושעה לאלתר". דפנה לב הסבירה את תמיכתה הקודמת בחני בכך ש"כל זמן שחשבתי שחני עושה את עבודתה כהלכה הייתי לצידה. ביום שהסתבר שהיא חצתה את הקווים בצומת מסוים, הדברים השתנו".
ראשית, יש לשבח את ראש מינהל חינוך בעיריית תל אביב, הגב' דפנה לב, על החלטתה להדיח את חני מתפקידה כראש אגף חינוך. חני ברודרסון אכן חצתה פעמים רבות את הקו שבין המותר והאסור, וברגע שהודתה בביצוע מעשה פלילי -- גניבת כספי ציבור -- אין לה מקום באגף החינוך בפרט, ובעיריית תל אביב בכלל. חבל רק שהעירייה לא בדקה בצורה רצינית יותר את החשדות כלפי חני ברודרסון כבר במהלך 2007, ולא השעתה אותה כאשר נתגלה כי חני הקימה את חברת הקש חי מדיה הפקות, כדי לסייע לבעלה פושט הרגל, וזאת בניגוד לחוק.
בכתבה שהתפרסמה במקומון ידיעות תל אביב הציגה עצמה חני ברודרסון בתור קורבן, חד וחלק. במהלך ראיון אישי איתה, היא מפרטת את מערכת יחסיה עם בעלה, ירון ברודרסון, ומנסה להסביר כיצד ניהלה חיים כפולים: מנהלת אגף חינוך במהלך היום, ואישה מיוסרת לבעל בעייתי המצוי בחובות, בכל לילה. עם זאת, חני הקפידה שלא להתייחס לעובדה שבעלה היה נוכל סדרתי, עבריין חלקלק ורב-אמן במעשי זיוף והונאה -- ולא איש עסקים תמים שנקלע לחובות עקב התנהלות עסקית לקויה.
כמו כן, התקשתה חני להסביר בראיון מדוע הוחלט בעירייה שלא לאפשר לה לחזור לתפקידה. על פי הכתבה ב"ידיעות תל אביב", היה זה רון חולדאי, ראש העירייה, אשר הדיח אותה; סביר יותר להניח כי דפנה לב אחראית להדחתה של חני מתפקידה כראש אגף חינוך. ברודרסון אינה מצוטטת כמתגוננת כנגד ההאשמות בדבר ביצוע עבירה הנוגעת לתפקידה כראש אגף חינוך. שבוע מאוחר יותר, נודע כי חני הודתה בפני דפנה לב כי אכן ביצעה את העבירה הפלילית המיוחסת לה בפרשת פסג"ה. לפיכך, אין זה פלא כי ברודרסון אף לא האשימה את העירייה כי עשתה לה עוול כאשר ביקשה ממנה להתפטר. לדברי חני בכתבה, "ידעתי לעשות את ההפרדה בין המצב המשפחתי המאוד מורכב לבין העניין המקצועי". אם אכן היתה הפרדה שכזו, מדוע הודחה בבושת פנים? התשובה המתבקשת: כאשר חני משתפת פעולה עם בעלה בזיוף חשבוניות של מוסד חינוך עירוני, ההפרדה בין המשפחתי ובין המקצועי לא קיימת. ההסבר המלא לכך מצוי בפרשת יוסי גמליאל, אותה פירטנו כאן. המינוי של חני לתפקיד ראש אגף חינוך בעיריית חדרה
עדכון - סוף נובמבר 2014: חני וייצמן כבר איננה ראש אגף חינוך בעיריית חדרה, לפחות מאז אוגוסט 2014. חני עזבה את ישראל לטובת מקסיקו. כיום היא מנהלת מוסד חינוכי יהודי בעיר ניו-מקסיקו. שם המוסד: קולגיו היבראו תרבות (Colegio Hebreo Tarbut).
כאמור לעיל, מספר חודשים לאחר התפטרותה של חני ברודרסון מעיריית תל אביב, בינואר 2009, מונתה לתפקיד מנהלת אגף החינוך של עיריית חדרה. המינוי נעשה תחת השם חני ויצמן, שמה החדש. עוד פורסם כי היא מתכוונת לעבור לגור בעיר חדרה. ועדת הקבלה של עיריית חדרה, בראשות ראש העיר חיים אביטן, טענה כי חני "ניהלה בהצלחה את אגף החינוך בעיריית תל אביב יפו", וכי "בין הממליצים על ויצמן היה רון חולדאי", ראש עיריית תל אביב. לאור נסיבות התפטרותה של חני מעיריית תל אביב, ופרשת זיוף החשבוניות בה היתה מעורבת (ובה גם הודתה), תושבי חדרה היו זכאים לדעת את הסיפור המלא מאחורי זהותה של ראש אגף החינוך החדש שלהם (עד קיץ 2014). חני החליפה בתפקידה את אמנון אריה, ראש אגף החינוך בחדרה ב-15 השנים האחרונות.
בישיבת מועצת עיריית חדרה, בה מונתה חני ויצמן רשמית לתפקיד ראש אגף חינוך, אמרה חני בין השאר את הדברים הבאים:
"אני נישאתי בגיל 23. יש לי כמו שאמרתי שני בנים. לפני מספר שנים העסקים של בעלי, עוד מעט לשעבר, אנחנו חיים כבר בנפרד כמעט שנה, קרסו. אני חשבתי שכאישה אני אמורה להיות לצד אדם גם כשעסקיו קורסים. לא לקחתי בחשבון שהוא יבחר בדרך לא ראויה לשקם את חייו המקצועיים. והוא הסתבך עם השוק האפור וסיבך אותנו".דבריה של חני בישיבת מועצת עיריית חדרה אינם נכונים, בנקודות הבאות:
בראיון למקומון של העיר חדרה באינטרנט, שהתפרסם בתחילת 2009 גם באתר mynet של רשת ידיעות אחרונות, אמרה חני לכתבת מירית אזרחי כי בעלה הסתבך בהונאה כספית מול עיריית תל אביב. עוד נאמר בראיון עם אזרחי כי הבעל נעצר בעקבות חשיפת הפרשה על ידי חני עצמה. בתגובה לראיון זה, הגיש הבעל ירון ברודי בתחילת חודש מרץ 2009 תביעת לשון הרע נגדה, בבית משפט השלום בתל אביב (מספר התיק: תביעה אזרחית 159120/09). ברודי דורש 50 אלף שקלים ופרסום מודעת התנצלות. ברודי טוען בתביעתו, אותה הגיש בעצמו, כי מעולם לא הסתבך כספית עם עיריית תל אביב, וכי לא לקח כספים מן העירייה. כמו כן טוען ברודי כי מעולם לא נעצר על ידי משטרת ישראל בעניין זה. טרם הוגש כתב הגנה, וטרם נקבע מועד לדיון ראשון.
צו כינוס נכסים הוגש נגד חני ברודרסון באמצע ינואר 2009. מספר התיק בכונס הנכסים של מחוז תל אביב: 20963. מספר התיק בבית המשפט: 2513-00-08. חני נמצאת, באופן רשמי, בתוך הליך של פשיטת רגל. אסיפת נושים ראשונה תוכננה להתקיים ב-19 לאוגוסט 2009. המידע המלא על פשיטת הרגל של חני נמצא באתר משרד המשפטים באינטרנט.
המעצרים והמאסרים של ירון ברודרסון
ירון נעצר בפעם השביעית, ב-17 מרץ 2010. המעצר התרחש בקונדיטוריה 'דודו אוטמזגין', בקניון גן העיר, תל אביב. צו המאסר ניתן על סך 5,000 שקלים, חלק קטן מחוב המזונות שהוא חב לגרושתו, חני ויצמן. ירון עוכב לחקירה בתחנת לב תל-אביב (דיזנגוף 221). הוא שילם מיד את הסכום הנדרש במזומן, כדי לא להישלח למאסר של מספר ימים, או אף שבועות. גרושתו דיווחה על המעצר והשיחרור המהיר לעורך תחקיר זה. מכיוון שחוב המזונות הכולל לא שולם במלואו, ירון צפוי להיעצר שוב בעתיד הקרוב.
ירון נעצר בפעם השישית, ב-27 דצמבר 2009. המעצר התרחש בבית הקפה 'בראסרי' ליד כיכר רבין בתל אביב. ירון היה אמור להישלח למאסר בגלל אי-תשלום מזונות בסך 50 אלף שקלים. צו המאסר על סך חלק קטן מן החוב (5,000 שקלים בלבד) הוצא על ידי גרושתו, חני, באמצעות ההוצאה לפועל. ירון שילם את הסכום הנדרש כדי לא להישלח למאסר. גרושתו דיווחה על המעצר לעורך תחקיר זה. פנינו לירון לבקשת תגובה, הוא ענה לטלפון וסירב לענות לשאלות. כאשר הבין שמדובר בעורך התחקיר, הוא ניתק את השיחה באופן מיידי. למרות ששילם את הסכום הנדרש כדי לחמוק ממאסר, ירון צפוי להיעצר שוב בעתיד; זאת עקב חובות בסך עשרות אלפי שקלים למשפחתו, שניתקה עימו כל קשר, לאחר שגנב מבנו הבכור 400,000 שקלים באמצעות צ'קים מזויפים. נדגיש כי פנינו עשרות פעמים אל ירון לבקשת תגובה מסודרת, אך הוא ניתק את השיחה או לא ענה לה מלכתחילה, כי זיהה את המספר. סירובו של ירון למסור תגובה כלשהי נמשך ברציפות למעלה משנתיים. בשבוע של 15-21 נובמבר 2009, ירון היה עצור ב"מעשיהו" (בית סוהר באיזור רמלה) בגלל אי-תשלום מזונות. הוא השתחרר ביום ראשון, 22 בנובמבר. מידע זה הועבר על ידי שירות בתי הסוהר וההוצאה לפועל אל גרושתו של ירון, שהפעילה את צו המאסר שניתן לה בעקבות אי נכונותו של ירון לשלם 45 אלף שקלים דמי מזונות. לירון יש שני בנים, אחד מהם קטין. ירון נעצר בפעם החמישית על ידי משטרת תל אביב, לפנות ערב של יום חמישי, בתאריך 12/11/09, בבית קפה 'בן עמי' במרכז תל אביב. הוא ניסה להימלט מן המקום כאשר ראה ניידת משטרה מתקרבת. לאחר מרדף קצר, בו השתתפו גם אזרחים, ירון נתפס, הושם באזיקים ונשלח למעצר בתחנת לב תל אביב. יש לציין כי המשטרה הגיעה למקום שלא מיוזמתה או בעקבות פעילות מודיעינית, אלא בעקבות פנייה טלפונית פשוטה של אזרחים המכירים היטב את מעלליו של ירון. המעצר בוצע בעקבות צו מאסר אזרחי שהוצא נגדו על אי-תשלום מזונות. בנוסף, היה קיים צו מאסר פלילי שהוצא נגדו בגין חשד לביצוע מעשה אונס ואיום ברצח כנגד אישה שהגישה נגדו תלונה במשטרה. ירון הובא להארכת מעצר בבית משפט השלום בתל אביב, שוחרר טכנית אך עדיין קיים צו מאסר נגדו על אי-תשלום מזונות. ירון מסרב לשלם מזונות למשפחתו, ולכן אם ימשיך לסרב לשלם - הוא עשוי להיעצר שוב ושוב. לפי מצב חובותיו, ירון ייעצר לפחות 9 פעמים בחודשים הקרובים. על פי החוק, תקופת המאסר המירבית בכל צו מאסר מסוג מזונות