|
|
ביקורות אלבומים |
Univers Zero Ceux Du Dehors 1981 Cuneiform Records 1992 (CD Re-issue) Belgium (50:09) Univers-Zero.com ביקורת: אורי ברייטמן 21/05/2003 |
זהו אחד האלבומים המרתקים והחשובים ביותר ברוק המתקדם המודרני. הוא מציג חזון
אמנותי מבהיל, פסימי ולא קל לעיכול. מתוך עשרת האלבומים שהפיק ההרכב עד שנת 2014, השלישי נחשב לאחד המגובשים שבהם. אך רק מיעוט מתוך אוכלוסיית חובבי הפרוג-רוק יאהבו אותו: הוא שייך לאזור הקודר ביותר של הצד האפל.
להקת יוניברס זירו הבלגית הוקמה ב-1974 בעיר בריסל ועשתה חזרות זמן רב, בתנאי עוני חמור, בעיירה קטנה ושמה ניבל (Nivelles). לכן הוציאה את אלבומה הראשון רק שלוש שנים מאוחר יותר. בין ההקמה ועד ההקלטה גיבשה הלהקה סגנון ייחודי, שכמותו לא נשמע עד אז בעולם. הלהקות היחידות שפעלו באירופה ושהלחינו דברים דומים היו מאגמה (Magma), ארט זויד (Art Zoyd) וקינג קרימזון (שכבר התפרקה, בשלב זה). בהנהגתם של המתופף דניאל דני (Daniel Denis) והגיטריסט רוז'ה טריגו, שילבה UZ בין מוסיקה ניאו-קלאסית (בארטוק, סטרווינסקי, אלבן ברג, פנדרצקי, צ'רלס אייבס) ובין רוק מתקדם אכזרי, בין מוסיקה עממית מזרח-אירופאית ובין יצירותיו של המלחין הבלגי האלמוני אלבר יוברכט. רוז'ה טריגו עזב את יוניברס זירו בשנת 1979 כדי להקים הרכב מרתק לא פחות, "פרזנט" (Present), שלקח את ה"רוק באופוזיציה" למחוזות חדשים של אכזריות חסרת רחמים. 'יוניברס זירו' פיתחה, כמעט בכוחות עצמה, תת-סגנון אוונגארדי, שהשתלב בתוך סצינת הרוק המודרני המחתרתית שהתפתחה בסוף שנות השבעים ברחבי אירופה. כל ההשפעות האמריקניות הושלכו בקפדנות הצידה. הבלוז נמחק, בכוונה תחילה. הרדיקליות הסגנונית, המתרחקת ככל האפשר מכל סממן של מוסיקה שחורה, יצרה בעייתיות בסיווג. בזכות להקות חדשניות ונועזות כמו יוניברס זירו - נכנסו לשימוש מונחים חדשים כמו 'רוק קאמרי' (Chamber-Rock), אוואנט-רוק (Avant-Rock) ובהמשך גם אוואנט-פרוג (Avant-Prog). המונחים החדשים הללו ניסו להתמודד עם העובדה שהמונח הכללי 'רוק מתקדם' כבר לא היה גמיש או מדויק מספיק, מכדי להכיל את המוסיקה הייחודית של UZ וממשיכותיה. נוסחת הרוק המתקדם -- השילוב בין רוקנרול ומוסיקה קלאסית -- זוכה לגירסה מוקצנת אצל UZ. ה"רוק" נמצא, אם בכלל, רק ביחידת הקצב; דהיינו: מערכת תופים מודולרית ובאס חשמלי, כיוון שהגיטרה החשמלית נעלמה ביחד עם טריגו, כאמור; אך אוצר המילים המוסיקלי שאוב כולו מן הקלאסיקה האירופאית בין השנים 1600-1980. לכן לא פלא שהלהקה אכן השפיעה על מוסיקאים "רציניים" ברחבי היבשת, אך לא מכרה הרבה עותקים מאלבומיה. בשנת 1978 הצטרפה לגרעין המייסד של תנועת 'רוק באופוזיציה', אותה הקים בלונדון מתופף רציני ומוכשר בשם כריס קאטלר. כדי להפוך את הצליל שלהם למערב-אירופאי ככל האפשר, וכדי לאבחן את עצמם מהרכבים חשמליים אחרים, השתמשו המוסיקאים של UZ בכלי נגינה "אנטי-רוקיים": אבוב, באסון, קלרינט, באס-קלרינט, הרמוניום, צ'מבלו, ויולה, כינור, קרן אנגלית, גלוקנשפיל, אורגן כנסייה, הורדי-גורדי (Hordy-Gurdy) ועוד. אל תוך המיקס הזה נכנסו לעתים גם קטעי שירה קצרים וחסרי-שפה, אפקטים מפחידים וסינתיסייזרים. ניכר שהמלחינים של UZ עבדו קשה כדי לא לחזור על עצמם: חלק מן הקטעים אגרסיביים ומהירים באווירת הרוקנרול; חלק מהורהרים כמו מוסיקה קלאסית סימפונית, וחלק מופשטים לחלוטין - קצת כמו פסקול לסרט מותח. תחושת האימה הצרופה מועברת באמצעים טקטיים מגוונים: התקפה חזיתית, איגוף מפתיע, מבנים מעגליים "נעולים", מעברים חדים בין עוצמות ומשקלים, תיזמורים קיצוניים ועצירות פתאומיות. כל זה עשוי להישמע בתחילה (בהאזנה ראשונה) רק כמו מוסיקת-רקע לאירוע חשוב יותר; אך בהאזנות נוספות היצירות עומדות בזכות עצמן, למרות שאין בהם סולואים מהירים של גיטרה, קטעי שירה נעימים או קלישאות מרגיעות מעולם הרוק המסחרי. אפילו ברמה הטכנית, קשה מאוד להפיק רוק אוונגרדי ברמה כה גבוהה - המאמץ, ברוב המקרים, אינו משתלם כלל ברמה המסחרית. העיבודים באלבום Ceux Du Dehors (מצרפתית: "אלו שנמצאים מבחוץ") מופתיים, כרגיל אצל הלהקה. רמת הגימור והביצוע יוצאת-דופן באיכותה. גם ההפקה המוסיקלית עקבית והגיונית, באיכות הקלטה גבוהה. בכל האלבום כולו, אמנם, לא מופיעה גיטרה חשמלית, אבל חסרונה איננו מורגש. העבודה של דניאל דני (תופים), גיא סגרס (באס), אנדי קירק (קלידים), מישל ברקמן (נשיפה) ופטריק הנפייר (כלי מיתר) מעידה על ביטחון עצמי, בשלות ונסיון רב. רק אחרי האזנה לאלבום היסטורי חשוב זה, ניתן להבין עד כמה מושפעות הלהקה היפנית האפי פמילי (Happy Family), הלהקה הצרפתית זאל (Xaal) והלהקה הישראלית נקמת הטרקטור מהחידושים של יוניברס זירו. ואלו רק שלוש דוגמאות - יש עוד רבות: אי אפשר לדבר, למשל, על ההרכב המודרני ת'ינקינג פלייג שנוסד בארה"ב, בלי להסתמך על המורשת המוסיקלית שהעניקה לה יוניברס זירו במתנה ממערב אירופה. המוניטין הביקורתי של Ceux Du Dehors, כפי שהצטבר לאורך השנים במגזינים וברחבי הרשת, גבוה מאוד. גם שני אלבומיה הקודמים של הלהקה (הבכורה מ-1977 והשני, 'הרסי' מ-1979), איכותיים לא פחות. אם היתה זוכה הלהקה לגיבוי של חברת תקליטים אירופאית גדולה, מן הסתם היה הופך האלבום לאבן-דרך תרבותית. מעמד היסטורי הוא לפעמים רק עניין של הפצה בינלאומית וקשרים טובים עם מנכ"לים של חברות תקליטים. בשני הקטעים המדהימים 'דנס' (Dense) ו'קומבה' (Combat), שכל אחד מהם נמשך כ-12 דקות, מגיעה הלהקה לרמות אנרגיה ומתח נדירות, שירשימו גם מטאליסטים והארד-רוקרים; אלא שדניאל דני וחבריו לא מתמכרים אף פעם לפולחן העוצמה. קהל היעד שלהם איננו צעיר ושטוף-הורמונים. הם תמיד מקפידים לשבור את המתח ולשרבט מלודיות נוגות ואיטיות, כדי לתת לאדרנלין לרדת לרמה סבירה. לסיכום, בהאזנות הראשונות באלבום, לא כל היצירות מעוררות את אותה תחושת ההתפעלות; אך
בהאזנות הבאות אפשר לצלול עמוק יותר אל תהומות העולם הרב-גוני והמדאיג של 'יוניברס זירו',
ולהתרשם שמדובר בחבורה נדירה של מוסיקאים נועזים, כנים, חרוצים, שיש להם מה לומר.
עוד ביקורות על אלבומי רוק באופוזיציה
|