"לאסט וויל אנד טסטמנט" (צוואה אחרונה), האלבום ה-14 של להקת "אופת'" השוודית יצא ב-22 בנובמבר 2024 וקיבל את מעמד "אלבום השנה" בקרב מספר מגזינים ואתרי פרוג נחשבים. האלבם הוא למעשה הוא "צוואה" של הרכב פרוגרסיב דת'-מטאל שוודי, אשר נמצא בסוג של תחייה מחודשת. אלבום קונספט זה מצביע על שיפור מורגש לעומת קודמיו, שהיו שקועים בז'אנר הרטרו-פרוג, בלי גראולים, בלאסט-ביטים או ריפים ממיתים.


הקונספט של "דה לאסט וויל אנד טסטאמנט" הוא צוואתו המשונה של פטריארך אירופאי עשיר, איפשהו בתקופת סוף מלחמת העולם הראשונה. כאשר הצוואה נפתחת בפני היורשים, ומוצגת בשבעה פרקים משפטיים נפרדים, נחשפים גם הסודות האפלים ביותר של המשפחה: ניאוף, בגידה, תרמית, הסתרה, מוות, נישול, תאוות בצע, שקרים והעמדת פנים. זהו סיפור גותי במהותו, שבו דמותו המרכזית של הרשע נענשת בחומרה יתרה, בסופו: אין לו יורשים ביולוגיים. הגיבור הטראגי של הסיפור, שאין לו שם או מקום, מנשל את בניו התאומים לטובת בת חולנית ומסתורית, מתוך תשוקה ל"קשר-דם" שאינו קיים.





אקרפלדט חוזר כאן למוסיקה האגדית שיצר בתור הזהב של 1999-2008. חמוש במתופף חדש וצעיר עם רעל בעיניים (וולטרי וייריינן), שואג אקרפלט את מיטב הגראולים הפרוגרסיביים שהפרוג יכול להציע לאוזני העולם המתקדם. לצידו, סולן ג'טרו טאל, איאן אנדרסון בתפקיד אורח, מספק שירותי קריינות בריטיים (לשיר הוא כבר לא יכול), וכן חליל-צד חלומי. תגבורת סימפונית הוזעקה לאירוע על ידי המלחין והמעבד דייב סטיוארט הוותיק (חבר בכיר בלהקו קנטרברי כמו אג, קאן, הטפילד אנד דה נורת'), שברא שכבה תזמורתית משובחת להפקה המוסיקלית הנדיבה.


האלבום משופע בהברקות ליריות ומוסיקליות, ומשתמש במבנים בלתי-צפויים לחלוטין כדי לספר סיפור אפל של אדם עשיר ובודד המשתוקק להמשכיות, הנצחה, שושלת (bloodline), מורשת ויורשים, אך לא מסוגל להבין שהבעיה טמונה רק בו. זה גם מה שהופך את "לאסט וויל" ליצירה פרוגרסיבית במהותה: אקרפלדט זנח במתכוון את מבנה השיר המסורתי, כך שאין כאן חזרות, פזמונים או שורות שתוכלו לזמזם ככה סתם.


הרצועות המצטייינות, לפחות בעיני כותב שורות אלו, הן הראשונה (1§) שנפתחת בצעדים וכניסה לחדר הקראת הצוואה, הרביעית (4§) שכוללת בתוכה נבל (!) וחליל-צד, והשביעית (7§) שמציג בתזמון 2:40 ריף ערמומי במיוחד. יש בהן את הריפים המוחצים ביותר, הליריקה הארסית ביותר וכן המבנה המרשים ביותר.


לאחר שמסתיימים שבעת פרקי הצוואה, מקבלים המאזינים אפילוג, המציג טוויסט (תפנית) בעלילה. זהו למעשה מעין שיר סיום (רצועה #8), תחת הכותרת המסקרנ "הסיפור שמעולם לא סופר": מתברר שהבת היורשת, לא עלינו, הגיעה מזרעו של אב אחר, כך שהפטריארך השחצן והעשיר הלך לעולמו כאשר הוא משוכנע שהוא מקולל, אך למעשה הבעיה היתה ביולוגית לגמרי: הוא סירב להבין שהוא עקר (אימפוטנט). סליחה על הספוילר, קוראים יקרים, אבל אין ברירה -- אתם חייבים לדעת.


רוב המחמאות מגיעות כמובן למנהיג המייסד, מייקל/מיקאל אקרפלדט, שהשקיע את נשמתו בטקסטים, הלחנים והעיבודים. מעטים מדי הם אלבומי הפרוג הראויים לעיון מעמיק במילות ה"שירים", והצוואה האחרונה הזו משתייכת לקטגוריה אקסלוסיבית, שאיננה גדולה מספיק. כמה מאזיני פרוג בכלל מאזינים למילים? כאן, לפחות, זהו הפסד אדיר עבורם. הליריקה ב"לאסט וויל", הכתובה באנגלית כמעט שייקספירית, חיונית להבנת עלילת הסיפור. מיקאל, אב גאה, הוסיף להקלטה את בתו, מרים אוקרפלט (Mirjam Åkerfeldt), שתורמת קצת "ספוקן וורד" ומתחברת לקונספט התורשה וההנצחה של האלבום הכל-כך-משפחתי הזה.

לסיכום, "לאסט וויל אנד טסטמנט" הוא קאמבק מפתיע, המייצג את להקת אופת' הישנה והטובה, בגרסתה הבוגרת ביותר: הרכב שלוקח סיכונים אמנותיים ומעוניין להשאיר משהו אחריו, למרות שאינו בטוח שהדבר בכלל אפשרי. זוהי יצירת קונספט צינית, ספקנית, אפלה אך קומפקטית לדי (51 דקות בלבד), שמוכיחה בצורה ברורה כי מיקאל אוקרפלט (כן, כך קוראים לו בשוודיה) הוא עדיין אחד הכותבים הגדולים בעולם הפרוג-דת'-מטאל.

הציון: 9/10