 |
|
"סוטוס" הוא הרכב צרפתי שהוקם בתחילת 1996 על ידי חמישה סטודנטים בבית הספר הלאומי למוסיקה. "פלטיפוס" הוא אלבומם השני, ויצא לאור בחברת "קיוניפורם" האמריקנית, בזכות הקשר ההדוק בין בוב דרייק, מוסיקאי וטכנאי-סאונד מוכשר שמתגורר בצרפת, ובין חברת התקליטים האמיצה והקטנה בניהול סטיב פייגנבאום, יהודי כשר. המוסיקה שלהם אינסטרומנטלית לחלוטין, וכוללת כינור, גיטרה, צ'לו, בס ותופים.
האלבום מורכב משתי יצירות ארוכות. את הראשונה (Malstrom) הלחין הבסיסט של הלהקה, ברונו קאמיאד. היא מחולקת לשבעה תת-פרקים ונמשכת 41 דקות תמימות. את השנייה (Wu) הלחין הגיטריסט, יאן חרצא. אחיו, מיכאל, הוא המתופף. היצירה נמשכת 27 דקות, וכוללת בתוכה כמה דקות ארוכות של אילתור קבוצתי.
חמשת המוסיקאים עשו את שיעורי הבית שלהם, לפחות ברמה הטכנית. הם האזינו למלחינים קלאסיים כמו בארטוק וסטרווינסקי, אך גם לקינג קרימזון, מאגמה ויוניברס זירו. בבית הספר למוסיקה הם למדו לכתוב יצירות ולבצע אותם בצורה מדויקת. עם זאת, הם לא מלחינים גדולים: רוב הזמן הם נשמעים כמו תלמידים ממושמעים, ולא כמו אמנים בעלי השראה ונוכחות. שתי היצירות (בעיקר השנייה) סובלות משתי בעיות עיקריות: לחנים בינוניים והפקה מוסיקלית שמרנית.
'סוטוס' אמנם בונים מדי פעם עיבודים מסקרנים, מחליפים מצבי-רוח במהירות ואפילו משחררים הברקה או שתיים. יש להם משמעת קבוצתית, ואף אחד מן המוסיקאים איננו מפגין את כישוריו האישיים על חשבון השאר. השילוב בין הכינור (ניקולאס קזאו) והצ'לו (נאדיה קלרק) מעניק להקלטה גוון קאמרי חזק, שאיננו מאפשר לנתק את המוסיקה מן ההקשר הקלאסי שלה.
עם זאת, המחסור בלחנים משמעותיים בולט מיד לאוזן: די מאכזב לגלות שמוסיקאים כל כך משכילים אינם מסוגלים להוציא מעצמם כמה מוטיבים מוסיקליים משכנעים. 'סוטוס' אינם מוכנים להתפשר על הכנות האמנותית שלהם, וזה לגיטימי לגמרי, אבל הם לא פועלים בחלל ריק. הרכבי רוק מתקדם רבים אחרים הצליחו (ועדיין מצליחים) ליצור מוסיקה אוואנגרדית בלי לזרוק את המלודיות הצידה. אף אחד מן החמישה איננו סוליסט מרתק, ולכן בלי לחנים מוצלחים אין להם על מה להתבסס כדי ליצור עניין מתמשך. זה בולט במיוחד בגלל אורכן של היצירות, ועוד יותר ביצירה השנייה, שנשמעת כמו פול גז בניוטרל: אין כיוון ברור, והמאזין מרגיש מנותק ומנוכר. לי, באופן אישי, גם חסרה נוכחות של קלידים, אלמנט מרכזי ברוק המתקדם.
אך ההפקה המוסיקלית המשעממת גורמת להם את הנזק החמור ביותר, לדעתי. להקות חדשות וצעירות כמו נבלנסט או מיריודור הצליחו להפיק אלבומים בעלי צליל ייחודי, שלוקח את המאזין לעולמות אקוסטיים חדשים. אפילו בהופעה חיה הם שילבו אפקטים, קולות, אלמנטים תיאטרליים וחידושים טכנולוגיים. השימוש האולפני במגוון ערוצים (Overdubbing) מאפשר לכל להקה להישמע כמו תזמורת גדולה, ולגוון את הדינמיקה בין הכלים. 'סוטוס', למרבה הצער, מסתפקים בהקלטה טבעית, סטטית וטכנוקרטית, כמעט ללא הפתעות, שמצליחה לייבש גם את המאזין הסובלני ביותר. הקלטה כזו מתאימה למוסיקה קלאסית קאמרית, אך לא לז'אנר של הרוק המתקדם של המאה העשרים ואחת.
לא צריך להתאכזר אל 'סוטוס' יותר מדי. הם בסך הכל אנשים די מוכשרים ורגישים שעושים מוסיקה מקורית ובלתי-מסחרית, שכוללת בתוכה כמה רגעים יפים. אך דווקא בגלל הפוטנציאל הרב שטמון בהם, קל לאבחן את הליקויים שהופכים את 'פלטיפוס' לאלבום זניח למדי, ולהצטער על כך. אחרי שאחלק מחמאה למתופף הנמרץ והאינטליגנטי שלהם, ואחרי שאברך על עצם העובדה שרוק מתקדם מודרני עדיין יוצא לאור כיום על גבי דיסקים, הגיע הזמן לסכם ולומר ששמעתי כבר דברים מרשימים בהרבה, שהוקלטו באותו אולפן בדיוק.
הציון: 7.5/10
איך אני מחשב ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי כזה דבר")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כזה מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים מצוין")
הפקה ("איזה סאונד בן-זונה יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור הזה")
ביצוע ("איך שהם יודעים לנגן, זה לא יאומן")
להקות ואמנים / חדשות ואירועים / עמוד ראשי / הספר / אודות האתר