האלבום "ספייס שאנטי" משנת 1972, אלבומה היחיד של להקת 'קאן' (חאן) הבריטית, הוא פנינה נסתרת אך מבריקה בקאנון ה"קנטרברי" של הרוק המתקדם הבריטי בשנות השבעים המוקדמות. כוכב האלבום הוא הגיטריסט סטיב הילאג', שפיתח לעצמו קריירת סולו מרשימה במהלך העשור ולאחריו. למרות ש"ספייס שאנטי" לא זכה להצלחה מסחרית בזמן-אמת, במבחן הזמן הוא התברר כתקליט-אספנים ראוי להערכה, המצליח לאזן בצורה כמעט-מושלמת בין המורכבות המבנית של הפרוג-רוק לבין פסיכדליה וספייס-רוק. האלבום מציג שילוב לא-קל-לביצוע בין ריפים כבדים ומורכבים לבין מלודיות והרמוניות מורכבות, והוא מהווה עדות מוקדמת לפוטנציאל היצירתי האדיר של המוזיקאים שהרכיבו אותו.


הנגינה של סטיב הילאג' הצעיר ב"ספייס שאנטי" היא כמעט מהפנטת: הסאונד שלו עשיר, רב-גוני, חותך וחורך, דינמי ביותר ומלא באפקטים אקוסטים ופסיכדליים שהקדימו את זמנם. זהו אלבום חובה לכל מי שרוצה להבין את שורשי הסגנון הייחודי של הילאג' לפני שהצטרף ללהקת גונג (Gong) והפך לאייקון של "רוק-חלל" ופסיכדליה נטולת-סמים. הגיטרה של הילאג' לא רק מובילה את הקו המלודי אלא מנהלת דיאלוג קבוע, סוער וכמעט טלפתי עם הקלידים של דייב סטיוארט (Dave Stewart) הוירטואוז, שנקרא לאולפן ברגע האחרון ותרם רבות לעושר ההרמוני של האלבום.





הקשר של האלבום לסצנת ה'קנטרברי' של אנגליה (Canterbury scene) הוא בלתי ניתן להפרדה. מעבר לעובדה שהילאג' וסטיוארט ניגנו יחד קודם לכן בלהקת אוריאל (Uriel) ובהמשך בלהקת "אג" (Egg), האלבום ספוג באותו הומור בריטי קליל, תחכום ג'אזי ומבנים מלודיים בלתי-שגרתיים, המאפיינים את התנועה עד היום. להבדיל מהמוסיקה האינסטרומנטלית והלא-לגמרי-נגישה של להקות קנטרברי אחרות, כדוגמת סופט מאשין, "קאן" החד-פעמית מביאה לאלבום הבכורה שלה חספוס על גבול ה"הארד-רוק", שהופך את היצירה לסוחפת יותר. רצועות כמו "סטראנדד" (Stranded) או שיר הנושא (קטע #1) מציגות מעברים מקצביים מורכבים שמרגישים טבעיים לחלוטין ולא מאולצים, במסורת הג'אז האירופאי.


גם מי שלא מתחבר לסגנון השירה של ניק גריוונד (הבסיסט) או לקול של הילאג' עצמו, לא יכול להעריך את הדרך שבה ההרכב הזה ניגן כאילו הכיר שנים רבות קודם לכן. אליהם מצטרף המתופף הקליל, אריק פיצ'י, והקלטה אולפנית מעולה שרק השתפרה עוד יותר בהוצאות הדיסק המאוחרות שיצאו עשרות שנים מאוחר יותר. זה המקום להזכיר את הרימסטר של "אקלקטיק דיסקס" (Eclectic Discs) מ-2004, עם שני בונוסים זניחים.

לסיכום, "ספייס שאנטי" של להקת קאן/חאן/קהאן/קאהן (או פשוט "חאן", כמו ג'ינג'יס חאן) מ-1972 הוא אלבום חמוד, ידידותי, מזמין, מפתיע ברמתו וראוי להאזנה מאוחרת. הוא הצליח לשמר את האופטימיות וההרפתקנות של תחילת שנות השבעים. השילוב בין שירה מלודית, ליריקה פילוסופית-חללית ונגינת גיטרה וקלידים פנומנלית, הופך אותו לאחד האלבומים המגובשים והמהנים ביותר של תקופת שיא ה"קנטרברי".

הציון: 8.5/10