 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
|
Big Big Train English Electric - Part Two 2013 Giant Electric Pea / English Electric Records UK (57:38)
16/07/26 | |
'אינגליש אלקטריק פארט טו', אלבום האולפן השמיני של להקת 'ביג ביג טריין', ממשיך את קודמו, שיצא שנה קודם לכן. שני האלבומים הוקלטו באותם סשנים וחולקים את אותו קונספט - המורשת התעשייתית והאנושית של בריטניה. לכן, קל לראות בהם אלבום כפול שעבר פיצול מלאכותי. עם זאת, החלק השני נוטה להיות מעט יותר מלנכולי, ויותר אחיד באווירה שלו.
"איסט קואסט רייסר", אפוס מרשים בן 15 וחצי דקות, פותח את האלבום ומהווה את שיאו המוסיקלי המוחלט. הטקסט מספר את סיפורה של רכבת הקיטור הבריטית המפורסמת "מאלארד" (LNER Class A4 4468 Mallard), אשר בשנת 1938 שברה את שיא המהירות העולמי לרכבות קיטור: 203 קמ"ש, שיא שמחזיק מעמד עד היום. השיר אינו עוסק רק במכונה עצמה, אלא בעיקר באנשים: המהנדסים (בראשם סר נייג'ל גרסלי), הפועלים שחישלו את הפלדה, והנהגים שהביאו אותה אל הקצה. זהו שיר-הלל לעידן התעשייתי הבריטי וליכולת האנושית, ורוחב היריעה שלו מאפשר לו להעמיק, לרגש ולהצטיין.
הרצועה הראשונה הזאת בנויה בצורה חכמה, כך שהיא מנסה לדמות נסיעה ברכבת. הקטע נפתח בצורה עדינה ושקטה, עם פסנתר ושירה נוגעת ללב של הסולן, דייוויד לונגדון (שנפטר ב-2021). הקצב נבנה בהדרגה, כאשר כלי הנשיפה והמיתר מצטרפים, והחטיבה המשולבת של הגיטרות (דייב גרגורי) והתופים (ניק ד'וירג'יליו) מייצרת תחושה של מנוע קיטור שצובר תאוצה. השיא של היצירה, החל מהדקה ה-10 בערך, הוא אחד הרגעים החזקים באלבום: קרשנדו פנומנלי של כלי נשיפה, מקהלה עם השורה "שי פלייז!" (She flies) המצמררת של לונגדון, שמדמה את הרכבת שוברת את שיא המהירות. פשוט קטע נפלא, וחבל ששאר האלבום לא עומד באותה הרמה.
"איסט קואסט רייסר", אפוס מרשים בן 15 וחצי דקות, פותח את האלבום ומהווה את שיאו המוסיקלי המוחלט. הטקסט מספר את סיפורה של רכבת הקיטור הבריטית המפורסמת "מאלארד" (LNER Class A4 4468 Mallard), אשר בשנת 1938 שברה את שיא המהירות העולמי לרכבות קיטור: 203 קמ"ש, שיא שמחזיק מעמד עד היום. השיר אינו עוסק רק במכונה עצמה, אלא בעיקר באנשים: המהנדסים (בראשם סר נייג'ל גרסלי), הפועלים שחישלו את הפלדה, והנהגים שהביאו אותה אל הקצה. זהו שיר-הלל לעידן התעשייתי הבריטי וליכולת האנושית, ורוחב היריעה שלו מאפשר לו להעמיק, לרגש ולהצטיין.
הרצועה הראשונה הזאת בנויה בצורה חכמה, כך שהיא מנסה לדמות נסיעה ברכבת. הקטע נפתח בצורה עדינה ושקטה, עם פסנתר ושירה נוגעת ללב של הסולן, דייוויד לונגדון (שנפטר ב-2021). הקצב נבנה בהדרגה, כאשר כלי הנשיפה והמיתר מצטרפים, והחטיבה המשולבת של הגיטרות (דייב גרגורי) והתופים (ניק ד'וירג'יליו) מייצרת תחושה של מנוע קיטור שצובר תאוצה. השיא של היצירה, החל מהדקה ה-10 בערך, הוא אחד הרגעים החזקים באלבום: קרשנדו פנומנלי של כלי נשיפה, מקהלה עם השורה "שי פלייז!" (She flies) המצמררת של לונגדון, שמדמה את הרכבת שוברת את שיא המהירות. פשוט קטע נפלא, וחבל ששאר האלבום לא עומד באותה הרמה.
שאר השירים באלבום מעמיקים את העיסוק במורשת התעשייתית של אנגליה. "סוואן האנטר" (קטע #2) אינו מוקדש לציידי ברבורים אלא למספנות בניית הספינות המפורסמות בטיין (Tyne); הוא מתמקד בדורות של גברים שעבדו שם ואיך התעשייה הזו נעלמה מהעולם, מותירה אחריה נוסטלגיה וכאב. "וורקד אאוט" (קטע #3) מקונן על קהילת כורי הפחם -- נושא רגיש ונפיץ באנגליה התעשייתית - ובמחיר הפיזי והנפשי שהעבודה המפרכת הזו גבתה מהם - שחיקה קיומית.
