אתן כאן את רישומיי מהופעת דוויזל זאפה (DZ) בישראל, תחת הכותרת 'זאפה מנגן זאפה' (Zappa Plays Zappa), או בקיצור ZPZ. ההופעה היוותה עבורי חוויה מיוחדת שכן נולדתי מאוחר מדי עבור מעריץ של פראנק ולא הזדמן לי לראות את המוזיקאי שאני כ"כ מעריך בהופעה חיה. דוויזיל, בנו של האגדה, דאג להשלים לי את החסך הגדול ולנסות לקחת אותי, ביחד עם עוד 2000 מעריצים בערך, לשעתיים וחצי של מסע לאחור בזמן ולחוויה בלתי נשכחת עם המוזיקה של פראנק זאפה, בהאנגר 11 בתל-אביב.
להקת החימום היתה איטליז, של עמית ארז והזמרת החושנית, לי טריפון. לדאבוני, לא ניתן להם הכבוד הראוי ורוב הקהל לא טרח לבדוק ולראות מי הם, כאשר הם עשו את החימום מול אולם כמעט ריק, כאשר כל הקהל או שטרם הגיע, או שהתעסק עם השלמת אוסף התקליטים של זאפה בין כוס בירה אחת (שעלתה מחיר מגוחך, כהרגלנו בארץ הקודש, כ-24 ש"ח לשליש) לשניה וכן הלאה. אני מצאתי את הזמן הפנוי לשם האזנה לשירים שאומנם אני כבר מכיר מהאלבום וה-EP של הלהקה, אך לא הזדמן לי לשמוע לייב. הם היו נחמדים והמוזיקה היתה די טובה, אך הציפייה רק גברה ומנעה ממני לתת את ההקשבה הראויה. מצטער איטליז, אולי בפעם הבאה אתרשם יותר מכם בהופעה אחרת. נעבור לדבר המרכזי, אל הבמה בדיוק מופתי, עלתה הלהקה בשעה 22:00 בדיוק. התירוץ לדיוק הוא שידור הרדיו של 88FM, אך כמי שמכיר את פראנק ויודע כמה שנא לאחר, אותה הסיבה בדיוק קיימת אצל דוויזיל, שכמו אביו מאוד מקפיד על עמידה בזמנים.
בכל ראיון עימו, נוהג דוויזיל להדגיש שוב ושוב כי הסיבה להקמת המופע הזה בשנת 2005, היא להכיר לעולם את המוזיקה של אביו פראנק. הוא תמיד מציין כי חשוב לו שיותר אנשים יחשפו למוזיקה היותר רצינית של זאפה ושלא יראו בו כמעין ווירד אל ינקביץ', שעוסק רק במוזיקה הומוריסטית. כל-כך חשוב לדוויזיל עד כדי למידת היצירות הכי מסובכות של אביו וניגון קטעים בהופעות שפראנק עצמו מעולם לא ביצע בלייב.
רבים יאמרו שמופע מחווה כזה או אחר לעולם לא יהווה תחליף למקור, מה שנכון, אך חשוב לזכור שדוויזיל לא מנסה להציע תחליף למקור או להיות להקת קאברים. דוויזיל רוצה רק לחשוף יותר אנשים להכיר את המוזיקה של אביו ועושה זאת על הצד הטוב ביותר. אל הבמה עולה לו כאמור בשעה 22:00 שעון ישראל בדיוק, דוויזיל, חמוש בלהקה של מקצוענים שלמדו עד כדי דיוק מפחיד את המוזיקה של פראנק זאפה. הלהקה התחילה את המופע בקטע Purple Lagoon הזכור לכולם מאלבום ההופעה מניו-יורק, הקטע לא נוגן כולו, אלא רק חלק קטן ממנו, המקצב שלו הכניס את הלהקה והקהל לעניינים כאשר בן תומאס, הזמר המוביל, מוביל את ההתחלה היישר לתוך אחד משיריו המוכרים יותר של זאפה, Inca Roads. ההתחלה הזאת לא השאירה מקום לספק, אנחנו הולכים לחוות חוויה מסוג אחר, כזאת שלא חווים בארץ, בטח שלא ממוזיקה. הבן דוויזיל סוף סוף הביא לארץ הקודש את המוזיקה של אבא פראנק, בדיוק כפי שהיא אמורה להשמע. המשך המופע לא איכזב, לצד יצירות מוכרות יותר כגון Cosmik Debris (שבא מיד לאחר Inca Roads, ובו נתן דוויזיל את הבמה לקהל, כאשר ביקש שכל מי שמכיר ישיר יחד