היא 21 ימים רצופים. לסיכום, מדובר בתקופה מירבית של 189 ימי מאסר לא-רצופים שירון יכול לעבור בגלל אי-תשלום חובותיו הנוכחיים. כתבה על המעצר של ברודרסון מאת יובל גורן התפרסמה ב'הארץ' תחת הכותרת "חשד: ירון ברודרסון, החשוד בסדרת מעשי נוכלות, אנס תושבת המרכז ואיים עליה ברצח". כמו כן, הופיעו למחרת כתבה של איילה חננאל בחדשות וואלה, וגם מבזק ב-ynet על המעצר של ברודרסון, הפעם ללא ציון שמו. ידיעה חדשותית דומה שודרה למחרת המעצר בחדשות 'קול ישראל'. ככל הנראה מדובר בהודעת דובר של משטרת תל אביב. מדוע לא הוגש כתב אישום נגד ירון עד 15 מרץ 2010, אם ביצע (לכאורה) עבירות רבות וחמורות כל כך, בשנים האחרונות? התשובה: קודם כל, המשטרה אינה מבצעת עבודה מקצועית וראויה; הטיפול המשטרתי ברוב עבירותיו של ברודרסון לאורך השנים הוא רשלני, חלקי, מגומגם, פסיבי, מזלזל, מסורבל ומאוחר מדי. מחלקת התביעות של המשטרה הכינה כתב אישום נקודתי בנושא עבירות אלימות במשפחה, אך העבירות החמורות באמת -- אונס, איום ברצח, הונאה בנסיבות מחמירות -- לא טופלו כראוי, ולא הבשילו עדיין לכדי כתב אישום כלשהו. שנית, פרקליטות מחוז תל אביב סובלת ממחסור כרוני בכוח אדם, ולכן מגישה מעט מאוד כתבי אישום. רוב התיקים שכבר מגיעים לפרקליטות לאחר חקירה, אינם מטופלים במהירות המתאימה. חלקם נסגרים כיוון שאין מי שיביא אותם בפני שופט. גם בתי המשפט עמוסים עד קצה גבול היכולת, ולכן מערכת אכיפת החוק למעשה אינה מתפקדת כהלכה. הסיפור של ברודרסון מוכיח זאת בצורה חדה וברורה: האזרחים מופקרים לגורלם, והמדינה אינה מקצה משאבים לטיפול מהיר ויעיל בעבריינים סדרתיים. המעצר הקודם: ירון שוחרר ממעצר בן תשעה ימים, ביום ראשון, 12 ביולי 2009. בבקשה להוצאת צו שחרור בערבות מופיעים סעיפי האישום הבאים:
פרטי ההליך: מספר תיק - מ' 013138/09; תאריך: 10/07/09; בית משפט השלום תל אביב; היחידה החוקרת: מפלג חקירות הונאה תל אביב; תיק משטרתי: פ.א 256959/2009; מס' תיק מסוף: 2500-31922-09-0; חוקר אחראי: רס"ר צביקה כהן. ב-3 ביולי 2009 נעצר ירון ברודרסון לחקירה בתחנת המשטרה ברחוב דיזנגוף 221 בתל אביב. ירון הובא לחקירה ונכלא בתחנה בעקבות תלונה נגדו בחשד לביצוע עבירת אונס במירמה - אחת העבירות החמורות בישראל, שהעונש המירבי עליה הוא 16 שנות מאסר. המשטרה תפסה לחקירה את מחשבו האישי הנייד ואת מכשיר הטלפון הסלולרי של ירון, כדי לנסות ולמצוא נשים נוספות שאיתן ניהל ירון מערכות יחסים המבוססות על מירמה וזיוף זהות. מעצרו הוארך מאז פעמיים. נכון לעכשיו, הוא אדם חופשי. הקורבן שהביא למעצרו, נ' (השם המלא אסור בפרסום), רווקה מאיזור המרכז, גילתה בעקבות חיפוש באינטרנט כי ירון המציא סיפור-כיסוי שלם. את הסיפור המציא ירון תוך זיוף מוחלט של זהותו, עיסוקו ותולדות חייו. מטרתו של ירון בביצוע המירמה: להוביל את הקורבן למיטה, לזכות במקום מגורים חדש שאינו ידוע למשטרה ולנושים המחפשים אחריו, לשאוב כספים ולשכנע את הקורבן להקים איתו משפחה, תוך סחיטתו בעזרת מידע אישי. לא ידוע עדיין מתי תגיש פרקליטות מחוז תל אביב כתב אישום נגד ירון על עבירות מין. המשטרה חיפשה קורבנות נוספים כדי לאסוף עדויות וראיות מספיקות להגשת כתב אישום. בכתבתו של יובל גורן בעיתון הארץ יש מידע נוסף: חשד: הזדהה בשמות בדויים וגנב מנשים עשרות אלפי שקלים. במהלך 2009 נעצר ירון לפחות פעם אחת נוספת. כמו כן התקבל דיווח על אירוע שבו ירון חמק ממעצר, דקות ספורות לפני שניידת משטרה התקרבה לדירה בה התגורר.
לקראת סוף יולי 2008 נעצר ברודרסון שוב, והוכנס לבית המעצר אבו-כביר. הוא שוחרר כעבור מספר ימים. המעצר אירע על רקע הטרדות חוזרות ונשנות כלפי אשתו דאז. חומר החקירה בעניינו (תיק חקירה 32858/08) הועבר אל פרקליטות מחוז תל אביב. כתב אישום על עבירות אלימות במשפחה יוגש ב-15 מרץ 2010 לבית משפט השלום בתל אביב. בזמן שהפרקליטות מתמהמת, ירון ממשיך לפגוע בקורבנות רבים, בתל אביב ומחוצה לה.
ביום חמישי, ה-26 ביוני 2008 שוחרר ירון ברודרסון תחת מגבלות, לאחר שנחשד בעבירות זיוף, מרמה והפרת זכויות יוצרים. החקירה החלה עקב חשד לביצוע מעשים פליליים מצד חברת גלובל ארט הנמצאת בבעלותו וניהולו של ברודרסון. עד רגע מעצרו, כבר הספיק ברודרסון לשנות את שם משפחתו בתעודת הזהות שלו; שמו החדש בישראל: ירון ברודי.
ברודרסון, או ברודי, חשוד כי ייבא לישראל 240,000 דיסקים מזויפים ממפעל בטייוואן באמצעות זיוף חוזים והסכמים, וללא קבלת רשותו של המחזיק בזכויות היוצרים על תוכן הדיסקים. ברודרסון שוחרר בתנאים מגבילים, ביניהם איסור יציאה מן הארץ, הפקדת דרכון, התחייבות להתייצבות לחקירה, התחייבות להודיע על שינוי כתובת או טלפון, הפקדת מזומן בקופת בית המשפט, החתמת ערבות עצמית וערבות צד שלישי. שבועיים קודם לכן, ביום שישי, ה-13 ביוני 2008 נעצר ירון ברודרסון על ידי המשטרה, בחשד שהפר צו הרחקה מאשתו דאז (השניים התגרשו בסוף אפריל 2009). הוא הטריד אותה בטלפון ובאמצעות הודעות sms, למרות שבית המשפט אסר עליו לעשות זאת. במוצאי שבת הוא הובא להארכת מעצר בבית משפט השלום בתל אביב, ומעצרו הוארך ביומיים. הוא נשלח לאבחון פסיכיאטרי, אך לא אושפז. המשטרה איתרה את ברודרסון בבית מלון, באמצעות המכשיר הסלולרי שבו השתמש כדי להטריד את אשתו דאז. הליכי הגירושין של השניים הסתיימו בסוף אפריל 2009. חודש קודם לכן, בלילה שבין ה-15 וה-16 במאי 2008 הובא ירון ברודרסון לפני השופטת דורית רייך-שפירא, בבית משפט השלום בת"א. עורך הדין קובי מרגולוב מהסניגוריה הציבורית מונה כדי לייצג את ברודרסון. נציג המדינה, עוה"ד רס"ר יעקב ברנרד, אמר לפרוטוקול (הליך: מ' 12482/08), בין השאר, את הדברים הבאים: ...לפני מספר ימים הגיש החשוד [ברודרסון; א.ב.] תלונה על סחיטה באיומים נגד קצין משטרה לשעבר. בעקבות אותה תלונה החלה המשטרה בחקירה, שבהמשכה נעצר אותו קצין משטרה, ומעצרו הוארך בבית המשפט על סמך טענתו של החשוד. בהמשך החקירה התברר שהחשוד שיקר בחלק גדול מעדותו במשטרה. עוד התברר, שגנב מספר פנקסי שיקים מבני משפחתו, זייף את חתימתם והפיץ את אותם שיקים. בעקבות אותן פעולות פנו לבני המשפחה וגם לאותו קצין אנשים מהשוק האפור ואיימו עליהם בפגיעה פיזית בשל השיקים המזויפים שהפיץ. לאחר שהתבררו דברים אלה בחקירה של תיק הסחיטה, הגישו אשתו של החשוד [חני; א.ב.] ובנו [דניאל; א.ב.] תלונה רשמית בגין גניבת וזיוף השיקים. זה היה לפני שלושה ימים [13 במאי 2008; א.ב.]. החשוד נקרא לחקירה, לא הגיע, ולמעשה, מאותו רגע הוכרז כעבריין נמלט, ואני הוצאתי נגדו צו מעצר לפני מספר ימים. בעקבות מתן הצו הוא אותר בבית, מסתתר, ונעצר לאחר שסירב לפתוח את הדלת לשוטרים.
בתשובה לדברי רס"ר ברנרד, אמר הסניגור קובי מרגולוב בין השאר את הדברים הבאים:
מדובר בסכסוך מתמשך בין מרשי לבין רעייתו, ואומר באילו נסיבות: מרשי, עד יום 11 במאי 2008 הוגדר כפושט רגל. באותו יום הסתיימו ההליכים, ולמעשה, הוא אינו פושט רגל עוד. הוא ואשתו נמצאים בהליכי גירושין [בני הזוג התגרשו בסוף אפריל 2009]. לא אכניס להליך הפלילי את כל מה שקורה בבית המשפט לענייני משפחה. אני יכול לומר רק שמרשי מלא כרימון בטענות נגד אשתו. הוא טוען נגדה שבתוקף תפקידה כסגנית מנהלת מחלקת החינוך בעיריית תל אביב-יפו [התואר המדויק הוא ראש אגף החינוך; א.ב.] הוציאה כספים במרמה. לזה הוא מתכוון ב"איום", "תיהני מימייך האחרונים".השופטת רייך-שפירא כתבה בהחלטתה: החשוד ישוחרר בתנאים כדלקמן:השופטת הורתה למשטרה לאפשר לברודרסון ארבע שיחות טלפון מן המכשיר הנייד שלו, כדי להסדיר את ערבויותיו. הטלפון הסלולרי נותר כמוצג חקירה במשטרה.
למרות החלטת השופטת, בילה ברודרסון את הלילה במעצר. זו היתה, ככל הנראה, הפעם הראשונה בחייו שבה מצא את עצמו ירון ברודרסון במעצר של ממש. למרות אינספור עבירות שביצע, לכאורה, כנגד עשרות רבות של קורבנות שונים, היתה זו דווקא תלונה שהגישה אשתו (דאז) בגין אלימות במשפחה שהביאה למעצרו בפועל. ברודרסון שוחרר בערבות רק במוצאי שבת. כאשר שב לדירתו התל-אביבית ברח' עמוס 27, גילה כי המנעול הוחלף, ונאלץ למצוא מקום לינה חלופי.
