האלבום היחיד הנושא את שמה של הלהקה הקנדית פולן משנת 1976 הוא עדות משכנעת ל'תור הזהב' של הרוק המתקדם בחבל קוויבק דובר הצרפתית. ההרכב, שחלק מחבריו (כמו הקלידן קלוד למיי) המשיכו מאוחר יותר לקריירות מפוארות כמנהלים מוזיקליים של אמנים בסדר גודל של סלין דיון, הצליח להוציא אלבום אולפן מרשים, לפני שהתפרק בעקבות שינויים מהירים שהתרחשו בתעשיית המוסיקה הקנדית באותה תקופה. עם השנים, ובמיוחד בצפון-אמריקה, זכה 'פולן' למעמד של פנינת קאלט בקרב חובבי פרוג סימפוני.


מוזיקלית, 'פולן' נשמעת כמו להקה פרנקופונית המושפעת באופן ישיר מענקי הפרוג של התקופה: ג'נסיס בתקופת גבריאל, להקת יס (השפעה חזקה) וקצת ג'נטל ג'ייאנט פה ושם, בעיקר בקטעים הפוליפוניים. סיכוי טוב שהקנדים הצעירים גם הושפעו מלהקת הפרוג הצרפתית אנג' (Ange), ששנתיים קודם הוציא אלבום מעולה (Au-delà du délire), שהשפיע על הרכבים רבים בעולם דובר הצרפתית. באלבום, ארבעת חברי הלהקה מחליפים ביניהם תפקידים על בס, גיטרות וקלידים. במרכז הצליל הייחודי של האלבום נמצאים הקלידים האנלוגיים העשירים של קלוד למיי, המציג שימוש מפתיע-לטובה ב'מוג' (Moog), מלוטרון ואורגן בעלת אפקט כנסייתי, לפרקים. למרות ש'פולן' עושה שימוש נרחב בגיטרות אקוסטיות, היא לא חוששת להסתער על המאזין עם מתקפות אינסטרומנטליות מפתיעות, תוך שבירת המבנים המוסיקליים המצופים מלהקת רוק.


האלבום בנוי כיצירה קונספטואלית דו-קוטבית, המונחת על שני צידי תקליט הוויניל המקורי: הצד הסולארי (Face Solaire) והצד הלונארי (Face Lunaire). הקונספט הזה, שנכתב בשיתוף פעולה עם המשורר ואיש הרוח הקוויבקי ראול דוגאי (Raôul Duguay), אינו סתם חלוקה טכנית, אלא מיועד להיות מסע פילוסופי-אקזיסטנציאליסטי. הצד הראשון (השמשי) עוסק בהתבוננות ארציות, היסטוריות וחברתיות, בעוד הצד השני (הירחי) צולל אל מעמקי התודעה, המטאפיזיקה, וההתנתקות מהקליפה הפיזית של האדם לטובת הרוחני והנצחי. מאזין שמבין את השפה הצרפתית יבין היטב את הקונספט.





מבחינה לירית, הטקסטים של הסולן ז'אק ריבסט (Jacques Rivest) והשותפים לכתיבה מפגינים אינטלקטואליות עמוקה ועושר לשוני, המוגשים במבטא קוויבקי מובהק המעניק להם חיספוס כפרי ואותנטי. הקטע הפותח הוא ללא ספק הרצועה הזכירה ביותר באלבום, ומסכמת את כולו ב-7 ורבע דקות: "גוף החיים של המלאך הזקן" (Vieux Corps De Vie D'ange), הוא משחק מילים על הסלנג המקומי "vieux corps de vidanges" (פחי זבל ישנים). זהו מעין כתב אישום כואב נגד שלטון הדת הקתולית, שחנק את קוויבק במשך דורות. השירים הבאים ממשיכים בקו פוליטי-חברתי מרתק: הקטע השני, "הכוכב" (L'étoile) משלב מדע בדיוני ורועה כפרי - חללית במסווה של כוכב המגיעה להציל כפר קוויבקי מהרס עצמי.

הרצועה השלישית, "האינדיאני" (L'indien) הוא קינה נוגעת ללב על נזקי העיור המודרני מנקודת מבטו של אינדיאני זקן. כשהאלבום עובר לצד הירחי, הליריקה הופכת למורבידית ומסתורית יותר, כאשר יצירה שאפתנית ונועזת כמו "ויורה לה מורט" (Vivre La Mort), כותרת שמשמעותה היא "לחיות את המוות", חוקרת את רעיון החיים שאחרי, ומשחררים את התודעה לחופשי. היצירה הסוגרת, "האישה המכונפת" (La Femme Ailée) באורך 10 דקות, אמורה להיות שיא האלבום. היא נפתחת בשקט ומטפסת בהדרגה לקליימקס סימפוני דרמטי המשלב מקצבים משתנים, גיטרה מהירה בסגנון סטיב האו (יס), סולו קלידים אינטנסיבי וטכניקת תיפוף וירטואוזי (המתופף סילבן קוטו) שמזכירה במעט את להקת 'ראש' (Rush) הקנדית.

לסיכום, האלבום היחיד של פולן הוא עדות חיה ונושמת לכך שהרוק המתקדם של קוויבק בשנות ה-70 לא היה רק חיקוי של המגמה הבריטית, אלא יצירה בעלת זהות ייחודית, פוליטית, חברתית ואסתטית העומדת בזכות עצמה. חובבי פרוג צרפתי המבינים את השפה יפיקו ממנו ערך רב, ויש בו יופי פנימי שכמעט בלתי אפשרי לשחזר היום. עם זאת, היותו קצר למדי (38) והעובדה שהוא יותר "מושפע" מאשר "משפיע", עומדת לחובתו.

הציון: 8/10