רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Haken - Fauna

Haken

Fauna

2023 Inside Out Music

UK

(62:07)

HakenMusic.com



ביקורת: אורי ברייטמן

'פאונה', אלבומה השביעי של להקת הייקן, הוא אוסף מרהיב של חידות, שנינויות, שינויים בלתי צפויים, עיבודים מפתיעים ואתגרים מוסיקליים. לא קל לפצח אותו, ויש להעניק לו את הזמן המגיע לו. השישייה הבריטית עשתה זאת שוב, למרות שבמבחן הזמן והקטלוג, לא מדובר בפסגת היצירה של ההרכב.


הקונספט מאחורי "פאונה" (תרגום: ממלכת עולם החי) הוא הקשר שבין האדם ובין בעלי החיים. לפנינו שוורים, דינוזאורים, פילים, עכבישים, קרנף ואפילו זמיר - חלקם אנושיים, חלקם מואנשים. הבעיה בקונספט החייתי היא שהוא אנטי-קונספט: הרצועות לא באמת מתחברות זו לזו, הליריקה מתחכמת ומעורפלת, והרעיון הכללי חסר מימד של המשכיות על ציר הזמן. הייקן ויתרה כאן על "חוקים", והתוצאה היא בעוכריה.


הרצועה הראשונה, "טאורוס" (שור), נכתבה ככל הנראה בהשראת גלי הפליטים האוקראינים, שנמלטו מנחת ידו של נשיא רוסיה, פוטין. הפלישה הרוסית שהחלה ב-24 בפברואר 2022 השפיעה על חברי הייקן, שהקליטו באותה תקופה את האלבום בלונדון. היצירה הפותחת היא, לפיכך, מתקפה מטאלית אסימטרית, המבקשת לתאר את זוועות המלחמה ואת תנועת הפליטים אל עבר הלא-נודע, בעוד "השור הזועם" מחריב את מולדתם.


היצירה השנייה מתוך תשע, "נייטינגייל" (זמיר), רוכבת על האגדה הקלאסית מאת הנס כריסטיאן אנדרסן (1843), בה קיסר סיני מנסה להחליף ציפור זמיר טבעית בדגם מכאני, אך מגלה כי רק הציפור האמיתית מסוגלת לרפא אותו ממחלה קשה. הייקן חוזרים כאן לסגנון הישן והאהוב שלהם, בעוד פעלולי הסאונד של הקלידן החדש-ישן, פיט ג'ונס (שהחליף את דייגו טחיידה), מעניקים גוון קרקסי ליצירה, שבמרכזה העימות בין המקור האורגני ובין החיקוי הטכנולוגי. תוסיפו לכל זה את עבודת התופים המדהימה של ריי הרן, ותקבלו את הייקן הפרוגרסיבית במיטבה - הכלוב המעניין ביותר בגן החיות של 'פאונה'.


להקת הייקן, ליינאפ 2024 (הופעה חיה באוסטרליה, 10 מאי)
להקת הייקן, ליינאפ 2024 (הופעה חיה באוסטרליה, 10 מאי)


"די אלפבית אוף מי", הקטע השלישי של 'פאונה', מציג עיבוד חדשני-יחסית עבור הייקן, שמשתעשע באלקטרוניקה, רגאיי בסגנון סטינג (דה פוליס) וסולו חצוצרה מפתיע (מיגל גורודי). הליריקה נוגעת עמוק בספר המדע הבדיוני שכתב פיליפ קיי דיק, ושסיפק את ההשראה לסרט הקלאסי "בלייד ראנר" - "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" (1968). השורה "להחליק מזירת הפשע כמו נחש אפעה" מחברת את הטקסט לעולם בעלי החיים, אך השיר עצמו עוסק בגנום האנושי, שיכפולים ורבייה - ומה זה אומר להיות אנושי.


"ישויות נצחיות" (תרגום של "סמפאיטרנל ביאינגז"), הרצועה הרביעית ואולי המסתורית מכולן באלבום, מתנועעת בין מאת'-רוק ובין התקפי מיסטיקה ומיתולוגיה. בטקסט מופיעה מדוזה בעלת ראש הנחשים, דמות מפלצתית ומלכת הייאוש, ההופכת את המביט בה לאבן. מוסיקלית, הקטע מזכיר את הסגנון של 'וירוס', אלבומה הקודם של הייקן - והוא לא מצליח לרגש כמו 'נייטינגייל'. לירית, הוא מזכיר את עולמות המים של 'אקווריוס', האלבום הראשון.


הייקן מוכיחה ביצירה החמישית, "מתחת לקשת הלבנה" (בינית' דה ווייט ריינבואו), כי היא לא שכחה את שורשיה הפרוג-מטאליים, אך היא מתעקשת על משחקי דג'נט (Djent) כחלק מן התפריט הקבוע. ריפים מהירים ותיפוף אינטנסיבי לא באים על חשבון קטיעות הייקניות אופייניות, סינקופות ג'אזיות ותרגילים אסימטריים בשפע. זו אולי היצירה הכי מאתגרת ומספקת, מבחינה מוסיקלית, למי שמעוניין לבצע אותה בבית.


