ביקורת: פסטיבל נירפסט 2000

מאת: קרן שטובר, ארה"ב

 

"תגביר את הקלידים", צעק מישהו בזמן ההפסקה של הופעת להקת North Star. "רואים שזה
מופע פרוג!", ענה האיש שישב לצידי.

 

בהחלט רואים. פסטיבל נירפסט, ארוחה בת-יומיים של משוגעי רוק מתקדם מכל הסוגים, החלה
ביום שבת, 17 ביוני, 2000, בשעה 11:00, באודיטוריום זואלנר שבאוניברסיטת ליהיי בבית-לחם,
פנסילבניה, ארה"ב. זו השנה השנייה בה מתקיים הפסטיבל.

Zoellner Arts Center - Nearfest 2000

 

מנחי הפסטיבל (ומארגניו), רוב לאדוקה וצ'אד האצ'ינסון, בירכו את אלף חובבי הפרוג בפסטיבל
שהיה כולו "סולד-אאוט" (Sold Out). חמש להקות הופיעו כל יום. שתי להקות נוספות, פריאם
(Priam) הצרפתית ואקולין (Echolyn) האמריקנית הופיעו במופע מקדים, ביום שישי, במקום
ששמו קרוקודיל רוק קפה, באלנטאון.

 

הרבה דוכני-דיסקים ומפרסמים היו נוכחים שם, כולל חברת מיוזיאה מיוזיאה, לייזר'ס אדג', קיוניפורם
ומגזינים כמו פרוגרשן, מיוזיק ניוז נטוורק, מלוטרון-מגזין ואקספוזה. פול ווייטהד, האמן שעיצב
בין השאר את האלבומים פוקסטרוט, טרספאס ונרסרי קריים של ג'נסיס, הראה את העיצוב
המקורי של "פוקסטרוט", ומכר הדפסות ומוצרים דומים. פול עיצב את לוגו הפסטיבל, שהודפס
על גבי חולצות שנמכרו בכניסה, לצד כרטיסי הגרלה ותוכניות.

 

נירפסט בדרך כלל נפתח עם להקה מקומית. בשנת 2000 היו אלה נורת' סטאר (North Star)
מפנסילבניה, שהתאחדו מחדש לאחרונה. הלהקה מאוד מזכירה את קינג קרימזון, בעיקר בתחום
המשקלים, הטמפו והמקצבים. הזמר האנרגטי שלהם נופף בידיים והשתחווה לתפילה כדי
להדגיש את המוסיקה. כל החברים הפגינו כישורים מולטי-אינסטרומנטליים (יודעים לנגן על
כלים רבים). הם החליפו תופים, מקלדות, גיטרה חשמלית, באס ולעתים חצוצרה, חליל-צד או
ויבראפון.

 

הלהקה האיטלקית די-אף-איי (DFA) הופיעה כאן בפעם הראשונה בארה"ב. כל חברי הלהקה לא
זזו הרבה, והשקיעו את רוב כוחם במוסיקה עצמה, שהיא כבדה ומבוחרת עם בס והדהודים
שונים. קצת מזכיר את Tarkus של אמרסון לייק ופאלמר. הבס האגרסיבי, שעשה "ת'אמפ ת'אמפ
ת'אמפ" הוביל שעה של פרוג-רוק כבד. אפקטים של רוח ו"סוויש" מהסינתיסייזרים הוסיפו
גוונים, ולמוסיקה היה לעיתים את הכוח והדרמה של סופת ברקים. כמה מהשירים התחילו מהר,
ואחרים נבנו באיטיות עד לשיא. הגיטרה והקלידים חלקו את ההובלה. בשיר האחרון הצטרף
אליהם הזמר האיטלקי ג'יאני ליאונה, מלהקת באלטו די ברונזו. הוא הבליט את השירה שלו עם
תנועות גדולות ואקספרסיביות, תוך כדי שהוא הסתער על הבמה.

 

הלהקה השלישית ביום שבת הייתה אילובאטאר (Iluvatar) האמריקנית, במקור מבולטימור,
מרילנד. יש להם צליל חזק, מלודי ורב-שכבתי שמזכיר את יס ואת ג'נסיס. אחד השירים רמז
מאוד על הקטע Wurm של יס. הם שמרו על בס חזק מתחת לקלידים הדומיננטיים, שהיו גבוה
במיקס, ולכן היה אפשר לשמוע אותם היטב בניגוד למצב אצל שתי הלהקות הקודמות. יכולתו של
הזמר בתחום הווקאלי הזכירה לי את ג'ון אנדרסון, והוא הניע את ידיו בתנועות קטנות בהתאם
למוסיקה. חליל-צד אמיתי, גשם מוקלט ורעמים הוסיפו טקסטורות. הם היו עוצמתיים בלי
לדחוף אחד את השני. אילובאטאר הביאו סגנון קליל יותר לרוק המתקדם, שהותיר את הקהל עם
חיוך על הפנים.