פרשת יוסי גמליאל
בחודש מאי 2008 התפוצצה בעיתון "מעריב" פרשה חדשה סביב משפחת ברודרסון. יוסי גמליאל, קצין משטרה לשעבר, בן 56 מהרצליה, נעצר בעקבות תלונתו של ירון ברודרסון על נסיון סחיטה באיומים, לכאורה. במסגרת הדיון להארכת מעצרו, טען סנגורו של גמליאל, עו"ד אהרון נבון, בפני השופטת דניאלה שריזלי בת"א, כי מדובר בסכסוך עסקי, וכי ברודרסון מסר לגמליאל צ'קים מזויפים של בנו הבכור, דניאל ברודרסון. גמליאל הכחיש כי סחט או תקף את ברודרסון. במקביל, הגיש דניאל ברודרסון תלונה במשטרה כנגד אביו בגלל זיוף צ'קים אלו.
לפי עדותו של גמליאל, בראיון לתחקיר זה, ניסה ברודרסון להחתים את גמליאל על הסכם מאולתר כדי שהאחרון יהיה איש-קש ("קוף" בסלנג הפלילי) במקום חני ברודרסון, כיוון שבאותה תקופה היה ברודרסון עדיין בגדר פושט רגל, וחני היתה מעוניינת לנתק כל קשר עם חברת "חי מדיה הפקות". ברודרסון הציע לגמליאל תשלום חודשי של 7,000 שקלים תמורת שירותיו כאיש-קש בחברה זו, לתקופה של שישה חודשים. בהסכם, שעליו סירב גמליאל לחתום, נכתב בין השאר כי "ליוסף גמליאל לא תהיה שום אחריות ניהולית או כספית ולא יהיה מורשה חתימה בחברה בשום עניין".
למרות סירובו של גמליאל להתגייס כאיש-קש לחברה של חני וירון ברודרסון, הובילה עסקת צ'קים בין השניים למצב שבו גמליאל מצא את עצמו מסובך עם השוק האפור בחובות של למעלה מ-130 אלף שקלים. חובות אלו נוצרו על שמו של גמליאל עקב עוקץ של ברודרסון: הצ'קים של גמליאל הלכו אל השוק האפור, בזמן שירון מסר לו צ'קים מזויפים של בנו דניאל. האחרון לא ידע על זיוף הצ'קים בזמן-אמת, ולא העריך כי אביו יסכן את עתידו הכלכלי של בנו הבכור -- ששירת בצבא באותה תקופה -- כדי לחסל חובות בשוק האפור.
באותה עת, ובעקבות זיוף הצ'קים של דניאל ברודרסון, חלה התדרדרות חמורה ביותר ביחסיו של ירון ברודרסון עם בני משפחתו הקרובים. לאחר שדניאל ההמום הגיש תלונה במשטרה נגד אביו על זיוף הצ'קים שלו, הצטרפה אליו גם חני ברודרסון, אשתו של ירון (דאז): היא הגישה תלונה במשטרה כנגד בעלה בגין גניבה, זיוף צ'קים, סחיטה ואיומים -- והביאה בכך למעצרו באבו-כביר.
חני ידעה שירון הקים חברה חדשה (גלובל ארט בע"מ) בבעלותו וניהולו. לטענתה, הגיעה לפת-לחם, וכל כספה הלך לכיסוי חובותיו האינסופיים של ירון. חני טענה גם שירון לקח ממנה את כספי קופת הגמל שלה, על סך 180 אלף שקלים. כיום היא מגדירה את מערכת היחסים עם ירון בתור התעללות נפשית מתמשכת ("אלימות נפשית"), ואף הודתה בראיון כי היתה מודעת לחלק ממעשי הנוכלות וההונאה של בעלה. עם זאת, חני רואה עצמה כקורבן נשי לאלימות גברית. חני פועלת כדי להביא למאסרו של בעלה, ומשתפת פעולה עם חוקרי משטרת מרחב ירקון בחיפושים אחריו.
כאמור לעיל, באמצע חודש מאי 2008 שרר כאוס בבית ברודרסון: חני ושני בניה עזבו את הבית, ירון נעצר, שוחרר ואז נעלם. ככל הידוע, המשטרה מחפשת אחריו. בזמן שיוסי גמליאל נשלח למעצר בית, נקלעה חני ברודרסון למשבר: היא הודחה מתפקידה בתור מנהלת אגף חינוך בעיריית תל אביב, ומצאה את עצמה בלי עבודה, בלי כסף ובלי בית, כשהיא חוששת מנקמתו של בעלה.
על פי שתי כתבות שפורסמו ב"ידיעות תל אביב" וב"זמן תל אביב" ב-22/5/08, עיריית תל אביב מנהלת חקירה בקשר לעבירה, לכאורה, שביצעה ברודרסון במהלך מילוי תפקידה. החשד: אי-סדרים כספיים בעניין המרכז לפיתוח סגלי הוראה בתל אביב. הסיפור הסתיים בהתפטרותה של חני מן העירייה. לא הוגש נגדה כתב אישום בעבירה כלשהי. חני מצאה עבודה בתור מנהלת אגף חינוך בעיריית חדרה, תפקיד שאותו מילאה עד קיץ 2014. לאחר מכן, עזבה את ישראל לטובת ניו-מקסיקו, שם היא מנהלת מוסד חינוכי יהודי. בני הזוג ברודרסון התגרשו בסוף אפריל 2009.
יוסי גמליאל עצמו נעצר על ידי היחידה המרכזית של משטרת מחוז המרכז ב-14 באוקטובר 2008 במסגרת חקירה אחרת. על פי החשד, חברי כנופיים פורצים התחזו לאנשי חברת הדברה, למדו את תכולת הדירות בהן עבדו, שיכפלו את מפתחות הבית ואז פרצו אליו מספר ימים אחר כך. יוסי גמליאל, פקד ביחידה המרכזית בדימוס, שימש על פי החשד תצפיתן של שניים מן הפורצים בכנופייה. המשטרה תיעדה את מעשי הכנופייה באמצעות מצלמות וידאו שהוצבו באחת הדירות. גמליאל טען כי הוא נמצא במקום במסגרת עבודתו בתור חוקר פרטי. עם זאת, המשטרה טוענת כי יש נגדו ראיות המצדיקות הארכת מעצרו.
פרשת מרכז פסג"ה
תוך כדי השתלשלות פרשת יוסי גמליאל, נודע לנו ממקור חסוי כי עיריית תל אביב בודקת חשד לביצוע מעשים בלתי-כשרים על ידי בני הזוג ברודרסון מול מרכז פסג"ה בתל אביב. פסג"ה, מרכז לפיתוח סגלי הוראה ברח' טשרניחובסקי בת"א, שילם ככל הנראה 7,500 ש"ח לחברת י.ב. דיגיטל מדיה עבור שירותי הדרכת מחשבים לאנשי הוראה במהלך 2007. ככל הידוע, חברת י.ב. דיגיטל מדיה מעולם לא עסקה בשירותי הדרכת מחשבים, אלא בייבוא מוצרי דיוידי פיראטיים בלבד. לכן קיים חשד לביצוע מעשה פלילי בכספי ציבור, המלווה בחשבונית פיקטיבית.
נזכיר כי חברת י.ב. דיגיטל מדיה היתה בבעלותו הסמויה ובניהולו השוטף של ירון ברודרסון. החשד, אם כן, הוא שהתשלום לחברת י.ב. דיגיטל מדיה הועבר דרך מרכז פסג"ה, ובאמצעות אגף החינוך של עיריית תל-אביב (בו עבדה חני ברודרסון עד שהודחה ממנו במאי 2008), אל ירון ברודרסון, בעלה של חני. הנושא נמצא כעת בבדיקה, והחשדות לא התבררו באופן סופי, למרות שחני עצמה הודתה בביצוע העבירה בפני דפנה לב, הממונה עליה. היועץ המשפטי של העירייה והתובע העירוני חוקרים את הפרשה. עוד חשוב לציין כי מרכז פסג"ה לא יכול היה לדעת כי חברת י.ב. דיגיטל מדיה קשורה למר ירון ברודרסון, בגלל בעלותו הסמויה בחברה זו. על פי הפרטים שפורסמו בעיתון "זמן תל אביב" (מעריב) ב-23/5/08 על ידי הכתבת גלי גינת, נחשפה פרשת פסג"ה שהביאה להדחתה של חני, כאשר מכתב והעתק של החשבונית המפלילה נשלחו לבכירי העירייה. מקור המידע המפליל אינו ידוע, אך אין לשלול את האפשרות כי ירון ברודרסון מסר את המידע כדי להפיל את חני, לאחר שזו פנתה למשטרה והביאה למעצרו. כאשר נשאלה על מודעותה למעשיו הפליליים לכאורה של בעלה, השיבה בראיון ל"זמן תל אביב" כי אולי חמישה אחוזים מן המעשים של בעלה היו בידיעתה, לא יותר מכך. גלובל ארט (פילמס) בעירבון מוגבל
בסוף יוני 2008 נעצר ירון ברודרסון ושוחרר בערבות לאחר שהתנהלה חקירה נגד חברת גלובל ארט, אותה הקים וניהל. כב' השופטת מלכה אביב בבית משפט השלום בירושלים שיחררה את ברודרסון תחת תנאים מגבילים, בשל חשד לביצוע עבירות הפרת זכויות יוצרים, יבוא מוצרים מפרים, מרמה וזיוף. ברודרסון נחשד כי עבר על סעיפים 211 ו-212 לפקודת המכס; סעיף 10 לפקודת זכויות יוצרים; סעיפים 415 (קבלת דבר במרמה) ו-418 לחוק העונשין (זיוף).
