"לייבפורמז", אלבום ההופעה השני במספר של להקת הייקן מ-9 במאי 2025, הוא לא רק מתנה של להקת פרוג למעריציה שראו אותה על הבמה בלונדון, אלא גם מתנה לכל חובבי הפרוג בכל העולם. הסולן רוס ג'נינגס וחמשת חבריו התעלו על עצמם באותו לילה ב-21 בספטמבר 2024, כאשר נתנו את כל מה שיש להם באולם "או-2 פורום" בבירת אנגליה. שמו של האלבום הוא משחק-מילים על 'צורות חיים', מחווה לנושא הזואולוגי של האלבום "פאונה" מ-2023.


לא בכל יום מקבלים חובבי הייקן שלושה דיסקים של מוסיקה, באורך כולל של שעתיים ו-43 דקות, בתוך מארז מפנק הכולל גם בלו-ריי (וידאו) ארוך בתוספת ראיון עומק. אנחנו במיוחד, הישראלים האומללים, שכבר שנים לא ראינו את שישיית הייקן על במה במולדתנו, יודעים להעריך את המסמך המקיף, המייצג והמכובד הזה.


אז ראשית, מדובר באלבום משולש המכיל 21 רצועות בסך הכל. הסט הראשון (10 רצועות) הוא ביצוע של האלבום "פאונה" בשלמותו, באורך של 64 דקות. הסט השני (9 רצועות) מציע מבחר יצירות מכל התקופות, באורך כמעט 62 דקות. הסט השלישי ("רק" 2 רצועות), מכיל שני אפוסים ידועים: "קריסטלייזד" ו-"ויז'נס", באורך 36 דקות. בניגוד לאלבומי הופעה רבה, כאן מדובר במיצג שהוא גם סיכום-ביניים לקריירה, או מפעל-חצי-חיים, אם תרצו. המסמך מקבל חשיבות נוספת, בגלל עזיבתם של שני חברי להקה אחרי יציאת "לייברפורמז" לאור: הגיטריסט הוותיק צ'רלי גריפית'ס והבסיסט הפחות-וותיק קונור גרין, שנטשו שניהם את הספינה בתחילת 2026, והפכו את הייקן לקוורטט מתוסכל.

מי צריך את זה בכלל?

כולם, כך מסתבר. זו לא סתם "הופעה מסכמת" או "מפגש עם מעריצים בלונדון". זוהי תצוגת-תכלית של הרכב-על, המתאפיין בוירטואוזיות בלתי-נתפסת. רק כשהם מתועדים על הבמה, מול קהל, בלי יכולת לתקן או להנדס את עצמם בתיקונים דיגיטליים של אולפן מודרני, מבינים עד כמה הייקן היא להקה נדירה, הדוקה, אתלטית ומבריקה. המיקס הנפלא של ג'נס בורגן (רב-אומן של סאונד צלול) תופס היטב את כל הכלים ומכניס את תשואות הקהל בדיוק כשצריך אותן.


לאחר שהייקן מבהירה לכולם כי האלבום "פאונה" נשמע טוב יותר על הבמה החמה מאשר באולפן הממוזג, היא לוקחת על עצמה את החגיגה הרטרוספקטיבית ("הבט אחורה בנועם" הוא סלוגן אפשרי). להייקניסטים אין שום בעיה לדלג בקלילות בין פרוג-מטאל פוליריתמי, עיבודי אייטיז אירוניים ועד אפוסים דרמטיים מתחילת הדרך. הם לא מתעייפים, לא מפשלים, לא מאבדים ריכוז ולא עושים טעויות. הסולן רוס ג'נינגס רק הולך ומשתפר ככל שהערב מתקדם. המתופף ריי הרן הוא סוללת הקשה מפוארת של אדם אחד, שמסתדר עם כל משקל אסימטרי כאילו עשה 10 יחידות בגרות במתמטיקה. באמת אין מילים בנמצא, צריך להאזין בשביל להאמין שדברים כאלה אפשריים.


בין הקטעים שזוכים לשיפור בימתי משמעותי על פני גרסת המקור הם "פאזל בוקס" מהאלבום "וקטור", המיני-אפוס "אלפנטס נוור פורגט" ו"דה אלפאבית אוף מי" מהאלבום "פאונה". אפילו "ויז'נס" זוכה לביצוע בוגר ועוצמתי, שמעיד על כברת הדרך הארוכה שעשו הנשל, גריפת'ס, ג'נינגס ועוזריהם מ-2007 ועד 2024. וואו, האם כל כך הרבה זמן עבר? רק ב-2018 קיבלנו את המארז הכפול (L-1VE) וחשבנו שאי אפשר להתעלות על מה שהוקלט שם באמסטרדם. כמה פסימיים היינו, ולחינם.





למעשה, "לייבפורמס" הוא אלבום כל כך ארוך ומגוון, עד שאפשר לומר שהוא האלבום הכי משתלם של הייקן אי-פעם. בעידן הבינה המלאכותית, כאשר כל מוסיקאי מתחיל מסוגל להשתמש בטכנולוגיה ביתית כדי להישמע מושלם, רק שחקני-עילית כמו נבחרת הייקן מסוגלים לעמוד במבחן המוסיקליות האמיתית. הקהל הלונדוני הנלהב מחזיר להם אהבה בסוף כל רצועה, והערב נטען באנרגיה מחודשת עד סופו המתבקש.


בסיום ההאזנות ל"לייבפורמס" נשאלת השאלה המדאיגה: מה יהיה עם הייקן בעתיד? עכשיו, כאשר איבדו שליש מנגניהם, כיצד יצליחו להישמע כל כך טוב מול קהל? האם זכינו לשמוע את הפסגה האחרונה של אימפריית הייקן לפני שקיעתה הבלתי-נמנעת? האם יצליחו ריצ'רד הנשל ורוס ג'נינגס לגייס מחליפים בהקדם? האם יוכלו לשרוד בתור רביעייה פגומה, בלי בסיסט? השאלות הללו, שבינתיים נותרו ללא מענה, מדגישות עד כמה חיוני, הכרחי ומומלץ לחוות בשלמותו את "לייבפורמס" -- שלוש שעות מוזהבות שהיו ואינן עוד, כמעט.

לסיכום, "לייבפורמס" הוא אחד מאלבומי ההופעה החיה הטובים ביותר בתולדות הז'אנר הפרוגרסיבי, ביחד עם קינג קרימזון, דרים ת'יאטר, מריליון, ג'נטל ג'ייאנט ופרנק זאפה. שישיית הייקן הוקלטה כאן היטב כשהיא מפגינה כושר ביצוע מופתי, מעניקה ערב גדוש ביצירות מורכבות וקשות לביצוע, מול קהל תובעני שיודע להעריך זיעה והשקעה. הרפרטואר הבימתי המקיף מאותו לילה לונדוני שטוף-תדהמה מספק סיכום מייצג של ההרכב הבריטי החד-פעמי הזה, שעתידו כרגע לוט בערפל.

הציון: 9/10

---