"לפרדז" (קטע #4) חורג מהקונספט ומציג שיר פשוט יחסית, על מתן הזדמנות שנייה במערכות יחסים. "קיפר אוף אביז" (קטע #5) חוזר לקונספט ומציג זווית אחרת: השומרים של המנזרים בבריטניה והעבר של הכנסייה האנגלית, האנשים האדוקים שמטרתם לשמר את ההיסטוריה, פן תישכח. "דה פרמננט וויי" (קטע #6) מבוסס על ביטוי בריטי-ויקטוריאני מוכר ("הדרך הקבועה"), שמשמעותו היא החלק הגמור של מסילת ברזל עבור רכבות; הוא בא לרומם, לפאר ולהנציח את האנשים הפשוטים שבנו את אותן מסילות, שבמידה מסוימת עיצבו לא רק את תשתית התחבורה בבריטניה, אלא את הנוף האנגלי כולו במאה ה-20.
להקת ביג ביג טריין בהופעה חיה, אנגליה, 2015
"לפרדז" (קטע #4) חורג מהקונספט ומציג שיר פשוט יחסית, על מתן הזדמנות שנייה במערכות יחסים. "קיפר אוף אביז" (קטע #5) חוזר לקונספט ומציג זווית אחרת: השומרים של המנזרים בבריטניה והעבר של הכנסייה האנגלית, האנשים האדוקים שמטרתם לשמר את ההיסטוריה, פן תישכח. "דה פרמננט וויי" (קטע #6) מבוסס על ביטוי בריטי-ויקטוריאני מוכר ("הדרך הקבועה"), שמשמעותו היא החלק הגמור של מסילת ברזל עבור רכבות; הוא בא לרומם, לפאר ולהנציח את האנשים הפשוטים שבנו את אותן מסילות, שבמידה מסוימת עיצבו לא רק את תשתית התחבורה בבריטניה, אלא את הנוף האנגלי כולו במאה ה-20.
להקת ביג ביג טריין בהופעה חיה, אנגליה, 2015
"קיורייטור אוף באטרפלייז" (קטע #7 ואחרון) מתרכז בדמותה של אספנית פרפרים מקצועית ומסורה לתפקידה. זהו הרהור רגיש על המוות, הדרך שבה הזמן חולף ועל מערכת היחסים שלנו עם הטבע. המילים נכתבו בהשראת כתבה בעיתון על מוזיאון הטבע, והן מתארות כיצד פלאי עולם הטבע מעניקים משמעות לבני אדם.
זהו אלבום פסטורלי למדי, נוגה ולעיתים קצת עדין מדי. חסר לו פאנץ', בעיטות בבטן ותפניות חדות. הוא דומה ברמתו ל"אינגליש אלקטריק - פארט וואן" (חלק 1), וסובל מאותו פגם בסיסי של עדינות-יתר. אולי זה המחסור בסולואים של גיטרה חשמלית, ואולי זה התיפוף הפסטורלי. כפי שנכתב בעבר, אם מביטים אחורה לשנת 2009, אי אפשר שלא להתגעגע ליצירת המופת הגדולה ביותר של "ביג ביג טריין" עד כה, הלא היא "דה אנדרפול יארד" (The Underfall Yard), פסגה של פרוגרסיב רוק בריטי.
זהו אלבום פסטורלי למדי, נוגה ולעיתים קצת עדין מדי. חסר לו פאנץ', בעיטות בבטן ותפניות חדות. הוא דומה ברמתו ל"אינגליש אלקטריק - פארט וואן" (חלק 1), וסובל מאותו פגם בסיסי של עדינות-יתר. אולי זה המחסור בסולואים של גיטרה חשמלית, ואולי זה התיפוף הפסטורלי. כפי שנכתב בעבר, אם מביטים אחורה לשנת 2009, אי אפשר שלא להתגעגע ליצירת המופת הגדולה ביותר של "ביג ביג טריין" עד כה, הלא היא "דה אנדרפול יארד" (The Underfall Yard), פסגה של פרוגרסיב רוק בריטי.
לסיכום, 'אינגליש אלקטריק - חלק שני' הוא אלבום ניאו-פרוג מוצלח ביותר, אך כמו החלק הראשון שקדם לו - הוא סובל מזהירות-יתר כרונית. הדמיון ללהקת ג'נסיס בשנות ה-70 לא משנה את העובדה ש"ביג ביג טריין" משחקים באיזור הנוחות שלהם, ושוכחים כי אלבומי רוק מתקדם מופתיים דורשים פריצת גבולות, ולא רק טקסטים מעמיקים על ההיסטוריה של אנגליה התעשייתית.
הציון: 8/10
מה אומרים הציונים?
אלבומים דומים באותו כיוון
-
ביג ביג טריין - אינגליש אלקטריק חלק 1
-
ג'נסיס - דה לאמב לייז און ברודוויי
-
דה טאנג'נט - א פלייס אין דה קיו
-
אייקיו - סאבטרנייה
אלבומים דומים באותו כיווןאיך מחשבים כאן ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")
הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור")
ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")