מחלקת חקירות מכס ומע"מ ירושלים של רשות המסים, בשיתוף עם יחידת הקניין הרוחני בלהב 433, ניהלה חקירה מקיפה נגד חברת גלובל ארט והעומד בראשה, ירון ברודרסון. החקירה נפתחה בעקבות חשד לייבוא 240,000 תקליטורי סרטים ושמע מזויפים, באמצעות שלושה משלוחים גדולים מטייוואן במשקל 4 טון. שלושת המשלוחים הללו הגיעו אל בית המכס של נמל תעופה בן-גוריון (נתב"ג) במהלך אפריל-מאי 2008. ברודרסון חשוד כי זייף מסמכים (חוזים, הסכמים) שהציגו אותו כבעל הזכויות על סרטים ומוסיקה שאותם ייצר עבורו המפעל בטייואן. ברודרסון הודה כי הזמין את הסחורה וייבא אותה לארץ, אך טען כי מדובר בתקליטורים שיוצרו ללא צורך ברכישת זכויות יוצרים. מדובר בתעודות אחסון ממן 800417, 800416 ו-800418. חברת גלובל ארט פנתה לעורך דין באמצע חודש יולי, כדי שיכין בקשה בכתב אל רפי גבאי, גובה מכס בבית המכס, לשחרר את הסחורה המעוכבת. ב-26 ליוני 2008 הגישה המדינה, באמצעות חוקר המכס גדי בהלול, וחוקר יחידת הקניין הרוחני במשטרת ישראל פקד יוסי צפיר, בקשה להוצאת צו מעצר ו/או שחרור בערובה כנגד ירון ברודרסון, על שמו החדש (החל מאמצע שנת 2008): ירון ברודי. כתובתו של ברודרסון, על פי בקשת המדינה, היא רחוב פרץ חיות 3/9 תל אביב. בדיקה שטחית על כתובת זו מגלה כי מדובר בבית נטוש. ירון התגורר חודשיים (אוגוסט-ספטמבר) בדירה קטנה ברחוב רמברנדט 2 (קומה 3), תל אביב - אך בסוף ספטמבר עזב את הדירה והשאיר את בעל הבית עם חוב של 3,300 שקלים. השופטת מלכה אביב בבית משפט השלום בירושלים כתבה בהחלטתה מיום חמישי (26/6/08) כי ברודרסון (או ברודי, לפי שמו החדש) ישוחרר בתנאים הבאים: א) עיכוב יציאה מהארץ למשך 180 יום והפקדת הדרכון במשטרה ו/או אגף המכס; ב) התחייבות החשוד להתייצב לחקירה או דיון בכל הליך שיידרש; ג) התחייבות החשוד להודיע למדינה על כל שינוי כתובת או מספר טלפון; ד) החשוד יפקיד סך של 5,000 ש"ח בקופת בית המשפט וזאת עד ליום 1 יולי 2008; ה) החשוד יחתום על ערבות עצמית בסך של 200,000 ש"ח; ו) החשוד ימציא ערבות צד ג' על סך של 50,000 ש"ח וזאת עד ליום 1 יולי 2008. החקירה בעניינה של גלובל ארט נמשכה לאורך קיץ 2008, תוך איסוף ראיות בישראל, בארצות הברית ובטייוואן, כולל עיון במחשבו האישי של ברודרסון. אין עדיין מידע לגבי הסיכויים להגשת כתב אישום כנגד גלובל ארט וכנגד ירון ברודרסון, או לפי שמו החדש החל מאמצע 2008 - ירון ברודי. בתחילת 2008 נודע לעורך תחקיר זה לראשונה כי ירון ברודרסון החל בתכנון פעולה תחת שם תאגיד חדש - "גלובל ארט פילמס" (Global Art Films). זמן קצר אחרי שברודרסון יצא ממעמד של פשיטת רגל בעקבות הסדר נושים, הוא הקים חברה חדשה בישראל: גלובל ארט בע"מ. מספר חברה: 514137041. כתובת החברה: רחוב עמוס 27 תל אביב, כתובת מקום מגוריו-לשעבר של ירון ומשפחתו. ירון, המשמש בתפקיד הבעלים, הדירקטור היחיד ובעל המניות היחיד של חברה זו, כבר אינו מתגורר עוד בדירה השכורה ברחוב עמוס 27. החברה הפועלת מטעמו של ברודרסון תחת השם "גלובל ארט" (או "גלובל ארט פילמס") אין משרדים של ממש, וכתובתה זהה לזו של חברת "חי מדיה הפקות", שעליה כתבנו בהרחבה במסגרת תחקיר זה, ושחשבון הבנק שלה הוגבל למשך שנתיים. בישראל כבר פעלה חברה בעלת שם זהה, גלובל ארט, שאינה רשומה בישראל, ועוסקת בשיווק ציורי שמן. אין קשר בין 'גלובל ארט' העוסקת בציורים, ובין חברת גלובל ארט בע"מ בבעלותו של הנוכל ירון ברודרסון, או בשמו החדש: ירון ברודי. זוהי לא הפעם הראשונה בה משתמש ירון בשם של חברה אחרת. בעבר, השתמש בשמה של חברת "דיגיטל מדיה" כדי ליצור מצג-שווא של חברה לגיטימית. לאור זהותו של המושך בחוטים (ירון ברודרסון, או ירון ברודי - תלוי מתי שואלים) והמידע הרב שהצטבר על פעולותיו לאורך השנים, נוצר מיד חשד סביר לכך כי "גלובל ארט" היא למעשה "אותה גברת בשינוי אדרת" - שם פיקטיבי נוסף הנועד לכסות על פעולותיו של מר ברודרסון בשוק הפיראטי, כולל חשד לכאורה לביצוע מעשי הונאה מול ספקים ושותפים. ואכן, תוך זמן קצר הגיע מידע מבוסס, מוצלב ומאומת על ידי מסמכי חקירה ובתי משפט, לפיו חברה זו אכן פועלת לכאורה בשוק הפיראטי, מזייפת חוזים ומוצרי דיוידי (dvd), ומוליכה שולל חברות בישראל, במזרח הרחוק ובארצות הברית. כמו כן התקבל מידע לגבי מוצרים פיראטיים שהפיצה החברה לרשת שיווק גדולה בירושלים, שלא ידעה כי רכשה סחורה מזויפת. רקע קודם - פרסומים עיתונאיים
על פי עיתון "הארץ", ירון ברודרסון היה בתחילת שנות התשעים מנהל חברת אי.אס.בי. מערכות תוכנה (I.S.B. Software Systems) (מספר חברה: 511682940). כבר אז, בשנת 1996, הספיק ברודרסון להיתבע ע"י הוצאת יבנה ופרופ' משה ברוור, לאחר שברודרסון שיווק תוכנת מחשב גיאוגרפית תחת השם "האטלס האוניברסיטאי החדש" (סימן מסחרי של הוצאת יבנה). הצדדים הגיעו לפשרה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, באוקטובר 1996. במסגרת הפשרה, התחייבה החברה של ברודרסון להפסיק להפר את זכויות היוצרים של התובעים, לארוז מחדש את המוצר, ולשלם לתובעים 10 אלף שקלים.
זמן קצר אחר כך, היה ברודרסון המייסד והמנכ"ל של חברת מיראז' מולטימדיה. חברה זו, שנמצאת בפירוק, היתה בבעלות חברת סאני (38%), ירון ברודרסון ואשתו חנה דרך אי.אס.בי מערכות תוכנה (37%) וחברת הד ארצי מולטימדיה (25%). על פי פרסום של "הארץ" מ-16/6/97, הגישה חברת הד ארצי תלונה נגד ברודרסון ביחידה הארצית לחקירות הונאה של משטרת ישראל. התלונה של "הד ארצי" כנגד ברודרסון הוגשה בעקבות מה שהחברה הגדירה כ"מידע שהגיע לידיעתה ולרשותה", שממנו משתמע לכאורה כי מנכ"ל מיראז' לשעבר, ירון ברודרסון, עשה בעת כהונתו פעולות בלתי חוקיות. התלונה של "הד ארצי" הוגשה זמן קצר לאחר שחברת "סאני אלקטרוניקה", שהייתה מבעלי המניות במיראז', הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לפירוק מיראז' מולטימדיה, בטענה שענייניה של החברה מתנהלים בדרך שמקפחת אותה. על פי פרסומי העיתון גלובס (23/9/97), המפרק הזמני של חברת מיראז' מולטימדיה, עורך הדין משולם שפרן טען בבית המשפט כי ירון ברודרסון פוטר מתפקידו כמנכ"ל לאור התוצאות העסקיות של החברה, ולאחר שהסתבר כי כל המלאי שלה הועבר לידי חברת הד-ארצי. על פי עורך הדין שפרן, ברודרסון המשיך להיות מועסק בחברת מיראז' מולטימדיה בתפקיד מנהל מקצועי עד לפיטוריו הסופיים ביוני 1997, לאחר שנחשד במעילה בנכסי החברה.
חברת "הד ארצי" מחקה ברבעון השני של 1997 את יתרת השקעתה בחברת המולטימדיה מיראז' בסכום של 1.9 מיליון שקל. הד ארצי הפרישה סכום עתק של כמעט 2 מליון שקלים עבור ירידת ערך ההשקעה במיראז' מולטימדיה. פרשת מיראז' מחקה עלייה ברווח התפעולי של הד ארצי, ותוצאות טובות יחסית בעסקי המלונות באותה תקופה. הפרשה פורסמה גם בעיתון "מעריב" (16/6/97) בכתבה מאת גלי כספרי, תחת הכותרת "חברת הד ארצי: חשד שהמנכ"ל לשעבר של מיראז' מולטימדיה מעל". התמוטטותה של מיראז' מולטימדיה הכניסה את ירון ברודרזון ואשתו, חנה, לחובות כבדים ביותר.
מיקי טוניס, מנכ"ל הד-ארצי באותה תקופה: "אני הגשתי תלונה למשטרה נגד ירון ברודרסון, מכיוון שבשנות התשעים הוא גנב לנו כסף מחברת מיראז' מולטימדיה, שהיתה בין השאר בבעלות הד-ארצי. גילינו שיוצאים מוצרים מהחברה שלנו, בלי שנדע, אל רשת באג (Bug). אני והבעלים של חברת סאני, אילן בן-דב, פיטרנו את ברודרסון מהחברה". כדי להתנער מן הסטיגמה של פרשת מיראז', מגדיר ברודרסון את הפרשה הזו כ"סכסוך שותפים", ועדיין ממשיך להכחיש כי החברה פשטה את הרגל. זאת למרות שמבחינה עובדתית, החברה אכן פורקה כדין.
מיקי טוניס לא הסתפק בפיטורי ברודרסון. הוא רצה שיישב מאחורי סורג ובריח: "אחרי הגשת התלונה במחלקה ליחידות הונאה, ישבתי על המשטרה במשך שנתיים", סיפר טוניס בראיון טלפוני לעורך תחקיר זה ב-2007. "לבסוף המשטרה הודיעה לי שהיא לא מתעסקת בנושא, מפאת חוסר עניין לציבור", ציין טוניס באכזבה. "לדעתי המשטרה היתה צריכה להתעסק בזה, אבל כנראה שהפשעים של האדם הקטן אינם נמצאים בתפריט המשימות שלה". טוניס מבין איך אנשים כמו ברודרסון ממשיכים להתהלך חופשיים: "כיום, המדינה כבר לא כל כך קטנה, ואנשים כמו ירון ברודרסון יכולים להיבלע בה. הבן-אדם עדיין מסתובב, וזה כנראה סימן שהמדינה מספיק גדולה. כנראה שיש עוד רבים כמותו שמסתובבים, וכל אחד מנצל את יתרונו היחסי. ברודרסון יודע להתארגן כך שבעצם הוא יכול להפיל מישהו (וגם הוא נופל), ועדיין להמשיך הלאה. צריך להיזהר מהאדם הזה. אתה יודע כמה חברות הוא הקים? הוא כל הזמן הקים חברות. אפשר לעשות סרט על זה. ירון וטיפוסים כאלה הם תוצאה של המצב בישראל: בגלל העיסוק בבעיות בטחון, לא מצליחים להתנהל כמו מדינה נורמלית".
חודש אחד לאחר שפוטר ברודרסון בבושת-פנים מחברת מיראז' מולטימדיה, הקים מיד חברה חדשה, בבעלותו המלאה. לא עבר זמן רב, ושוב עלה שמו של ברודרסון לכותרות בהקשר שלילי, והפעם כעבריין מורשע, שנמלט בעור-שיניו מעונש של מאסר בפועל: ב-6/7/2000 פורסם ב"הארץ" כי חברת ניו-ג'נריישן מולטימדיה, המפתחת תוכנות ומשחקי מחשב, ובעליה ירון ברודרזון, הורשעו על פי הודאתם בתשע עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ בשנת 1999. סך סכום המס שלא שולם, ע"פ הפרסום, היה יותר מ-24 אלף שקלים. על פי הכתבה, שופט בית משפט השלום בת"א, ד"ר עמירם בנימיני, גזר על ברודרזון חצי שנת מאסר על תנאי לשלוש שנים, וקנס כספי בגובה 10 אלף שקל ב-5 תשלומים. על החברה נגזר קנס כספי בסך של 15 אלף שקל בחמישה תשלומים. מספר תיק פלילי זה הוא תפ 0053121/99.