"אי בעננים" (איילנד אין דה קלאודס) חוזר אל הסאונד האייטיזי (שנות ה-80) של האלבום "אפיניטי", במאמץ מודע להזכיר למעריצי הייקן את הקונספט הנוסטלגי מאחורי האלבום הרביעי מ-2016. הטקסט מבוסס על "פארק היורה" ('אף פעם לא חשבתי שהחיים ימצאו דרך') ומגולל סיפור של אי מבודד ובו חיות פרה-היסטוריות, שבו הכוונות הטובות ביותר שלנו פגעו בנו כמו בומרנג.


עטיפת האלבום 'פאונה' של הייקן (עיצוב: דן גולדסוורת'י)
עטיפת האלבום 'פאונה' של הייקן (עיצוב: דן גולדסוורת'י)


"לאב-בייט" (נשיכת אהבה), הרצועה השביעית הקצרה, הוא שיר אהבה אירוני מאת עכביש זכר, הנאכל בתאווה על ידי בת זוגו, העכבישה הרעבה (אלמנה שחורה). תיאור הומוריסטי של מערכת יחסים קניבליסטית, נצלנית ואכזרית - הטקסט השנון הוא הייקן בשיא קלילותה, קצת כמו הסינגל "ארת'רייז" מהאלבום 'אפיניטי', עם השפעות מובהקות של שנות ה-80 האבודות.


"אלפנטס נוור פורגט" (פילים לעולם לא שוכחים) היא היצירה הארוכה ביותר באלבום, אך לא בהכרח המרשימה ביותר. באורך של 11 דקות, היא הקרובה ביותר להגדרה של אפוס פרוגרסיבי, ועונה על רוב צרכיהם של ההייקניסטים הוותיקים. ההשראה הלירית היא ל"איש הפיל", האוצר בתוכו זכרונות מתקופות קדומות, שבהן יבשת דוגרלנד חיברה בין אנגליה להולנד. היא נפתחת במחווה מוצהרת ללהקת ג'נטל ג'ייאנט, ופונה לכיוונים אופראיים, ויקטוריאנים וקברטיים (בהשראת 'סוויני טוד', מחזמר מאת סטיבן זונדהיים ב'ווסט-אנד' של לונדון), קוקטייל אקלקטי עמוס-ריפים, פרי מוחו הקודח של הגיטריסט צ'רלי גריפית'ס.


הקטע האחרון של 'פאונה' הוא 'אייז אוף אבוני' (עיני הובנה), המתאר ברגישות ובמלנכוליות את מותו של פיטר הנשל, אביו של ריצ'רד הנשל, הגיטריסט. הטקסט מקשר בין מותו של פיטר ב-2021 (שהיה מעריץ אדוק של הייקן, חשוב לציין) ובין מותו של הקרנף הצפוני הלבן הזכר האחרון על פני כדור הארץ. בין השורות מוזכרת גם הפואמה הגותית "העורב" (1845) מאת אדגר אלן פו, לצד היצירה "דה גרייט גיג אין דה סקיי" מאת פינק פלויד (1973).


עטיפת האלבום, עיצוב מאת האמן דן גולדסוורת'י, מכילה את רוב החיות המופיעות בו: שימפנזה בחליפה, איש הפיל על הקיר, אלמנה שחורה מטפסת בפינה, יתוש בתוך ענבר קדום, עורב שחור, זמיר מכאני, עיט גאה ועוד. השימפנזה הג'נטלמנית נבחרה בתור השרשרת המקשרת בין בני האדם לממלכת החיות, קצת כמו סרטי "כוכב הקופים" הזכורים לטוב. דווקא העטיפה מדגישה עד כמה האלבום סובל מחוסר-אחידות קיצוני.

לסיכום, "פאונה" הוא אלבום מוצלח למדי של הייקן, הדורש מספר האזנות רב לצרכי עיכול והפנמה - אך למרבה הצער אינו עומד בסטנדרטים הגבוהים של שנות הזהב 2010-2013. מבחינה סגנונית הוא אקלקטי מדי, ויוצר רצף שרירותי של קטעים בלתי-קשורים. הקונספט של בעלי החיים לא מחזיק מים, כי אין בו דרמה, המשכיות או קשר למציאות שלנו. המוסיקה מופקת היטב, וירטואוזית ואף שנונה, אך מתקשה לרגש בגלל עודף של מעברים זריזים ותהפוכות סתמיות. במובנים רבים, 'פאונה' מייצג חוסר החלטיות (זמנית, יש לקוות) מצידו של אחד ההרכבים הפרוגרסיביים החשובים בעולם כיום, שימיו הטובים ביותר נמצאים בינתיים מאחוריו.

הציון: 8.5/10

 הוסיפו תגובה


 עוד אלבומים של הייקן







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")