 

להקת אנקדוטן (Anekdoten) השוודית הייתה הבאה בתוכנית. הם חזרו על סגנון דומה של
אקורדים אפלים ובס מהדהד, כמו Rush המוקדמת או לד זפלין לפעמים. זה לא היה ממש רוק
מתקדם "אמנותי", אלא סגנון כבד יותר, מבוסס-גיטרה, קיר סאונד חזק, כמו גאות חזקה
באוקיינוס שמגיעה בלילה ללא ירח. לא היו סולואים. אחת הטקסטורות הייתה של מקהלה על
הסינתיסייזר (מלוטרון?), שמהווה נתח מרכזי בצליל שלהם.

 

המופע שסגר את יום שבת היה האיחוד של להקת הרוק המתקדם האמריקנית שהגיעה
מווירג'יניה, הפי דה מאן (Happy the Man). הרבה מעריצים של הלהקה משנות השבעים הופיעו,
ונתנו להם קבלת-פנים אוהדת וחמה. בנוסף לקלידים, התופים, הגיטרה והבס, הם הביאו איתם
גם סקסופון וחליל-צד. הבסיסט והגיטריסט ניהלו דיאלוג ביניהם, ממש כמו קריאה ומענה.
המוסיקה של הפי דה מאן היא סימפונית ודרמטית בהיקפה. רגעי של פיאניסימו (חלש-חלש)
מתחלפים בקרשנדואים פתאומיים של פורטה כפול (חזק-חזק). הקלידן החדש שלהם, דייויד
רוזנטל, מגיע מרקע קלאסי. חברי הלהקה היו יותר רגועים ומבוגרים מן הלהקות האחרות
שהופיעו בפסטיבל. לכן הסגנון שלהם נשמע יותר בוגר, בשל וחלק, עם טווח רחב של סולואים,
טונים, מוטיבים, מצלולים, ווליום וכוח. בין ההשפעות אפשר למצוא את ג'ון אנדרסון לצד ג'תרו
טאל.

Happy the Man - Nearfest 2000

 

אם הייתה תחרות על "מי נשמע הכי דומה לאמרסון לייק ופאלמר" ביום ראשון, 18 ביוני, הרי
שהלהקה שפתחה את היום בשעה 11:00, נקסוס (Nexus), הייתה מנצחת. הלהקה הארגנטינאית
האנרגטית הופיעה לראשונה בארה"ב כשכל חבריה לבושים בשחור. הזמרת הראשית שלהם,
שהתלבשה בסגנון "אלת החושך" בשמלה שחורה קצרה ועקבים גבוהים שחורים, רקדה כמו
שסטיבי ניקס רקדה ב"מחול המכשפות" עם פליטווד מאק. הסאונד של נקסוס חזק ומזכיר
להקות כמו Rush, לד זפלין, דרים ת'יאטר ואמרסון לייק ופאלמר, בתוספת של אורגן גותי בסגנון
סרטי-אימה. הרבה סולואים שמזכירים את קית' אמרסון. נקסוס היא כוח פרוגרסיבי שצריך
להתמודד איתו.

 

הבאה בתור הייתה להקת האוונגארד האמריקנית ת'ינקינג פלייג (Thinking Plague) שהגיעה
לפסטיבל מדנוור, קולורדו. זו יצירת אמנות מודרנית, כמו ג'קסון פולוק או פיקאסו. מאוד
מופשט, ללא נקודת התייחסות קונקרטית או נקודת-משען באריג המוסיקלי שלהם. חווית המופע
שלהם מגיעה מתוך המחשבות שלך והמוח שלך. המוסיקה א-טונאלית, ללא מפתח ברור, לא
קלה, דיסוננטית, לא נוחה ומאוד מעניינת עם צלילים מוזרים, משקלים בלתי-זוגיים וטקסטורות
משונות שנוצרות מאלמנטים בלתי-מוכרים. המתופף (דייויד קרמן) היה מוסיקאי מוצלח במיוחד.
החלק שלו היה בתנועה מתמדת, עם שינויים קצביים שאותם הוא לא פספס לרגע. כדי להוסיף
עניין חזותי, הוא הוסיף כמה פריטים מיוחדים איתם הכה בכלי ההקשה: חגורה שחורה רכה עם
קצוות מתכתיים שהושלכה על המצילות, כמו גם בובות ברבי וטרולים מפלסטיק עם שיער
מלאכותי וכף מריחה (מרית) מגומי במקום מקלות. אי אפשר להשוות אף להקה עם ת'ינקינג
פלייג, מלבד אולי חלק מן העבודות היותר אקלקטיות של קינג קרימזון.