מעניין לציין כי סנגורו של ברודרזון, עו"ד רונן אורן, טען בפני בית המשפט כי המס לא שולם כיוון ש"שהחברה ובעליה נקלעו לקשיים, נחשפה מעילה בחברה ולקוחותיה לא שילמו במועד". חברת ניו-ג'נריישן (מולטי-מדיה), שמספרה 512507500, ושהוקמה ב-15/7/97 ביחד עם חנה ברודרזון, אשתו של ירון דאז, היא כיום מחוקה. ב-2007, במסגרת הליך אזרחי [בש"א 12907/07], הצהיר ירון ברודרסון בפני בית המשפט המחוזי בת"א כי פתח את "ניו ג'נריישן מולטימדיה" על שמו ועל שם אשתו דאז, חני ברודרסון. בדו"ח רשם החברות מיוני 2007 מופיעה שמה של חני בתור אחת מבעלי המניות בחברה זו, אך בדו"ח מעודכן יותר לא מופיע שמה.
בעקבות מעצרו של ירון ברודרסון ב-3 ביולי 2009 התפרסמה כתבה ב'הארץ' מאת יובל גורן, כתב הפלילים של העיתון בתל אביב. בכתבה תואר המקרה שבו צעירה התלוננה על כך שירון זייף את זהותו, פיתח איתה מערכת יחסים אינטימית המבוססת על מרמה, ואף גנב ממנה עשרות אלפי שקלים. פרשנות מחמירה של הדין הפלילי עשויה להוביל לכתב אישום על אונס במירמה, עבירה חמורה ביותר (16 שנות מאסר) המתארת מקרה של זיוף זהות במטרה לקיים יחסי מין במירמה. בעקבות תלונתה המפורטת של הצעירה (שמה המלא אסור בפרסום) נעצר ירון לשבוע ימים. הוא אף ניסה להתאבד בתא המעצר, על פי עדותו של אחד מחוקרי המשטרה. למשטרה ידוע על לפחות שלוש נשים נוספות שהיו קורבנות של ירון בשנה האחרונה, והמשטרה מקווה כי הן יגיעו לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה דומה. אם ייאספו ראיות מספיקות, יוגש כתב אישום כנגד ירון ברודרסון.
הבהרה משפטית
ראשית, חשוב להבהיר כי ירון ברודרסון מעולם לא תבע דיבה את עורך תחקיר זה. ברודרסון מעולם לא הגיש תביעה כלשהי נגד הפרסום החמור עליו בתחקיר. אמנם הוגשה תביעת דיבה מטעם אשתו (דאז), אך היא נדחתה על ידי בית המשפט כעבור שנה של דיונים. בתביעת הדיבה של חני ברודרסון נקבע כי חני תשלם לעורך התחקיר סכום כולל של 11,500 שקלים הוצאות משפט. סכום זה לא שולם במלואו מעולם, אלא רק בחלקו, ובאיחור רב.
למר ירון ברודרסון ניתנו אינספור הזדמנויות, בכתב ובעל פה, להגיש את תגובתו המסודרת לממצאים החמורים בתחקיר זה (אונס במירמה, גניבה, זיוף, הונאה, מירמה, הפרת זכויות יוצרים ועוד). ירון בחר להתעלם מרוב הטענות שהועלו נגדו, ולעתים אף התחמק בריצה כאשר ראה את עורך התחקיר ברחוב. לעומת זאת, בפעמים המועטות בהן בחר להגיב, הוא מסר מידע שגוי, מזויף, מעוות, חלקי, מופרך ולעתים אף שערורייתי בחוצפתו. מסקנתו של עורך התחקיר היא כי ירון ברודרסון הוא שקרן פתולוגי בדרגה חמורה ביותר, שאינו יודע להבדיל כלל בין אמת ובין שקר. ירון ברודרסון גם לא תבע דיבה את התוכנית "שומר מסך" של אמנון לוי, ששידרה עליו תחקיר כפול תוך פרסום תגובתו כנדרש. ירון לא תבע דיבה אף עיתון או אתר אינטרנט שפירסם עליו תחקירים וכתבות (גלובס, ידיעות אחרונות, מעריב ועוד). ירון אמנם תבע ב-2009 את אשתו (כיום גרושתו) על לשון הרע (דיבה), אך תביעה זאת נותרה תלויה ועומדת עד מותו. מעשיו ומחדליו של ירון מדברים בעד עצמם, כמו גם תוצאות תביעת הדיבה של אשתו באותה תקופה (תביעה שנדחתה, כאמור). מבחינה נקודתית, אנו הראשונים להודות כי מבחינה פורמלית בלבד, ירון ברודרסון אינו בעל מניות בחברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט. הוא גם אינו המנכ"ל בפועל. אך אין לכך כל חשיבות ממשית בעולם העסקים. בתחקיר זה מעולם לא נטען כי ברודרסון הוא הבעלים, בעל מניות או המנכ"ל הרשמי. כתבנו כאן כי הוא "מנהל החברה" מכיוון שכך הוא הוצג בפנינו באותה שיחה טלפונית, כאשר פנינו אל החברה לקבלת תגובה. בשיחת הטלפון שקיימנו עם נציגת שירות לקוחות של החברה, ביקשנו לשוחח עם המנהל. נציגת השירות העבירה אותנו אל ירון ברודרסון, שסיפק תגובה כנציג של החברה לכל דבר ועניין. מלבד מצג-השווא שיצר ברודרסון וחברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט בעצמה, שגרם לנו להאמין כי ירון ברודרסון הוא-הוא מנהל החברה בפועל, הרי שכל מי שעבד עם החברה אי-פעם - התייחס אל ברודרסון כמנהל בפועל. במציאות העסקית, ברודרסון אכן היה המנהל האמיתי של החברה, למרות ש"על הנייר" (ברשם החברות) שמו לא הופיע. ירון ברודרסון אכן ניהל את עסקיה של החברה בפועל, עבד מול חברות התרגום וההפקה, ואף קיבל פניות טלפוניות מלקוחות. חשוב לציין כי אפילו בעל החברה, מודי ורדי, הודה בפנינו כי ירון היה הדומיננטי בחברה, ולא מודי עצמו. אם כן, מאחורי מסך התאגיד פעל ירון ברודרסון במרץ בתור המנהל-בפועל של החברה, ולפחות בעינינו אין משמעות רבה לעובדה ששמו אינו מופיע במאגר רשם החברות. מלבד כל זאת, היה זה רק שמו של ירון ברודרסון -- ולא של אף אדם אחר -- שעלה שוב ושוב בכל השיחות שניהלנו עם נפגעי דיגיטל מדיה אנטרטיינמנט, כמו גם נפגעי חברת י.ב. דיגיטל מדיה. דמ"א אמנם רשומה כ"פעילה" במאגר רשם החברות, אך ע"פ ורדי, החברה הפסיקה את פעילותה במהלך החודשים יוני-יולי 2006. כל מה שנותר מן החברה כיום הם רק חובות כספיים ומוניטין רע. גם חברת גיים מניה, אותה הקים ברודרסון באמצעות יחזקאל פולק, שקעה בחובות של מליוני שקלים. למעשה, אף חברה בניהולו של ברודרסון, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן חשאי, לא הצליחה להימלט מגורלה: או התמוטטות כלכלית, ו/או חובות, ו/או מעשי הונאה ו/או פירוק סופי. לאור כל זאת, הפרסום באתר זה היה מדויק לאורך כל הדרך. כאמור, למר ברודרסון ניתנו הזדמנויות רבות מספור כדי להגיב בצורה מפורטת ועניינית. העדויות שהתקבלו ממספר רב של גורמים בלתי-תלויים הוצלבו ונבדקו עובדתית. הראיונות ושיחות הטלפון שהתקיימו עם כל הגורמים בפרשה היו ארוכות, מתועדות ומהימנות. הנתונים העובדתיים שהתקבלו מבריטניה (במאי הסרט על סיד בארט) ומישראל (בעלי חנויות, מנהלי חברות הפצה, מתרגמים) היו מגובים בראיות חותכות. בעל אתר זה, אורי ברייטמן, עמד בעבר ועומד עד היום מאחורי כל פרט פרסום, ומוכן לעמוד בבית המשפט ולטעון "אמת דיברתי" ול"פרסום בתום-לב". מלבד זאת, פרסום התחקיר במלואו היה ונותר הכרחי מבחינה ציבורית, לאור העובדה כי ספקים נוספים היו עלולים לעבוד בעתיד עם מר ברודרסון בלי להיות מודעים להתנהלותו העסקית בעבר. אתר זה אינו "כלבוטק" או "שומר מסך", אך המשך פרסום התחקיר באינטרנט גם לאחר מותו של ברודרסון הוא שירות חיוני לציבור הצרכנים ובעלי העסקים כאחד. חי מדיה הפקות
חברה נוספת שהוקמה ע"י ברודרסון (בלי ששמו יופיע בשום מקום), ובמעורבותה הישירה של אשתו דאז, חני (חנה) ברודרסון, נוסדה בחודש מאי 2007, תחת השם החדש "חי מדיה הפקות בע''מ". שם החברה, ככל הנראה, הוא צירוף שמם של בני הזוג חני וירון (ח"י).
חני ברודרסון עצמה שילמה מכיסה על הקמת החברה סכום של 2,204 ש"ח, לפקודת רשם החברות (משרד המשפטים), בתאריך 30 במאי 2007. התשלום בוצע באמצעות כרטיס אשראי על שם חנה ברודרזון מסוג אמריקן אקספרס, וב-12 תשלומים (קרדיט) שווים על סך 191 ש"ח כל אחד. ממסמכים שנשלחו ע"י ברודרסון אל אנשי שיווק שונים, והגיעו באמצעותם לידיעת עורך התחקיר, הציג ברודרסון את "חי מדיה הפקות" בתור "חברה ישראלית העוסקת בהוצאה לאור של סרטים". למרות ששני בני הזוג שקועים בחובות של מליוני שקלים, נכתב במסמך כי "הבעלים השקיעו למעלה ממיליון ₪ ברכישת הזכויות להפצת התקליטורים". הבעלים, יש להדגיש, הם למעשה חנה ברודרזון, אשתו של ירון באותה תקופה, אשר שימשה באותה תקופה ראש אגף חינוך בעיריית ת"א. להלן קישור להורדת מסמך הרקע של חי מדיה הפקות אותו הפיץ ברודרסון החל מאמצע 2007. המסמך מוצג כאן כפי שהוא. הקובץ לא עבר כל שינוי. להלן נתוני רשם החברות מתאריך 18/6/07 אודות העסק של ירון וחני ברודרסון:
ברודרסון טען בעבר כי אין כל ראיה הקושרת אותו, בשום צורה שהיא, לחברות אותן הוא מקים דרך אנשים אחרים. אך בידינו מספר מסמכים בנקאיים, משפטיים ומסחריים בהם מופיע שמו גם בהקשר של 'חי מדיה הפקות', שכאמור נוסדה ומנוהלת על ידי אשתו דאז. בידינו העתק הודעת דואר אלקטרוני שנשלחה בתחילת חודש יוני 2007 מכתובתו האישית של ברודרסון, ובה הוא מציג את חברת "חי מדיה הפקות" באופן הבא: "אנו חברה חדשה העוסקת בהוצאה לאור של סרטי DVD בעברית. רצ"ב מספר פרטים על החברה. אשמח לשמוע מכם". חיפוש באינטרנט גילה מודעה שפירסם ירון ברודרסון, זמן קצר לפני שמינה את אשתו דאז להיות המנהלת והבעלים של "חי מדיה הפקות". מטרת המודעה: איתור איש-קש חדש עבור חברה חדשה שרצה להקים, כמו יחזקאל פולק, מודי ורדי, גיל כהן ואחרים. המודעה של ירון הופיעה בלוח מודעות של אתר מאגר העסקים הארצי (IB2B). נוסח המודעה, שפורסמה ב-23/5/07: "לחברה העוסקת בהוצאה לאור של סרטים/מוסיקה ותכנים שונים לטלוויזיה דרוש שותף-מפעיל בחברה, רווחים נאים ביותר למתאים. פרטים לפקס 03-6046067. קשר: 0542281053 - broderso@012.net.il". מספר הטלפון הנייד הוא זה של ירון ברודרסון, וכך גם כתובת הדוא"ל שלו. צילום-מסך של המודעה מצורף להלן. 
