אגדה שהיתה באמת

השבוע זה קרה... אחרי שנים של חיפושים ועשרות בעלי חנויות בארץ שעיוו את פניהם בתמהון נכח השם "שחרזאדה וסיפורים אחרים" (Scheherazade and other stories), או לחילופין, ''Renaissance'', מצאתי סוף סוף את הדיסק הזה, וממש כמו באגדות, זה קרה בחנות הדיסקים הקרובה לביתי!


את רנסאנס, הרכב ארט רוק בריטי שפעל (בהרכב משתנה) פחות או יותר בין השנים 1968-1986 הכרתי עוד בנעורי. בבית המשותף שבו גרנו, בקיבוץ של פעם, היתה קסטה של הופעה שלהם בקארנגי הול. היכרות עם קול הסופרן המלאכי של הסולנית אנני האסלם ועם המלודיות המדהימות הספיקה, ואני מיהרתי לחפש את התקליט (כן זה היה מזמן) עם השיר "אושן ג'יפסי" (Ocean gypsy). ככה הגעתי אל שֵׁחֵרֶזַאדַה.


להקת רנסאנס הצליחה בחלק גדול של אלבומיה ליצור דבר נדיר: ארט-רוק משובח, המבוסס באמת על חיבור בין עולם הרוק הפסיכודלי לעולם הקלאסי. בטי תאצ'ר וג'ון טאוט, שכתבו את רוב שירי הלהקה, ידעו לעשות את מה שלהקות ארט רוק רבות לא ידעו: לספר סיפור באמצעות המוסיקה. לבנות מתח, לפרוק אותו בזמן, ליצור אווירה ובעיקר - הם השכילו לשלב מבנים מוסיקליים כך שהם נבעו האחד מתוך קודמו.


שלושת הקטעים הראשונים באלבום האולפן השישי של רנסאנס הם ''שירים'' קצרים יחסית. הם שירים במובן זה שהם כוללים מבנה מוכר של בית/פזמון וכדומה, אבל גם כאן ניכרות היכולות המוסיקליות הייחודיות של רנסאנס. "טריפ טו ד'ה פ'ר" (Trip to the fair) מתאר טיול ליריד ומכניס את המאזין לאווירה הקסומה והאגדתית של האלבום כולו; "אושן ג'יפסי" גם הוא שיר שכולו אווירה וקסם, אבל מכיוון יותר נוגה, אפל וכהה.


את האלבום נועלת יצירה בת 24.5 דקות בשם "סונג אוף שֵׁחֵרֶזַאדַה" (Song of scheherazade), שהוקלטה כך שתתאים בדיוק לצד השני של תקליט הויניל המקורי מ-1975. היצירה מתחילה בנושא הפותח את יצירתו הידועה של המלחין הרוסי רימסקי קורסקוב (שחרזדה אופוס 35), בשינוי קל שהופך אותה ליותר ''מהודרת'' ו''חגיגית'' ופחות ''אוריינטלית'' מהמקור.


מכאן ואילך קורה מה שקרה בדרך כלל ביצירות של רנסאנס: קטעי השירה של אנני האסלם (שהם למעשה שירים קצרים ומאד מרשימים מבחינה מלודית), מחוברים ביניהם בצורה זורמת עם קטעים אינסטרומנטליים שמטרתם העיקרית בניית מתח, יצירת אווירה או אפילו מעבר מסולם אחד למשנהו.


ומדוע היתה רנסאנס שונה ביכולת הזו מלהקות ארט-רוק רבות שפעלו בתקופתה? מפני שלרבות מהלהקות הללו, לא היו הכלים המוסיקליים לבניית יצירה של ממש בעלת מבנה הגיוני שתצליח לרתק את שומעיה במשך 20 דקות. היכולת של רבים מהם (אם כי לא כולם) לבנות מתח ואווירה, ואפילו ליצור מלודיה במובן הפשוט, הייתה יכולת מגושמת יחסית.

לסיכום, שחרזדה וסיפורים אחרים הוא לדעתי אחד השיאים הבולטים של ה-ארט רוק, סגנון מוסיקלי קצר ימים, שהיה במקרים רבים (אצל אמנים רבים) רווי פומפוזיות ובומבסטיות, והתעלה רק במקרים נדירים יחסית לכדי יצירה שיש בה לא רק נפח, אלא גם תוכן.

הציון: 8.5/10

 ביקורת זו חולצה מאתר 'השרת העיוור' (שאיננו עוד), שוחזרה והותאמה לאתר זה

 עוד אלבומים של רנסאנס