עם הלהקה) ו- Easy Meat, הפתיע דוויזל וניגן שיר שאביו מעולם לא ביצע בהופעה, Blessed Relief, הפתעה מאוד נעימה למעריצי זאפה ההדוקים, היצירה הנפלאה הזאת מהאלבום The Grand Wazoo, הצליח להפתיע את כולם וניתן היה לראות את הריגוש הרב שיצר אצל המעריצים היותר מבוגרים בקהל, בהחלט אחד משיאי המופע. מיד לאחר מכן, לקח אותנו דוויזיל לאלבום ההופעה של פילמור. לא לפני שעשה כמנהג אביו והכריז על ה"נושא של הערב" (Theme for Tonight) והוא Groupies. השירים Daddy Daddy Daddy ו-What Kind Of Girl Do You Think We Are? הזכירו לכולם כמה יצירתי זאפה היה, כאשר את הדו שיח המפורסם (בפילמור הצמד פלו ואדי) עשו הזמר בן תומאס עם הזמרת/סקסופוניסטית/חלילנית/קלידנית, שילה גונזאלס (מוכשרת מאין כמוה). מיד לאחר מכן חזר דוויזיל להפציץ בשיר יותר מוכר כמו Florentine Pogen שהוביל את המופע קדימה עם מספר שירים מוכרים מעט פחות לקהל הרחב כמו: Mystery Roach (200 Motels), Advance Romance (Bongo Fury), The Little House I Used To Live In (Burnt Weeny Sandwich) ו- Latex Solar Beef שהחזיר אותנו שוב לפילמור והכיל סולו תופים מעולה של המתופף, ג'ו טראוורס, שסחף את הקהל. הקטע הבא לקוח מהאלבום המוכר ביותר של זאפה כנראה, Apostrophe ('), גרש בעברית, זהו גם שמו של הקטע הסוחף שהוביל לסולו בס מעולה של פיט גריפין. מיד לאחר מכן שיר נוסף מאותו אלבום הגרש המפורסם הלא הוא השלג הצהוב, Yellow Snow. ניתן היה לראות לכל אורך המופע התלהבות מהקהל והשתתפות מאוד פעילה בהופעה, אני חושב שהלהקה ודוויזיל הופתעו מכמות האנשים שמכירים כ"כ טוב את המוזיקה של פראנק. הקהל היה צמא לעוד מוזיקה של זאפה ודוויזיל השיב ב-City Of Tiny Lights שהוביל מיד אחריו לשיא נוסף בהופעה, הקטע המפורסם Big Swifty מהאלבום Waka/Jawaka, בו כל אחד מהנגנים קיבל את הבמה וניגן סולו שלו כאשר כל השאר מפנים את הבמה. בן תומאס הכניס את כולם לאווירה כאשר התחיל לשרוק וביקש מהקהל לשרוק יחד איתו, כמובן שהרוב לא הצליחו לעקוב אחריו, אך זה היה יפה ובמקום. את ההופעה סיימו שני שירים שהורידו את הלהקה להדרן: Wild Love ו-Yo Mama. הקהל לא איכזב ונתן את ההדרן הראוי, הלהקה לא נשארה חייבת וחזרה לבמה עם Keep It Greasey, בו הזמין דוויזיל זאפה, בדיוק כפי שנהג אביו פראנק, את בנות המין היפה לנסות ולרקוד לצלילי השיר בעל המקצב הלא אחיד. מיד לאחר מכן המשיך בקטע האינסטרומנטלי שהכי מזוהה עם זאפה כנראה, Peaches En Regalia, לו כולם בקהל חיכו כל הערב. המופע נחתם סופית עם I'm The Slime המוכר, סיום מכובד להופעה גדולה. אחרי המופע כל הלהקה ובייחוד דוויזיל, נשארו לחלק חתימות, מפרטים וסט-ליסט של המופע והיו מאוד אדיבים ונחמדים. אני כאמור נשארתי עם רושם מצוין וטעם של עוד, אשמח לשלם שוב ושוב על-מנת לראותם מופיעים כאן שוב. לא יודע איך פראנק זאפה היה מגיב על מופע מסוג זה, אך אני מרוצה ממה שראיתי ויותר מאשמח לראות שוב. ביקורת מאת חן לחמי. תגובות על זאפה מנגן זאפה
ביקורת על הדיוידי של זאפה מנגן זאפה
אמנים ולהקות חשובים |