המודעה שפירסם ירון ברודרסון לחיפוש איש-קש לחברה שלו מעורבותו הישירה של ברודרסון בחברת "חי מדיה הפקות" (תאגיד נוסף בו הוא מעורב בייסודו, למרות שנאסר עליו להקים ולנהל כל חברה, ונאסר עליו לחתום על צ'קים), כמו גם מעורבותה הישירה של רעייתו, מעוררים במשותף חשד סביר לכאורה כי מדובר בחברת-קש נוספת, שמטרתה היא הפצת צ'קים ללא כיסוי, הונאת ספקים, רמייה מסחרית והפצת סרטי דיוידי פיראטיים לחלוטין. תפקידה של חני ברודרסון עד מאי 2008, נחשב בכיר למדי: סגנית מנהלת מינהל החינוך בעיריית תל אביב. חני עצמה חתמה על מסמכים ומכתבים תחת התואר "ראש אגף חינוך" בעיריית ת"א-יפו. היא היתה כפופה לדפנה לב, מנהלת מינהל החינוך, התרבות והספורט בעיריית תל אביב (לשעבר מנהלת מחוז מרכז במשרד החינוך). עיריית תל אביב סירבה להגיב לכל המתפרסם בכתבה זו ("אין תגובה"). חני ברודרסון סירבה להגיב במשך זמן רב, עד שלמעשה הועברה מתפקידה על ידי הממונה עליה, דפנה לב. גם האחרונה, ראש מינהל החינוך בעיריית ת"א (חני היא סגניתה), סירבה להגיב. המידע על "חי מדיה הפקות" נמסר באמצעות עורך תחקיר זה אל התובע העירוני של עיריית ת"א, עורך הדין אליק בלייכר. המידע הועבר אל היועץ המשפטי של העירייה. במידע על "חי מידע הפקות" יש ראיות לכאורה לביצוע עבירות משמעתיות ואף פליליות. במאי 2008 הושעתה חני ברודרסון מתפקידה כראש אגף חינוך, בעקבות חשד לאי-סדרים כספיים.
לא ידוע לנו על מוצרי מדיה כלשהם שייצרה או הפיצה "חי מדיה הפקות". כמו כן, לא ידוע לנו על עובדים בחברה, משכורות ששולמו לעובדים, משרדים פעילים שנשכרו, או כל שירות אמיתי שנתנה חברה זו ללקוחות כלשהם. הדבר היחיד ש"חי מדיה הפקות" יודעת לייצר זה צ'קים, הרבה צ'קים -- רובם דחויים, וחלקם בטלים ומבוטלים.
בשוק כבר פוזרו עשרות צ'קים של "חי מדיה" בחתימתו האישית של פושט הרגל (דאז) ירון ברודרסון (ובניגוד לחוק, כמובן), לרוב לצורך תשלום חובותיו האינסופיים. חלק מן הצ'קים של "חי מדיה" הופנו לתשלום חובות אישיים של ירון ברודרסון עבור בני משפחתו, תוך עקיפת הנושים שלו. רוב הצ'קים הגיעו מחשבון של "חי מדיה" בסניף בנק הפועלים ברחוב ארלוזורוב בת"א, וצ'קים מאוחרים יותר הגיעו מחשבון חדש של "חי מדיה" בבנק מרכנתיל דיסקונט. לא ברור כיצד נפרעים הצ'קים בחתימתו של ירון ברודרסון, אלא אם כן צירפה חני את בעלה בתור מורשה חתימה בחשבונות הבנק של החברה.
בתחילת אפריל 2008 הודיע בנק ישראל כי הוגבל חשבון הבנק של חברת חי מדיה הפקות. חשבון זה פעל בבנק הפועלים, והוגבל לתקופה של שנתיים, דהיינו עד השני לאפריל 2010. הגבלת חשבון הבנק של חי מדיה הפקות, בעקבות צ'קים חוזרים, מוכיחה כי החשש שהובע בתחקיר זה מפעילות החברה התברר כמוצדק: ירון ברודרסון ממשיך לפזר צ'קים ללא כיסוי, והפעם בחברה שנמצאת בבעלות אשתו דאז. חשוב לציין כי "חי מדיה הפקות" פתחה חשבון בנק נוסף בבנק מרכנתיל, ואין מידע לגבי מצב חשבון זה.
תגובתה של חני ברודרסון בעניין חברת "חי מדיה הפקות" ניתנה בשלושים למאי 2008, לעיתונאית גלי גינת מן העיתון "זמן תל אביב" (מעריב):
"הקמת החברה על שמי נעשתה תוך כדי סחיטה וכחלק מההתעללות הכלכלית שעברתי על ידי בעלי. משנודע לי שאיני יכולה להירשם כמנהלת העברתי את הניהול לצד שלישי. אציין כי בפועל החברה נוהלה על ידי בעלי ללא מעורבותי".
חני לא פירטה מיהו אותו "צד שלישי", מתי נודע לה כי אינה יכולה להירשם כמנהלת, ואף לא התייחסה לעובדה כי הקמת חברה עבור פושט רגל הינה עבירה פלילית שדינה מאסר. בכתבה של גינת נכתב במפורש כי "ברודרסון היא עובדת מדינה והדבר אסור על פי כללי התקשי"ר (תקנון שירות לעובדי מדינה)".
בסוף ספטמבר 2008 הוגשה כנגד חני בקשה למינוי כונס נכסים והכרזה על חני בתור פושטת רגל. חני כבר ציינה כי אין לה התנגדות לכך. הנאמן של חני בפשיטת הרגל הוא, ככל הנראה, עורך הדין רמי קוגן. הבקשה ניתנה מטעמו של גיל כהן, המנהל והבעלים של חברת י.ב. דיגיטל מדיה. על פי פסק בוררות שניתן לאחרונה, חייבים חני וירון ברודרסון סכום של 400 אלף שקלים למר גיל כהן. האחרון קיבל רק 30 אלף שקלים מתוך חוב זה. לחני חובות רבים נוספים.
באמצע ינואר 2009 הוצא צו כינוס נכסים כנגד חני ברודרסון. אסיפת נושים ראשונה מיועדת להתקיים באוגוסט 2009. הליך פשיטת הרגל של חני מתנהל במחוז תל אביב.
 אתר בנק ישראל - החשבון המוגבל של חי מדיה הפקות  חי מדיה הפקות - פרטי חברה באתר רשם החברות תאריך בדיקה: 27 פברואר 2008 עוד לפני שחשבון הבנק של "חי מדיה הפקות" הוגבל עד שנת 2010, הגיעו עדויות למערכת על מעשי הונאה שנעשו תחת שם החברה. אחת הדוגמאות האחרונות להיותה של "חי מדיה הפקות" מכשיר פשוט לביצוע מעשי הונאה, היא זו של חנות הספרים "לנדסברגר" בתל אביב. ירון ברודרסון קנה בחנות זו כמה ספרים (של חנה ארנדט, לא פחות), בינואר 2008, בשווי כולל של 400 ש"ח בלבד. אלא שהסכום הנמוך של הקנייה, לא מנע ממר ברודרסון להשתמש בצ'קים של חברת "חי מדיה הפקות" לביצוע הרכישה -- ללא חותמת חברה.
הצ'ק חזר מן הבנק בגלל שחותמת החברה לא הופיעה עליו. לאחר שזה קרה, חשדו מנהלי החנות שנפלו על נוכל סדרתי בעל חברה בעירבון מוגבל (בזכות אשתו דאז, חני). הם ביצעו חיפוש נוסף באינטרנט, קיבלו אימות לחשדותיהם, ואז פנו אל ברודרסון ותבעו ממנו לשלם מיד - או שחשבון הבנק של "חי מדיה הפקות" בסניף "מרכנתיל" בת"א יוגבל, או ייסגר. ברודרסון הגיב באופן מיידי: תוך יום אחד הוא התייצב בחנות ושילם על הספרים (שגנב, הלכה למעשה) במזומן.
מעורבותה הישירה של הגברת חני ברודרסון, אשר שימשה באותה תקופה ראש אגף חינוך בעיריית תל אביב (ולשעבר מנהלת המחלקה לחינוך יסודי, האחראית על בתי הספר היסודיים בתל אביב), בעסקי הרמייה והנוכלות של מר ירון ברודרסון, חמורה ביותר וראויה לציון מיוחד בתחקיר זה. דווקא חני ברודרסון, מתוקף תפקידה המוניציפלי הרם (היתה אחראית, למעשה, על חינוך ילדי תל אביב), היתה צריכה לשמור מרחק מכל עסקיו המפוקפקים של ירון, בעלה פושט הרגל (דאז), שהיה שקוע בחובות עצומים, ושמאחוריו עשרות, אם לא מאות, קורבנות מסחריים.
מתוקף היותה עובדת עירייה בכירה באותה תקופה, צריכה היתה הגב' ברודרסון לקבל אישור ממועצת עיריית ת"א כדי לעבוד בעסקים פרטיים, מחוץ לשעות עבודה במוסד הציבורי. למיטב ידיעתנו, לא קיבלה הגב' ברודרסון כל אישור כזה. כמו כן, יש לציין כי עקב תפקידה הבכיר, קיים סיכוי קלוש בלבד שחני היתה מקבלת אישור להקים חברה פרטית, גם אם היתה מבקשת אישור שכזה. כאמור לעיל, עיריית תל אביב סירבה להגיב לממצאי התחקיר ("אין תגובה", מסר לנו הדובר הלל פרטוק). חני ברודרסון סירבה אף היא להגיב, במשך חודשים ארוכים, עד שלבסוף הודחה מתפקידה ונאלצה להתפטר מעבודתה בעיריית תל אביב.
העובדה כי הגברת ברודרסון היא בעלת המניות היחידה והמנהלת של התאגיד "חי מדיה הפקות", חברת-קש שהוקמה אך ורק עבור בעלה פושט הרגל, לא רק מהווה עבירה לכאורה על פקודת פשיטת הרגל. מעבר לעובדה כי עובד עירייה צריך לקבל אישור פורמלי כדי לעסוק בהקמה וניהול של חברה מסחרית, הרי שסיועה של הגב' ברודרסון לביצוע מעשי נוכלות, הונאה ורמייה מהווה מעשה שאינו הולם, וזאת בלשון המעטה, (לפחות לעניות דעתו של עורך תחקיר זה), את קוד ההתנהגות המצופה מאדם שנשא בתפקיד ציבורי בכיר, והיה אחראי על אגף חינוך (!) של עיר גדולה כמו תל אביב. כאמור, הגב' ברודרסון לא מצאה לנכון להגיב לכל הפרטים בתחקיר זה, למרות אינספור פניות חוזרות ונשנות, עד שלבסוף נותרה ללא עבודה, ללא קורת-גג וללא פרוטה.