Thinking Plague - Nearfest 2000

 

האיחוד של הלהקה האיטלקית משנות השבעים, באלטו די ברונזו, הגיעה מרומא והייתה הבאה
בתור. האולם הפך לפתע חשוך מאוד לצלילי שרשראות. צילו של הזמר זחל באיטיות בין
המגברים בצד הבמה. וואם! בבת-אחת הופיעו האורות והמוסיקה. הלהקה השתלטה באופן
דרמטי על הבמה. הקלידן והזמר הסוחף שלהם, ג'יאני ליאונה, לבוש כולו בחליפה כתומה, הבליט
כל שיר עם תנועות חדות של הראש, תנועות מוגזמות של הזרועות על הקלידים ומבטים נוקבים
בקהל שבאולם. יצירות רבות החלו והסתיימו בפתאומיות. מפחיד במיוחד היה אורגן ה'מידי'
שהוקדש לערפדים מודרניים. יצירה אחת נקראה "אגדה", אותה הקדיש ליאונה לאורגן
ההאמונד שלו, שנותר בחדר השינה שלו ברומא. הם גם ביצעו את "אהבה במטבח", יצירה
הומוריסטית על ראשים של דגים, צנצנות ג'לי, בישול ואהבה. בסוף המופע, הזמר השליך מקלות
לבנים ופתקים (בהם הפילוסופיה האישית שלו) אל הקהל, והקריא אותם בקול רם. "אין דבר
יותר פאתטי מאשר אדם ללא חוש ביקורת עצמי, שמאמין שהוא מושלם רק בגלל שהוא עושה
אחוז אחד ממה שצריך להיעשות כדי להיות מקובל בקושי."

Balletto di Bronzo - Nearfest 2000

 

הפרויקט של פאר-לינד (Par Lindh Project, או בקיצור PLP) משוודיה הופיע אחרי באלטו די
ברונזו. הלהקה מושפעת מאוד מן הסגנון של אמרסון לייק ופאלמר, וביצעה מספר קטעים שהיו
די מוכרים לקהל, עם כמה שירים חדשים. המוסיקה ספוגה בצבעים של באך, ויטראז'ים,
כנסייתיים, קתדרלות גותיות וארמונות גבוהים. היצירות החדשות היו יותר מבוססות-גיטרה,
אבל עדיין הפגינו את הסגנון הסימפוני עם האורגן המוכר. הזמרת מגדלנה הגברג סבלה מנקע
רציני במרפק, מה שהגביל אותה בנגינה על הכינור החשמלי, אבל פיצתה על כך היכולת הווקאלית
שלה, והדיקציה הזורמת שלה. הקלידן, פאר-לינד, הוסיף כמה דגימות של גיטרה אקוסטית.
שניים מחברי הלהקה הם חדשים, וויליאם וג'וזף קופקי, שמילאו את תפקידי הגיטרה החשמלית
והבאס.

 

הלהקה שסגרה את נירפסט 2000 הייתה קיטנלטאסנרט (Transatlantic), סופר-גרופ בינלאומי
של רוק מתקדם. ריינה סטולט (גיטרות, שירה וקלידים) הגיע משוודיה, מלהקת "פלאוור קינגז".
ניל מורס (שירה, קלידים וגיטרה אקוסטית) מגיע מלהקת "ספוק'ס בירד" האמריקנית. פיט
טראוואס (בס ושירה) מגיע מ"פייטס וורנינג" ומ"מריליון" הבריטית. מייק פורטנוי (תופים, כלי
הקשה ושירה), מגיע מלהקת דרים ת'יאטר האמריקנית. מייק הביא איתו להופעה גם את שני
הילדים הקטנים שלו. זו הייתה הופעת הבכורה של הלהקה, כך שהסיפור היה קצת קשה לפעמים.
זו להקה יותר "הבי מטאל" (Heavy Metal) מאשר פרוגרסיב, קצת בסגנון של דרים ת'יאטר. הם
ניגנו חומר מקורי מאלבום הבכורה שלהם (SMPT) כמו Return of the Giant Hagweed (שם
כמעט זהה ליצירה מאת ג'נסיס), לצד כיסויים ל"מאג'יקל מיסטרי טור" ו"סטרוברי פילדז" של
הביטלס, ויצירות ידועות של ג'נסיס כמו Watcher of the Skies וגם Firth of Fifth. ההופעה
שלהם הייתה כמו סיפור מוסיקלי, עם מעברים מהירים ואיטיים, קרשנדואים ודקרשנדואים. לא
היו שום פירוטכניקות קלידניות. שינויי הטמפו היו חלקים מאוד, וכל הלהקה טיפלה בהם היטב.
מערכת התופים של פורטנוי עמדה בצד הימני-קדמי של הבמה, במעמד שווה לשאר חברי הלהקה.

Transatlantic - Nearfest 2000

 

כך הסתיים נירפסט 2000, עם קהל שעמד על רגליו והריע בקול רם.

מאת: קרן שטובר, ארה"ב

 

 

ג'ון פטרסון מגלה את נירפסט 1999

הפרוג-רוק לא מת - נירפסט 2001

סיכום נירפסט 2002

סיכום נירפסט 2003

נירפסט 2004 - ביקורות הקהל

נירפסט 2005 - סיכום, דירוג וביקורת

נירפסט - כל הביקורות

נירפסט - האתר הרשמי