ע"פ דו"ח מודיעין עסקי של ניתוח בעלויות מ-24/06/07, חנה ברודרזון (או כפי שהיא מכנה את עצמה, חני ברודרסון) היתה עד תאריך זה בעלת מניות במספר חברות שונות, בצורה ישירה ועקיפה. לחני היו 43% בחברת אי.אס.בי. מערכות תוכנה, ביחד עם בעלה ועם נכסי מ.ט. גבור בע"מ. לחברה זו שתי חברות-בנות: לחברת אי.אס.בי היו 35% בחברת מיראז' מולטימדיה, שהתמוטטה ופורקה לאחר שעלה בה חשד למעילה; כמו כן, לאי.אס.בי היו 99% בחברת נקסטי מולטימדיה, שבה לבעלה של חני היו 1% מניות. לחני היו גם 50% בחברת מיראז' משחקי מחשב, ולבעלה היו 50% הנותרים. לחני היתה גם בעלות סמלית בחברת ניו ג'נריישן (מולטי-מדיה), ובעלה מחזיק 99% מן המניות הרגילות בחברה. כאמור לעיל, מחזיקה חני 100% בחברת חי מדיה הפקות, שהוקמה למעשה עבור בעלה פושט הרגל (דאז), והיא מנהלת התאגיד היחידה בחברה זו.
במחצית השנייה של 2007, העבירה חני ברודרסון את אחזקותיה במניות חברות ניו ג'נריישן, מיראז' מולטימדיה, מיראז' משחקי מחשב וחברת אי-אס-בי אל ירון ברודרסון. לפי רשם החברות, חני אינה מחזיקה עוד במניות חברות אלו. עם זאת, היא עדיין בעלת מניות מלאה בחברת חי מדיה הפקות. על פי החוק, ירון ברודרסון לא היה רשאי להיות בעל עניין בחברה, כיוון שהיה פושט רגל עד מאי 2008. לכן תמוה הדבר, כיצד הצליחה חני להעביר לבעלה (פושט הרגל, כאמור) את אחזקותיה במגוון חברות אלו.
ב-30/11/07, זמן קצר אחרי הדיון הראשון בתביעה נגד עורך תחקיר זה, הפסיקה חני ברודרסון להיות דירקטורית בחברת חי מדיה הפקות. שרגא כפיר התמנה לדירקטור היחיד בחברה. אין לנו כל מידע על זהותו של אותו שרגא כפיר. שמו לא מופיע במוקד 144. איתרנו אדם בשם שרגא כפיר בכפר-סבא, אך אין לו שום קשר לפרשה זו.
לפי אחד המסמכים שהגיעו לידינו, התקבלו בעיריית ת"א שתי בקשות עיקול משכורת עבור חנה ברודרזון בספטמבר 2007. אחת מהן רשומה על שם הוצל"פ רמלה, והשנייה על שם הוצל"פ הרצליה. הסכום הכולל של שתי בקשות אלו עומד על 184 אלף שקלים. על הודעת עיקול המשכורת מתאריך 9/10/07 חתום יוסי ביטון, סגן מנהל מדור תשלומים בעיריית תל אביב. משכורת ספטמבר של חני אכן עוקלה בפועל. חני נלחמה בעיקול משכורתה ע"י הליך של עיכוב הליכים מותנה. עיקולים נוספים הוטלו על משכורתה, בין השאר בפרשת הרכב הגנוב. עיקולים נוספים על משכורתה הוטלו גם במהלך 2008, במגוון הקשרים שונים, עד שנאלצה להתפטר מעיריית תל אביב בעקבות חשד למעילה בכספי אגף החינוך.
כנגד הגב' ברודרסון הוצא גם צו עיכוב יציאה מהארץ, שמנע ממנה לטוס לחו"ל (ר' פרשת המשלחת של חני). העובדה שחני לא היתה מסוגלת לצאת לכנסים בחו"ל הקשתה עליה למלא את תפקידה כראש אגף חינוך בעיריית ת"א, עד שהודחה לבסוף. העובדה שעיריית ת"א אכן רכשה כרטיסי טיסה עבור חני מלמדת כי בעירייה האמינו כי חני תצליח להסיר את צו עיכוב היציאה מהארץ; ייתכן גם מצב שבו עיריית ת"א כלל לא היתה מודעת לעובדה שהוצא נגד חני צו עיכוב יציאה מהארץ, במועד קניית הכרטיסים. כאמור, לחני עשרות תיקים בהוצאה לפועל, וחובותיה שם מוערכים בלמעלה ממליון שקלים, נכון לרבעון האחרון של 2007.
כיום (2008) טוענת חני כי היתה קורבן של בעלה, ירון. היא טענה בפנינו, במספר שיחות טלפוניות, כי בעלה ניצל את תמימותה, סחט אותה ויצר סביבה חובות-ענק שהכניסו אותה למצב של מבוי סתום. עוד גורסת חני כי לא ידעה על רוב מעשיו הפליליים של בעלה, וכי לא העריכה נכונה את כוונותיו, שיטותיו וחומרת מעשיו. רק לאחר שעזבה את הבית ונכנסה להליך גירושין, החלה לקלוט ולהפנים, לדבריה, את מהות מעשיו של בעלה. לשיטתה של חני, היא האמינה לשקרים ולתחבולות של בעלה כיוון שרצתה לשמור על המשפחה הגרעינית שלה, וחששה מפירוק המשפחה. כיום פועלת חני למחיקת חובותיה, גירושין מבעלה, שיקום שני בניה ופתיחת דף חדש.
ירון ברודרסון - תחקיר שומר מסך
התחקיר המופיע בעמוד זה נכתב במלואו על ידי אורי ברייטמן
תוכנית התחקירים "שומר מסך" בהגשת אמנון לוי ובעריכת איתי דנקנר, הכינה תחקיר טלוויזיוני בפרשת דיגיטל מדיה וירון ברודרסון, שחלקו הראשון שודר ביום שלישי, 11 ספטמבר 2007. חלקו השני של התחקיר על ברודרסון שודר במסגרת לקט, כולל עדכונים, ביום שלישי, (21:00, ערוץ עשר), 2 באוקטובר 2007. התוכנית הראשונה זכתה לרייטינג של 9.5%, דהיינו כחצי מליון צופים ישראלים.
ירון ביטר, התחקירן ורכז המערכת של התוכנית, יצא לשטח עם מצלמה נסתרת. ראשית הוא תיעד את משרדיה הסגורים והנעולים של חברת "י.ב. דיגיטל מדיה" ברח' ארלוזורוב 62 בת"א. אחר כך הגיע מוקדם בבוקר כדי לצלם את ברודרסון יוצא מדירתו בתל-אביב, עם אשתו חני. ירון נתפס באמירות שאינן לגמרי אמת, כאשר הוקלט משוחח עם אחד מקורבנותיו הרבים, פול שטרית, ואמר לו דברים הפוכים ממה שאמר קודם לכן לתחקירן התוכנית.
גם חני ברודרסון תועדה במצלמה נסתרת על אמירה שאינה אמת, כאשר טענה בפני התחקירן כי בעלה, ירון, כלל אינו בבית. תחקירן 'שומר מסך' לא האמין לחני, הסתתר ברחוב, ואכן - הפלא ופלא: דקות ספורות אחר כך, יצא ירון החוצה מן הדירה אל הרחוב. ירון הגיב לטענות תחקירן התוכנית, בין היתר, במשפט המדהים "אני לא נתתי צ'קים ללא כיסוי". משפט זה יכול רק להקביל לטענתו הפוטנציאלית של מייקל ג'ורדן כי מעולם לא שיחק כדורסל. בנוסף, התראיינו לתחקיר 'שומר מסך' גם מספר קורבנות נבחרים של ברודרסון. חלקם בחרו להופיע ללא ציון שמם, מפחד שיעונה להם רע. שני חלקי התחקיר ניתנים לצפייה מקוונת באתר זה.
החלק הראשון ששודר ב-11 בספטמבר 2007 החלק השני ששודר ב-2 באוקטובר 2007 תגובות נוספות לתחקיר ברודרזון: "לא נתתי צ'קים ללא כיסוי" עימות עם תחקירן 'שומר מסך', ירון ביטר לאחר שידור התחקיר הראשון ב-11/9/07, פנו למערכת 'שומר מסך' קורבנות נוספים. חלקם התראיינו לחלק השני של התחקיר. חני ברודרסון עצמה, במכתבה הפומבי לעובדי אגף החינוך של עיריית ת"א, הגדירה את התחקיר בתור "הפתעה קשה". ירון ברודרסון טוען כי בעקבות התחקיר נקלע לבעיות עם הבנקים, וכי נאלץ לפתוח חשבון בנק חדש עבור חברת 'חי מדיה הפקות', בבנק מרכנתיל דיסקונט. חני, אשתו של ירון ברודרסון באותה תקופה, טענה באוקטובר 2007 בפני בית המשפט השלום בת"א כי בעלה "פועל באפיקים משפטיים כנגד צוות התוכנית" של אמנון לוי, 'שומר מסך'. חודשים רבים חלפו מאז, ושום תביעה לא הוגשה ע"י ברודרסון כנגד צוות התוכנית "שומר מסך". הזמן הרב שעבר מאז שידור התוכנית מצביע, לכאורה, על כך שאין לברודרסון כל כוונה להגיע לעימות עם 'שומר מסך', הזוכה לגיבוי המלא של ערוץ 10. לפיכך, טענתה של הגב' ברודרסון בפני בית המשפט היתה ריקה מכל תוכן, ונועדה ליצור מצג-שוא, לכאורה, בפני בית המשפט. הטיפול של תוכנית 'שומר מסך' במעשיו של ירון ברודרסון, הסתיים. לפניות בנושא תחקיר-אינטרנט זה התקשרו אל העיתונאי העצמאי אורי ברייטמן בטלפון נייד: 0522-470-282. קטעי הוידאו המקוונים, המציגים את שני חלקיו של תחקיר 'שומר מסך', עלו לאתר זה באישור מלא של מערכת התוכנית. המכתב של חני לחצו להגדלה בעקבות הפרסום הטלוויזיוני ב"שומר מסך", הוציאה חני ברודרסון ב-18/9/07 מכתב רשמי בתפוצה נרחבת לעובדים במערכת החינוך והאגף לחינוך של עיריית תל אביב. במכתב טענה חני, בהקשר של תחקיר 'שומר מסך', כי "לצערי לא התבקש ירון, בן זוגי, להעביר תגובה כלשהי". אמירה זו אינה אמת: תגובתו של ירון ברודרסון שודרה בתוכנית, ולא פעם אחת בלבד - אלא פעמיים. חני הודתה כי היא עצמה כלל לא ראתה את הכתבה, מה שמסביר את הסתבכותה המיותרת בטענה כוזבת זו. כדי להתגונן מול חומרת תחקיר 'שומר מסך', פיתחה חני גרסה חדשה לפיה "מותם הפתאומי של אבי ואחי שהיו שותפים לעסקים עם ירון הותירו חלל ענק. כניסתם של שותפים לא מוכרים במקומם הרע את המצב ובבוקר בהיר אחד גילינו שאנו עמוסים בחובות...קיבלנו החלטה להתמודד ולשלם את החובות. מכרנו את כל רכושנו (דירות, משרדים, חסכונות) ואנו עדיין משלמים בכל חודש סכום מכובד. בעוד כ-7 חודשים יסתיים פרק זה ויושלם החוב".
טענותיה של חני ברודרסון במכתב זה עומדות בסתירה חריפה לכל הידוע לעורכי תחקיר זה, ובמיוחד לקורבנותיו הרבים של ירון ברודרסון עצמו, משנות התשעים ועד היום. בני הזוג לא "קיבלו החלטה להתמודד עם החובות", אלא אולצו לעשות זאת עקב הליכי הוצאה לפועל. בני הזוג לא "מכרו" את רכושם מרצונם (או בעקבות מחווה מוסרית נאצלת כלשהי), אלא נכפו להיפרד ממנו במסגרת הליכים משפטיים ארוכים ומפרכים שנקטה נגדם מדינת ישראל, במאמץ לטפל בחובותיהם העצומים (והתופחים) של עשרות הנושים.
הסכומים אותם חייב ירון לקורבנותיו נמדדים במליוני שקלים. גם חני צברה עשרות תיקים בהוצל"פ, בסכומים גדולים. לכן קיימת סבירות נמוכה ביותר שבני הזוג יצליחו להסדיר את כל חובותיהם תוך שבעה חודשים -- וזאת, אף אם יצליחו להגיע להסדר נושים ו/או להפטר, באמצעות כונס הנכסים הרשמי. חשוב מכל: נראה שבני הזוג ברודרסון בחרו "לשלם את החובות" על גבם של עשרות קורבנות תמימים, שנאלצו לספוג הפסדים כבדים בעשרות תרגילי "עוקץ", רק כדי שמר ירון ברודרסון הנכבד יוכל לצאת סוף-סוף ממעמד של 'פושט רגל', כפי שאכן קרה במאי 2008.
זאת ועוד: אין זה נכון כי חובותיו של ברודרסון התגלו "בבוקר בהיר אחד". מדובר במספר רב של פרשיות הונאה שונות, שנמשכות כבר מספר שנים, באמצעות מספר רב של תאגידים שונים, שהוקמו על ידי אנשים שונים (יחזקאל פולק, מודי ורדי, גיל כהן וכו'). לפיכך, את אנשי-הקש ששכר ירון כדי לעקוף את מגבלותיו בתור פושט רגל, הגדירה למעשה חני במשפט "כניסתם של שותפים לא מוכרים הרע את המצב". חני ברודרסון כלל לא ציינה במכתבה את העובדה שמר ירון ברודרסון הפך פושט רגל, בין השאר בגלל פרשת מיראז' מולטימדיה המתוקשרת, בה פוטר מן החברה בעקבות חשד למעילת-ענק.
קוראי מכתבה של חני בעיריית ת"א אולי ירצו לדעת כי אין לנו כל ראיות התומכות בגרסתה של חני לפיה "מותם הפתאומי של אבי ואחי" הוא שהוביל להתדרדרות מצבם הכלכלי של ירון ברודרסון ואשתו. אחיה של חני, דב ויצמן ז"ל, עזב את ישראל וגר בארה"ב בשנים שלפני מותו הפתאומי מדום-לב. ככל הידוע, דב לא היה מעורב בעסקיו המפוקפקים של ירון. אביה של חני, נתן ויצמן ז"ל, היה פנסיונר בעל מעורבות מזערית בעסקיו של ירון, אם בכלל. השימוש הציני במותם של בני משפחה -- ממש כפי שעשה ירון עצמו בנוגע לאמו, דורה ברודרזון ז"ל -- לצורך תירוץ מעשי מרמה והונאה, ראוי לכל גינוי אפשרי.
168 דו"חות חנייה ורכב גנוב אחד
הנה חוב שדווקא לא הוזכר במכתב של חני: חוב כספי למקום עבודתה - עיריית תל אביב. על פי מידע רשמי שהתקבל ישירות מאגף החנייה של עיריית תל-אביב, לחובתה של חני נרשמו 168 דו"חות חנייה שלא שולמו, עד להסדר תשלומים שנחתם ב-21 ליוני 2007. הסכום המלא לתשלום: 50,984 שקלים.
מדובר בחוב חריג, בוודאי לעובד עירייה בכיר כמו חני. על פי הסדר התשלומים שנקבע, חני תשלם כל חודש סכום קבוע של כ-3,100 שקלים, עד יוני 2009. לפיכך, טענתה של חני במכתבה הפומבי לעובדי העירייה, לפיה תסדיר את כל חובותיה עד אפריל 2008, אינה עולה בקנה אחד עם הסדר התשלומים שיסתיים רק ביוני 2009. בעיתון "זמן תל אביב" פורסמה כתבה הנוגעת לנושא תחת הכותרת "החוב של חני" (30/5/08). בגרסת האינטרנט של אותה כתבה, נבחרה כותרת אחרת: מנהלת אגף החינוך צברה חוב כלפי עיריית תל אביב. בתגובתה לפרסום זה, הגיבה מושא הכתבה לעניין דו"חות החנייה: "הדוחות הם של ירון. מאחר שהיה בפשיטת רגל, הרכב שהיה בליסינג רק היה רשום על שמי, אך היה בעיקר בשימושו". על אותו רכב ליסינג של ירון וחני כדאי להרחיב מעט.  אלפא רומיאו 156 תמונת אילוסטרציה - המחשה בלבד
בזמן שכתבה חני את מכתבה לאנשי עיריית תל אביב, היא לא טרחה לציין בו את פרשת האלפא-רומיאו הגנובה. ב-13 ביולי 2005 חתמה חני ברודרסון על חוזה שכירות ליסינג לתקופה של 36 חודשים, על מכונית מסוג אלפא רומיאו דגם 156, רכב מנהלים בשווי של כ-120 אלף שקלים. מספר הרכב הרשום שהושכר מחברת "פרי השכרת רכב": 56-005-10.
חני לא שכרה את אותה אלפא רומיאו לעצמה, כיוון שמקום עבודתה (עיריית תל אביב) סיפק לה רכב צמוד. מי שנהג בפועל במכונית זו הוא בעלה של חני, ירון. הוא נהג ברכב למרות שחני, כיום גרושתו, טוענת כי אין לו רשיון נהיגה. ירון השתמש ברכב המהודר כדי ליצור מראית-עין של איש עסקים אמיד ויציב, ולא של פושט רגל מעורער החייב מאות אלפי שקלים לנושים רבים מספור. חברת פרי ירוחם לרכב בע"מ שלחה לחני הודעות לתשלום דמי שכירות, דמי ביטוח והוצאות אחזקה, אך הן לא שולמו. מודי ורדי, עמיתו של ירון בתקופה זו, סיפר לחבריו כי "ירון החליט שהוא נוסע עם הרכב עד שיקחו אותו ממנו". לאחר מספר חודשים, נעלמה אותה אלפא רומיאו 156 מעל פני האדמה, ללא סיבה מובנת. ירון טען כי הרכב נגנב. חברת הליסינג לא השתכנעה בכך. ראשית, תבעה חברת פרי ירוחם ב-18 לאוקטובר 2006 את חני וירון ברודרזון בבית משפט השלום בת"א, בסדר דין מקוצר, על חוב של 33,493 ש"ח. חני וירון לא טרחו להתגונן בבית המשפט. ב-23 לינואר 2007 נתן בית המשפט פסק דין, לפיו ישלמו חני וירון לחברת הליסינג את מלוא החוב עם ריבית שנתית מוסכמת של 18% החל מ-18.10.06 ועד ליום התשלום בפועל, כולל הוצאות משפט של 3,349 שקלים.
איתן שריקי, מנהל בחברת הליסינג וסגנו של הבעלים, סיפר לעורך התחקיר כי "ידעתי שחני היא עובדת עירייה, ובגלל זה החתמתי אותה על החוזה, ולא את ירון. עד היום אני לא יודע לאן נעלם הרכב. מבחינתי ירון וחני קנו את האוטו הזה, והם צריכים לשלם את שוויו".
עו"ד אביר בראל, שניהל את התביעה מטעם חברת ההשכרה, סיפר כי "ירון אמר לי שאמא שלו נפטרה. הוא ניסה לשכנע אותי שהרכב נגנב, והוא דיבר עם חוקר שלנו. החוקר התרשם בצורה שלילית ביותר מדבריו של ירון, ולא האמין לו. שלחנו את ירון למשטרה כדי שיגיש תלונה למשטרה על גניבת הרכב, אבל מאז לא שמענו ממנו. ירון ביקש שלא ננקוט בהליכים נגדו ונגד אשתו. עיקלתי את המשכורת של חני מעיריית תל אביב, ואני מקבל את החוב על שכירות הרכב בתשלומים חודשיים. בינתיים אני ממשיך לנהל תיק הוצל"פ בעניין החוב של חני וירון, ובשלב הבא אתבע את שניהם על הרכב שהם לקחו ולא החזירו". הרכב, יש לציין, לא נמצא עד היום.
אורי ברייטמן, עורך תחקיר זה, הוא עיתונאי עצמאי, יוצא גלי צה"ל, מחבר הספר "רוק מתקדם משנות ה-60 ועד היום" (הוצאת מפה, 2005) ומנהל אתר "רוק מתקדם - מדריך עברי" מאז שנת 2000. בין שאר עיסוקיו, הוא מנהל גם אתר בנושא גדר ההפרדה, כותב ביקורות קולנוע וספרות, בלוג מנועי חיפוש בשם חופש החיפוש, מרצה לתחקירנים בבית הספר למקצועות הטלוויזיה של שידורי רשת, מרצה בסינמטק חיפה במסגרת ערבי רוקולנוע, ומרצה בנושא קידום אתרים לארגונים וחברות.
תחקיר זה, שהופיע לראשונה ברשת בחודש מרס 2006, נערך בהדרגה ובמשך זמן רב, ע"י ברייטמן לבדו, תוך קבלת ראיות, מסמכים ועדויות מאנשים רבים, חלקם חוקרים פרטיים, עורכי דין, אנשי עסקים ומנהלי חברות. לעורך התחקיר, בוגר הפקולטה למשפטים והפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, נסיון רב בתחקירים עיתונאיים בעבר. בין השאר ערך תחקירים על משרד החינוך והתרבות, תיאטרון הבימה, תעשיית המוסיקה הפיראטית בישראל, עמותות חרדיות ועוד. עורך התחקיר סייע לצוות התוכנית "שומר מסך" (אמנון לוי) בהכנת התחקיר הטלוויזיוני בנושא ירון ברודרסון, ששודר לבסוף ב-2007.
תחקיר זה היה לא רק שירות לחובבי פינק פלויד, חובבי קולנוע ביתי והעוסקים בתעשיית הקולנוע והדיוידי בישראל. מטרת תחקיר זה היא לספק מידע מדויק, מעודכן, מועיל ומשמעותי עבור כל מי שבא במגע עם חברת דיגיטל מדיה אינטרטיינמנט (על שלל שמותיה ונגזרותיה) או חברת "חי מדיה הפקות", ירון ברודרסון, מוצריו ושירותיו בישראל. התחקיר התעדכן באופן רציף עד התאבדותו של ירון, ב-22 מאי 2010.
התחקיר גם חשף לראשונה את האמת על ראש אגף חינוך בעיריית תל אביב, חני ברודרסון. מטרתו המשנית של התחקיר היתה להזהיר קורבנות פוטנציאליים מפני תרגילי "עוקץ" בשוק הקולנוע והמולטימדיה, ולעזור להם להילחם כנגד נוכלים בשוק המדיה והדיוידי. [מילות מפתח רלוונטיות לתחקיר עבור מנועי חיפוש ועבור שינויי שמות של מושאי התחקיר: ירון ברזון, ירון רובסון, ירון ברודסון; ירון ברודזון / בודרזון, ירון ברודי; ירון ברוזדון; רון ברודרסון; רון ברודרזון; ירון ברוסדון; רון ברוזדון; חני ברודרסון; חנה ברודרסון; חני ברודרזון; חנה ברודרזון, חני ברדרסון, חני ברדרזון; Ron Broderson; Yaron broderson / Broderzon; Chani Broderson; Hani Broderson; Yaron / Ron Brodi / Brody] |
אודות האתר / הספר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים
Email: uribreitman@gmail.com
Email: uribreitman@gmail.com
|
|